צאן קדשים קי

בעי למימר ויהא ראוי כו' פי' הא דקאמר ראב"ש ויזרוק דמו לשמן היינו שיהא ראוי לזריקה:

ד"ה ואת האיל כו' לשלמי נזיר כו' כצ"ל בא"ד ואע"ג דהוה ליה הימנו וד"א כו'. פי' דתודה ילפינן מנזיר לעשרת קבין ירושלמי ושתי הלחם ילפי' מתהיס דשחיטה מקדשם דהיינו דבר אחר ואי הוי מלמד תודה על שתי הלחם אותו דבר עצמו שהוא למד מחיר היה למד מן הלמד:

בא"ד דא"כ מאי איצטריך קרא בתודה כו'. ויש רוצים לפרש דלפרש"י מתיישב זה דבעי' בתודה שיהא הזביחה לשמה דוקא ומיהו התוס' ס"ל דלשמ' לא בעי קרא כו' עכ"ד כ"כ מ"ו הב"ז ונכנס בדוחק ליישב קושית התו' ותמי' לי על דבריהם ועל מ"ו הכ"ז שנעלם מהם הת"כ דמתרי דרשות ילפי' התם דמקרבנו על זבח דקרא יתיר' הוא דכבר נאמר והקריב על זבח התודה חלות וגו' ילפינן קרבנו שהוא הלחם תהוי קדושתו בשחיטת הזבח ומדכתי' תודת ולא כתיב על זבח שלמיו ילפי' שתהא זביחתה לשם תודה לשמה דוקא ומ"ה מדייק רש"י בלשני' זבח תודה מגיד כו' ועיי' בקרבן אהרן פ' צו דכ"ד ע"ג ולפי זה קושי' התוס' קרבנו ל"ל:

בא"ד כיון דגלי קרא בנזיר כו' פי' השתא דגלי קרא בתודה דשחיטה מקדשה ילפי' שפיר מנזיר דכל עשיות הקידוש תלוי כיון דגלי ד"ה במה יעשה כו' ודריש לכל עשיות כו' פי' אי לא הוה דרש לכל עשיות הוה ילפי' שחיטה מזבח שלמי' שינוי בעלים באא"ע ומיעשה הוי ילפינן שיעשה כל עשיותיו לשם סל המצות אבל השתא דדריש יעשה לכל עשיות לשינוי בעלים א"כ דראב"ש מנ"ל:

בא"ד מנא ליה שאר עבודות בשינוי בעלים וצ"ע הס"ד וכצ"ל. פי' בשלמא זביחה שמעינ' תרתי כמו לר"א ב"ש אבל שאר עבודות מנ"ל כיון דר' לא דרש מיעשה כל עשיותיו ואפשר לומר דר' דרש שאר עבודו' מלה' כל לה' כדאמרי' התם:

ד"ה בקונטרס גורם כו' כי אין תנופה אלא קדושת תנור כו' כצ"ל בא"ד אבל הכא דאינה תנופה להכי לא כו' כצ"ל. פירוש דהתם לא הוה תנופה חשיב' שאינה ראויה אלא לב' חלות כמו שכתבו תוספת לעיל בד"ה ואיזו היא כו' בא"ד צ"ע דתחלה פי' לאביי דכ"ש שאינו נותר ולפירושו לאביי קדיש טפי דאלים מלמיתפס ויתכן יותר כו' כצ"ל. וכן הגירסא בכל הספרים ופירושו דתחל' פרש"י בד"ה מאי בינייהו כיון דאמר אביי אינו גמור כ"ש דאינו ניתר משמע דלאביי קדיש טפי ואינו מיתפס פדיונו ואחר כך גורס רש"י לאביי תפוס פדיונו דלא חלה עליו קדושת הגוף ושייך ליה פדיון. ומ"ו הב"ז גורס הגירסא שלפנינו ונכנס בדוחק ליישבו ואינו מן הצורך וכאשר כתבתי ברור ונכון הוא:

בא"ד במקומות אחרים ודייקינן לאשכוחי כו' כצ"ל. פי' דבאמת איכא בין אביי לרבא במקומות אחרים אי תפוס אי לא תפוס רק דש"ס מדקדק לאשכוחי הכא בין רבי לראב"ש:

ע"ב רש"י ד"ה מאי כלומר כו' פיגול קבעה ליה כו' כצ"ל:

בא"ד כבשר כשאר כו' כצ"ל ד"ה או דילמא לחומרא להיות לחם פיגול אמרי' לקולא לענין כו' כצ"ל בא"ד נאכל ככבשים לא אמרי' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה וממאי כו' זריקה פליגי כו' הד"א:

בא"ד הוגנת לכולי עלמא כו' כצ"ל בא"ד דהתם גופיה דזבח היא אבל בלחם מודה ר"ע כו' כצ"ל בא"ד לא משתרי לחם ככבשים והס"ד ואח"כ ד"ה ור"ע סבר כו' כצ"ל בא"ד משתרי לחם ככבשים כו' וכצ"ל:

בא"ד שלא לשמן לא כדלעיל אליבא דרבי ואכתי איכא למיפרך הס"ד וכצ"ל. פי' דלרבי אפי' הלחם קדוש אינו ניתר באכיל' ואכתי איכא למיפרך אליבא דמאן מיבעי' ואח"כ ד"ה זריקת פיגול כו' וראיתי דפוס חדש דמשני הגירס' שלא לצורך ד"ה באימורי קדשים קלים דממון בעלים הוא כו' כצ"ל:

בא"ד קדשי ה' אבל זריקת פיגול כו' כצ"ל ד"ה ואינה יוצאה כו' כבשר קדשי כו' כצ"ל:

ד"ה מהו שיזרוק כו' לשמן לא חזי כדאמרי' כו' כצ"ל בא"ד זה את זה הס"ד ואח"כ ד"ה וכשר שלא לשמו דפסח בשאר ימות השנה כשר לשלמים כדאמרי' בפרק כו' כצ"ל בא"ד בין הערבים וכשר לשלמים הס"ד והד"א:

ד"ה ונדחה כו' לאחר אבידת כו' כצ"ל ד"ה והרי תודה כו' יאכל וידי נדרו כו' כצ"ל ד"ה תודה כו' שלמים כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה דתנן כו' תימא דלא מייתי רישא כו' ויש ליישב דמריש' הוה אמרי' כי אמר ר"א אין זריקה מועל' ליוצא לאפוקי מידי מעילה דס"ל דזריקה כתיקנה מפקא מידי מעילה זריקה שלא כתיקנה לא מפקא מידי מעילה מ"ה סבירא לי' דמועלין בו אבל לחומרא לא והכי עביד צריכותא התם במס' מעילה ד"ו ע"ב והכא ס"ל אפי' לחומרא דזריקה שלא כתקנ' לא מייתי לידי פיגול ולא מצי אמר ר"א לטעמיה מ"ה מייתי סיפא דאפי' לקולא ס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא ואין מועלין בו והוי שפיר לטעמי' כנ"ל ברור:

ד"ה ובדהדר עיילינהו כו' אבל אאימורין כי לא הדר כו' כצ"ל ותיבת אפי' יש למוחקו דבהדר עיילינהו אימורי' כ"ע ל"פ וכן מוכח שם בפ' כ"ה ד"ה ואינה מוציאה כו' פרק קמא כו' כצ"ל בא"ד משמע דכי נשחטה בהיתר כו' ותמי' לי על דבריהם דהא בהדיא קתני התם שנשחטה חוץ לזמנה ומקבלו פסולי' וזרקו את דמה ומשמע דאו או קתני וכפרש"י שם בהדיא ד"ב במתני' ע"ש ומשמע אפי' נשחטה בהיתר אפי' זריקה היה בפסול מיקרי לא היתה לו שעת היתר לכהני' וצ"ע:

בא"ד ולאו קושיא היא הס"ד. נ"ל דתוס' אזלו לשיטת' דמפרשי דברי רב גידל שם ד"ג ע"ב דלא כרש"י וכתבו דשחיטה היתה בפיגול וזרק סתם אע"ג דמהני זריקה לאקבועי בפיגול דדרשי' כהרצאת כשר כו' לא מהני להוציא מידי מעילה ע"ש:

ד"ה מהו שיזרוק כו' שלא לשמן. פי' דאי תנופה כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ומ"ו הב"ז גורס לר' ירמי' ולא ניחא לי חדא דר"י גופא בעי הך איבעי' ומאי לדברי ר"י ועוד דר"י קאמר לעיל בדרך אם תמצא לומר ולא להלכה פסוקה:

ד"ה והרי פסח קודם חצות מצי כו' כצ"ל:

ד"ה והרי תודה כו' דליתא לי' סוגיא דלעיל כו' פי' דלעיל דט"ו ע"א אמרי' דתודה לא איקרי לחם ולשמ' כשרה אפי' נפסל הלחם וה"ה אבד:

בא"ד דשלא לשמן בעי למיזרק וכי זריק כו' כצ"ל:

בא"ד והמקשה הי' יכול להקשות כו'. פי' דע"כ לשמה פסולה:

בא"ד דשחיטה עושה זיקה איפסל כו' כצ"ל בא"ד הוה לי' למימר כו'. פי' אף ע"ג דהמקשה לית לי' סוגי' דלעיל מ"מ התרצן לשני כסוגיא דלעיל:

בא"ד אבל לשם תודה כו' כצ"ל בא"ד ואפי' למ"ד בפסח דלא כו' כצ"ל. פי' ואם שוחטו סתם לשם שלמים קשחיט ה"נ גבי תודה נימא כיון דנפרס לחמה לשם שלמים קאי ולמה יפסול לשם תודה מ"ה כתבו דהכא שאני דכבר שחטה לשם תודה:

ד"ה מושך שתים כו' שיניה הד' ונראה כו' כצ"ל בא"ד שלא יניף הד' בבת כו' כצ"ל דמ"ח ע"א רש"י ד"ה ואי דפריק כו' לעזרה הס"ד:

ד"ה הכל מודים כו' דלא פריש כו' כצ"ל:

ד"ה אביי חטאת כו' כצ"ל בא"ד למזבח הס"ד ואח"כ ד"ה ונתנו כו' המערכה הס"ד:

ד"ה חביות של תרומה שנשברה בגת העליונה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כיון דכתיב כו' תודה נמי כתיב לפני ה' כו'. פירוש בשלמים ותודה בכלל שלמים וכפרש"י לקמן דפ"א ע"א:

ד"ה לעולם כרבי כו' דלא חזו כולהו כו' כצ"ל:

ד"ה הא דלא כר' כו' שמקדשת הכל אלא דלא גמור קדושה כו' כצ"ל:

ד"ה חטא בחטאת כו' דומי' דחטאת דעובר כו' כצ"ל בא"ד וי"ל דמשום גזירה הוי כו' פירוש דגזרינן שדם התמצית יהי' רבה על דם הנפש ויבטל לדם הנפש ולא יהיה לו זכיה בדם הנפש ד"ה או ששחטן כו' דאפילו לשמן כשירי' כו' פי' דזריקה דלא כרש"י בא"ד דבי לוי דבסמוך כו' כצ"ל:

ד"ה חטא בשבת כו' ואין לדמות כו' וודאי לא דמי דהתם גבי רדיות הפת ליכא איסורא אלא מדרבנן שחכמה היא ואינה מלאכה כדאמרינ' בר"ה דכ"ט מ"ה התירו אבל תמיה לי דלא מצינו שהתירו רק בעיא היא במסכ' שבת ולא איפשטא ע"ש ד"ג ע"ב. ע"ב רש"י ד"ה תרד ותיטמא כו' חזו ליה בימי כו' כצ"ל ד"ה אף יטמא אלמא אמרינן כו' בחולין הס"ד וכצ"ל ד"ה כי אתי ר"מ כו' המורה שמעתי ומפ' כו' כצ"ל ד"ה דמקיש לחטאת דכתיבי כו' כצ"ל ד"ה ושאר שלמי נזיר אדלעיל מיני' קאי אקרבנות כו' כצ"ל:

בא"ד דשלמי נזיר איל כתיב כו' כצ"ל:

ד"ה כשירי' כו' מר ושלמיו לרבות כו' כצ"ל ד"ה עולות נזיר כו' כבש הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה כבשי עצרת כו' דלא פסיק ליה לאפוקי שלמים כו' פי' דאי הוי תני כבשי עצרת וכבשי עצרת שלמים נינהו ה"א דבשאר שלמים נמי ששחטן שלא לשמן פסולין:

בא"ד ולא התירו כדאמר רב בפרק כו' כצ"ל בא"ד דא"כ ליחשיב נמי רב כבשי' כו' כצ"ל. פי' דרב חשיב מנחת העומר ואשם נזיר ואשם מצורע לשמן פסולי' מהאי טעמא דבאו להכשיר ולא הכשירו ואי ככבשי עצרת נמי מהאי טעמא פסולי' ליחשוב נמי כבשי עצרת:

בא"ד מתיר כיון דקודם כו' כצ"ל:

בא"ד ומחוסר זמן בכלל כו' פי' ולכך נקט שלא כמצוותן לכלול נמי שלא בזמנו ומחוסר זמן אבל לפ"ז קושי' התוספת במקומה עומדת ליפרוך מההיא דלעיל דקתני או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן הדם יזרק והבשר יאכל ותוספת כתבו לעיל דאפי' לשמן כשירים וצ"ע:

ד"ה איתביה אשם כו' לא דמי כלל להכא דהתם כו' כצ"ל בא"ד פירוש שלא לשמן כשירים כו'. פי' הא דקתני שחטן בחוץ חייב מיירי שלא לשמן דכשירים וחזו לפנים והא דקתני פטורים מיירי לשמן דלא חזו בפנים לפ"ז יתורץ קושית התוספת הא דקתני התם