צאן קדשים קיח

נכונה ודוק. ומ"ו הב"ז גורס נמי אין קנין:

ד"ה ר"י כו' ולהכי חשיבי ב' גזירות כו'. פי' דגזרו בי"ח דבר על בנותיהן משום ד"א והיינו שיהיו נדות מעריסות' וחשיב להו בתרתי גזירות בנותיהן ובנות כותים מ"ה כתבו דאינן שוות ומ"ה חשבו בתרתי גזירות:

בא"ד מעיקרא בת יום אחד כו' כצ"ל. פירוש מעיקרא קודם שגזרו י"ח דבר היה בנות הכותים מטמאות בת יום אחד אפ"ה השתא דגזרו על בנותיהן של נכרים חשיבי ב' גזירות:

בא"ד והא דמוקי לה בנדה כר"מ כו' פי' הא דמוקי מתני' דבנות כותים כר"מ דחייש למיעוטא לוקמי' ככ"ע כיון דטעמי' דמתני' משום טימוע ור"מ נמי ס"ל טעמא דטימוע:

בא"ד לאו משום דטעמי' משום נידות כו'. פירוש דהא טעמא משום טימוע:

דף ס"ז ע"א רש"י ד"ה ופדאתה כו' נתגלגלה הס"ד:

ד"ה התם היינו כו' משום ד לתא דגנך כו' כצ"ל בא"ד הוה דיגון נכרי כו' כצ"ל:

ד"ה ותרומתו מתבואת כו' מדרבנן הס"ד ואח"כ ד"ה הא תרומתו בארץ כלומר מכל דתרומתו בארץ כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה דכתיב דגנך כו' דכולהו במעשר כתיב ופיר' הקונטרס עיקר הס"ד וכצ"ל. פירוש דאפ"ה פירש"י עיקר דמירוח נכרי לא הוי מצינן למילף מתירושך ויצהרך:

ד"ה חד עריסותיכם כו' ומיהו קצת קשה כו'. פירוש דמעשר הוה כהקדש ומעשר ילפינן מדכתיב תרי זימני עריסותיכם וה"ה גבי הקדש:

בא"ד ומעריסותיכם דריש מדבעי לאוקמי כו'. פירוש דלא תימא דאפ"ה דריש שפיר הכא ולא עיסת הקדש מדלא כתיב עריסותיך דהוי נמי משמע כדי עיסת מדבר דבמדבר נתנה להם תורה ושם נאמר כדי עריסותיך של עכשיו וכפרש"י שם מ"ה כתבו דבעי לאוקמי מעיקרא לרבות של שותפי' וקאמר דאיצטרך לכדי עיסותיכם ע"כ מעריסותיכם דריש לעיסת המדבר ולא לדבר אחר בא"ד ושמא כולהו ש"מ כו'. פי' דלרבות השותפי' ילפינן התם ראשית ראשית מתרומה לחיובא ומעריסותיכם ילפינן כדי עיסת המדבר ומדלא כתיב עריסותיך ילפינן ולא של הקדש ודוק:

ד"ה ותרומתו כו' והכא משמע כו' כצ"ל בא"ד ואינה נאסרת בא' ומאה א"ר זעירא כו' כצ"ל:

בא"ד את שדרכו לימנות דר' כו' כצ"ל:

ד"ה גזירה משום כו' וי"ל דהנך דהכא משמע להו מדאורייתא כו', פירוש דר"פ ורבינא מודו דחייב מדרבנן אלא ס"ד דהנהו ברייתא איירי בדאורייתא מדפטרי גבי חלה ולא הוי ידעי הני טעמי דמשני דשאני חלה ממעשר:

בא"ד לא אמר דהן שלו מהאי טעמא כו'. פירוש מהאי טעמא גזירה משום בעלי כיסי' לא יהי' שלו דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן:

בא"ד ההיא דר"א מדרבנן הס"ד והתירוץ חסר כאן ובריש מסכת דמאי פ"ג משנה ד' כתב התירוץ וז"ל וי"ל דודאי מעיקרא ס"ד דלית' ליה גזירה משום ב"כ מדקתני מעשרין והן שלו אבל למאי דמסיק קאתינ' מכח גברא דלא מצי לאישתעוי דינא בהדיה אפי' מכר טבלו לנכרי ובא ישראל ולקח ממנו מעשרן והן שלו עכ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה אי הכי כו' גלגל נכרי נמי כו' כצ"ל:

ד"ה שלא ברצון כו' ודאי נקצר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כדי שתהא כו' אבל אכילת קבע אסור מדרבנן וקשה כו' כצ"ל ומ"ו הב"ז גורס היינו מדרבנן ומשמע דתוספ' קאמר לה ו אמת רש"י כתב שם בהדיא דאינו אסור רק מדרבנן:

בא"ד ועוד קשה אכתי יכול לבא לידי חייב למ"ד כו' אבל לפי שפרש"י שם דלר"א דס"ל אדם מערים על תבואתו כו' ולמאן ס"ל כותיה לית להו האי תירוצא דשם אלא ס"ל דאפילו בחיטי' ושעורי' דבני גורן אינהו נמי אינו מתחייב במעשר עד שיראו פני הבית לפ"ז לא קשה מידי לר"א עיי' שם. בא"ד במידי דמאכל בהמה קשי' כו' כצ"ל:

בא"ד לקודם גלגול כו' כצ"ל:

בא"ד כלא נתמרח כו' כצ"ל:

בא"ד דתבואה של נכרי שלא היתה עומדת להתחייב במעשר כו'. אבל דבריהם אינם מובנים לי השתא דכתבו אפילו למ"ד מירוח הנכרי פוטר היינו באכילת עראי אבל לא באכילת קבע אפילו קודם גזירה ובגלגל שרי לגמרי לפ"ז מאי פריך רבינא לרבא דילמא רבא שפיר קאמר למ"ד מירוח הנכרי פוטר באכילת עראי גלגול הנכרי פוטר לגמרי והא דדייק בברייתא הא תרומתו בארץ אסורה ומדמעת משום אכילת קבע הוי תרומתו תרומה ואסורה לזרים ומדמעת ומנ"ל לחלק בין תבואה של נכרי או של ישראל וצ"ע:

בא"ד דבמס' תרומות פרק תשיעי כו' כצ"ל:

בא"ד וכי גזר משום בעלי כיסי' בקבע כו' ועיי' שם בר"ש דמסיים ואפילו גזר על עראי כיון דשתלה פקע לה טבלא מיניה ולפ"ז יתכן פירוש זה:

ד"ה כדי שתהא בהמתו כו' היכן מצינו דטבל אשור כו'. פירוש דמשמע דבטבל שראה פני הבית אפילו בהמתו נמי לא אכלה בא"ד דמיתסר בהדלקה קודם הרמה אף טהורה וכן להאכילה כו' כצ"ל בא"ד ומההיא דרשא גופ' ידעינן כו'. פירוש כי היכא דילפינן לאסור טבל בהנאה של כילוי ה"נ ילפינן לאסור זו בתרומה דמשעת הרמה לא הותרו אלא לכהנים ולא לישראל. ועיי' במסכת יבמות בתוספת דף ס"ו ע"ב דיה לא יאכילנה כו':

ד"ה יצק נותן תחלה שמן ולבונתו קודם הסלת ויצק לאחר כו' כצ"ל ד"ה ובשעת הביעור כו' מכאן ואילך לא יבדוק ואפילו כו' כצ"ל בא"ד דאמר לא בדק בתוך המועד כלומר כו' כצ"ל בא"ד לכך נראה דמועד ממש קאמר כו'. והתוספת קיצר כאן בלשונו ופירושו דבתוך המועד היינו מתחלת שבע עד סוף הפסח ועיי' בתוספת דפסחים ד"י ע"ב ד"ה ואם לא בדק כו':

דף ס"ח ע"א רש"י ד"ה זכור הוא את איסור החדש ולא אכיל הס"ד וכצ"ל:

ד"ה חדש בדיל מיניה שהרי לא אכיל חדש כו' כצ"ל:

ד"ה דרבנן אדרבנן כו' לאחר המועד דהיינו בתוך הפסח הסיד וכצ"ל:

ד"ה קמח וקלי תנן כו' קמח כעין קמח שלנו וקלי תבואה שנתייבשה בתנור הס"ד וכצ"ל:

ד"ה שיהא יום הנף כו' כצ"ל ד"ה והלא מן התורה כו' ובזמן שאין בית כו' כצ"ל תוס' ד"ה קוצרים כו' מפני הנטיעות שבו ואתי שפיר הא דלא תני בית העמקים כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

בא"ד דממקום שאתה מביא אי אתה קוצר כו' כצ"ל. פירוש ופשיט' דבית השלחים ובית העמקים אסור קודם קצירת העומר ומ"ו הב"ז גורס גירסא שלפנינו ולא ניחא לי דהא כתבו דבית השלחין ובית העמקים הוה ממקום שאתה מביא:

בא"ד וחד טעמא לתרוייהו כו'. פירוש אי לאו ההיא תוספת' דלעיל דתני אין קוצרים מבית השלחין ומבית העמקים הוי גרסי' הכא קוצרים של בית השלחים ושל בית העמקים מחד טעמא דדריש בת"כ קצירכם של כולכם אותו שרגיל להיות נקצר בזמן שהכל קוצרים אבל אלו רגיל להיות נקצר קודם משום הפסד הפירות שממהרי' יותר להתבשל:

בא"ד מבחר נדריכם כו'. פירוש וקאי אכל הקרבנות אפילו דלאו ביכורים:

ד"ה אבל לא גודשי' כו' ויש לומר דכל שכן שאין לגזור במקום מצות ביעור הס"ד. פירוש כיון דאיכא עוד טעמא במצות ביעור דהוא עצמו מחזיר עליו לשורפו מכ"ש דאין לגזור כמו משו' פסידא ובזה יתורץ מה שיש להקשות ע"פ סברא זו דמאי פריך דרבנן אדרבנן דלמא טעמא דרבנן התם משום מצות ביעור ועיי' במהרש"א ובמהרש"ל במסכ' פסחים דף י"א ע"א ואין כאן להאריך:

ד"ה והא כתב כו' מ"מ אסור מדאורייתא הס"ד ועיי' לעיל ד"ה ע"ב בד"ה האיר כו' שמתרצו שם:

ע"ב גמרא אמר רב נחמן ב"י לדברי ר"י ב"נ נסכי' ביכורים כו' וכתב מ"ו הב"ז צ"ע על הרמב"ם שכתב בפ"ה מהא"מ ד"ט וז"ל אין מביאי' מנחות ונסכי' לא מן הטבל ולא מן החדש קודם לעומר כו' ואצ"ל מערלה כו' עכ"ל והרי בסוגיא זו מבואר דנסכים שרי מיין קודם לעומר ומה שאמרו דאין מביאים ביכורים קודם לעומר היינו ממן דגן ולא אביכורים דפירות האילן לר"י ב"נ כו' ומסיים ע"כ הא דכתב ולא מן החדש קאי אמנחות ולא אנסכים ותדע דזיל בתר טעמא שמסיים משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ובנסכים לא שייך טעם זה דהא יין חדש לא אסרה תורה מעולם לשתות כו' עכ"ל. ותמיה לי עליו חדא שלא ראה מה שכתב הכ"מ שם בהדיא וז"ל ולא מן החדש לא על המנחות בלבד קאי אלא אף על הנסכים ועוד מה שכתב דזיל בתר טעמא כו' דהא טעמא לא קאי באמת על החדש רק על הערלה וכלאי הכרם שנכתב בצדו והעיקר דהרמב"ם ס"ל דר"נ ב"י אמר לדברי ריב"נ וכיון דדער ר"ע לריב"נ על שסמך על תשובה זו משמע שהיה תשובה שלא כהוגן ולית הילכתא כוותיה מ"ה פסק הרמב"ם אפי' ביין אסור קודם לעומר וכ"כ בתי"ט ע"ש רש"י ד"ה קסברי חדש כו' יבנה וכי חשו כו' כצ"ל:

ד"ה וסבר לה כר"י כו' וחדש חוץ לארץ אסור דאורייתא כו' כצ"ל ד"ה מנחות מנחת סוטה הס"ד ואח"כ ד"ה מנחת בהמה מנחת נסכים של בהמה הס"ד וכצ"ל. ועיי' בפי' המשניות:

ד"ה פרס הפסח כו' ע"ש ששתי כו' כצ"ל:

ד"ה לדברי ר"י כו' להדיוט קודם לעומר דקודם לעומר אינו אסור כו' הד"א וכצ"ל ד"ה אין שתי הלחם ביכורים שכבר הוקרב למזבח כו' כצ"ל:

ד"ה ואם איתא דשלא כסדרן כו' אלא מדלא אמר הכי ש"מ אכתי לא אישתרו הנך חיטים כיון דהנך שתי הלחם דהאידנא לא שרו כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ומ"ו הב"ז גורס דאישתקד ומ"ה מוחק תיב"ת לא ואינו מן הצורך