צאן קדשים קיא

כשירים מיירי בשלא לשמו ומ"ה כשר דראוי לפנים הוא:

בא"ד ומאי משני מהא כו'. פי' לר"ה קושית תוספת במקומה עומדת ברייתא אהדדי:

בא"ד כדמשני רב הונא כו' כצ"ל. פי' הא דקתני התם כשרים מיירי בהפריש שתי אשמות לאחריות וסופו לרעיי' קאי וחזו בפני' ומ"ה כשירים מ"ה כתבו מאי לא עלו כיון דמצותו בכך בא"ד ותו אמאי איצטרך כו' וקאי אתירוץ קמא ד"ה אשם נזיר כו' אלא יחיד כו'. והא דכתבו תוס' לעיל בד"ה כבשי עצרת כו' והא דלא ממעטינן להו מאותה כו' הא כבשי עצרת נמי שלמי צבור הם ולא ממעטינן מאותה אלא קרבנות יחיד באמת הוה מצי לשנוי' הכי אלא דעדיפא משני דאיתקיש:

בא"ד לא בעי למיפרך מגופא כו' פי' ואי האי תנא דבי לוי הוא אמאי פסולי' לגמור משלמי' כמו שלמי נזיר מ"ה כתבו דהוי מצי למידחי לי' תנא אחרינא הוא וטעמא דאשם כיון דלא חזי לנדבה:

דף מ"ט ע"א גמרא אלא בקטורת הסמים כו' נ"א של בין הערבי':

שם ולא המוספים מעכבי' זה את זה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה שנקמצו כו' מחבת כו' כצ"ל בא"ד מחבת צפה ומעשיה כו' כצ"ל:

ד"ה וכולהו היתה כו' כל המנה שלם הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אלא בקטורת הסמים של מנה שלימה ובין כו' כצ"ל:

ד"ה תמידי' דלמחר כו' מחר הס"ד:

תוס' ד"ה עקירה בטעות כו' משום שלמי נדבה כו'. פי' הא דתני בתוספתא עלו לשם כבשים היינו לשם כבשי שלמי נדבה ולא לשם כבשי עצרת דעקירה בטעות הוי עקירה:

ד"ה וקא מחשב בה כו' כצ"ל:

ד"ה מתיב רבי זירא כו' לא כרבה ולא כר"א כו' כצ"ל דלרבה פשיטא דלא פריך כדמשני הכא וע"ש דתלתא אמוראי מתרצו דברי ר"ש ולכולהו לא פריך מידי:

ד"ה תדיר מקודש לשון ראשון פי' הקונ' כו' כצ"ל:

בא"ד והא לא מקודש כו'. פי' דמוספי' מנס עכשיו ותמידי' בין הערבים בא"ד בין הערבים הס"ד ואח"כ ד"ה תלמוד לומר כו' דאע"ג דתדיר כו'. פי' חביתי' נמי בכל יום:

בא"ד דקדמי למנחות דתנן כו' כצ"ל. דחביתי' קדמי למוספי' כדאיתא ביומא אביי הוה מסדר כו' בא"ד לא מייתי מתני' דהתם דלענין כו' כצ"ל, פי' דמתני' דהתם תני בפי' דתמידי' קודמין למוספין:

בא"ד תנן הביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא כו' כצ"ל בא"ד דדרש' ממלבד איפכא דעולת הבקר קדמה לכך נראה כו' כצ"ל בא"ד ועשיות בחר מלבד כתיב כדכתיב כו' כצ"ל. וכאן קצרו דבריהם ועיי' בפ' כ"ה וביומא דל"ד ותבין דבריהם:

בא"ד ואי מיפסל בכך ניחא כו' כצ"ל. פי' דקרא אתי לאשמעינן לעיכובא דמפסל בהכי אבל בסמוך משמע דאינו אלא למצוה ולא לעיכובא וא"כ קרא ל"ל ומ"ו הב"ז גורס נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד דהיא גופא שמעינן מהעולה כו' כצ"ל בא"ד לכל מעשיה תלמוד כו' כצ"ל בא"ד אפי' בהקטרה כו' כצ"ל:

בא"ד אי נמי אי לאו קרא כו'. פי' אי לאו קרא ופר שני בן בקר תקח לחטאת הוי ילפינן מועשה את האחד חטאת דדם חטאת דוקא קודם לעולה אבל בהקטרה יקטיר מאי דבעי ברישא מ"ה כתיב ופר שני וגו' דבהקטרה עולה קודם ומ"ו הב"ז נכנס בדרך אחר והוא דוחק ובד"ח נדפס בצדו נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד בעיצומו של יום דמיני' כו' כצ"ל:

בא"ד בהגוזל קמא כו' פי' ותעשה בבקר הוה מוקמינן לעבודת הדם:

בא"ד לישתוק ממלבד כו'. פי' לא נכתב העולה ולא מלבד לא ה"א ולא וא"ו:

בא"ד בכך ניחא שפיר כו' כצ"ל:

בא"ד אקדמינהו קודם תמיד כו'. פי' שלא היה שוחטי' את התמיד עד שהיה שומעין קול השער הגדול שנפתח כדתנן במס' תמיד בא"ד דפשטא דמילתא כו'. פירוש שלא תאמר דהתם מיירי שנסגרו דלתות ההיכל אחר שנשחט התמיד וכ"כ בחידושי תוס' מס' יומא מ"ה כתבו דפשטא דמילתא כו' בא"ד לבית הפסול ופרש"י והוה ליה כו' כצ"ל. פי' מזה מוכח דנתערבו מחיים:

בא"ד דוחה נמי דכמותר הפסח דמי לכך כו' כצ"ל פ"י דרבנן פליגי אר"ש דס"ל דאם חבורת כהנים יאכלו:

בא"ד אבל אי מתעשו נפיק כו'. פי' דילפינן תמיד של ערב מתעשו דכתיב בתמיד של שחר דאפי' עשיות דם מעכבי:

בא"ד כדדרשינן לעיל והא דמוקי לה בחטאת העוף כו' כצ"ל. פי' לוקמ' בשאר מחוסרי כפרה ואפ"ה מתעכב' אחר תמיד של בין הערבים דהקטר' אימורים וכל הלינ' ועיקר עיכוב' בהקטרה כתיב:

בא"ד משמע שהקריב כולו כו' פירוש שכבר זרק:

בא"ד אפי' הקטיר ועשה הכל כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא דאית להו ולקדם כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אלא פשיטא כו' למוספין הס"ד ואח"כ ד"ה המבוקרים כו' יום שני הס"ד ואח"כ ד"ה כדי לשבת כו' ליום הס"ד ואח"כ ד"ה תמידין כו' טלאים בעינ' ותיהוי ששה לתמידין ושש עשרה למוספין הס"ד ואח"כ ד"ה ושמע מיניה כו' כצ"ל:

ד"ה דפניא כו' וששה הס"ד:

דף נ' ע"א רש"י ד"ה סימנא בעלמא כו' דביום חינוך הוו בה ששה מבוקרים כו' כצ"ל. פי' מלבד השנים שהי' צריך ביום החינוך דהוו שמונה וכפרש"י במס' עירובין די"ג ע"ב בא"ד נשארו שם שנים מן הראשוני' כו' כצ"ל בא"ד בראשון יהיו ראוין לחמשה ושנים של שני יהיו ראוין לששה ושנים של שלישי יהיו ראוין לשבעה וכן כולם כו' כצ"ל:

ד"ה אבל נתחנך המזבח כו' כמנחת הבקר כו' ותני' בספרי כו' כצ"ל:

בא"ד ואת הכבש וגו' מגיד שאם לא הקריב של שחרית יקריב של בין הערבי' הס"ד וכצ"ל. אע"ג דבפרש' חינוך נמי כתיב ואת הכבש השני תעשה בין הערבי' וגו' ואפ"ה ס"ל דלא קרב אא"כ קרב של שחרית וקושי' זו מקשי' העולם וכ"כ מ"ו הב"ז ונ"ל דבפ' חינוך צריכא דילפינן מיני' במס' יומא דל"ד ע"א דמה מנחת הבוקר קטור' קודמת לנסכים ה"ה מנחת הערב וכיון דגלי קרא בחינוך ה"ה לדורו' ובפ' פנחס מיותר ע"כ להאי דרשא ומ"ו הב"ז נכנס בדוחק ליישב קושי' זו גם התי"ט וכאשר כתבתי ברור ונכון:

ד"ה דלא שכיח כתמיד דתמיד כו' כצ"ל:

ד"ה ולא מזבח כו' הערבים הס"ד ואח"כ ד"ה דכתיב בבקר בבקר בהטיבו כו' כצ"ל:

ד"ה הא קדושי כו' ימים רבים כו' כצ"ל:

בא"ד ולא לשום פסול הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כדקתני סיפא כו' ומנורה כו' הערבים דהיינו הדלקה כו' כצ"ל:

בא"ד דידיה קידוש וחינוך דשולחן בשבת הס"ד וכצ"ל:

ד"ה והוראות שעה כו' היה בא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אית דגרסי כו' אחר השבת כו'. פי' וה"פ אם היו ב' ימים ר"ה ביום הראשון וביום השני ביום השלישי קודם ר"ה יבקרו התמיד שהוא ארבע ימים קודם שחיטתו של שבת וביום הד' יבקרו התמיד שהוא ד' ימים קודם שחיטתו של יום ראשון של ר"ה וביום ה' יבקרו התמיד שהוא ד' ימים קודם שחיטתו של יום ב' דר"ה ופריך הא איכא צפרא דתלתא בשבת' שגם הוא טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטתו וא"כ היאך יפחתו מז':

בא"ד שבאמצע היום כו'. פי' קודם שהקריב תמיד של בין הערבים וכפרש"י:

ד"ה דיקא נמי כו' למיטעי התם הס"ד פי' דהתם ע"כ משמע לצורך ולא לסימנא בעלמא:

ד"ה שאין מחנכי' לפי' הקונ' משמע דטעמא דר"ש קאמר כו' כצ"ל. דגירסא שלפנינו ליתא ברש"י אבל גירסא זו ניחא וה"פ כיון דאמר ר"ש דאם לא הקטירו בבקר יקטירו בין הערבים כל המנה שלימה וע"ז קאמר שאין מחנכי' כו'. ופרש"י אלא בקטורת הסמי' של מנה שלימה ובין הערבי' ע"כ טעמא דר"ש קאמר דמ"ה ס"ל לר"ש דכולה היתה קריבה והאי ומ"מ פריך שפיר כו' מדברי תוס' הם ודוק:

בא"ד דההוא הוה טעמא כו' פי' דקטרת:

בא"ד אדרבנן אלמא כו' כצ"ל:

ד"ה במה ד"א כו' דמתני' הס"ד ואח"כ ד"ה אבל כו' כצ"ל:

ד"ה דלא שכיח כו' דעולה נמי מעתרא הס"ד ותוספת לא ס"ל פרש"י דהתם דמפרש עולה שכיח ומסתברא דכי כתיב עושר אדלא שכיח אקטור' עכ"ל ולפי' התוספ' צריך לפרש סוגיא דהתם הכי דפריך א"ה אפי' עולה נמי ה"ל להפיס חדשים לעולה וע"ז משני כיון דשכיח לית לן בה דיוכל החדש להתעשר להתנדב עולה ולהביא אבל קטורת אין יכולין להתנדב אלא אותה של צבור וכן מצאתי בתוס' ישיני' שם ומ"ו הב"ז מפרש בע"א דתוספת כרש"י ס"ל ונכנס בדוחק ואינו מן הצורך ומה שהקשה מ"ו הב"ז על זה דא"כ לקטורת נמי לא ה"ל להפיס בחדשים כיון דכ"א וא' יוכל להתעשר ע"י עולה עכ"ל לאו קושיא היא דעולה עכ"פ צריכ' להביא בנדבה משלו ובקטורת מתעשר משל צבור בחנם מ"ה הפיסו בחדשים דיתעשרו ג"כ משל צבור כנ"ל ברור:

ע"ב גמרא עשרון שלם מביתו וחוצהו כו' כצ"ל:

שם דבעידנא דפלגינהו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לא היו באין כו' של שלימה מחצה מתוך שלם כו' כצ"ל ד"ה מחצה ראשון שנשאר מכהן ראשון ומחצה שני שנשאר מכהן שני הס"ד וכצ"ל:

ד"ה חזי להקרבה כי אפרשי' כו' כצ"ל ד"ה לישנא אחרינא רבה גדולה כו' כצ"ל בא"ד אופה ואיכא נא טיגון ונאה דגדול' היא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה לישנא אחרינא רכה שירככנה בשמן הרבה וזהו נויה כו' כצ"ל:

ד"ה בפנים בעזרה דתנור של כו' כצ"ל תוס' ד"ה תלמוד לומר כו' ככל אשר כו' כצ"ל בא"ד אבל יחיד כעין צבור מביא כו' פי' על מזבח הפנימי דיעשו משמע לשון רבים:

בא"ד כיון דמייתו חובה אי מייתו נדבה יעשו כמו בחובה