צאן קדשים קכג

או על כהן שלא הביא מנחה בשנה זו או על ישראל והא דקתני נוטלי' לאוכלי' תרתי קתני או קאי על כהן קאי נוטלן לאוכלן אשאר מנחות ואי קאי על ישראל קאי נוטלן לאוכלן על כהן נ"ל:

ד"ה אפילו פרורי' כו' ופתיתין קטנים פשיטא וחי איכא לחם אחר שלם פשיט' דאההוא לחם מברך ונראה לפרש כו' כצ"ל. פי' דמתחל' הקשו אפי' אי איכא לחם אחר שלם רק פתיתי' גדולי' מההיא פת צנומה פשיטא דמברך על פתיתים גדולי' ואי איכא לחם אחר שלם אפי' קטן נמי פשיטא דעל השלם מברך ועיין שם בתוספת דל"ט ע"ב ד"ה מברך כו' ומ"ו הב"ז גורס כגירס' שלפנינו ואין להבין:

דף עו ע"א גמרא ולילף מלחם הפנים כו'. אין לדקדק דאם איתא דאית' לן למילף מלחם הפנים ג"ש דחוקה חוקה ל"ל אלא ע"כ מדאיצטריך ג"ש למילף חביתי כ"ג מלחם הפנים ע"כ שאר מנחות לא ילפי' ויש ליישב דאי לאו ג"ש לא הוי ס"ד למילף יחיד מצבור אבל השתא דגלי ג"ש דילפינן יחיד מצבור פריך לילה נמי שאר מנחות מלחם הפנים שם שתים עשרה מ"ט אי סבירא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה בעי ר"י כו' חשוב שיפה אחת הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ר"י כו' ולא בחיטי' הס"ד ואח"כ ד"ה לחם כו' חלות הס"ד ואח"כ ד"ה אתי' חוקה כו' י"ב הס"ד ואח"כ ד"ה שאר כו':

ד"ה מה להלן כו' לכל מין עשר כדאמרי' כו' כצ"ל:

ד"ה שכן יחיד כו' הן קרבנות יחיד כו' כצ"ל:

ד"ה שכן הקדש המנחות ולחם הפנים ותרוייהו טעוני' לבונה זבחים תרוייהו מצה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ואכתי פריך כו' במה מצינו ובעי' היא במס' זבחים אי חוזר ומלמד אדיליף מלחמי תודה לילף מחביתי' מה מצינו כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה שכן עשרון כו' עשרוני' הס"ד ואח"כ ד"ה כלי חביתין ומנחות טעוני' כלי כ"ש ע"א כלי מקדשן כו' כצ"ל בא"ד מקדשן הס"ד ואח"כ ד"ה הקדש חביתין ומנחות כו' קדשים הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הגשה מנחות וחביתי' כו' כצ"ל ד"ה שלמיו על זבח כו' ירושלמית מרבינן נמי שבאין כו' כצ"ל פי' דתודה היתה באה ה' סאין ירושלמות שהם ל' קבין ט"ו קבין לחמץ וט"ו למצה והמצה היתה ג' מיני' חלות ורקיקי' ורבוכה מגיע לכל מין ה' קבין ובנזיר שלא הי' אלא ב' מיני' חלות ורקיקי' היתה מעשרה קבין ירושלמות ועיי' לקמן דע"ח ע"א:

ד"ה שריבה כו' שמיעט שעשה י"ב כו' כצ"ל:

בא"ד שעשה י"ב הס"ד:

תוס' ד"ה אתי' כו' תימא דבפ"ק כו'. פי' וכיון דלאו מופנה היא אפי' מצד א' אין למידין יחיד מצבור:

ד"ה דאפרשינה כו' כחלת אהרן וכתרומתו מותר הא כתרומת כו' כצ"ל:

בא"ד דלאו תרומה ממש כו'. פי' רק קדושת הפה דאסור לשנותן בחלות אחרות ועיי' בתוספת שם בא"ד וכי לא עשתה מצות כו'. פי' כיון דלכתחלה אסור בא"ד לעשותה עבות ויפות הס"ד וכצ"ל. פי' דבעודה עיסה יכולה לעשות כך וכתב מ"ו הב"ז דמההי' דנדה ראי' ברורה למ"ש הרמב"ם פ"ט מה' מע"ק דכ"ד דמעשה לחם נזיר ותודה מעשיהם חוץ לעזרה שהרי שפחת ר"ג הית' אופה ואי הוי אפייתן בפני' אשה בעזרה מניין כדאמרי' בקדושין דף נ"ב ע"ב דאסורה מליכנס ואפי' לפי' התוספות אין דרך ליכנס בעזרה וכ"ש שפחה אלא ש"מ דמעשיה' בחוץ כו' עכ"ל ולענ"ד לאו ראי' היא כלל לפי' התוספת פשיט' דלאו ראיה היא דתוספ' דכתבו התם אין רגילות שתכנס לשם כדי להתקדש משום בזיון הוא אבל לכנס לאפות קדשי' מותרת ליכנס דזה לאו בזיון הוא ולפירש"י נמי אינו מוכח דבאמת אותה שפחה לא היתה אפה בעצמה אלא שהיתה טח' ולשה העיסה כדי לעשותן עבות ויפות כמו שכתבו תוספות והיתה בודקת בין כל אחת שהיתה טחה ולשה וע"י נאפת אבל היא בעצמה לא היתה אפה וכן דרך הלשון לע"ז שאחד מספר לחבירו היום אפיתי לחם אפי' שנאפת ע"י אחרים כנ"ל:

ע"ב גמרא מאי טעמא מצת כתיב כו' כצ"ל שם יכול אף בשאר מנחות כן ת"ל כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ריבה במדת סאים שלהם כגון שתי הלחם ולחם הפנים הבאין סאין חיטי' ומניפי' אותם לעשרונים וכגון העומר כו' כצ"ל וראיתי בדפוס חדש שמגיה יותר בלא לצורך:

תוס' ד"ה שריבה במדת כו' ודבר תימ' היאך יכול כו' פי' דתוס' ס"ל דכי היכ' דאם עשה כל החלות גדולות ועשה פחות מי' או עשה כל החלות קטנות ועשה יותר מי' פסולות בחביתי' ה"ה אם עשה י' רק אחת גדולה וא' קטנה נמי פסולות כיון דכתוב חקה לעכב מ"ה הקשו קושי' זו הכא ומ"ו הב"ז תתמי' על שהקשו הכא עיי' שם:

ד"ה כל המנחות כו' נקמץ החצי מן היתר והחצי נקמץ מן העשרון והוה ליה כו' כצ"ל:

הדרן עלך ואלו מנחות פרק התודה רש"י ד"ה שהן שש מדבריות כו' ואותן שש מדבריות הן שתי איפות כו' הד"א וראיתי בדפו' חדש שגור' ואותן חמש שש כו' ושיבוש הוא:

תוס' ד"ה התוד' כו' איפ' שתות ולעולם קים לן דגם עכשיו כו' כצ"ל. פי' וכיון דגם על האיפה הוסיפו שתות וס"ד דאיפה ירושלמית לא הוי ג' סאין ומ"ה כתבו דקים לן כו' ומ"ו הב"ז גורס דלקמן כו' אבל לשון קים לן לא משמע הכי:

דף ע"ז ע"א גמרא והבת תוכן אחד יהיה מהבת כו' כצ"ל שם הבת השמן מעשר הבת כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה עשרה היו כו' ה' סאין שהם שלשי' כו' כצ"ל:

בא"ד י' חלות הס"ד ואח"כ ד"ה שתי חלות לקב כו' כצ"ל:

ד"ה לשאת את מעשר החומר הבת דהבת תהי' נפילת כו' כצ"ל ד"ה אלא משום כו' דלא ידענא כו' כצ"ל:

ד"ה אלא מהבא כו' שלשים סאין נמצא כו' כצ"ל והשאר יש למחוק וראיתי בדפוס חדש שמקיים הגירס' וגורס לשון חכמים ושיבוש הוא בשביל שהוא לשון חכמים ידענ' כבור ל' סאין:

ד"ה כי היכ' כו' אונאה פחות משתות הוי מחילה שתות קנה כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה אלא משום תגרא כו'. עיי' בפי' הרשב"ם ב"ב ד"צ ע"א ותבין יותר:

בא"ד יותר משתות הס"ד ואח"כ ד"ה דיאנא היא דלא לימטיה ומהדר תלמודא משום דלא לימטיי דיאנ' תקנו שלא יוסיפו יותר משתות רווחא לא בפי כו' כצ"ל:

ד"ה קרא אשכח כו' כצ"ל:

ד"ה עשרים שקלים כו' המנה ושקל ארבעה דינרין הרי ר"מ דינרין הוי כו' כצ"ל:

ד"ה מנה של קודש כו' דהיינו ר"מ דינרין הס"ד וכצ"ל ופי' חמשים שקלים וחמשה הנותרים הם תוספת שתות שהוסיפו על מנה של חול ה' סלעים על כ"ה דהיינו ל' סלעים וכשאתה כופל את הקודש הוי ס' שקלים תוס' ד"ה והשקל כו' והכי קאמר קרא והשקל כו' כצ"ל:

בא"ד כולהון שיתין מנין רבא דקודשא יהא לכון כו' כצ"ל. ע"ב גמרא אף כאן שני עשרונות ת"ל תהיינה כו' ודברים אלו קשה להולמן מה דמיון הוא זה מה להלן שני עשרונות לב' חלות אף כאן ב' עשרונות לחלה א'. ובעל ס' קרבן אהרן דכ"ה ע"ב רוצה ליישב בדוחק וכתב דיכול לומר שהדמיון הוא לכמות הסולת ולא לכמות החלות כיון דדרשא אתי מתביא והמובא הוא הסלת ולא החלות והוא דוחק ולענ"ד דעיקר קושיי מתהיינה והכי פריך כיון דיליף משתי הלחם והתם כתיב שני עשרונים סלת תהיינה ותהיינה יתירה דלמא אתי לרבויי ל חמי תודה שכל חלה יהי' מ"ב עשרוני' מ"ה פריך לקמן מאי תלמודא:

רש"י ד"ה שלא יטול כו' שלא יטול מזה שנים ומזה כו' כצ"ל:

ד"ה אינו יודע מכמה חלות כו' כצ"ל:

ד"ה נאמר כאן לחם על חלת לחם חמץ הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה מה להלן עשרון כו' עשרונים וגו' הס"ד ואח"כ ד"ה מנחה הבאה כו' תודה ושתי הלחם מנחה ובאין חמץ עם הזבח הס"ד וכצ"ל:

ד"ה למדנו י' לחמץ כו' ותהיינה בחמץ כתיב כו' כצ"ל ד"ה נגד חמץ הביא מצה דכמה שמביא סלת לצורך חמץ ה יא לצורך מצה הסיד וכצ"ל:

ד"ה מן המחובר כו' ה א מאי מחובר כו' כצ"ל ד"ה ונילף מת ומה כו' מ"נ הס"ד:

ד"ה בו וחמישתו כו' ומתו בו כו' כצ"ל:

תו' ד"ה ואל יוכיח כו' ומהאי טעמא כו' פי' דבתרומה גדולה יש אחרי' מעשר ותרומת מעשר וכוונת התוספת דלא חיקשי הא דלא משני דנין דבר שנאמר בו תרומה לה' כו' כדמשני לקמן גבי תרומת חלה מ"ה כתבו דמהאי טעמא נמי כו' דף עח ע"א גמרא שתי ידות כמצה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה וכי דבר כו' בהיקש דההוא דגמרינ' חמץ עצמו משתי הלחם כ' כצ"ל:

ד"ה חוזר ומלמד כו' עשרוני' מחמץ כו' כצ"ל ד"ה הימנו ודבר אחר כו' למצה שהוא י' עשרוני' כו' אע"ג דאלולי זה דכתב בשתי הלחם תהיינה ללמד על לחמי תודה שיהא יו"ד עשרונים בחמץ לא הוי אמרי' דבעי' י' עשרונים בחמץ דלחמי תודה אפ"ה לא הוי היקיש' דכמאן דכתיבי בגופה דמי ד"ה תביאו