צאן קדשים קכה

ד"ה רבי שמעון כו' כפי דמתרצי שם קושיא כזו מתורץ נמי קושיא זו ואין להאריך:

בא"ד לדברי חכמים דאמרי יפדו דתנאי ב"ד מועיל בהן הני תמידין דהכא נמי כו' כצ"ל:

ד"ה שאני התם כו' תקנת' ולעולם ס"ל לב ב"ד מתנה עליהן הס"ד וכצ"ל:

ד"ה תנו רבנן כו' למיכתב והקריב על כו' כצ"ל:

פירוש דמלת יקריבנו יתירה היא דכבר אמר אשר יקריב לה' וגו':

בא"ד יקריב לחודיה והדר קא דייק הכינוי דיקריבנו דהיא מיעוט כו' כצ"ל:

ד"ה אחר שריבה כו' מיעוט שאין טעון לחם הס"ד ואח"כ ד"ה מניין לרבות כו' הקרבה הס"ד ואח"כ ד"ה אם על כו' וכצ"ל. ד"ה אלימא אחליפי כו' לחם ומתניתא כו' כצ"ל בא"ד למשמע מידי אי לפני כו' הד"א:

ד"ה לפני כפרה כו' מניין למפריש כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ליפלוג כו' דגרסי' במתני' ואם לנו ולא גרסינן כו' כצ"ל. ודבריהם אינם מובנים לי דלפ"ז מאי משני דהכי נמי קאמר בשלמא אי גרסינן ואם לאו משני שפיר דהכי נמי קאמר אם לאו שאין זבח זבוח באותו שעה נעשה כו' אצל לגירס' ואם לן לא ניחא לפרש נעשה כמי שנפסלו בלינה ופסולין דא"כ ה"ל למיתני ואם לנו פסולין מאי יפסלו בלינה ובלאו הכי ליכא הוכחה גדולה דאפילו לגיר' ואם לאו פריך שפיר. דס"ד דאם לאו משמע דליכא זבת כלל ומשני באמת דהכי קתני ואם לאו שלא היה זבוח באותה שעה כנ"ל ברור:

דף פ' ע"א רש"י ד"ה אלא אחליפי כו' דסתמ' קתני ומשמע לן כו' כצ"ל:

בא"ד לא שנו כו' ההיא בין לפני כו' כצ"ל בא"ד שנתכפר באחר כו' כצ"ל:

בא"ד והילכך חייב בלחמיהן הסיד וכצ"ל:

ד"ה אין טעונה לחם דמותר כו' כצ"ל:

ד"ה אדם מתכפר כו' או בה או בולד כו' כצ"ל ד"ה הוי בה אביי כו' תודת חובה הס"ד ד"ה כל שבחטאת כו' לקמן הס"ד ד"ה אין חטאת מתה כו' שנמצאת כו' כצ"ל בא"ד ולא שנים והיכא קאמר כו' כצ"ל. בא"ד לחם הס"ד ואח"כ ד"ה שמואל כר' ס"ל דאמר אבודה כו' כצ"ל ד"ה אלא רועה כו' לחם הס"ד:

ד"ה אלא כר"ש כו' דמתה היא כחטאת כו' כנ"ל:

בא"ד לחם והס"ד ואח"כ ד"ה ופריך והיכי אמרי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מאי קמשמע לן כו' ואינה מתה בחטאת ולכך טעונה לחם בתודה כו' כצ"ל:

בא"ד משוייר והוה ליה כו' כצ"ל:

ד"ה הפריש שתי חטאות כו' דא"כ אין מתכפר בשנייה כו'. פירוש דאין אדם מביא שתי חטאות על חטא אחד וכ"כ תוספת בזבחים דצ"ז ע"ב ד"ה הפריש כו':

בא"ד דלא תיקשי אם אין ברירה כו' פירוש ואיכא למיחש דלמא בהאי דמתכפר של חולין הוא והשחיט חולין בעזרה אבל לעיל גבי תודה ששחטה על פ' חלות דכל הפ' קדשי. ונ"ל ליישב כיון דאסיקנ' במסכת ביצה דל"ח ע"א דר' אושעי' בדרבנן אית' ליה ברירה ושחיטת חולין בעזרה מדרבנן כדאמרי' במסכת פסחים דכ"ב ע"א ובמסכת נזיר דכ"ה ע"א לפ"ז לא קשיא לר"א דס"ל כמ"ד שחיטת חולין בעזרה מדרבנן ובדרבנן אית ליה ברירה כנ"ל:

ע"ב גמרא אמר רבי זירא וכן לענין חטאת כו' יש לדקדק לפ"ז לעיל דמהדר לאוקמי שמואל כר' ופריך לר' רועה בחטאת היכא משכחת ליה דבכי האי גוונא בתודה טעונה לחם ואסיקנא שמואל כר"ש ס"ל נוקמ' כר' ומשכחת בג' חטאות כי הכא ונתכפר בראשונה הג' תרעה דכי האי גוונא בתודה דשלישית טעונה לחם וכל שבחטאת מתה דהיינו שנייה בתודה נמי שנייה אין טעונה לחם וצ"ע ודוחק לומר דסוגיא דלעיל אתיא כאביי אלא כרבא ור' זירא:

רש"י ד"ה אי הכי איפכא נמי דכיון דלחם איקרי תודה יביא נמי ממותר כו', כצ"ל והשאר יש למחוק וראיתי בדפוס חדש שגורס בע"א ולא ניחא דלפי גירסתו יהיה מקשן מחולק עם התרצן בסברא:

ד"ה תודה לא איקרי לחם להביא נמי ממותר לחם תודתו הס"ד וכצ"ל וראיתי ג"כ בדפוס חדש גירסא אחרינא ולא ניחא לי דעיקר כונת רש"י לפרש הטעם מ"ט איפכא לא וכ"ה בס"י:

ד"ה תודה דאיכא כו' לעיל אע"ג דהוי' תודת חובה כו' כצ"ל ד"ה אימא לא כו' קמשמע לן ר' זירא דלא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אמאי אין כו' בתורת חובה כו' כצ"ל. בא"ד אית ליה תקנה הסיד ותיב"ת חדא יש למחוק:

ד"ה לא סגי כו' כמפרש ב' תודות לאחריות דחדא קריבה כו' כצ"ל ד"ה לא צריכא דאמר הרי זו דהוי נדבה להכי לא מצי כו' כצ"ל:

ד"ה למידין לפני כו' לפני חכמים לוי מרבי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ומי מכניסים כו' היא והך הביא כו' כצ"ל:

ד"ה ולייתי בהמה אחרת ולחם ולימא דאע"ג כו' כצ"ל:

ד"ה קא אמעט באכילה דשלמים דהשתא כו' כצ"ל:

בא"ד לבית הפסול קודם זמנו כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כולהו כו' ושמא אין שייך לדמות להנך תרתי כו' כצ"ל:

ד"ה וכי מכניסים כו' לעזרה ומביא כו' כצ"ל בא"ד מה שלי בשלך אסור כו' פירוש שלי קדשים בשלך ברשותך דהיינו חוץ לעזרה אסור ה"ה שלך דהיינו חולין דומיא דשלי כעין עבודת קדשים בשלי בעזרה אסור:

בא"ד ומה שתמה תחלה כל כו' כצ"ל בא"ד דמאי בעיא אכילת חולין כו'. פירוש מלתא דלא שכיח היא לאכול חולין בעזרה בא"ד לשאר דברים דבהדיא אמרינן כו' כצ"ל:

בא"ד והכי נמי לימא אי הך כו' כצ"ל:

בא"ד לחולין וחולין ממילא כו' כצ"ל:

בא"ד ידעי דהא יש לו פדיון משום דאין לה שיעור לכך אין קדוש כו' כצ"ל:

בא"ד נפדין כתרומות ומעשרות כו'. פירוש דהשתא נמי לאחר פדיון אינם נאכלים אלא לכהנים ד"ה אמר ליה לוי לרב פי' בקונטרס היינו למידין לפני רבי דבקמייתא אמר ליה כו' כצ"ל:

דף פ"א ע"א גמרא ממעט באכילה דארבעה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ארבעין כו' לכתחלה לשם תמורה כו' הד"א:

ד"ה ולייתי לחם כו' ודקמהדר כו' כצ"ל:

בא"ד לחם ויניח חוץ כו' כצ"ל ד"ה משום דאינה ד' חלות דתרומה כו' כצ"ל:

בא"ד למעלה וצריך כו' כצ"ל ד"ה לא אפשר כו' ארבע מהן ובעלים נמי כו' כצ"ל:

בא"ד הכא דהפריש שמונה חלות כו' כצ"ל:

בא"ד דמ' שלא לצורך כו' כצ"ל בא"ד לכהנים שמונה בשלמא בעלים כו' כצ"ל:

בא"ד לא הוי' אידך תודה ולא קדשו אלא ד' ונמצאת כו' כצ"ל:

בא"ד שלא כדין ולמ"ה הס"ד וכצ"ל. פירוש ולא מפי השמועה:

בא"ד תודה וכי נתותרי למחר שרף כו' כצ"ל ד"ה רצה בה כו' כצ"ל ד"ה לייתי בהמה מעוברת כו' לא הוי' אלא חדא וליכא למימר כו' כצ"ל. פירוש לאשמעינן דבשעת הפרשה היתה עדיין מעוברת והוי כחדא:

ר"ה והאי להוי מותר תודה כו' כצ"ל:

בא"ד עיקר קרבן דבשעה כו' כצ"ל:

בא"ד או האם או כו' כצ"ל. בא"ד והיא גופא מתחלה לשם מותר הפריש איכא כו' כצ"ל:

ד"ה מאן לימא לן כו' סבירא ליה התם אם שיירו אינו משוייר כו' הד"א וכצ"ל בא"ד בשבח הקדש דכי הפרישה מעוברת הוי דעתי' אשבחא אבל לאחר שנתכפר כו' כצ"ל:

בא"ד מתכפר באיזה תודה כו' כצ"ל:

ד"ה ואת אמרת ליקום לנדור לכתחלה דלימא עלי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אם איתא לדחזקיה כו' בחנם כו' דדוקא היכא דלא מיכוון כ"א למ' דהוי צורך קרבן ואידך ארבעים דודאי הוו חולין לא לייתו לעזרה איכא ביניהו הס"ד וכצ"ל פי' לר"י לא מייתי לעזרה כ"א מ' דהוי צורך קרבן ואידך מ' לא מייתי לעזרה ולא אמרינן דהוי כמפריש לאחריות ושפיר דמי ולחזקי' מביא כל השמוני' לעזרה כיון דהוי כמפריש לאחריות והכי מיירי דמכניס כל השמונים לעזרה מ"ה מייתי הכא אם איתא לדחזקיה כנ"ל ברור ונכון וראיתי בדפוס חדש שנדפס בצדו נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה וליקדשו להו ארבעים כו' מתוך שמונים ואידך הוו ליה כמפריש כו' פירוש ומותר להכניס כל השמונים לעזרה דלא כפרש"י:

בא"ד אבל בהנך דלעיל דליכא אלא חדא כו' פי' לעיל ד"פ ע"ב דמשני על הא דאמרו למידין לפני רבי וכי מכניסי' חולין לעזרה כיון דאיכא חדא בהמה משני שפיר בא"ד ועל חנם פי' כן בקונט' דלינתינהו בחוץ ואע"ג כו' כצ"ל. גם פה ראיתי בדפוס חדש שנדפס נ"א בצדו ואינו מן הצורך להגיה וכאשר כתבתי ברור ונכון ותמי' לי על מ"ו הב"ז שלא הרגיש בזה:

ד"ה דילמא אם שיירו כו' לעיל פירשתי הא דקשיא מתמורה כו' כצ"ל בא"ד אם שיירו משוייר הס"ד וכצ"ל. פי' לעיל פרשתי דשאני בין חטאת לתודה והכא מיירי בתודה. ומ"ו הב"ז מקיים הגירס' שלפנינו ודבריו אינם מובנים לי עיין שם לעיל ד"פ ע"א בד"ה מאי כו':

ד"ה התורה אמרה כו' ואפי' לר"י כו'. פירוש ר"י דס"ל טוב מזה ומזה נודר ומשלם:

ע"ב גמרא טעמא דאמר תודה אבל לא אמר כו' כצ"ל. פי' לא אמר תודה אלא לחמי תודה שם אמאי נדר ופתחו עמו כו' ויש לדקדק דקושיא זו אינו שייכת לכאן דבלא"ה הוי מצי להקשו' אברייתא זו ונ"ל ליישב דהכי פירושא השתא דאמרת ה"ה אם אמר לחמי בלא תודה נמי כופין אותו להביא תודה ולחמה אמאי נדר ופתחו עמו כמו שפרש"י בשלמא אם אמר הרי עלי תודה בלא לחם דכופין אותו מצי לאוקמי כב"ש דאמר תפוס לשון ראשון ותודה הוא