צאן קדשים קיט

וראיתי בדפוס חדש גירסא אחריתי ושיבוש הוא בא"ד בשתי הלחם דהאידנא ולא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה בשיטת ר"י כו' לא מצי סברי כההיא כו'. פי' דס"ל דר"י לא משום גזרה התקין אלא מדאורייתא בשיטת ר"י אמר:

בא"ד ותמיה מנא להו לר"י ולר"ש כו' פירוש מדקאמרי אפי' בזמן שבית המקדש קיים משמע מכ"ש בזמן שאין בית המקדש קיים שהאיר מזרח מתיר מנ"ל דילמא ת"ק נמי מודה לר"י ב"ז ולר"י דבזמן שאין בית המקדש קיים מן התורה אסור כל היום אבל דבריהם תמוהים מה שכתבו מנ"ל דפליג שום תנא כו' הא איכא רב פפא ור"ה בדר"י ורבנן דבי ר"א כלהו סבירא להו ע"כ דמשום גזירה תיקן ולא מדאורייתא ועוד הא איכא כמה תנאים דלא דרשי עד ועד בכלל והנהו ע"כ דלא כר"י ס"ל וצ"ע רב ליישב:

ד"ה לא אם אמרת כו' ונילף קודם לשתי הלחם כו' ודבריהם אינם מובנים לי כיון דהטעם דאם הביא קודם לעומר פסול משום דבעינן ממשקה ישראל והעומר היה מתיר במדינה א"כ היאך נילף דאם הביא קודם לשתי הלחם נמי פסול הא שפיר הוה ממשקה ישראל דהעומר כבר התיר' וצ"ע ויש ליישב בדוחק:

דף ס"ט ע"א רש"י ד"ה השתא לגבי כו' עומר ושתי הלחם כו' כצ"ל בא"ד קודם לעומר או קודם לשתי הלחם אע"פ כו' כצ"ל ד"ה אלא הנצה כו' מי הוי כו' כצ"ל בא"ד בהשרשה כו' כצ"ל:

ד"ה דחצדינהו כו' עיי' פירושא דהאי סוגי' ברש"י מסכת ב"מ דנ"ו ע"ב ודנ"ז ע"א:

תוס' ד"ה והאמר רבא כו' כל שהוא יחזור ופי' ר' שמואל ינכה המוכר כפי הפחת והמקח קיים דאע"פ שטעה כו' כצ"ל:

בא"ד מצומצם מ"ה אם פיחת כ"ש ינכה הס"ד וכצ"ל. פי' דרבא איירי בשמדדו והטעהו במדה אפי' פחות מכדי אונאה חוזר והתם איירי דעדין לא מדדו וידע המוכר שאינו מכוון כ"כ אלא או פחות או יותר ועיין בתוספת ב"ב דק"ד ע"א ד"ה פחות כו' ד"ה שדאי בה כו' אין מכחישים אותו במה שזרעו אלא שאומר שיש לה דיו כו' כצ"ל. פי' שהמוכר מודה שלא זרע אלא ה' רק שאמר שיש לה דיי בה' והעדים מעידים שאין לה דיי בה' אלא כו' ועיין בתוספת ב"מ דנ"ו ע"ב ד"ה אלא כו':

ד"ה דבלע הוצין כו' מידי דהוה חלב ונבלת עוף טהור שבכפרים ונבלת בהמה טמאה בכל מקום שצריך כו' כצ"ל פי' בכ"מ בין בכפרים בין בשווקים ועיין במסכת עוקצי' פ"ג:

בא"ד שסך שמן תרומה כו' כצ"ל בא"ד מסתברא שלא היה שלימין כו'. פי' כיון דנלעסו בשיני הזאבי':

בא"ד אם נתבשלו או אם נצלו כו' כצ"ל. ע"ב גמרא אין בר עדי טייעא כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

רש"י ד"ה כיזבא כו' כיזבא טפח כו' כצ"ל וכ"ה בערוך:

ד"ה ילדה שסיבכה כו' בפסחים שה אחד מן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כלי אדמה כו' פיו בפתילה טהור הס"ד. פי' אע"ג שהיסק פיו בפתילה כל זמן שלא נצרף בכבשן לא מיקרי כלי וטהור:

ד"ה חיטין כו' אלא נראה לי דעל ידי נס כו' ונ"ל דרש"י דייק מדקבעי חיטין שירדו בעבים ולא קבעי חיטין שירדו מן השמים ומי איכא כי האי גוונא אין כי הנהו אטמהת' דניחיתו מן השמים ומ"ה פרש"י ששתו העבים באוקיינוס ומה שהקשה ר"ת וכי נאסרין ע"י כך יש ליישב דהכי קאמר ממושבותיכם דוקא דהיינו משלך ולא מה שבלעו העבים משל אחרים וירדו כנ"ל ברור:

ד"ה דאמר ר' אבהו כו' ומה שגדל אח"כ מוכח כאן שהוא התיר כו' פי' הפירות שגדלו אחר שסיבכה מוכח שהם מותרים מדקתני אפי' הוסיף במאתים משמע דוקא אותן פירות שהיו קודם שסיבכה ואח"כ הוסיפו אותן הפירות בעובי לאחר שסיבכה לא בטלו אבל פירות שגדלו אחר שסיבכה בטלי כמו דאמר ר"י התם דבטלה באם לא היה פירות בילדה קודם שסיבכה:

בא"ד דאלו יחור של זקינה כו'. פי' לא אמרינן דנעשה עכשיו ילדה שזו היא נטיעתו:

בא"ד ומשני דמתני' דהתם כגון ילדה בילדה כו' ויש להקשות למה לי' לאוקמי ילדה בילדה לוקמי ילדה בזקינה ובדאיכ' פירות קודם שסיבכה ולא בטלה וחייבת בערלה ויש בהן דין רבעי וצ"ע ליישב קושיא זו:

ד"ה בצל ששתלו כו' הא כיצד זרוע מעיקרא בהשרשה כו'. לפ"ז יש לדקדק היאך בעי למיפשט הכא ובצל ששתלו בכרם דבתר עיקר אזלינן דלמא שאני כלאי הכרם דכתיב הזרע זרוע מעיקרא בהשרשה מ"ה אזלינן בתר עיקר ויש ליישב בדוחק:

בא"ד וצריך לחלק בדבר מאיזה טעם:

כו'. ועיי' שם בהרא"ש ובר"ן דכתבו טעם הגון לחלק:

דף ע ע"א רש"י ד"ה דבר שזרעו כלה כו' ויצא מזרע ירק כו' כצ"ל ד"ה שמירחה בכרי כו' למעשר הס"ד ואח"כ ד"ה וקרא עליה כו' במחובר הס"ד וכצ"ל:

תוס' ליטרא בצל כו' ליטרא מעשר טבל שזרעה כו' כצ"ל. פירוש שהורם ממנו תרומה ומעשר ראשון לגבי לוי הוה טבל דאכתי לא תרם ממנו מעשר מן המעשר בא"ד ממקום אחר לפי חשבון כו'. פי' דמשמע התם אבל מיניה וביה לא והכא קתני מתעשר לפי כולו ולא קתני ממקום אחר משמע אפי' מני' ובי' ולפי דמסיק התם דנ"ט ע"ב דכל היכא דטרח בהיתיר' בטל ההיתר ברוב והוי הכל אסור לא קשי' מידי כיון דההיתר בטל והוי כאיסור אפי' מתעשר מיני' ובי' לא הוי מפטור על החיוב ולא דמי לליטרא מעשר עיין שם ודוק:

ד"ה ביצי נבילת כו' שנגמר חלמון שלהם כו'. פי' ומ"ה לא הוו כבשר וטהור:

בא"ד היינו בשקרובי' לגמר כו'. פי' קרובות לבא בהן קליפה לבינה שאינה דבוק' יפה אלא מעט וכפרש"י שם:

ד"ה תנא כוסמין כו' וכולן זוגי קתני כו' פי' כל הזוג בפני עצמו אינו כלאי' זה בזה אבל אחד מזוג זה ואחד מזוג זה היינו חיטי' עם כוסמי' הם כלאים:

בא"ד כמו כן שנויה בריש חלה כו' כצ"ל:

בא"ד החיטין אינן מצטרפ' כו' כצ"ל בא"ד בפני עצמו ואחרי כן נושכים זה בזה אין מצטרפים אלא בכי האי גוונא כו' כצ"ל. פי' חיטי' עם כסמים דוקא והשעורי' עם הכל חוץ מן החיטים:

בא"ד ועוד יש לפרש כו', ותירוץ זה מספיק נמי לקושי' ירושלמי הא דקתני במתנין ה' דברים מצטרפין מיירי בשאין בכל א' כשיעור חלה:

ע"ב גמרא והא קא משמע לן כו'. פירוש דליכא למימר דקא משמע לן דמצטרפין לכביצה לטמא טומאת אוכלי' מתני' היא כל האוכלים מצטרפין לכביצה לטמא טומאת אוכלין פ"ד דמעילה:

רש"י ד"ה שעורה שאינה קלופה אינה כו' כצ"ל:

ד"ה ולקצור לפני הפסח כו' דקצירת העומר במוצאי יום טוב מתרת כו' כצ"ל:

ד"ה אלא לרבי יונה כו' דמשמע לאחר הפסח כו' כצ"ל:

בא"ד והמתנה מקצירה ועד האיר המזרח כו' כצ"ל:

תו' ד"ה מאי קודם לעומר כו' בשלמא למ"ד קודם הבאת עומר היינו כצ"ל:

בא"ד אלא למ"ד קודם קצירת העומר ליערבינהו כו' כצ"ל ומה שנדפס הכא בצידו דמ"ו הב"ז ותי"ט גרסו לעיל קודם קצירת העומר וכאן קודם הבאת עומר טעות הוא ושייך למטה. פירוש התוספת גרסו הכי אבל כאן כתבו לפי גירסת רש"י גירסה זו נכונה:

בא"ד הבאת העומר ופריך תנן אסורי' בחדש לפני עומר כו' בשלמא למ"ד קודם קצירת העומר היינו כו' אלא למ"ד קודם הבאת העומר לערבינהו וליתנינהו ואסור בחדש ולקצור לפני העומר הס"ד וכצ"ל לפי גירסת מ"ו הב"ז והתי"ט:

דף עא ע"א רש"י ד"ה לרבי כו' תנא הס"ד:

ד"ה מכלל דאיכא כו' וקשרי ליה עמור כו' כצ"ל:

ד"ה וקפריך כו' ולעולם שהביא כו' כצ"ל:

ד"ה מכלל דאיכא דלאו בר חרמש כו' אלא מהבאה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אימתי כו' שליש קוצר אף משהביאה שליש הס"ד והד"א:

ד"ה ממקום שאי אתה יכול להביא עומר אתה קוצר כו' כצ"ל:

ד"ה ואימא ממין שאתה כו' אתה קוצר ומביא חטין וכוסמין כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

תוס' ד"ה מרכיבין כו' דיכרא בגו נוקבתא כו' ופרש"י שם בל"א ענף רך של דקל זכר בסדק של דקל נקבה שנקבה אין עושה פירות וזכרים עושים פירות:

בא"ד ופירוש בקונטרס שם כו' וברש"י שלפנינו שם ליתא להאי גירסא אלא הכי פרש"י דתמרים של דקל זכר אינן מתבשלין בו עולמית כו' משמע דנושאים פירות רק שאינן מתבשלי' לפ"ז לא קשיא מידי דנקבות אין נושאים כלל ועיין שם:

בא"ד שראה דקל אחד מתאוה אמר להם לדיקלי' שביריחו והביאו כו' כצ"ל. פי' לדיקלי' קוצצי דקלים שביריחו:

ד"ה וכורכי' כו' א"ר יהודא אומרי' שמע ישראל כו' ולא היה כו' כצ"ל:

בא"ד שלא יהא נראה כאומר לשם שישמע את ישראל כו'. ועיין שם בתוספת דנ"ו ע"א:

בא"ד ופשטי' דקרא היינו כו'. פירוש פשטי' דקרא איפכא שאומר לישראל שישמע את השם והוא אלקינו ואחד ומ"ו הב"ז כתב בע"א והוא דוחק קצת:

וקוצרים כו' הוה ליה למידק מאן שמעת ליה כו' פי' אלא ע"כ דלר"מ נמי גודשי' שלא ברצון חכמים: