צאן קדשים קטז

תוס' ד"ה כהן מניח כו' גבי בעלים חברים כו' כצ"ל פי' שותפי':

בא"ד הבעלים אוחזי' כו'. לפ"ז הדר' קושי' לדוכת' גבי חברים נמי ניעבד הכי וצ"ע:

בא"ד ובקונטרס פי' לקמן כו' וברש"י שלפנינו לית' לקמן בא"ד משמע קצת דהוי תחת ידו ממש כו' כצ"ל:

בא"ד מביא מפה ואינו חוצץ כו'. פי' בתמי' ופשיט' דהוי חציצה ועיי' במסכ' קדושין דל"ו ע"ב ד"ה מכניס כו' דמתרצו בע"א ול"נ משום קושי' דלעיל גבי חברים נמי נעביד הכי מתרצו שם ע"ש:

ד"ה מצינו שחילק כו' ישראל בשבילן כיון כו' כצ"ל:

בא"ד וא"ת מקרבנו כו'. פי' האיך ס"ד שיסמוך ישראל בשבילו שמביא כו' כצ"ל:

ד"ה יכול נחלק כו' תנופה כישראל לא כו' כצ"ל:

בא"ד בסמיכה שהיה בבעלים כו' כצ"ל בא"ד ואין הנשים מניפות וברוב ספרים לא מסיים כו'. פי' דלגירסא שלפנינו משמע שהנשים והעכו"ם שווים ששניהם טעוני' תנופה אלא שלא יהיו המה מניפים אלא כהן לחוד והקשו ע"ז דברוב ספרים לא מסיי' כו' משמע דאינם שווים:

בא"ד ואחד נכרים בישראל אבל לא באחרים ועוד דר"י ה"ל לפרש דהכי קאמר כו' הד"א וכצ"ל. פי' כיון דנשי' ועכו"ם שווי' היה להביא ולהזכיר בכל פעם ג"כ עכו"ם כשמזכיר נשים. וראיתי בדפוס חדש שגורס גירסא אחרינא ושיבוש הוא בא"ד לא נחלוק בתנופה לא מה לי לא חלוק בסמיכה כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד דאע"ג דתני דכל שלמי כו' כצ"ל. בא"ד דשאר הבשר שרי לישראל כו' כצ"ל:

בא"ד חלוק משאר הבשר כו'. פי' ליבעי נמי תנופה בא"ד ולא תנופה במנחת נכרים כו' כצ"ל בא"ד הגשה ולמ"ד שלמי כו' כצ"ל בא"ד אלא עם הזבח כו'. פירוש ולפ"ז מנחת נסכים הבאה בנדבה ולא עם הזבח טעונה הגשה בא"ד מדלא חשיב לה גבי הגשה הס"ד. פי' דמנחת נסכים הבאה בנדבה טעונה הגשה אלא ע"כ דלא טעונה אפי' הבאה בנדבה:

דף ס"ב ע"א גמרא אמר אביי ההוא דמייתי כו' כצ"ל. רש"י ד"ה ההוא דמייתי כו' ורמי ליה החלב על כו' כצ"ל ד"ה ההוא היינו כו' המקטיר ואישתכח כו' הד"א:

ד"ה והא קמ"ל כו' דליתהפכו כולי' האי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה בין ירכותיהן כו' התחתון הס"ד:

ד"ה אין עושין כו' ירכים הס"ד:

ד"ה שירי מצוה היא כו' מעלה עליו הכתוב כאלו לא עשה מצוה מן המובחר וכפר הס"ד וכצ"ל:

ד"ה לאגרויי שטנה הס"ד ואח"כ ד"ה טעוני' תנופה לאחר שחיטה דבחיים לא איצטרך ליה למיתני מה שלמי יחיד טעוני' תנופה אף שלמי צבור כו' והס"ד וכצ"ל. פי' דבחיים כתיב בגופה בשלמי צבור ומה שנדפס בדיבור שמע"ל טעות הדפוס ושייך לדיבור זה:

תוס' ד"ה במילואים דכתיב כו' וישם על החלבים ועל שוק הימין כו' כצ"ל:

בא"ד ואז נהפך הלחם כו' והתירוץ נעלם. ולענ"ד לאו קושיא היא כלל דאי אמרינן דהאי וישם על החלבים דכתיב גבי משה לאו לאשמעינן דבשעת תנופה יהיה ג"כ הלחם בכ"מ למעלה רק שאח"כ נתהפך ביד אהרן בשעת תנופה מאי קמשמע לן בזה כשהיה ביד משה בתנופה גופא הוה לאשמעינן אם הלחם יהיה למעלה כמו דכתיב גבי חזה ושוק על אשה החלבים יביאו להניף וליכא לשנוי' ברוב עם הדרת מלך קמשמע לן כדמשני בברייתא דבג' כהנים שייך לומר ברב עם אבל במלואים לן היה אלא ב' דמשה היה יהיב על כפי אהרן ואח"כ לקח מכפי אהרן והקטיר כדכתיב ויקח משה אותם וגו' אלא ע"כ אתי לאשמעי' שנתן הכל על כפי אהרן כסדר שהיה מונח לחם מלמעלה דבכ"מ הלחם מלמעל' כנלע"ד ברור ונכון ומ"ו הב"ז מיישב בדרך אחר ד"ה כדי לעצור כו' בחג על המים ולכך בהנינוע שבלולב יש בו כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה דון מינה כו' שחוטין הס"ד וכצ"ל והשאר שייך לדיבור שמע"ל כאשר ציינתי ברש"י מע"ל:

ד"ה ואוקי באתרא כו' שלמים הס"ד ואח"כ ד"ה כמות שהן בחיים מה מחיים כו' כצ"ל:

ד"ה מה להלן בשלמי יחיד דבר שמתנה כו' חזה ושוק הס"ד:

ד"ה גמירי מסיני ב' סמיכות בצבור כו' ידיו וגו' ומצבור הוא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ויהא זבחי שלמי יחיד טעוני' כו' כצ"ל:

בא"ד כדפרשתי לעיל כו' כצ"ל. ועיין לעיל דנ"ט ע"א בד"ה ונתת עליה כו':

ד"ה וכן השולח כו' אמר ר"י בקרבן נשים והכא נמי קשיא והא בעי' סמיכה ולא שייך כו' כצ"ל:

בא"ד ובבכור ומעשר ופסח נמי ליכא לאוקמי דהא כו' כצ"ל בא"ד מצורע לאו דאורייתא והיכא עביד בלא סמיכה הא בעי סמיכה גמורה ובגברי איירי כדמוכח בתוספתא וי"ל דתקוני גברא שאני כדאמרי' התם והא דאמרי' בפר' שני דמועד קטן דאכל כו' כצ"ל וכ"ה בתוספת דזבחים דע"ה ע"א בא"ד ראייה וחגיגה וכגון שהיה עובר עליה כו' כצ"ל בא"ד לא מצינו למידרש מהני קראי כו'. פי' היכא דאינו ראוי לסמיכה שלא יעכב בו סמיכה דטמא ראוי לסמיכה ולכך א"צ לסמוך:

דף ס"ג ע"א גמרא רוחשין ורכין כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה שאינה עמוקה אלא על שוליה צפין כו' כצ"ל:

ד"ה מחבואי הפה כו' שהרכיל הס"ד ואח"כ ד"ה נחבאת טמונה כו' הוא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה יהא מונח כו' להו אי על כו' הד"א:

ד"ה או על שם כו' מנחה נדר כו' כצ"ל:

ד"ה כלבוס כו' כלפי פנים כזה כו' כצ"ל:

ד"ה ואומר וכל נעשה וגו' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מנחת מאפה כו' בויקרא הס"ד ואח"כ ד"ה לא יביא מחצה חלות כו' דאמרי' כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מספקא להו כו' ובמרחשת כו' כצ"ל:

בא"ד על שם רחישה וכיון דלא כו' כצ"ל והשאר יש למחוק שיתור לשון הוא וכ"ה בס"י:

בא"ד יהא הכלי קנוי בהן כו'. פי' ובמעות שהקדיש יקריב מנחה:

ע"ב רש"י ד"ה מה וכל האומר כו' מינן מרחשת ומחבת שתי מינין כו' כצ"ל:

הדרן עלך כל המנחות באות פרק רבי ישמעאל רש"י ד"ה אבל גבי עומר כו' דבעי ליה בחול ואי הוה בעי בחול טפי עבדינן נמי בשבת הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה וחכמים אומרים אחד שבת כו' כצ"ל:

ד"ה מפשיט כו' ולא דמי לההיא כו' פי' לרבנן דס"ל שיפשיט את כולו אבל לר"י פשיטא דלא דמי דהכא אינו מפשיט אלא עד החזה והתם מפשיט כולו בא"ד רגלו דרך צוארו כו' כצ"ל:

דף ס"ד ע"א גמרא דרבה ורבא דאיתמר שמע כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אימא ר"י כו' באחד בשבת הס"ד ואח"כ ד"ה אבל הכא לגבי שלש סאין לא איתעביד כו' כצ"ל בא"ד שכיחא מילתא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אבל הכא כו' שכיחא מילתא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה שחק בשבת כו' כגון מין שעירי רגל כו' כצ"ל. פי' דבשבת ליכא חטאת וראיתי בדפוס חדש גירסא אחרינא ושיבוש הוא:

ד"ה אפי' כו' חייב הס"ד:

ד"ה סמי כו' דרבה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מהו ואליבא כו' שנייה הכא מאי הד"א והס"ד ואח"כ ד"ה לאיסורא קמכוין כי שחט שנייה כיון דעדיין לא נודע כו' הד"א, וכצ"ל:

ד"ה לאו היינו פלוגתיי' כו' והאי דנקט שמע לאשמעינן כו' ולענ"ד דזה לא איצטריך לאשמעינן כיון דפרש להעלות דגים והעלה דגים פשיט' דחייב דהא לא היה כוונתו לתינוק ומ"ה הרמב"ם בפ"ב מה"ש שכתב מדין זה משמיט דין זה משום דמילתא דפשיטא הוא אלא אפשר לפרש דהא דנקט שמע לאשמעינן דבשמע דוקא לעלו' דגים והעל' חייב אבל לעלות תינוק והעלה דגים לחוד פטור לכ"ע וכ"פ הרמב"ם שם וברור הוא וע"ש ברמב"ם ובמגיד משנה ובמ"ע דמשמע התם דגרסי' כאיכא דאמרי לא שמע:

תוס' ד"ה שחט שני חטאת כו' חטאות כו' עולות טובא במוספים אבל כו' כצ"ל בא"ד פעמים הס"ד ואח"כ ד"ה ואפי' נתכפר כו' או בתר מעשיו כו' פי' והכא נמי נימא דאיגלאי למפרע דשפיר עביד ומ"ה כתבו דהתם אם יבא אליהו כו'. פירוש התם בשעת מעשה שפיר עביד דהיה כחושה קודם ששחט השניה רק שהוא לא ידע אבל הכא בשעת שחיטת שני' עדיין לא היה נשפך דם הראשונה ושלא כדין שחטה משום הכי חייב אשניה:

בא"ד ועשה מצוה הס"ד. פי' דהתם טעה ומל את של ע"ש בשבת דעשה מצוה דראוי הוא למול אלא שאינו דוחה שבת אבל הכא שני' אינה ראוי' כלל לישחט כיון דשחט ראשון תו לא חזי ועיין במסכת שבת דקל"ו ובמסכת פסחים דע"ב פלוגתא דר"א ור"י בזה:

ד"ה להעלות דגים כו' לא דמי לאופה מי"ט כו' ותמיה לי על דבריהם דאפילו אי הוה דמי לאופה לא קשה מידי דהתם רבה קאמר דפטרינא מטעם הואיל דהוא בר פלוגתא דרבא דהכא אבל רבא ס"ל כר' חסדא דהתם דלוקה ולא פטרינן ליה מטעם הואיל דלא אמרינן הואיל ע"ש:

ד"ה שתים מייתינן כו' כדפי' שם בקונטרס וכן פירש ר"ח ואפי' כו'