צאן קדשים קיד

לשנויי הכי דאיצטרך אותו דאי לאו אותו הוה ממעטינן מהחי שעיר נחשון לסמיכה והשעיר לרבות שעירי ע"א מ"ה איצטרך אותו למעט שעיר נחשון מצפון וע"כ משום דסד"א הואיל ואיתרבי לענין סמיכה איתרבאי נמי לענין צפון משום הכי איצטרך אותו דליכא למימר הכי דאי לאו אותו ה"א דהחי ממעט נחשון דא"כ לישתוק קרא מיניה דשעה מדורות לא ילפינן וכ"כ תוספות לקמן דצ"ב ע"א ד"ה ואין שעירי כו':

ד"ה שוחט מדרבי כו' דתלא רחמנא כו' פי' דלישחוט החטאת במקום העולה בא"ד לא יהא שוחט חטאת בצפון כו' פי' כיון דשוחט של עולה אין טעון צפון דזהו עיקר לא יהא הטפל שוחט שלחטאת חמור דליבעי צפון ומ"ו הב"ז מוחק תיבת חטאת ואיני יודע למה:

בא"ד דכתי' במקום העולה כו' כצ"ל בא"ד לא יהא שוחט חטאת בצפון הס"ד וכצ"ל. פי' כיון דהזהיר הקרא לישחט החטאת במקום העולה משמע דשוחט של חטאת יהא עומד במקום שהשוחט של עולה עומד:

ד"ה אלא אין השוחט כו' דללמד על מקבל אתי' כו'. פי' על המקבל נמי דאין השוחט בצפון אבל מקבל בצפון דאי על השוחט לחוד דאין השוחט בצפון לא איצטרך ד"ה אפאה לוקה כו' לפי זה בחנם נקט כו' כצ"ל:

ד"ה רבי שמעון כו' בברייתא מטעם דבר כו' כצ"ל:

בא"ד ע"ב ושייך לכאן דבמתניתין תנן וחכמים אומרים כו'. פירוש מ"ה במתניתין ליכא למימר דרבי שמעון סבירא ליה דיקיז אף על פי שעושה מום במתכוון דזה הוא פלוגת' רחוקה דלחכמים אסור אפי' שלא במתכוין בא"ד לידי מום ובלבד שלא יהא פסיק כו' כצ"ל:

בא"ד נפל מן הגג ונשתבר יהא כו' כצ"ל:

בא"ד לא יהיה כו' אל תתן כו' כצ"ל בא"ד דם כו' כדאיתא כו' כצ"ל ע"ב רש"י ד"ה אפילו ימות כו' דפסחים מפרש טעמא דר"י מתוך כו' כצ"ל והשאר יש למחוק ד"ה במסרס כו' בכיס ובא כו' הד"א:

ד"ה אם על כורת כו' תלויה בכיס חייב כו' כצ"ל. ד"ה לא יהי' כו' יחיה שלא יטיל בו מום הס"ד ואח"כ ד"ה אמר מום דמום לא יהיה כו' כצ"ל:

ד"ה במעש' צלי כו' בהנחה בעלמא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה הכל מודים כו' דע"א גבי מקדיש בזמן כו' כצ"ל:

ד"ה להביא נותק כו' שנכרתו לגמרי ממקום חיבור' ונתוק שניתקה לגמרי אלא שהם בכיס הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אמר מום כו' בשום דוכתא למימר שיסבור דתערובות כו' כצ"ל:

בא"ד וכגון נשים משום היקיש' כו'. פי' דפוטר ר"י מחמץ משום היקש דתאכלו מצות דליתנהו בקום אכול מצה:

ד"ה ותעשה שבת כו' מיחייב התם משום דדרכו לאפות לפת כולו שלם אבל כאן כשאדם מניח שאור ע"ג עיסה כו' כצ"ל בא"ד חימוץ גמור בכיה"ג אלא כעין חמץ נוקשה דדמי כו' כצ"ל בא"ד דכל בצד אחד כמאכל כו' כצ"ל. פירוש וה"נ בשאור ע"ג עיסה שחייב היינו שהיפך השאור מצד השני ודלא כפרש"י:

דף נ"ז ע"א גמרא אין לי בלא תעשה חמץ כו' כצ"ל:

שם אשר תקריבו לה' ל"ל כו'. וכתב מ"ו הב"ז דגרסי' אשר תקריבו ל"ל ולא גרסינן לה' דמלה' ילפינן כשרה ולא פסולה דלא כמו שכתב בעל המחבר קרבן אהרן דכשרה ולא פסולה ילפי' מה"ו דהמנחה דמשמע מנחה הידיעה שהי' כשרה עכ"ל ולענ"ד לא כדברי זה ולא כדברי זה ולקיים הגירס' שלפנינו הא דקאמר לעיל הייתי אומר כו' אלא קומץ בלבד משום דכתיב לה' משמע דקאי אקומץ לבדו שהוא לה' ת"ל מנחה. וכשרה ולא פסולה ילפי' מדכתיב תקריבו משמע דוקא הראוי להקרבה דהיינו כשרה. ולפ"ז פריך השתא דנפקא מכל המנחה דלא קאי אקומץ לבדו לה' ל"ל ועפ"ז מתורץ קושי' התוספת שהקשו בד"ה אשר תקריבו כו' ומסיק מיבעי לכדתניא פירוש אשר תקריבו מיבעי ליה לכדתניא לרבות מנחת נסכים וע"כ איצטרך לה' לכשירה ולא פסולה ומה שכתב מ"ו הב"ז וכ"כ תוספת לקמן ד"ס ע"א ד"ה יכול כו' דמלה' קדריש ועיקר עכ"ל אינה ראיה דתוספת כתבו אליבא דמסקנא דאשר תקריבו אתי לרבות מנחת נסכים וע"כ לה' אתי לכשירה ולא פסולה ומה שמביא ראיה מהרמב"ם פי"ג מה' מע"ק שכ"כ ג"כ אליב' דמסקנא כ"כ כנ"ל לקיים הגירסא שלפנינו:

רש"י ד"ה לרבות מנחת כו' דקסבר מדת יבש לא נתקדשה כו', פירוש ולחם הפנים לא נתקדשה בעשרון וקדושתו אינה אלא עד התנור ומ"ה אם חמצו אינו עובר עליו בא"ד לחם הפנים דסד"א בנקמצות אסר רחמנא כו' כצ"ל בא"ד מינים לא קמ"ל וקסבר מדת ו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ואם נצלה כו' דרוסאי הס"ד ואח"כ ד"ה בשנים ושלשה כו' והוציא חצי גרוגרת כו'. פירוש דהתם משמע דלרבנן חייב אפילו אם הוציא לשתי רשיות אע"ג דמחוסר קריבה בא"ד מחוסר קריבה לאו כמחיסר כו' כצ"ל. ועיי' שם בתוספ' ד"ה התם כו' ובפ' המוציא ד"ה בהעלם כו':

ד"ה לרבות כו' אין תימא דסברא דכל מרבה טפי מאת אבל זה כו' כצ"ל. ועיי' בס' קרבן אהרן דע"ז ע"ג דמיישב תמיה זו:

ע"ב גמרא ורבי יונתן סבר מדת כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה וקפריך מנחת כו' שמנן מרובה ובהכרח נותני' כו' כצ"ל בא"ד הילכך אית' בהן חימוץ כו' כצ"ל:

ד"ה מגבלה כו' אית בהו כו' כצ"ל:

ד"ה מדת יבש כו' בביסא שהיא כלי שרת כו' כצ"ל ד"ה ושמעינן לר"ע כו' ולקמן פריך הא איכא ביסא דמדת לח היא שהרי נתנו בביסא בשלשה ומשני כו' כצ"ל:

ד"ה תדע לך כו' שנמדדו בו ורבי כו' הד"א:

בא"ד אפייה קאי הס"ד:

ד"ה משום דלא שוו כו' כצ"ל:

ד"ה והאיכא ביסא כלי שרת הס"ד ד"ה עשרון כו' סלת הס"ד ד"ה כל שממנו כו' לבונה הס"ד ד"ה מכולם מאחד מאלה הס"ד:

ד"ה חייב כו' המזבח הס"ד ואח"כ ד"ה ואל המזבח כו' וכצ"ל ותיבת מזבח יש למחוק ד"ה אותם ב' הלחם ובכורי' דשאור ודבש דכתיבי בההוא קרא קרבן ראשית תקריבו אותם היינו שתי הלחם דמן השאור דכתיב חמץ תאפנה וראשית כו' הד"א וכצ"ל בא"ד שנה זו דכתיב בה מנחה חדשה ובכורים מן הדבש ואיקרו ראשית בכורי כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה מידי אחרינא כו' כבש כמזבח הס"ד וכצ"ל תוס' ד"ה ושמעינן ליה לר"ע כו' ונראה לדקדק מתוך כך כו' כצ"ל:

בא"ד ונפקא מינה למצה של פסח כו' ולפי מאי דאיתא בירושלמי והובא התם במסכת שבת בתוספ' ד"כ ע"א ד"ה תיבעי' כו' דר"א מודה בלחם הפנים שאין קרוי לחם עד שיקרמו פניו בתנור וכתבו תוספ' התם דמזה משמע דהכא בלחם דשבת סגי בקרימת כל דהוא אבל בלחם הפנים בעינן קרימה מעלי' לפ"ז במצה של פסח שלא יבא לידי חימוץ נמי בעינא קרימה מעליא כמו גבי לחם הפנים:

בא"ד קדשו בכלי הס"ד ואח"כ ד"ה ר' יאשיה כו' לא איצטרך אותם אלא כו' כצ"ל:

ד"ה אין לי כו' על גבי הכבש אלא מאינך קאי כו' כצ"ל בא"ד ועל זה קאמר אלמא קסבר שלא במקומן כמקומן דמי כו' כצ"ל:

ד"ה כבש מנין כו' נתקדשת במזבח כו' כנ"ל:

דף נ"ח ע"א רש"י ד"ה יכול יהא כו' כיוצא בה שתי לחם כו' כצ"ל:

בא"ד וגומר הס"ד:

ד"ה מה יש לך כו' קרבן ראשית נדבה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה לקרב עמהן כו' עמהן הס"ד. ואח"כ ד"ה בכורים נמי כו' כצ"ל:

ד"ה לעטר בכורים כו' נינהו והדתנן במסכת כו' כצ"ל בא"ד זה לזה לבא יחד כו' כצ"ל:

ד"ה מאי קאמר כו' כולו ומקצתו הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה חצי מנין דדריש כל כו' ולאפוקי כ' כצ"ל:

בא"ד אלא לרבות מקצתן הס"ד. פי' חצי קומץ והיינו זית שלם ולא להיתר מצטרף עם האיסור אבל לר"א דנ"ל מכל חצי קומץ ע"כ כי כל להיתר מצטרף עם האיסור:

ד"ה אביי סבר כו' ואע"פ שאין בו כדי קומץ כו'. פירוש אע"ג דס"ל דיש קומץ פחות משני זתים מודה דבעינן יותר מזית:

בא"ד לרבות חצי זית ועל כרחין יש הקטרה פחות מכזית סבירא ליה כיון דסבירא ליה יש קומץ פחות מב' זיתים דאל"כ לא מצי לרבויי' אלא כזית ומהכא כו'. כצ"ל וכ"ה בס"י. פי' דאי הוה ס"ל אין הקטרה פחות מכזית לא הוה מצי לרבויי' פחות מכזית לחיוב כיון דלאו הקטרה הוא:

בא"ד בהקטיר קומצה פעמים לעיל כו' כצ"ל פי' דלר"י דס"ל דאפילו הקטיר פעמי פעמים משום דס"ל דיש קומץ פחות מב' זיתים ויש הקטרה פחות מכזית בא"ד לאכילת אדם כו' פי' ואכילת אדם בכזית:

ע"ב רש"י ד"ה איכא דאמרי כו' דשאור וערובין משתמעי מיניה כו' כצ"ל:

ד"ה ואיכא דאמרי כו' זונה לא הוי לאו שבכללות כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה המעלה משאור כו' ואם הם בעין כו' פירוש דמיקרי בעין אע"פ שעירבן כיון שלא עירבן בדברים אחרים בא"ד ואשאור לחודיה כו' כצ"ל בא"ד ואדבש לחודיה כו' כצ"ל:

בא"ד וכל דבש כו' פירוש וי"ו דוכל כמו שכתבו לקמן:

בא"ד אשאור תרי והדבש תרי כו'. פי' והא דקתני לוקה משום עירובי שאור כו' היינו בבא בפני עצמו אם עירבן לוקה נמי ד':

בא"ד משום דכי נפש הוא חובל יתירא הוא ומשמע נמי כו' כצ"ל. ועיי' שם בתוספת ד"ה אמר לך כו':

בא"ד דבעינייהו לוקה שתים ועל עירובן כו' כצ"ל:

ד"ה אין לוקין