צאן קדשים קיז

כצ"ל:

בא"ד אלא איסורא דרבנן כו'. פי' להרבות בשביל התינוק וע"ש בגיטין ד"ח ע"ב בתו' ד"ה אע"ג כו' דכתבו שם להיפוך דוקא ע"י נכרי שרי להרבות בשביל התינוק ודוקא לצורך מילה אבל לא לצורך ד"א אבל על ידי ישראל אפילו במקום מילה אסור להרבות וצ"ע:

ע"ב רש"י ד"ה דעד כאן לא קאמר ר' ישמעאל במתני' כו' כצ"ל:

ד"ה אלא משום דכי ממעט כו' בתבואה ממעטת קצירה כו' כצ"ל:

בא"ד באוכל הס"ד ואח"כ צריך לציין מתני':

ד"ה לא ביכר כו' כצ"ל והשאר יש למחוק ושייך למתני':

ד"ה לזיבתי אני מביא הקן זה וכן לימתי ולעונתי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה לזיבתי ממש כו' סיפרה קן א' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה לזיבתי ממש היינו זבה ששופעת כיס הס"ד וכצ"ל ד"ה לעונתה ממש כו' שלה הס"ד:

תוס' ד"ה איבעית אימא כו' מן המפורש מחטאת פנימי משמע כו' כצ"ל בא"ד אמרינן דישון מזבח קודם כו' כצ"ל:

ד"ה ארור אדם כו' כמו בר"ג כו' כצ"ל:

בא"ד מאה ושלש קודם שעמד הורדוס כו' כצ"ל:

ד"ה ועל אותה שעה כו' שפעם אחת יבשה א"י כו' כצ"ל בא"ד עובדא דהכא על ההיא דתמיד כו' פי' ההוא עובדא שצרו מלכות בית חשמונאי שר"י העיד שפעם אחד היה מקריבים תמיד של שחר בד' שעות משום שפעם אחד כו' ועיין בפ"ו ממסכת עדיות בברטנורה:

בא"ד בד' שעות ורש"י פי' כו' כצ"ל:

דף ס"ה ע"א גמרא דהיה בייל כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ודרשן כגון עין סוכר כו' כצ"ל ד"ה מגל זה כלומר במגל זה אקצור הס"ד ואח"כ ד"ה בקופה זו אתן התבוא' הס"ד וכצ"ל ואחר כך ד"ה שבת זו כלומר אקצור בשבת וכצ"ל:

ד"ה דלא להתענאה כו' שרי הס"ד ואח"כ ד"ה ומקצתהון במקצתן איכא דחמירי כו' כצ"ל:

ד"ה תשמרו לשון רבים הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כולן כל הקרבנות הס"ד ואח"כ ד"ה מניין לכם כו' הס"ד ואח"כ ד"ה זקן אחד ביתוסי היה הס"ד ואח"כ ד"ה מפטפט בדברי ווכוחין הס"ד:

תוס' ד"ה בעלי כשפים כו' שלש מאות הלכות כו'. פי' הלכות מיני כשפים ופרש"י שם בא"ד ולהורות הס"ד ואח"כ ד"ה ויודעין בשבעי' לשון. בסוף דיני ממונות משמע דסגי בשנים לדבר ואחד לשמוע כו' כצ"ל בא"ד לדיני נפשות דלא סגי כו' כצ"ל. פי' באותן דיני נפשות דלא סגי בכ"ג כדמפרשי ולשאר ד"נ סגי בכ"ג ד"ה אילין יומיא כו' הוה מצי למינקט כל שלפניו כו'. פי' דשלפניו נמי מותר בהספד:

בא"ד למה לי שיהא מוטל כו', פי' ל"ל דקאמר התם דמ"ה נקט ריש ירחא דניסן דהיינו יום שלשים לאדר למהוי יום כ"ט בין שני ימים טובים בין כ"ח לל' תיפוק ליה דמ"ה נקט ירחא דניסן למהוי יום כ"ט שלפניו ולמיסר אף בהספד אלא ע"כ שלפניו נמי מותר בהספד:

ד"ה מריש ירחא כו' כמאן כר"י כדפריך כו'. פי' אבל לגירסת רש"י אתי שפיר דגם לרבנן לפניו אסור בהספד:

ד"ה עמד ותיקנה והקב"ה כו'. פי' שגם צדוקים מודים בזה שאין ביד משה לתקן שום דבר זולת דעת המקום אבל איכא למידק למה לא אמר שהקב"ה אוהב ישראל היה ותיקן זה ולמה תלה הדבר במשה ויש ליישב:

ע"ב גמרא שהם יודעים לקדש י"ט יצאת שבת כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לא תהא תורה שלימה שלנו לדחות כו' כצ"ל:

ד"ה יצתה שבת כו' בכל אדם שאין כו' כצ"ל:

בא"ד שבתוך הפסח ומתחיל למנות הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מנה ימים כו' ימים מנה תשעה כו' כצ"ל:

ד"ה רגל תחילת כו' שיהא סמוך הרגל לעומר הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה לכל אחד ואחד שכל אחד חייב לספור הס"ד ואח"כ ד"ה ממחרת השבת וממחרת י"ט קאמר די"ט קרוי שבת דכתיב ביום הראשון שבתון הס"ד וכצ"ל. ותיבת אלמא יש למחוק וכ"ה בס"י:

ד"ה כל ספירות כו' של אשתקד שהתחילה כו' כצ"ל:

בא"ד כגון אם חל פסח בערב שבת כו' כצ"ל. תוס' ד"ה מה חדש סמוך כו' שהצדוקים מודים בו כי ההיא דתני בתר הכי אמרה תורה כו' כצ"ל. וראיתי בדפוס חדש שגורסים כי ההיא דתני בפרק בתרא דר"ה וטעות הוא בידם דסוגיא זו ליתא בר"ה והכי איתא לקמן וכן גורס תוספת בר"ה ד"ה ע"א ד"ה אמרה תורה כו':

בא"ד אמרה תורה חדש והבא לי כו' כצ"ל:

בא"ד על ידי חשבון השוה מחי כו' כצ"ל בא"ד יהא עצרת ולדברי כו' כצ"ל. ועיין דיבור זה במס' ר"ה שם ומפורש שם יותר:

דף ס"ו ע"א גמרא דר' ישמעאל ורבי יהודה בן בתירא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה וכי נאמר ממחרת שבת שבתוך כו' כצ"ל בא"ד לימנות הס"ד:

ד"ה קצירה וספירה בלילה כו' דלא הוי מקמי כו' כצ"ל:

בא"ד מיום הביאכם וספירה דמקמיה הבאה דביום אע"ג דביום הביאכם תספרו כתיב דמשמע אחר הבאה תספרו דהא מיום הביאכם כתיב ולא משעת הביאכם כיון דחשכ' מבערב יום הביאכם הוא דהיום הילך אחר הלילה הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה דלמא מי"ט כו' לניסן לעולם הס"ד וכצ"ל:

ד"ה זה אביב כלומר ראשית קציר הס"ד ואח"כ ד"ה אין אור כו' קלי הס"ד ואח"כ ד"ה דבר קליל בכלי נחשת קליל הס"ד ואח"כ ד"ה אלא דבר כו' אחר הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה זכר למקדש כו' כדאמרינן לעיל ואין נראה כו'. פירוש שיכניס עצמו בספק לכתחלה משום תמימות שהוא מדרבנן בספירה דאורייתא ואם סופר בלילה נמי תמימות מיקרי:

בא"ד נימנו על ב' פרקים הללו כו' כצ"ל בא"ד הלכתא פסיקתא כו' פי' מתני' דמגילה דלעיל:

בא"ד ואין הלכה כן כו'. ולפי מה שכתבו תוספת בהגוזל קמא דק"ב ע"א ובמסכת ע"א שם דמ"ה הוה הילכתא פסיקתא דלישנא דכל החוזר וכל המשנה משמע לפסוק הלכתא לפ"ז ה"ה הכא דקתני כל הלילה נמי משמע לפסוק הלכתא דלילה ביום לא:

בא"ד ותימא גדולה הוא כו' פי' כיון דכל לילה מצוה בפני עצמו היא למה לא יהיה סופר אם שכת לילה א' ועיין בא"ח סי' תפ"ט:

ע"ב גמרא אין אור לשון קלי אלא דבר א' קליל הא כיצד אביב כו' כצ"ל וראיתי בדפוס חדש נ"א דגרסו לישנא אחרינא אין לשון קלי כו' אבל מפרש"י לא משמע האי גירסא:

רש"י ד"ה אלא דבר כו' דבר אחר הס"ד:

ד"ה בצקלונו כו' ויצק ל' לנו כו' כצ"ל בא"ד נ"ו ונווה כו' הד"א ד"ה כנף רננים כו' נעלסה נוטריקון כו' כצ"ל:

בא"ד ע' עולה ל' למעלה ח' חטוי כו' כצ"ל. פירוש דה"א מתחלפת בחי"ת ויש לדקדק כיון דהאי חטוי לשון הורדה למה לא דרש ה' דנעלסה הורדה:

ד"ה כר מלא כו' שיהא הזג של כו' כצ"ל:

ד"ה היא כלומר כי היכא כו' כצ"ל:

בא"ד הכי נמי פליגי כו' כצ"ל:

ד"ה ומשל כל כו' מאיזה שירצה יתרום על כל כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כנף רננים כו' דפריך מי שריא ליה כו' כצ"ל:

ד"ה אומר היה ר"ע כו' דבאינו מעושר עסקי' כו'. פי' דליכא למימר דלר"ע ה"נ שהיה מעשרים קודם שהקריבו את העומר דהוי ממשקה ישראל מ"ה כתבו מדקתני באותו שנפדה שחייב במעשר משמע דאותן שהקריבו לא היו מעשרי' ד"ה מירחו הנכרי כו' מיהו אין נראה כלל לומר כן כו'. פירוש לומר דפליגי ביש קנין ור"מ ס"ל אין קנין ולא דרש דגנך ודרש דיגונך ופוטר במירוח נכרי דהא לקמן נקט ר"מ ור"י לחיובא במירוח נכרי בא"ד ואין לומר דנקט עיקר פלוגתייהו במירוח כו'. פי' דפליגי במירוח ור"מ מיחייב מירוח נכרי ולא דרש דיגונך ופליגי נמי ביש קנין ור"מ ס"ל יש קנין ודרש דגנך:

בא"ד יכול לסבור נמי מירוח הנכרי פוטר כו'. פי' אע"ג דס"ל אין ק ין ולא דרש דגנך ס"ל חד דגנך אתי למעוטי מירוח נכרי דפוטר ודגנך ב' לדרשא אחריתי ובאמת סברא זו סברא דחוקה היא ולענ"ד אפשר לפרש בע"א דלמ"ד אין קנין דרש תרי דגנך למיעוט אחר מיעוט לרבות דגן נכרי כמו דדרשינן לענין דיגון נכרי לחייב מירוח נכרי ומדכתיב דגנך ולא כתיב תבואתך דהוו נמי דרשינן מיני' ולא תבואות נכרי דרש נמי לדיגון נכרי דפוטר וסברא זו כתבו תוספ' בפ' השולח דמ"ו ע"א ד"ה מר סבר כו' עיי' שם ודוק. ומ"ו הב"ז כתב אי קשיא לי הא קשי' לי דכאן מוכח דר"י סבר אין קנין ובפ' השואל מוכח דס"ל דיש קנין ולא ידעתי למה לא הרגישו תוספ' בזה עכ"ל. ותמי' לי שלא ראה תוספ' במסכת בכורו' די"ב ע"א שהקשו קושי' זו בא"ד ור' שמעון ור' יוסי אפילו סבירא להו יש קנין ע"כ נמי פטרי כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. ויש גורסי' אפילו ס"ל אין קנין וגירס' זו לא ניחא ליה חדא דלעיל כתבו תוספ' דלמ"ד אין קנין יכול לסבור נמי מירוח הנכרי פוטר משמע דלא פסיקא וכאן כתב ע"כ נמי פטרי ועוד דבאמת אינו מוכח דאפשר לומר דמ"ד אין קנין משום דדרש תרי דגנך למיעוט אחר מיעוט לרבות דיגון נכרי כדלעיל והשתא מהיכן נמעט דיגון נכרי לומר דמירוח נכרי פוטר ולית ליה האי סברא מדכתיב דגנך ולא כתיב תבואתך ועוד דלישנא ע"כ נמי כו' לשון נמי משמע דדיגון נכרי נמי פוטר ע"כ גירס' יש קנין