צאן קדשים קטו

כו' מדלא קרינן ורכב בחטף כו' פי' אי הוה קרינן ורכב בחטף הוה דבוקה לתיב"ת ריחיים וה"מ דוקא תרתי השתא דכתיב ורכב מפריד והתיב"ת ורכב מתיבת ריחיים משמע אפי' על חד נמי חייב:

בא"ד וכל מעשר דגן כו' כצ"ל:

ד"ה איכא דאמרי כו' טבריא אין חייב כי אם משום צלי אש כו' כצ"ל:

בא"ד אנא דאמרי אפי' לר"י דלא כו' כצ"ל בא"ד ומשום צלי אש לא לקי כ"א משום נא או משו' מבושל אבל אם כו' כצ"ל בא"ד שאור ועירובין שאור בפני עצמן ועירובין בפני עצמן מיירי כדפרשתי לעיל כו' כצ"ל:

בא"ד אמאי לא לקי תרתי כו' פי' בשלמא גבי נא ומבושל לאביי שפיר אע"ג דהתרו משום נא ומשום כי אם צלי אש לא לקי אלא חדא דחדא אכילה היא וכי אם צלי אש לא הוי לאו לנא לחוד או למבושל לחוד רק לאו שבכללות אבל הכא דהעלה שאור בפני עצמו ועירובין בפני עצמן והתרו בו משום תרתי אמאי לא לקו תרתי ומ"ה פירשו דעל עירובין גופא פליג אביי וס"ל דלא לקי תרתי אלא חדא ועל שאור נמי חדא וה"ה ועל דבש:

בא"ד ואם כן אם איתא דרבא כו' כצ"ל:

בא"ד אחרים אתי לא לילקו כו' כצ"ל. ועיי' בתוספת דב"מ דקט"ו ע"ב ד"ה אמר לך רבא כו' דמיישבו קושיא זו:

ד"ה ואיכא דאמרי כו' כמו איכא דהכא שאינו לוקה אלא אחד ויש כיוצא כו' כצ"ל:

דף נ"ט ע"א רש"י ד"ה מנחת סלת המתנדב כו' כצ"ל:

בא"ד ובוללה וקומצה כו' כצ"ל:

ד"ה החלות כו' כיון דאי בעי חלות כו' כצ"ל ד"ה כל היכא דתנן הנך מנחות במתני' דמנחות עשר תנן כו' כצ"ל:

ד"ה ל"א כל היכא דתנן האי סידרי מנחות דמתניתין דדינן שוה ועוד בבא אחרת דמתני' דפרק אלו מנחות עשר תנן ממנחת הסלת כו' כצ"ל בא"ד דבמנח' מאפה איכא ביה ג' מנחות כו' כצ"ל בא"ד וה' רקיקין ומפקיני' מדין שאר מנחות הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ולא על מנחת כו' נשים וגוים דכל כו' כצ"ל ד"ה חוץ כו' בהיכל הס"ד ואח"כ ד"ה צורה הכל נפסלו כו' כצ"ל בא"ד לשכת הס"ד ואח"כ ד"ה הגשה כל המנחות כו' כצ"ל בא"ד הגשה ולחם הפנים כו' הד"א:

ד"ה בטומאה כו' דאי טומאה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מסתבר' נפש לרבות מנחת כהנים וכל מנחת יחיד טעונה שמן הס"ד וכצ"ל:

ואח"כ ד"ה בלול מנחת כהנים בלול הס"ד ואח"כ ד"ה בלוג בכל כו' בחד לוג לעשרון ומנחת כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ונתת עליה כו' דלא ניהדר ונילף בק"ו כו'. פי' כוונת התוס' מדאיצטריך עליה דמנחת העומר למעוטי לחם הפנים משמן דלא תיתי בק"ו ממנחת נסכים דאינה טעונה לבונה לפ"ז עליה דלבונה ל"ל וכן איפכא יש להקשות בא"ד בלא ק"ו נמי הוו גמירי כו'. ובזה יתורץ נמי קושיא דלעיל דליכתוב חד עליה:

ד"ה ואימא כו' נשים וגוים ונראה כו' כצ"ל ד"ה כלי פי' כו' לר' זו מנין כו' כצ"ל בא"ד לחם הפנים נמי בעי כלי כו' ולפי מה שכתבו תוס' לעיל דנ"ז ע"ב ד"ה ושמעי' וז"ל כו' וצ"ע דמשמע הכא כו' לפ"ז ניחא פ"ה כיון דלא מצינו בשום דוכתא דליקדוש לחם הפנים אלא או בתנור או על השלחן אע"ג דמדת יבש נתקדש ע"ש:

בא"ד לא יתכן לומר כן הס"ד. פירוש דגבי שתי לחם לא שייך לומר דבעי שולחן ע"כ כלי ממש בעי:

ע"ב גמרא תלמוד לומר כי חטאת כו' כצ"ל:

שם ואמר רב יצחק ב"י אמר ר"י נתן משהו לבונה ע"ג כזית מנחה לא פסל מ"ט לא יתן כתיב עד דאיכא נתינה נתן כזית לבונה ע"ג משהו מנחה פסל מ"ט עליה כתיב הוי ריבוי אחר כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה שתי הלחם כו' וקריבי' בשבת בעומר ובלבד כו' כצ"ל:

ד"ה מתיר העומר מתיר חדש במדינה ושתי הלחם במקדש כו' כצ"ל ד"ה כי חטאת כו' כצ"ל ד"ה ת"ש דקתני כו' מכשרינן הא שחוקה פסולה כו' כצ"ל ד"ה משליקט לבונתה כו' מילתא הס"ד ואח"כ ד"ה ה"ג אמאי פסולה במחשב' דחוי' הוא כלומר תיהוי הך מנחה בעוד כו' כצ"ל בא"ד כלל ולכי לקיט לה תיתכשר הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ומזווג ליה כו' דיתבין לומר מת המשתלח כו' כצ"ל ד"ה ימות המשתלח כו' דחוין הס"ד ד"ה מדם התערובות בפ' תמיד נשחט כוס כו' הד"א בא"ד פסחים שנשפכו על כו' כצ"ל. תוס' ד"ה ותהוי הך פי' אמאי כו' כצ"ל. בא"ד ותיהוי דיחוי ופריך בין אמתני' כו' כצ"ל:

בא"ד תידחה ומשני חטאת כו' כצ"ל:

בא"ד בספרי' פירוש כו' טעה כו' כצ"ל בא"ד קושי' דמקשה ותיהוי כו' כצ"ל בא"ד למעלה מפירושו כו'. פירוש קודם שהי' כותב אמאי פסולה הי' כותב תיבת פירוש:

בא"ד פסול ואם עד שלא כו' כצ"ל:

בא"ד פסול ולגבי לבונה לא מכשיר אלא לפי שאפשר ללוקטה כו' כצ"ל בא"ד ותיהוי הך אמאי כו' כצ"ל:

בא"ד בהך מנחה כו' כצ"ל:

בא"ד דלכי לקוט לה כו' כצ"ל:

בא"ד דחוי' היא ומשני חטאת כו' כצ"ל:

בא"ד ודבר תימא הוא כו'. פירוש לכל הפירושים הוא דבר תימא:

דף ס' ע"א גמרא נאמר הבא במנחת חובה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לא יתן בלבונה כתיב נתינה כו' כצ"ל. ושאר הדיבור שלמעלה הימנו יש למחוק בא"ד בכזית הס"ד ואח"כ ד"ה עליה משמע כו' כצ"ל ד"ה יכול לא יתן כלי כו' הס"ד:

תוס' ד"ה מי בעינא כו' עיי' דיבור זה במס' פסחים שם ובמסכת ב"מ שם ובמס' גיטין שם דמפרשי התם ביותר:

ד"ה יכול בשני כו' בשני כהנים כלומר בשני מקומות כו' כצ"ל בא"ד ובעי אי חייב כו' כצ"ל. בא"ד מצד אחר במקום כו' כצ"ל ד"ה מנחת חוטא כו' ע"ב ושייך לכאן והדר אמעט כו'. פי' דמשמע דאי הוי תרי מיעוט' לא הוי ממעט מנחת כהנים ומנחת כהן משיח דמסתברא טפי לחם הפנים ושתי לחם ומנחת נסכים ה"נ לרבנן דלא הוי אלא ב' מעוטים:

ע"ב גמרא במנחת חובה ונאמר הבא במנחת נדבה כו' כצ"ל. פי' לשון הבאה דכאן נאמר והבאת אל הכהן ובמנחת חובה נמי כתיב והביאה אל הכהן וגו' מן החיטים נדבה יביא מנחה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה מנחת חוטא לא הוכשרה לבא אלא בעני כו' כצ"ל:

ד"ה מנחת העומר בא שעורין כו' כצ"ל ד"ה ור' שמעון דמצריך כו' כצ"ל ד"ה וקפריך תנא כו' מן השעורין הס"ד ואח"כ ד"ה ומביא מנחה מן השעורין חובה מנחת העומר הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה או אינו אומר אלה להך דרשה אלא ללמד על האומר הרי עלי מנחה סתם כו' כצ"ל ד"ה מאלה מקצת אלה הס"ד:

ד"ה ר"ש אומר את המנחה לרבות את שאר המנחו' כמו שאמרנו לרבות של חוטא להגשה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה והקריב מצי למיכתב וכתב והקריבה ממעטה מנחת כו' כצ"ל והד"א:

תוס' ד"ה מנחת סוטה כו' לר"י קשי' טפי כו' פי' דלר"ש איכא למימר דבלא"ה מיפרך הק"ו אבל לר"י דיליף מק"ו קשיא טפי בא"ד ומדינא יליף האיכא כו' כצ"ל. ולענ"ד אפשר ליישב דהא דממעטינן שתי לחם ולחם הפנים מאלה משום שאין מהן לאישי' לפ"ז לוג של מצורע ואשמו וכבשי עצרת ושלמי יחיד דיש מהן לאישי' למה לא ילפי' ק"ו ממנח' חוטא שאינו טעונה תנופה וטעונה הגשה מכ"ש הנך דטעוני' תנופה א"ד שיהיו טעונים הגשה אלא על כרחך דאיכא שום פירכא דאיכא למיפרך לפ"ז ליכא למימר נמי הנך תוכיח:

ד"ה ר' שמעון כו' לא דריש ושם פרשתי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה יכול שאני כו' בתר דממעטי כל הנהו כו'. פי' השתא דממעטינן כל הני מאלה ולא מרוביל מאת המנח' איצטריך הנך ריבוי למנחת העומר ומנחת סוטה ולא מרבנן להו מאת המנחה אבל דבריהם אינם מובנים לי דשתי הלחם ולחם הפנים לא מרבינן מאת המנחה כדקאמ' טעמא שאין מהם לאישים משא"כ במנחת העומר ומנחת סוטה וצ"ע:

דף ס"א ע"א גמרא חיין ןשחוטין ואין בהם סמיכה ואשם מצורע כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה מרבה אני כו' השירים הס"ד:

ד"ה שתי הלחם וגו' הס"ד:

ד"ה שלשה מינין כו' שלשתן ג' מצות כו' כצ"ל ד"ה שלמי יחיד כו' ושוק שלהן הס"ד ואח"כ ד"ה זבחי ש"צ כתי' בהו תנופ' חיי' והניח הכהן אותם דהיינו חיים שחוטי' בחזה ושוק שלהן דגמרינן לה משלמי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ובאות בגלל כו' משום דנקטיה ברישא כו' פי' לעיל דממעט מנחת נסכים לחוד ממעט משום שאינה באה בגלל עצמן משום דרוצה לפרש דמנחת כהני' אע"ג דבאות בגלל עצמן ממעטינן מן והגישה מ"ה בסיפ' דכלילנהו ממעט נמי מנחת נסכים מהאי טעמא:

בא"ד אחר זה הס"ד ואח"כ ד"ה ומנחת כהנים כו':

ד"ה ה"מ מנחה כו' משובשת דהא חטאת העוף לא טעתה כו' כצ"ל:

בא"ד מן השאר מנחות ולחטאת כו' כצ"ל:

בא"ד הוה לאיתויי במתני' כו' כצ"ל:

ד"ה אבל הכא כו' אלמא דאי לאו הכי כו' פי' והכא משמע דאי לא בעי יסוד הוי מכשרינן דרומית מזרחית אע"ג דכתיב לפני ה':

ע"ב רש"י ד"ה מה כאן בבכורים כהן הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הואיל כו' דהוא יליף כו' כצ"ל ד"ה יכול כו' תנופה כישראל הס"ד וכצ"ל:

ד"ה שהתנופה כו' שליח הס"ד: