צאן קדשים קכא

למחוק:

ד"ה לא עומר כו' מאתמול הס"ד ואח"כ:

ד"ה לאפיה כו' הדרן עלך רבי ישמעאל פרק אלו מנחות רש"י ד"ה דכתיבה בהנך דכתיבי בהו דנקמצת כו' כצ"ל:

ד"ה באה שעורין כו' קנאות הס"ד:

ד"ה אליבא דרבנן דאמרי ד"ה כי קמבעיא כו' דאמר איכא מנחה כו' כצ"ל:

ד"ה וחריבה כו' מנחת חוטא הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה באה חיטין לא כו' כצ"ל והשאר יש למחוק:

ד"ה אם אין ענין כו' אע"ג דפרשתא מיירי כו'. ולענ"ד אינם צריכים לזה כיון דאליבא דר"ש ומדכתיב גבי מנחת חוטא לכהן כמנחה יליף ר"ש לקמן דע"ד ע"א ולא לאישים כמנחה ש"מ חריבה של חיטים נאכלים ועיין לקמן פירוש רש"י:

דף עג ע"א גמרא אשר ישיבו לי זה גזל כו' כצ"ל. וטעה המדפיס והדפיס ל"ה ומ"ה מ"ו הב"ז מוחק תיבה זו ובאמת אינו מן הצורך למחוק:

רש"י ד"ה יכול לא יחלקו בקדשי קדשים שלא יתנו כו'. כצ"ל והשאר נמחק דיתור לשון הוא ד"ה תלמוד לומר כו' לפניו ואיתקש כו' הד"א ובזה מתורץ קושי' התוס':

ד"ה ההוא מוכל כו' והא דתנהו ענין לחריבה כו' כצ"ל:

ד"ה מן האש כתב כו' הוא דשירים כו' כצ"ל בא"ד לאישים אימא לא כו' כצ"ל בא"ד לכהן להכי כתב כו' כצ"ל:

ד"ה לרבות מנחת כו' לכהנים ומהכא אתיא כו' כצ"ל. פירוש רבינא אתיא מהכא:

ד"ה להכשיר אתי להתחיל עליה כו' כצ"ל:

ד"ה שלך הם כל הני כו' ועיין במסכת זבחים דמ"ג ע"ב מה שכתבתי ישוב נכון על רש"י שדבריו סותרים זה את זה:

תוס' ד"ה תלמוד לומר כו' וסמיך ליה אם על תודה משמע כו' כצ"ל בא"ד והתם פירשתי הס"ד. פירוש דשם מתרצו קושי זו דמוי"ו קדריש דמוסיף על ענין ראשון וכפרש"י הכא ועיין בתוספ' דיבמות ד"ד ע"א ד"ה וכי כו' דמתרצו נמי בע"א:

ד"ה איש חולק כו' אלא כלומר אין מריבין בו כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ופירוש לשון מחלוקת:

בא"ד וממתני' דבכורים אלא כדפי' בקונטרס כו' כצ"ל:

בא"ד בלחם הפנים וכל כהן המגיעו כזית יש אוכל כו' כצ"ל:

בא"ד וכל כהן המגיעו כפול כו' וכיון כו' כצ"ל בא"ד למאי חזי וקס"ד דדרך עילוי כו' כצ"ל בד"ה והא אפיקתי' כו' דדייק הכי אם אית' דרבי יוסי בר' יהודא הך ברייתא כו' כצ"ל:

ד"ה מן האש כתי' תימא כו'. יש מקשין לא ידענו מה הוקשה להם דלמא סבירא ברייתא זו כר' יוסי דקדושין דהמקדש בחלקו אינו מקודשת ויליף התם מדכתיב מן האש עכ"ל וכן הקשה מ"ו הב"ז והניח בצ"ע ולענ"ד תוספ' הקשו שפיר אליבא דמסקנא דהתם דאסיקנ' דר' יהודא הדר ביה וסבירא ליה ג"כ כר"י דאינו מקודשת וקאמר אביי ת"כ דר' יוחנן דס"ל דר"י הדר ומייתי בריית' לסייעה ויליף התם מקרא דלאו ממונו הוא אלא משולחן גבוה קא זכי לפ"ז אפי' לר"י לא צריכא מן האש והקשו שפיר לא ליכתוב מן האש אפי' לר"י וכ"כ מהרש"א שם בחידושיו ומהרש"א שם מביא קושי' בשם ת"י על ר"י וז"ל כיון דר' יהודא דס"ל דמקודשת ויליף מיהיה לך לכל צרכך ור"י יליף מאש לישתוק מלך דמשמע כל צרכך ולא איצטריך ליכתוב אש עכ"ל. ולענ"ד נמי לאו קושיא היא כיון דכתיב גבי גזל הגר לך היא ולבניך אפי' לקדש בו האשה מ"ה איצטרך מן האש דס"ד דקאי על כל הני דמתרבי כמו שפרש"י הכא:

ד"ה זה גזל הגר כו' וקשה לפירושו דא"כ כו'. ולפי מה שכתב רש"י שם בזבחים ד"ה אשם מצורע כו'. וז"ל נהי דאשמ' כתיב הכא לסדר בפרשה כו' לפ"ז לא קשה מידי עיין מה שכתבתי שם בא"ד מיהו צריך לדקדק אמאי צריך לכל כו' ודבריהם אינם מובנים לי דאי לא כתיב לכל לא הוה שמעינ' דאתי לרבוי' כל הני אלא מאי דכתיבי בהדיא כבר וסידרו הכתוב כאן מפני מחלוקת של קרח כמו שפרש"י אע"ג דתוספת לא ס"ל הך סברא מ"מ הוי אמינא איכא וצ"ע:

ד"ה ואפי' לקדש כו' ומיהו הא מילתא כו'. פירוש דאין יכול ליתנו אלא לכהן שבאותו משמר כו' בא"ד ושמא אתי קרא לאשמעינן כו' פי' קרא לה' לכהן שהם לה' עד שיבא ליד כהן. ויש להקשות כיון דחרמים ילפינן התם מגזל הגר בג"ש לכהן לכהן שנותנים לכהן שבאותו משמר וקי"ל דאין ג"ש למחצה ולפ"ז ע"כ מצינו נמי למילף גזל הגר מחרמים בג"ש לכהן לכהן דכל זמן שהם ביד בעלים ה"ה כהקדש וא"כ לה' ל"ל וצ"ע:

בא"ד הגוזל קמא דאם החזירו בלילה או החזירהו חצאין כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא לא קשי' הא ר"י הא ר"ע כו'. וע"פ פלוגתא זו יש ליישב מה ששמעתי שיש מקשי' דאיתא במסכת שקלים ד"ע ע"ב אדם כי יקריב מכם לרבות הגרים והקשו אדם ל"ל דשמעינן מאיש איש לרבות דאפי' נכרים נודרי' נדרים ונדבות מכ"ש גרים ובר מן דין קשה הא בקרא דאיש איש כתיב גר בהדיא איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריבו קרבנם לכל נדריהם וגו' והתם נמי בקרבנות נדבה דבר וכפרש"י בחומש וא"כ אדם ל"ל וע"פ פלוגתא זו יש ליישב דסוגי' דשקלים אתי' כר"ע דס"ל דאיש איש לא אתי לרבות נכרי' אלא לעולה בלבד ולא לשאר קרבנות ולא דריש לכל נדריהם ולכל נדבותם וס"ד דגר דכתיב בהאי קרא נמי לא קאי אלא על קרבן עולה מ"ה איצטריך אדם לרבות הגרים שמקבלים מהם כל הקרבנות דכתיב בהאי פרשה. אח"כ מצאתי קושי' זו בספר קרבן אהרן ונכנס בדוחק ליישב וכאשר כתבתי נכון הוא ומדי דברו בו זכור אזכרנו ישוב על קושיא מה ששמעתי מחכם אחד ע"פ סוגיא זו דבמסכ' נדרים דל"ה ע"ב איבעיא הני כהני שליחי דידן או שליחי דרחמנא למ"נ למודר הנאה כו' והקשה תפשוט מסוגיא זו דשליחי דרחמנא נינהו מדאשמעינן מאיש איש לרבות שמקבלים קרבנות מנכרים ואנן קי"ל דאין שליחות לנכרי ל"ש אינהו לדידן ל"ש אנן לדידהו כדאמרינן במסכ' ב"מ דע"א ע"ב ואי אמרי' דהני כהני שליחי דידן היאך יכול הכהן להקריב קרבן נכרי ולעשות שליחות נכרי אלא ע"כ שליחי דרחמנ' ע"כ. ונ"ל ליישב בדרך אמת דתמן תנינא במס' ב"מ שם דר' אשי אמר כי אמרינן אין שליחות לנכרי ה"מ אינהו לדידן אבל אנן לדידהו ה"ל שליח וקאמר הא דר"א בדותא היא מ"ש אינהו לדידן דלא דכתב אתם גם אתם כו' אנן לדידהו נמי מה אתם בני ברית כו' ע"כ נמצא דמ"ה דר"א בדותא משום דילפינן אין שליחות לנכרי מאתם דמשמע בין אינהו לדידן בין אנן לדידהו רק במסכת קדושין דמ"א ע"ב קא מסיק לר"ש דס"ל דמירוח נכרי פוטר יליף דלא הוה נכרי שליח לתרומה מצד הסברא כיון דליתא בתרומה דנפשיה ומידי דלא שייך ביה לא מיתעביד עליה שליח ואתם גם אתם אתי לדרשא אחריתי ולפי זה איכא למימר דר"א לאו בדותא היא דדוקא אינהו לדידן לא הוי שליח דבמידי דלא שייך ביה לא מתעביד עליה שליח אבל אנן לדידהו הוינא להו שליח ומ"ה גבי קרבן יכול הכהן לעשות שליחות נכרי להקריב קרבנו ולהיות שלוחא ומ"ה מיבעי שפיר כנ"ל ברור ונכון:

ע"ב רש"י ד"ה מנחת נכרים ושלמים כמנחתו כו' כצ"ל ד"ה פרט כו' יכולין להביא כו' כצ"ל:

ד"ה לימא רבי יוסי היא דמרבי יין כצ"ל:

ד"ה ולא רבי עקיבא דאמר אין לי כו' כצ"ל:

ד"ה שתהא עבודתו כו' הוא בעצמו דהכי משמע והיתה לכהן כמנחת חוטא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה איש איש כו' לא שנא במזבח דידהו כו'. פירוש לא ליפסל אלא מחוסר אבר ולא שאר מומים קמשמע לן מכל אלה ולענ"ד לאו קושיא הוא דהא איצטריך לר"י הגלילי לרבות יין והלבונה ועצים דמכל אלה לא שמעינן ולר' עקיבא איצטריך דאין נודרים אלא עולה בלבד ואח"כ מצאתי תירוץ זה בתוספת דתמורה שם ועוד אפשר לומר דאיצטריך איש איש לרבות קדשי נכרים דמועלין בהן וחייבין עליה' משום פיגול נותר וטמא ויליף ר"י מלה' דכתיב בהאי קרא עיין במסכ' זבחים דמ"ה ע"א ובתמורה ד"ג:

ד"ה אי לר"י הגלילי כו' דמרבינן ברישא תודה כו' כצ"ל. פי' משמע דיין דקאמר היינו בפני עצמו בא"ד משמע דהא דאין נכרי כו' כצ"ל:

דף עד ע"א רש"י ד"ה כליל תהיה כו' להתיר מנחת חוטא כו' הד"א:

בא"ד בשרה כו' הס"ד ואח"כ דים במנחתו דאלו נאמר כמנחתו הוה משתמ' כדקאמרת מקיש חובתו לנדבתו והלא כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה לכהן כמנחה כלומר כו' כצ"ל:

ד"ה בחטאה בשגגה כו' וקאמר על חטאה אע"ג דאתי על חטא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה דלמעלה על התפוח מגחלים שעל המזבח כו' כצ"ל:

בא"ד דלבסוף מתפזר כו' כצ"ל:

ד"ה ע"א מ"ר כו' קרב לאיבוד כו' כצ"ל בא"ד נדבתו בתרוייהו כו' כצ"ל בא"ד הקרבה דשירי מנחת כו' כצ"ל:

ד"ה לא תאכל מנחת חובתו כו' כצ"ל וכ"ה בס"י בא"ד חביתין וכיון דאיירי בהם קרא בתרוייהו חובתו כו' כצ"ל ד"ה סכינא כו' לא תאכל חובתו והדר תני כליל תהיה כו' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה שכן באה עשרון כחביתין כו' כצ"ל ד"ה האי לא תאכל כו' תקטר לחוד