צאן קדשים קיב

כו' כצ"ל. פי' וה"ק ככל אשר צויתיך בחובה יעשו נדבה ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך בא"ד ועוד נראה דלא מהדר כו' כצ"ל:

בא"ד אמאי דלא כתיב קודם כו'. פי' דהיינו על מזבח החיצון מביאו ומ"ו הב"ז מפרש בע"א דקאי על תימא דלעיל והוא דוחק:

ד"ה ומחצה אבד כו' מחצה משלם למצוה הוא כו' כצ"ל ועיין לעיל ד"ח ע"א:

בא"ד במס' שקלים אבודי' ממש מה בין זה כו' כצ"ל ועיין במס' שקלים ד"י ע"ב:

בא"ד משום הכי קרי ליה אבד הס"ד. פי' משום דלא חזו ליקרב ועיין לעיל בתוס' דמ"ז ע"א ד"ה איזו כו':

ד"ה אפילו פיגול כו' מדהתם איכא עיבור צורה הכי נמי כו' כצ"ל. פי' דבנותר כבר עובר צורתו אף פיגול צריך שתעובר צורתו:

ד"ה תעשה כו' שבת וטומאה וגבי פסח דרשינן מבמועדו כו' כצ"ל בא"ד ולא דמי לפסח הס"ד. פירוש כיון דטומאה הותרה בצבור מ"ה צריכא לגבי פסח תרי קראי דאי הוה כתיב חד קרא הוה מוקמינא אמיסתבר אטומאה ועיין במס' פסחים דף ע"ו ע"א ד"ה מה מועדו כו':

דף נ"א ע"א גמרא ר"ש היא ובדינא מאן כו' כצ"ל רש"י ד"ה רבא אמר כו' שרת היא הס"ד ואח"כ ד"ה איפסל ליה בלינה דאפי' מנחו' משקדש' כו' כצ"ל ד"ה דחביתין כו' עם הזבח הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ר' ישמעאל כו' בחביתין הס"ד:

ד"ה ריבה כאן כדאמרי' לעיל כו' הד"א:

ד"ה והדר תני כו' והוי מצי לכהנים גדולים דוקא שיקריבו לא קשה מההיא דכריתות ותיב' בתמורה דמצריך ההיא קרא לקמן כו' כצ"ל. פי' הא דמצריך ההוא קרא לקמן ט"ס הוא דלא מצינו בתמורה ההיא דרשא ד"ה וי"ו לא דריש על ענין ראשון בפ' הקומץ רבה דריש וכן כו' כצ"ל ועיי' לעיל די"ט ע"א בא"ד ומוי"ו הוא דדרשינן כו'. פי' מוי"ו דומן הצאן:

בא"ד דאיכא מן מוכח כו'. פי' כיון דכתיב מן הבהמה מן הבקר ולגבי צאן כתיב ומן הצאן ע"כ וי"ו לדרשה אתי:

ד"ה אף כאן לא תעשה כו' וקצת קשה אמאי לא כו'. ולענ"ד לאו קושי' הוא דהתם הוה לאו הבא מכלל עשה ועשה היא שתעשה נדבה ואיצטריך לאמר ללאו אבל הכא עשה גופ' להקטיר ולא לאכל וכ"כ תוספות התם עיי' שם:

דף נ"ב ע"א רש"י ד"ה קמיית' כו' הלשכה הס"ד ואח"כ ד"ה דלית' בהו כפרה מנחת כהן כו' כצ"ל בא"ד בגוה אבל פר כו' כצ"ל ד"ה לרבות כו' הלשכה כתמיד כו' כצ"ל ד"ה הא נמי דאהרן כו' אמרתי דנפקא כו' כצ"ל:

בא"ד אינה בטלה ודאי לא קתני הס"ד וכצ"ל. פי' דלא תקשי השתא מסלת ויין דזמנין למיפרך כו' כצ"ל:

ד"ה מאן תני כו'. ראיתי דברי רש"י אינם מסודרים כסדר ועירבוב דברים יש כאן ובכן באתי לסדרן דיבור דבור על אופניו ד"ה מאן תני בשמן כו' כאן שמן כו' וילפינן לטעמי' מדינ' דריבה כאן שמן ולרבי שמעון ליכא למיפרך ממנחת נדבה משום דהאי להוסיף ונדבה לקבוע והא דלא סיימ' ברישא משום דרבי ישמעאל אפסקי' ממאי דאמר להוסיף הוא הס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה ובדיני דמנחת נדבה מאן קמהדר הס"ד ואח"כ ד"ה רבי ישמעאל הוא ונפקא ליה שפיר מדינא דלרבי ישמעאל איכא למיפרך שפיר ממנחת נדבה דהא לדידי' תרוייהו לקבוע ולא להוסיף ואיצטרך קרא הס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה כולה רישא ר' ישמעאל אמר והכי קאמר רישא בשמן להוסיף לה שמן ור"י קאמר ליה והס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה דאי לקבוע כו' מנחות הס"ד ואח"כ ד"ה לא צריך כו' מחבת הס"ד. ואח"כ ד"ה תהא כמנחת כו' כלי הסיד. ואח"כ ד"ה הדר אמר ר"י כו' נאמר כאן שמן כו' הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה ודן דינא כו' יג"ל מיג"ל כו' ואצרכא קרא סלת מנחה תמיד ואתי ר"ש למימר ודאי להוסיף הוא ולא לקבוע ואינו יודע כמה יוסיף הס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה ועד שלא יאמר כו' הדר אמר קרא נמי לא צריך דמדינא נפקא הס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה הדר אמר תהא כמנחת פרים ואילים דאע"ג דלהוסיף הוא לא הויין אלא שני לוגין לעשרון ואצרכא קרא הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה הדר אמר ר"ש דלא צריך קרא כיון דמוקמת להוסיף והאי דפרכת תיהוי כמנחת פרים כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה הרי היא לך כו' תימא דלמד מן הלמד כו'. פי' דמנחת תמיד ילפינן מתמיד גופא וחביתי כ"ג ממנחת תמיד, ולענ"ד לאו קושיא היא כלל דלקמן דע"ב ע"א ובמס' פסחים דע"ז ע"א מסקינן דכל קרבנות צבור והקרב עמהם האמורים בפרש' פנחס ילפינן מדכתיב וידבר משה וגו' הכתוב קבע מועד א' לכולן לפ"ז לא הוה למד מן הלמד וכ"כ תוספת במסכת פסחים דס"ו ע"א דתנאי היא:

ד"ה אפי לה כו' וי"ל דבהקטר' פשיטא להו או מתעשה כו' כצ"ל:

בא"ד לא כתיב תנור בקרא כו'. פי' לפ"ז אין התנור מקדשן שלא בזמנן:

בא"ד מאתמול הוה זמנן כו'. פי' והוי התנור מקדשן ואיפסלו בלינה:

בא"ד וכי האי גוונא אמרינן בסוף פרק שתי לחם כו' כצ"ל. ועיי' בד"ק ע"א וצ"ע דה"נ איכא לשנויי כיון דלא דחו שבת מאתמול נמי הוי זמנן ואיפסלי כמ"ש לעיל:

בא"ד שתי לחם והא דאמרינן התם בחול אשכחינוהו דקא אפי ליה אמר להו כו' כצ"ל ועיי' לקמן דצ"ה ע"ב:

בא"ד יקדש בכלי איפסל בלינה לפי דבריהם כו' כצ"ל. אע"ג דאין כ"ש מקדשין אלא בזמנן וזה אין זמנו בע"ש מ"ה כתבו לפי דבריהם היה אומר:

ע"ב רש"י ד"ה הכהן המשיח תחתיו אחד מבניו כו' כצ"ל:

ד"ה אם כן דכולי ליורשים אתי כו' כצ"ל ד"ה שבעה דברי' כו' רבי שמעון שבעה דברים כו' הד"א:

ד"ה דקא מדחקא כו' פותחין השקלים כו' כצ"ל ד"ה חטאת היא כו' לכהנים הס"ד ואח"כ ד"ה למכתן אפר מרפא מכה הס"ד ושייך לדף נ"ב:

תוס' ד"ה והכהן המשיח כו' תימא מהכא דרשינן כו' כצ"ל:

בא"ד טעון משיחה וי"ל דהתם דריש מדכתיב המשיח והיינו הא נמי דקרב תמיד בלא נסכים מ"ה פרש"י דהשתא מודה רבא דאי לא הוה נסכים לא קתני וק"ל ומ"ו גורס דאי קתני ולא ניחא לי גירסא זו ואינו מן הצורך להאריך:

תוס' ד"ה ואין מועלין כו' דאפר הקדש כו' כצ"ל:

בא"ד בתרומת הדשן התם ובפרק כל שעה כו' כצ"ל:

ד"ה גזרי ביה כו' ושיבוש הוא כו'. פי' משום דמשמע דמ"ד מועלין היינו מדאורייתא והתם דדרשי' מקרא דמדאורייתא אין מועלין בא"ד וכ"ש קרבן כו' פירוש קרבן מעילה בא"ד דכמאן דחנקינהו דמו וכן פיר' בקונטרס:

התם והרב ר"ח תירץ דדם אקדשוה בית דין והשתא איכא כו' כצ"ל:

בא"ד שפיר וקשה לפירושו כו' כצ"ל:

בא"ד איכא לפלוגי ועוד אמאי לא מייתי מאפר פרה דאיכא נמי מעילה מדרבנן לכך נראה כו' כצ"ל ועיי' בתוספת יומא דף נ"ט ע"ב ד"ה הוא כו' ותבין ביותר ומ"ו הב"ז נכנס בדרך אחר והוא דוחק וכאשר כתבתי ברור ונכון:

בא"ד כמו שפרשתי כו'. פי' מ"ה מייתי ראיה מקדשי' שמתו משום דדמי לק"ק ששחטן בדרום כדלעיל בא"ד לא שמעינן הא דעולא כו' כצ"ל ע"ב רש"י ד"ה חמשה קמצים כו' דמשכחת שבעה כגון כו' כצ"ל:

ד"ה והא מעלה כו' גבי חמשה כו' כצ"ל:

בא"ד חייב הס"ד ואח"כ ד"ה וקתני ליה ש"מ אפילו דאי קתני ואם איתא דהוכפל ליתנינהו הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אלא אבא יוסי כו' לא הוכפל ואיפשטא בעי' דשמן כו' כצ"ל בא"ד ומדשמן לאבא יוסי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה לרבנן כו' ולרבנן הוא דבעי כו' כצ"ל בא"ד אבל משמן בעי לאבא כו' כנ"ל:

הדרן עלך התכלת פרק כל המנחות באות רש"י ד"ה שאור בודה כו' שהיה לשמן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מנין לכל כו' כל המנחה וגו' לא תעשה חמץ והכי כוי כצ"ל בא"ד מייתורא דקראי לפי שהיה כו' כצ"ל בא"ד שאר מנחות ועוד דמשמע כו' כצ"ל בא"ד במנחת סלת כתיב דכתיב כו' כצ"ל:

בא"ד דילמא לא תיאפה כו' כצ"ל:

דף נ"ג ע"א גמרא ואי בר אבהן ולא בר אוריין אישא תיכליה כו' ויש ליתן טעם על מה שאמר אישא תיכליה משום דלאו בר אוריין אישא תיכליה דתנן במסכת חגיגה דכ"ו ע"א תנינא אמר ר"א ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהן ק"ו מסלמנדרא ומה סלמנדרא כו' ת"ח שכל גופן אש דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' על אחת כמה וכמה ע"כ לפ"ז שפיר קאמר האי לאו בר אוריין דלאו ת"ח אישא של גיהנם תיכליה:

רש"י ד"ה מנין לכל כו' שנילושית כלומר כו'. פי' מדקתני שנילושית ולא קתני נילושית ע"כ נתינת טעם היא:

ד"ה היא נמי הויה משמע כו' כצ"ל ד"ה חזיא כו' שהיה כעור הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה כי קא כו' אבל בסלת ומרחשת כו'. פי' ואתי זאת תורת למצוה בסלת ומרחשת ועדיין לעכב מנ"ל:

בא"ד ודוחק הוא שהיה לו לפרש כל זה כו' כצ"ל פירוש שהיה לפרש דנפקא