צאן קדשים קכז

צבור ה"ה באשם ס"ד דמיירי בסתם אשם אבל אשם גזילות ומעילות אינו נאכל מ"ה מביא רש"י האי קרא דכתיב בקרח והתם כתיב לכל חטאתם ולכל אשמם:

ד"ה מריבויי' דקרא אתו דיאכל אותו הס"ד. וצ"ע דבזבחים שם פרש"י דילפי' מקדש יהיה לך דקרא יתירה הוא כמו שכתבו תוספת וצ"ע:

ד"ה אף כל מותריהן בשריפה ואין מותריהן כו' כצ"ל:

ד"ה מה אשם כו' עצמות היכי דמי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה איכא דנפקא כו' מקומן דאמר אלא כו' כצ"ל. ד"ה מה חטאת כו' לא נצרכה אלא לטעם כו' כצ"ל בא"ד שרי ופריך ולגמור מיניה כו' כצ"ל ד"ה אף כל כו' שאר הבשר אינו קרב ומ"ה גמרינן מאשם הס"ד ואח"כ ד"ה וולדות בהמות קדשים כו' כצ"ל:

בא"ד ולא במעי אמן וכן משמע בפרק כו' כצ"ל. ואינו מן הצורך לעיי' שם במס' זבחים ולהגיה כאן:

ד"ה מה אשם כו' כתיבי חטאת ואשם כו'. פי' ולמה נקט הכא אשם:

בא"ד אלמא לא ממשמעות דלו יהיה דריש ולא כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא אלא מותר הפסח יהא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה מאי עביד ליה דמתני' דאפיק ליה לתודה ר' אליעזר כו' כצ"ל:

ד"ה מותר הפסח כו' וניתותרו והיינו כו' וכצ"ל:

ד"ה לדבר כו' שלמים הס"ד ד"ה כשב לרבות פסח לאליה כו' כצ"ל:

ד"ה לא עיברה כו' לפסח הס"ד:

תוס' ד"ה ושלמים הבאין כו' נאכלות לב' ימים ולילה א' ובת"כ גבי הא דכתיב בפרשה ובשר תודת זבח שלמיו מרבי חגיגת י"ד לב' ימים ולילה אחד ושלמים הבאין כו' כצ"ל ותמי' לי על מ"ו הב"ז דמ"ז ואינו מן הצורך ועיי' בתוספת שם בפסחים דגירס' זו נכונה ושפיר כתבו תוספת בתר הכי כי ההוא דת"כ לפי גירס' זו:

בא"ד חמשה שנתערבו עורות פסחיהם כו' כצ"ל:

בא"ד שלמי פסח סלקא דעתך כו' כצ"ל בא"ד על כרחין לאו היינו מותר כו' ובזבחים ד"ט כתבו דהיינו מותר הפסח אף ע"ג דכבר תנא ליה ע"ש:

הדרן עלך התודה פרק כל הקרבנות דף פ"ד ע"א רש"י ד"ה קסבר חדש כו' דאורייתא דהא דכתיב א ק כו' כצ"ל:

בא"ד לא תאכלו קאי אפי' כו' כצ"ל ד"ה וממושבותיכם דכתיב כו' קודם הקרבת עומר אפילו בח"ל הס"ד וכצ"ל:

ד"ה וכיון דמדאורייתא אסור ונוהג איסור כ'ו כצ"ל:

תוס' ד"ה שומרי ספיחים בשביעית כו' וגדר לו סביב לשומרו כו' כצ"ל:

בא"ד ופי' דהאי עזיקה כו'. פי' לפי זה אינו מוכח משם דמן המשומר אסור באכילה:

בא"ד בטבעת שתרגום עיזקא כו' כצ"ל בא"ד ורבינו תם מקיים כו'. פי' ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא דמוכח משם דאסור:

בא"ד ואמרינן נמי בפרק כו' כצ"ל:

בא"ד הפיגם והריבוזין כו' כצ"ל:

בא"ד דמועד קטן נמי אמרינן מכדי בצירה בכלל קצירה היא בצירה דכתב רחמנא כו' כצ"ל. ובאמת גירס' זו מכדי זמירה כו' נמי איתא התם אבל לא שייך הכא דקאי אבצירה ומביאים ראיה משם דדוקא בצירה אמרה תורה ולא אכילה אבל מדרבנן באכילה נמי אסור כדאמרי' ביבמות שם גבי נכרי ואין להקשות לפ"ז אפי' מן ההפקר אסור לבצור כיון דתולדה דקצירה היא ובת"כ דריש אבל אתה בוצר מן המופקר ומכח סברא זו דחו תירוץ זה בב"מ דף נ"ח ע"א ד"ה לשמור כו' ומ"ו הב"ז הניח קושיא זו בצ"ע ול"נ ליישב דתוס' אזלי לשיטתן שכתבו ביבמות שם ד"ה של עזיקה כו' דמן המשומר אסרה תורה אפי' ע"י שינוי ובהכי מיירי בת"כ ומשום הכי על ידי שינוי אתה קוצר וכ"כ ר"ת במס' סוכה דל"ט ע"ב ד"ה במה דברים כו' והא דדחו תירוץ זה במסכת ב"מ משום דסוגיא דהתם אזלא אליבא דרבא וסוגיא דמועד קטן נמי רבא אמרה ומהתם מוכח דעל כרחך רבא ל"ל האי סברא דמן המשומר אפי' ועל ידי שינוי אסור דא"כ היאך דייק התם דאהני תולדות מיחייב אאחרניית' לא מיחייב דלמא אהני מחייב אפי' ע"י שינוי אאחרנייתא לא מיחייב על ידי שינוי אבל שלא על ידי שינוי אפי' אאחרניית' נמי מחייב אלא ע"כ רבא ל"ל האי סברא וס"ל דמן המשומר אסרה תור' בין לבצור בין לאכול ומן המופקר אם בצר שרי באכילה משום הכי דתו סברא זו התם כנ"ל. ומ"ו הב"ז מפרש בע"א והוא דוחק בא"ד ואם תאמר ולר"ע דאמר כו' ולפרש"י דלעיל ד"ה ע"כ לרבנן נמי קשה דמודי דלאחר הביעור אסור אבל תוספ' אזלי לשיטתן עיין לעיל ע"ב ד"ה כר"ע כו':

בא"ד דבשאר שנים נמי לאו משקה ישראל כו'. פי' דאסור לאכול מן החדש קודם העומר:

ד"ה רחמנא אמר כו' בשל שבועות וניחא נמי שתי כו' כצ"ל. פי' דהתם נמי מצותך בכך:

ד"ה אלמא כו' וא"ת ומה טעם הוי תיובתא כו'. פי' לרבי אלעזר מהאי טעמ' תיובתא דילמא איצטריך ראשית קצירך ואיצטריך בכורים לעכב אבל מר"י הוי תיובתא דאמר כרמל אפי' שאינו בכורים:

ע"ב גמרא ור"ל האי ארצך מאי עביד ליה כו'. וכתב מ"ו הב"ז אין להקשות לר"ל ל"ל ג"ש דארץ ארץ דהא יכול ללמוד מראשית ולא כל ראשית כו' ויש לדקדק למאי דמסיק דגם ר"י ס"ל הג"ש דארץ ארץ לענין ז' מינים א"כ ל"ל מ' דמראשית עכ"ל ונכנס בדוחק לתרץ אליבא דר"ל ואליבא דר"י ובאמת אליבא דר"י אפשר לפרש דר"י ל"ל הג"ש דארץ ארץ רק להך דרשא דלא כל ארצך וכ"מ מפרש"י אבל ל"נ לפרש הפלוגתא הכי דר"ל ור"י תרווייהו אית להו הך דרשא דמראשית ולא כל ראשית למעוטי שאר פירות והך ג"ש דארץ ארץ ותרוייהו ס"ל דאיצטרך הג"ש ודרשא דמראשית דאי מראשי' כיון דכתיב כל פרי האדמה דהוי ריבוי והוי כמיעוט וריבה ריבה הכל משום הכי איצטריך נמי ג"ש דארץ ארץ דוקא ז' מינין וכן איתא בירושלמי בהדיא במס' בכורים רק דבהא פליגי דר"י דריש ארץ מארץ להוציא תמרים שבהרים ושבעמקים ור"ל ארץ מארץ לא משמע ליה כמו שכתבו תוס' דלא מצי למיכתב ארצך אבל מראשית דרש כנ"ל ברור ובזה מיושב ג"כ פי' רש"י שבחומש דמביא תרוייהו דרשא דמראשית והך ג"ש דארץ ארץ לז' מינים והאריך הרא"מ ז"ל על רש"י אבל לדרכנו ניחא:

רש"י ד"ה מתמרים כו' שבהרים ושבעמקים אינו כו' כצ"ל:

ד"ה קרבן ראשית משמע אשתי הלחם אע"ג דכתיב בבכורים נמי כדאמרינן כו' כצ"ל. פי' ובכורי' בלא"ה איכא טעם דקראו ראשית משום דבאים מראשית כל פרי אלא ע"כ קאי על שתי הלחם שתהא ראשית:

ד"ה ת"ל ביכורי כו' אפי' בכורים כו' פי' אפי' בכורי חיטים בא"ד קציר חיטים מה שאתה מביא בחג השבועות שהוא שתי הלחם יהא קודם כו' כצ"ל:

ד"ה ת"ל בכורי כל אשר בארצכם אפי' בגג ונאמר כאן ביכורי כל אשר בארצכם כו' כצ"ל:

בא"ד להלן שתי הלחם קודם לכל אף כאן שתי הלחם קודם לכל ביכורים כו' כצ"ל:

ד"ה רב אשי כו' ולא קשיא לעולא הס"ד:

ד"ה בשלמא ר"ל כו' וקורא בחורבה עבודה דכיון כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ארץ מארץ כו' דלא דמי למאלה דדרשי' כו' כצ"ל:

ד"ה כאן בספינה כו' משמע דחרס בעי נקיבה כו'. פי' דאי לאו הכי מה רבותא הוא בנקוב מבשאינה נקוב וכ"כ תוס' שם בגיטין דף ז' ע"ב אבל לאו הוכח' גמורה היא לענ"ד דמסיק התם דמ"ה הגט כשר דשקיל לי' לכוליה עציץ ויהיב ליה ניהלה ופרש"י ואין כאן מחוסר קציצה ואין לחוש שמא ישבר כו' ויתן לו החתיכה והוי ליה קציצה דלא מפסיד לעציץ עכ"ל לאו דוקא נקט נקוב דלא חיישי' שישבר החרס דלכן אפסיד לעציץ אבל בשאינו נקוב חיישי' שמא ישבר חתיכה אחת כדי לנוקבה דלהוי כתלוש לענין הכשר זרעים אלא לענין טומאה והוי ליה קציצה נ"ל:

בא"ד וסתם חצבא דחרם הוא כו' ולפי' רש"י דפי' שם דלי לאו הוכח' היא דסתם דלי של עץ הוא:

בא"ד למען יעמדו ימים רבים כו'. פי' אלמא סתם עציץ של חרס הוא בא"ד חוצה לארץ לענין מעשר חשיבא נמי כו' כצ"ל בא"ד דשכיחי וגמירי כו' כצ"ל בא"ד שאין הכלי ניקב אינו חייב כו' כצ"ל והשאר יש למחוק דיתור לשון הוא:

דף פ"ה ע"א רש"י ד"ה אלא לר"י כו' דלדברי הכל קדש דלא גרע מחורבה עבודה כו' כצ"ל בא"ד מובחרים לדברי כו' כצ"ל ד"ה תנאי כו' ושבעמקים ור"י כו' הד"א:

ד"ה המנורות כו' לכך הס"ד:

תוס' ד"ה תנאי היא תימא אכתי קשיא לר"י כו' ונ"ל ליישב דהא בלא"ה יש לדקדק דמאי פריך לר"י הא קרא אשכח וקדריש מארצך ולא כל ארצך אלא ע"כ צ"ל דהכי פריך כיון דלדברי הכל כל הני מביא וקורא ושבהרים ושבעמקים לא גרע מהני ולד"ה מביא וקורא כמו הני וא"כ ליכא תנא דדרש מארצך ולפ"ז ר"י דלא כמאן והשתא דמשני דאיכא תנא דס"ל שבעציץ ושבספינה אינו מביא כל עיקר משמע אפי' עציץ נקובה וספינה של עץ לפי' התוס' מנ"ל להאי תנא ע"כ דריש מארצך ולפ"ז ר"י כהאי תנא ס"ל ודריש מארצך ומוקמי