צאן קדשים קכט

כו' אלא לאורה כו' ומפרש כו' כצ"ל:

בא"ד בטפיח ורואה כו' ויודע מה בתוכו בחבית כו' כצ"ל:

בא"ד וקשיא דהוה ליה למימר כל בעולם כו'. ועיי' בספר קרבן אהרן על ת"כ דרס"א ע"ג דמתרץ קושיא זו:

ד"ה ממונה היה כו' תמיד בפרק אמר להם הממונה קמא נכנס כו' כצ"ל, פי' דב' פרקים מתחילין אמר להם הממונה מ"ה כתבו קמא:

בא"ד ומניח את אלו דולקים במקומן פירוש כו' כצ"ל:

בא"ד פירוש ומשום חצי כו' כצ"ל בא"ד נכנס ומצא שתי נרות מערביים דולקים כו' כצ"ל בא"ד נר מערבי ופירש ריב"א דבעוד כו' כצ"ל:

בא"ד דולקת תמיד וא"ת אם הטעם תלוי בכך א"כ כו' כצ"ל:

דף פ"ז ע"א גמרא כשם שהדיבור יפה לבשמים כו' שמעתי טעם כל זה משום דידוע איזה דבר שהנשמה נהנית בו הוי אומר זה ריח כמו ריח הקטורת שמחזיק כח הנשמה ומשבר כח הגוף משים הכי הדיבור יפה לבשמים שמתחזק הנשמה ומדבר בדברי קדושה ותורה אבל ליין רע כי היין מביא שכרות ומחזק הגוף ולא הנשמה בודאי הדיבור של נבלות הפה רע ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה:

רש"י ד"ה קמחים שקויינ"ש הס"ד ואח"כ ד"ה כיצד בודק כו' החביות הס"ד:

ד"ה היקיש כו' היין הס"ד ואח"כ ד"ה שנאמר תמימים כו' כצ"ל בא"ד כב"מ הס"ד ואח"כ גמרא וד"ה כרוך כו' כצ"ל:

ד"ה מאן שמעת ליה דאמר לא יביא ר' דקתני במתניתין דברי ר' והא ברייתא דקתני לא יביא ע"כ ר' וקתני אם הביא כשר והיכא כו' כצ"ל:

ד"ה שומרים מלאכים הס"ד ואח"כ דיה מאי אמרי דהא כתיב תמיד לא יחשו הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ומעיקרא קודם שחרב מאי הוו אמרי הס"ד וכצ"ל:

תוס' דיה הליסטין יין ענבים כו' דהא בפרק המוכר פירות כו' ודברים אלו קשה להולמן דהמעיין שם יראה דאינו מוכח ואינו מן הצורך להאריך ואי לאו דמסתפינ' הוי אמינא דהכי גרסינן קתני בברייתא תרתי ין הליסטין ושל צימוקין על כרחך מוכח דיין הליסטיון אינו אלא במחובר כו' כצ"ל. פי' דלפרש"י היינו יין הליסטיון היינו צמוקים כנ"ל ברור ותמיה לי על מ"ו הב"ז שלא הרגיש בז:

ד"ה מתוק לשון אחר כו' ולא יתכן דהא הכא קתני כו'. אע"ג דמסיק הכא כרך ותני להכשיר וכ"כ תוספת מיהו לפירש"י דמפרש כרוך ותני לפסול לא יתכן גם לפי' התוס' אליבא דר"א לא יתכן:

ד"ה כרוך ותני כו' ואע"ג דיצטרך ליה לתנא כו'. פי' כיון דאיצטרך לאשמעינן תרוייהו על כרחך יש חילוק ביניהם והיכא קאמר רבינא כרוך ותני משמע דשויים הם וק"ל:

ד"ה כשם שהדיבור כו' משום דכי קאי ר"י בנסכים כו' כצ"ל:

ד"ה שגובהן רחבים כו' כדאשכחן רוחבו דמייתי קרא כו' כצ"ל פי' לשון רחבה ערויימרי"ן:

הדרן עלך כל הקרבנות פרק שתי מדות תוס' ד"ה שתי מדות כו' ובקונטרס פירש דרבי מאיר סבירא ליה כו'. וברש"י שלפנינו ליתא לכל זה ואם איתא אפשר ליישבו לענין שאחד גדוש ואחד מחוק סבירא ליה דגמיר' דזה לא רמיזה באורייתא:

ע"ב רש"י ד"ה ותיבעי לך כו' עשרון הס"ד:

ד"ה ומדלרבי כו' לרבנן נמי שלא היה אלא עשרון כו' כצ"ל בא"ד והכי פליגי בברייתא רבי מאיר אומר מחוק כו' כצ"ל בא"ד אלא עשרון אחד כו' כצ"ל ד"ה וכי טרטני משקולת הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה כניס אם יהיה צריך להביא הס"ד ורצ"ל:

ד"ה שלחן מהו כו' בכלי אחר והיינו כו' כצ"ל:

בא"ד בגודש שאינו מונחים בתוך הכלי כו' כצ"ל פי' למעלה בין לחם ללחם היה קרוי בגודש לפי שלא היה בתוך הכלי:

ד"ה דלא חזי כו' קומץ לבונה כו' כצ"ל:

ד"ה לדברי האומר כו' שהוא עשרה טפחים כו' כנ"ל:

בא"ד שולחן שהוא ה' טפחים כו' כצ"ל בא"ד שלו ואמאי כו' הד"א:

ד"ה רבי אלעזר כו' לא היה שם ז' חדות כו' כצ"ל:

ד"ה וכי מה היה כו' היה בימי משה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מודד ורמינהו כו' לא בעי לאקשויי כו'. פי' דלרבי מאיר משמע דהי' מורד עשרון בכ"ש ובמתני' משמע שהיה מביא עשרון מתוך ביתו משמע שהיה מודד בביתו:

ד"ה מהו שיקדש כו' ונראה לפרש דמיירי בקומץ של מנחה כדאמרינן כו'. פי' קומץ של מנחה היה מניח בין לחם ללחם כדאמרינן לעיל מנחה שקמצה בהיכל כשירה ומדמינן לסילוק בזיכין אלא בזיכין נמי היינו קומץ ומ"ה מיבעי' ליה אם השולחן מקדש לקומץ דמנחה כשר לבזיכין:

בא"ד אבל למאי דפרישית קשה הא מוקמי כו' כצ"ל:

דף פ"ח ע"א גמרא אף לדבריהם חצי לוג ולוג לא יעשה כו' כצ"ל:

שם מידה אחרת ורבי אלעזר ב"ר צדוק כו' כצ"ל ולאו ציין דמתניתין הוא אלא סיום הברייתא וכן משמע מפרש"י. רש"י ד"ה אלא לפיכך כו' וכו' ור' אלעזר ב"ר צדוק כו' כצ"ל:

ד"ה בירוצי כו' כלי אחר נופל עם המשקה לתוכו כו' כצ"ל:

ד"ה איכא בינייהו כיצד רביעי' יהיב כו' כצ"ל:

בא"ד מסיני ואמר ליה שער כו' הד"א:

בא"ד עד הין ושער כו' הד"א:

בא"ד וכשאדם מערה כלי קטן בכלי המחזיק שנים כו' כצ"ל:

בא"ד בגדול עם הבירוצין כו' כצ"ל:

ד"ה ומ"ד ממעלה למטה כו' ומתוך שממתין למסרי' כו' כצ"ל:

בא"ד והיינו דקאמר דקא נפקי בירוצין כו' כצ"ל:

ד"ה איכא למימר כו' נתקדשו כו' כדמפרשי' הס"ד וכצ"ל פי' כדמפרשי' אי מלמעלה למטה קחשיב או ממטה למעלה ד"ה במילואים קמיפלגי כו' סלת מ"ד כו' כצ"ל בא"ד קסבר מלאים דוקא כו' כצ"ל:

בא"ד דהאי קרא במזרק שהו כלי לח כתיב וה"ה בשאר כלים שלא יחסר כו' כצ"ל:

ד"ה רביעית מה כו' למעלה רביעית וחצי לוג כו' כצ"ל תוס' ד"ה אף לדבריכם כו' דלא דמי דמדה של כו' כצ"ל:

ד"ה בירוצי מדות כו' ומפרש רבי חייא ב"ר יוסף בירוצי כו' כצ"ל:

בח"ד לר' יוסי במדת הלח דנעקר ולעיל כו' כצ"ל ועיין לקמן ד"צ ע"א פי' מדמניחי' שיפסלו בלינה לגזור שמא יאמרו כו':

בא"ד דאמרינן לנפש יהו כו'. פי' דכל אחד יאמר לעצמו בוודאי לא נתקדשו כיון דמניחים לפסול:

ד"ה ומאן דאמר כו' מפני האופיא כו'. פי' שוים בל"א:

בא"ד בתוך כלי אחד כו' כצ"ל:

ד"ה רביעית מים כו' היה מביא גבי שלשה כו' כצ"ל בא"ד משמע שיש להשוותם כו'. פי' נמצא דתנאי היא דתנא דברייתא ס"ל חצי לוג ותנא דמתני' נמי הכי ס"ל כמו בסוטה שיש להשוותם ור"י דברייתא ור' יהודא דמתני' ס"ל רביעית:

בא"ד וקשה לפירוש זה דהכא במתני' חשיב רביעית מים כו' כצ"ל. פי' ומתני' אתיא דלא כמאן דלתנא דמתני' חצי לוג בשניהם דמצורע יליף בג"ש מסוטה ולתנא דברייתא סוטה רביעית ומצורע חצי לוג ולר"י דברייתא ולר"י דמתני' בשניהם רביעית ס"ל:

בא"ד עשר רביעית רביעית מים כו' כצ"ל:

בא"ד אלמא דבמצורע לאו פלוגתא היא ודוקא בסוטה פליגי כדקאמר במתני' ר"י אומר ברביעית כשם כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ומ"ו הב"ז מגיה גירסא שלפנינו ואינו מן הצורך וכן מצאתי גירסא זו בר"ש בפ' י"ד ממסכת נגעים:

בא"ד אבל במצורע לכולי עלמא הוי רביעית ופליגי בהכי דמר בעי כו' כצ"ל פי' ומתניתין דהכא כת"ק דמתני' דסוטה בעי חצי לוג ובמצורע כולי עלמא מודו רביעית ות"ק דברייתא בפרק היה מביא ור"י בהא פליגי דר"י ס"ל דאף במצורע בעינן שייראו אדמומית דם גמור וצריך ליתן מדם הצפור לתוך רביעית עד שייראו דם גמור ות"ק לא חייש לזה אפי' ליכ' אלא חזותא בעלמא נ"ל ודוק ומ"ו הב"ז מפרש בע"א ודוחק הוא עיין שם:

ע"ב גמרא אי תודה לחמי תודה בשחיטת תודה הוא דקדשי כו'. וכתב מ"ו הב"ז הא דלא פריך בתודה ובנזיר חוץ הוא דהא סולת בוללן כדאמרינן לעיל דע"ה ע"א אלא מדלא פריך הכי ע"כ צ"ל אע"ג דהיה בוללן סלת כיון שהיה ג"כ רקיקין שצריכין ג"כ משיחה כדאמרינן במתניתין דע"ז ע"ב והמשיחה היה אחר אפייתן ואפייתן היה בפנים ומשום הכי ליכא למיפרך חוץ הוא וצ"ע ליישב דברי הרמב"ם שכתב בפ"ט מה' מה"ק דכ"ד דמעשה לחמי תודה ולחם נזיר שניהן חוץ לעזרה עכ"ל מ"ו וכוונתו. ותמיה לי על מ"ו שרוצה לפרש הא דכתב הרמב"ם ומעשה הלחם של שניהם תודה ונזיר חוץ לעזרה היינו אפילו אפיה חוץ לעזרה לפי דעתי שגג בזה דהא הרמב"ם כתב בפי"ב מה' מ"ק דלישתן ועריכתן ואפייתן של כל המנחות בפנים בעזרה וע"כ ס"ל דתנור מקדשן וליכא למימר דהרמב"ם ס"ל דב' תנורים היו במקדש למנחות דהיה מקדש לשתי לחם ולחם הפנים. ולחמי תודה ולחם נזיר תנור אחר שלא היה מקדש וכ"כ תוספת לעיל דס"ג ע"א ד"ה וכשירות כו' הרמב"ם מסיים התם בפי"ב דתנור של מקדש של מתכת היה והוא מסוגי