צאן קדשים קיג

באל"ע. ד"ה אי שיאור דרבי מאיר כו' רבי יהודא שיאור דחייב ברת בקרני חגבים וסידוק שנתערבו סדקיו זה בזה אבל פחות מכן פטור כגון כו' כצ"ל:

ד"ה אלא דרבי מאיר כו' ואדרבה נילף מחמץ גמור כו'. פי' מה התם אינו חייב כרת אלא על חמץ גמור ה"נ בעינן דוקא חמץ גמור אבל שיאור דרבי מאיר לענין פסח נמי לא חשיב חמץ גמור:

בא"ד ולא יצא בו ידי מצה דתודה כו'. פי' אע"ג דמפסח ליכא למילף דחמץ הוא מ"מ מצה נמי לא איקרי שיצא בו ידי מצה דתודה אבל הכא כתיב לא תאפה חמץ משמע דוקא חמץ גמור אבל שיאור דרבי מאיר מותר:

בא"ד היה יכול לומר דלרבנן כו'. פירוש ומ"ה ס"ל בלחמי תודה ושתי הלחם דאין מחמיצין בתפוחים אבל בחמץ נוקשה מודים דחשיב חמץ אבל לפי המסקנא קשה כו':

בא"ד דמחמיצים ופליגי בהכי כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא האי לקול המולה גדולה לקול המילה מיבעי' ליה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה זית אחריתו כו' טוען פירות הרבה כו' כצ"ל:

ד"ה עבה כו' נמצאת יתירה כו' כצ"ל:

ד"ה ונהמצים כו' במקומו עם הבאר הס"ד וכצ"ל:

ד"ה לישנא אחרינא כו' ולשוה בלישה אותו כו' כצ"ל:

בא"ד ואם עבה הוא יראה מה שחסר בעשרון עכשיו כו' כצ"ל:

בא"ד כך נפח של אותו שאור חסר אז ממה שהיה קמח וכאותו שיעור כו' כצ"ל:

בא"ד כאותו שיעור ישליך מן הסלת חוץ כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ולישקול פורתא כו' ויטמננה בשאור דעלמא כו' כצ"ל:

בא"ד ומבחוץ ונשו כו' כצ"ל:

בא"ד לאתויי שאור מעלמא לבד כו' כצ"ל:

בא"ד ולר"י מביא מביתו קודם כו' כצ"ל:

ד"ה אין מחמיצ' כו' מיירי כדרבנן כו' כצ"ל:

בא"ד ליכא כרת דנוקשה הוי כו' כצ"ל:

בא"ד לר"מ כדאיתא ליה כו'. פירוש אפילו לא גבלה במים הוה רמץ נוקשה ולר"י דוקא גבלה במים:

דף נ"ד ע"א גמרא פיגול ונותר בדרבנן מי איכא כו' וליכ' למימר דהכא נמי בדרבנן קאמר אף על גב דליכא כרת מדרבנן אסור לאכלו דאם כן מאי ארי' תפח אפילו חצי שיעור נמי אסור מדרבנן:

רש"י ד"ה רבי יצחק כו' חסר נפחה ממלא הקומץ וסלתו יותר משאם היה קמח ואם רך היא נתרבה נפחה במלא הקומץ וחסר סלתו הס"ד:

ד"ה כמות שהן כו' כמות שהיא ואם תאמר אמאי פסול רבי אילא כצ"ל ד"ה ורבי שמעון כו' מעיקרא ובשר כו' טמא הד"א והס"ד:

תוס' ד"ה תא שמע כו' אף היא היתה כו' כצ"ל:

ד"ה דמעיקר' לא הוה כו' בשעת הנחה ומשום דתפחה כו' כצ"ל:

בא"ד והנחה בחדא מחשבה אפילו כו' כצ"ל. פי' לאכילה:

ע"ב רש"י ד"ה כי פליגי כו' משערי' לכמות שהן הואיל כו' כצ"ל:

בא"ד בהן האי שיעורא כו' כצ"ל:

בא"ד שצמקו נדחו כו' הד"א. וראיתי בדפוס חדש גירס' אחרינא בדיבור זה ואינו מן הצורך:

ד"ה הניחן כו' שצמקו הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אי אמרת בשלמא לכמות שהיו כו' כצ"ל:

בא"ד שפיר תאנים על גרוגרת תרם אלא כו' כצ"ל:

ד"ה תרומה גדולה כו' מארבעים בינונים אחד כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כשם כו' מן המעשר ולענין זה כו' כצ"ל:

בא"ד מתרומה גדולה דניטלת מאומד למצוה דמתוך שירא כו' הד"א וכצ"ל:

בא"ד ולא במשקל ולא במנין כו'. פי' ע"כ מאומד:

בא"ד שאמר ללוי כו' כצ"ל:

בא"ד דלא קייץ לא ניחוש כו' כצ"ל:

בא"ד פ"ד המונה משובח כו' כצ"ל בא"ד משלשתן בירושלמי מקשי לה כו' כצ"ל. פי' דהתם משמע מונה ומודד ושוקל והכא אמרינן דמצוה במאומד ומ"ה כתבו דבירושלמי מקשי נמי קושי' זו:

בא"ד לתרומת מעשר דתני' אבא כו' כצ"ל:

בא"ד אמרה אההיא דהמונה כו' כצ"ל בא"ד תיפתר בשלשתן כו' פי' תני במתני' והשוקל משובח בשלשתן ולפ"ז ליכא למישמע מיני' דאיכא שלשה בר משוקל:

בא"ד איתקש לתרומה כו'. פי' דשרי באומד:

בא"ד דהנהו לא איתקש דלא איירי כו'. פי' מעשר עני ומעשר שני לא איתקש לתרומה דקרא לא איירי אלא במעשר ראשון:

ד"ה כך תרומת כו' ומתוך פרושו נמי משמע כו' כצ"ל. בא"ד מחשבה ממעשר כו' כצ"ל בא"ד אלא אם יש עשרה לפניו נוטל כו' כצ"ל בא"ד דלא חיישי' במעביר לשוין כו'. פי' במעביר לא ילפינן ממעשר אבל בנטל אחד מעשרה ילפינן ממעשר ובעינן דומי' דמעשר דוקא שוין:

דף נ"ה ע"א רש"י ד"ה ומינה כלומר מהא כו' כצ"ל ד"ה אי איכא כו' מיד הס"ד:

ד"ה דליכא כהן כו' המתקיים הס"ד ד"ה ולא מוקמי כו' דהא תרי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה במחשבה כו' ואשכחן נמי דוכתא דקרי לדיבור מחשבה כמו כו' כצ"ל. וכן מוכח מתוספת דב"מ דף מ"ג ע"ב ד"ה החושב כו' ובתוספת דפסחים דס"ג ע"ב ד"ה ר"מ כו'. וה"פ השתא דאמרי' דצריך דיבור קשה הא כתיב ונחשב מ"ה כתבו דדיבור נמי קרי מחשבה ותמי' לי על מ"ו הב"ז שלא הרגיש בטעות זה וכתב פירוש אחר בדוחק:

בא"ד תרומה ובתוספתא דמסכת תרומות נמי מצאתי כו' כצ"ל וכ"ה במסכת גיטין ובבכורות. ומ"ו הב"ז רוצה ליישב גירסא ומיהו והוא דוחק:

ד"ה כל המנחות כו' דלתיתה לית' בזריזי' כו' כצ"ל:

בא"ד האי טעמא בפ' כ"ש כו'. פי' למה מסיק דליש' ליתא בזריזי' רק במקום זריזי' ולא משני לישה אית' בזריזי' וכמ"ד עשרון נתקדש:

ע"ב רש"י ד"ה חייב כו' דלגבי כתיב הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אנן הך דרשא דשירים מחלק' כו' כצ"ל:

ד"ה אימא כוליה כו' דליהוי חייב אלא בקומץ ובשירים כו' כצ"ל:

ד"ה ואימא אפיי' כו' ולא ליחייב תרתי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה האי פרט כו' למה לי הס"ד ואח"כ ד"ה אלא תנא לאו כו' כצ"ל בא"ד קא קשי' ליה אלא אותו קא קשי' ליה ומ"ה כו' כצ"ל:

ד"ה שעיר נחשון כו' דלא באו על חטא כבשאר חטאת הס"ד וכצ"ל ד"ה וסמך ידו כו' מדות הס"ד:

תוס' ד"ה א"כ כו' ומקשינן הא איצטרך כו' פי' תוספת הקשו קושי' זו במסכת שבת ד"ע ע"א:

בא"ד דאפיי' דאסר רחמנא אשירים כו' כצ"ל. פי' דוקא אפיי' ולא שאר עשיות:

ד"ה כלל ופרט כו' לא הוה ני' למידן כלל כו' וע"ש בתוספת דמתרצו בע"א:

בא"ד ואין להקפיד אהא כו'. פי' דאין להקפיד על מדה זו דפעמים בא מדה זו לרבות ופעמי' למעט:

ד"ה או אינו כו' תיפוק לי' דבגופא כתיב בלא בנין אב כו'. פי' כיון דמוכח מקרא ושחט את החטאת דאותו לאו דוק' ע"כ במקום אשר תשחט העולה וגו' מרבה כל חטאת בין שעירי' בין שאר בהמות חטאת טעוני' צפון ולא צריכא תו לב"א וק' וראיתי בדפוס חדש גירסא אחריתא ואינו מן הצורך בא"ד לכך נראה דמאותו דבעיר כו' כצ"ל:

בא"ד דקאמר ובפ' איזהו מקומן פי' הקונ' דמהחטאת קדריש דמרבה שאר חטאת ואו אינו אלא שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון כגון שעירי הרגלים או שעיר הפנימי הס"ד ואח"כ ד"ה לאו משום דהוי כו' כצ"ל ומ"ו הב"ז מהפך הגירס' ומיישב בדוחק בד"א ואינו מן הצורך וכאשר כתבתי ברור ונכון. ובד"ח נדפס בצדו ג"כ נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד ולפי המסקנ' דאמרי' אותו כו'. פי' לפי המסקנ' דמאותו פריך או אינו לפ"ז למה לי בכבשה ובשעיר' דמחד נמי מוכח דאותו ל"ד מ"ה כתבו דצריכ' תרווייהו כו' בא"ד וצ"ל דה"נ כו' פי' דגם זו קושי' אלא דנקט חדא ובתירוץ חד מתרץ לתרוייהו למעט השוחט בצפון וכן כתב בספר ק"א דק"י ע"א:

בא"ד דמשמע דלעולם איצטריך כו'. פי' ובאמת אינו צריכה דנילף מחטא' יחיד בין למצוה בין לעכב:

ד"ה הואיל כו' לא מצי למימר דשעה מדורות כו' כצ"ל:

דף נ"ו ע"א גמרא אלא שעה מדורות לא ילפי' כו' ויש לדקדק כיון דהשתא דאיתרבי לסמיכה ס"ד שעה מדורות ילפי' ואיתרבי נמי צפון מ"ה איצטריך אותו ויש ליישב:

שם וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה כו'. פסיקתא בפני עצמה:

שם ובלבד שלא ישחוט על אותו המום כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אלא שעה מדורות לא ילפינן הלכך איצטרך קרא לרבות לסמיכה ואמאי איצטרך כו' כצ"ל ד"ה דרבי אחייה לאו למעוטי שוחט מצפון כו' כצ"ל בא"ד ואי קשיא לר"א כו'. וכתב מ"ו הב"ז והתירוץ חסר בדבריהם ורוצה ליישב קושיא זו ולענ"ד נראה ברור דכוונת רש"י לזה דהתם במס' זבחים דף מ"ח הגירס' כך היא בסוגי' זו ודקשיא לך מדר"א נפק לן לאו למעוטי כו' ופירש רש"י התם דאותו דגבי שעיר לאו למעוטי שוחט בצפון דמאותו דר"א נפקא אלא לרבוי' מקבל בצפון עכ"ל והכא גרסינן דר"א לאו למעוטי שוחט בצפון כו' דמשמע דאותו דר"א אתי לרבויי מקבל בצפון ורש"י לא ניחא בגירסא זו מ"ה כתב רש"י דלגירסא זו קשי' לר"א וליכא למימר דר"א דריש ולקח לו יקח דהא מסקינן הכא לקח ולקח לא משמע ליה אלא ע"כ גירסא דהתם ניחא דמאותו דשעיר אתי לרבויי מקבל ור"א דריש לקח ולקח וכ"כ תוספת התם כנ"ל ברור ודוק:

ד"ה ערך הוא כו' לא מחייבי תרתי כו' כצ"ל:

ד"ה ערך חברי' כו' מחייב חבריה כו' הד"א ד"ה ובלבד שלא כו' מום הס"ד ואח"כ ד"ה אף נשחט על אותו מום ר"ש לטעמי' כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה לרבות שעירי ע"א כו' למעוטי שעירי ע"א ולר"י ליכא