צאן קדשים יא

דרש"י כתב אליבא דמסקנא דאמרי' דיבאו שניהם ומרבינן נמי זריקה אע"ג דלא דמי לפרט כ"א בחדא לענין חיוב חוץ ובתרתי לא דמי דהוי שקולין כמ"ש תוס' אליב' דמסקנא מ"ה כתב רש"י ה"ה דמרבינ' נמי הולכה דהוי בכלל קבלה אבל השתא דפריך דילמא דרשינן הכי שיהא דמי' לפרט בתרתי וממעטינ' זריקה אע"ג דדמי' לפרט בחדא ה"ה הולכה נ"ל:

שם זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ואשם ולמלואים ולזבח השלמים היקשן הכתוב כו' כצ"ל וכן הוא בס"י רק שהמדפיס היה טועה בין שטה לשטה. ומ"ו הב"ז מ"ז בשטה שלפניו ואינו מן הצורך:

שם דאי כתב רחמנא מוצא לא ידע כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ואע"ג דתרתי כו' אע"ג דמהני ארבעה דפרכינ' כו' כצ"ל ד"ה מונרצה לו לכפר קאמר כו' כצ"ל ד"ה שכן עבודה שחייבין כו' כצ"ל:

ד"ה אי כתב כו' שלמים הס"ד ד"ה השתא דכתיב כו' את הדבר הס"ד:

ד"ה כלל שאינו מלא לא נתמלא כו' כצ"ל ד"ה שכן טעונין כו' בכולן אין אחד מהם שיהא כו' כצ"ל:

תוספות ד"ה מחשבה בעלמא כו' וזה אין פסולו בגופו כו'. פי' ושלא לאוכלין הוי ש"ב ואפ"ה אמרי' התם דאין פסולו בגופו ותמי' לי דלא משני דלאוכלים ושלא לאוכלים נמי אפשר לברר איסור' מ"ה הוי אין פסולו בגופו אבל בשינוי בעלים דהכא א"א לברר איסורא מ"ה משוי הכא דהוי פסולו בגופו וכ"כ תוספת התם ע"ש וצ"ע:

בא"ד חשיב טפי פסולו מחמת דבר אחר כו' כצ"ל:

בא"ד צריך לומר דלא חשיבו פסולן בגופו כו' פי' והתם ליכא טעמא דאם היה יכולין לאכול היה כשר והני נמי ש"ב ואפ"ה לא חשיבו פסולן בגופו:

בא"ד דתלי בזריקה ועיקר כפרה בזריקה ושם בעלים. על הזריקה כו' כצ"ל:

בא"ד יכול לקיים מחשבתו בהיתר כיון שהיה מני' עליו כו' כצ"ל וה"ה שלא למנוי' לערלים ולטמאים יכול לקיים מחשבתו בהיתר אם היה מנוי' ונימולים וטהורים:

ד"ה הגה"ה הכי גרסי' במגילה מאי משמע אמר כו' כצ"ל:

ד"ה רב אשי כו' תימא למה לי קרא כו'. ונ"ל ליישב דבאמת הא דאמרינ' דבשאר עבודות לא מיפסלי אלא בע"מ ליזרק מהאי קרא ילפינן כיון דלא מצינו ש"ב בקרא בהדיא אלא בזריקה דכתיב ונרצה לו לכפר ולא על חבירו משמע דלא קפיד אלא על הזריקה ובשאר עבודות לא מצינו ש"ב בהדי' אלא ילפינן באם אינו ענין ומסתברא דליכא לאוקמי' בשאר עבודות אלא בע"מ לזרוק דמצינו בהדיא דקפיד קרא נ"ל:

ד"ה שכן עבודה וחייבי' פי' עבודה שחייבים כו' פי' דלא תימא דתרתי קאמר דבעינ' שיהא עבודה וגם שיה' חייבים עליה בחוץ מ"ה ממעטינן קבלה אע"ג דעבודה היא אין חייבים עליה בחוץ ה"ה הולכה לפ"ז יהיה קשה הא שחיטה נמי לאו עבודה כדמסיק לקמן די"ז ובמנחות וביומא מ"ה כתבו דה"ק שיהא עבודה שחייבים עליה בחוץ ולאו אעבודה קפיד וחדא קאמר מ"ה כתבו בתר הכי הכא תרתי והכא חדא:

ד"ה שקולים הם כו' ותירץ דהיכא כו'. והא דבפ' שור שנגח ד"מ ע"ב מתרצי בע"א דמ"ה לא אמרינן התם שקולין משום דחמורות אין שקולות והכא מתרצי הכי משום דהכא נמי אין החומרות שקולין:

ד"ה אימא היכא כו' ש"ב ואין נראה לומר דפריך כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז גורס נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד או נימא יעלו כו' כצ"ל:

בא"ד למה באין לא דמי כו' כצ"ל:

בא"ד לעכב או ליפסל והכא לא כו' כצ"ל. בא"ד מחטאת ופסח בהיקישא כו' כצ"ל:

בא"ד למפרך שכן צד כרת כו' כצ"ל אפי' פסח:

בא"ד היינו מהכא מדאיצטרך מוצא שפתיך כו'. פי' משמע דאי לאו מוצא שפתיך ה"א דיהיו כשרים גמורים וירצו כקושי' דר"ל מ"ה כתיב מוצא שפתיך לאשמעי' דיהא נדב' ולא לשם חובה ומזה ילפי' בכל דוכת' דמצרכינן שנה לענ' לפ"ז פריך שפי' וליפסלו דאכתי לא קמא לי' דילפי' ממוצא שפתיך ומה שכ' מ"ו הב"ז הוא דחוק ומה שכתבתי נכון הוא:

דף ה ע"א גמרא רמי ר"ל על מעוהי כו' ועיין בתוספ' במסכת גיטין דמ"ו ע"א ד"ה כריסי:

רש"י ד"ה הכי גרסי' כו' ופניו למטה כלפי קרקע הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מודינ' לך כו' חוץ מחטאת ופסח מיהו אשם דלא אתי כו' כצ"ל ד"ה מחלוקת סייעתא דאיכא כו' הס"ד ד"ה שכן כו' דאשם נמי כו'. ומה שכתב רש"י במס' נדה ד"ע ע"ב דאשם לא בעי סמיכה היינו אשם מצורע לא בעי סמיכה כשאר אשמות בשתי ידיו אלא באקופי ידא דלאו דאורייתא:

תוספת ד"ה הגה"ה מצינו כו' אלא שנתחייב הקרבן מחיים כו' כצ"ל:

בא"ד אטו מי ילפינן מיני' בכל מחיה רי' כגון סמיכה או הנך ד' דברים דהזבח נזבח דכשרים לגמרי ולא ילפינן מבאין לאחר מיתה ה"ה ש"ק וש"ב:

בא"ה ושינו בעלים מדמין דהוי כבאין לאחר כו' כצ"ל פי' דש"ק נמי הוי כמו שאין לו בעלים אם שחט עולה לשם שלמים והאי אינו חייב שלמים הוי כמו דאין בעלים להאי שלמים:

בא"ד והוי כאין לו בעלים הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה ועלתה ומת' לא כו' אבל היא אם היותה חייב יכולה כו' כצ"ל בא"ד ועלתה לה כו' כצ"ל. בא"ד שכל חטאת קודמת לעולות אפי' כו' כצ"ל. בא"ד במצורע דוקא משום כו' כצ"ל:

ד"ה אשם לא ליתי כו' לא איצטרך מוצא שפתיך אלא לאשם כו'. פי' אע"ג דאיירי בנדר ונדבה נימא באם אינו ענין לשאר קדשים דלא צריכה תנהו ענין לאשם נ"ל:

ד"ה הא שאר כל הקדשים כו' ואם תאמר כו'. ונ"ל ליישב דהא חטאת ילפינן מהיקיש' דזאת התורה למצוה ולעכוב' ילפינן מתיב"ת לחטאת דג"כ מיותר כדאמרי' לקמן ולפ"ז אי לאו אותה הוה ילפינן ממוצא שפתיך שאר קדשים שאינה באים בנדר ונדבה דלא לירצו למצוה וחטאת בכלל דג"כ אינו באה בנדר ונדבה ומתיב"ת לחטאת הוה ילפינן לעכובא בחטאת ומהיקש' דזאת התורה הוה ילפינן אשם מחטאת ג"כ לעיכובא וליכא למימר לא ליכתוב עיכוב' בפסח ולילף מהיקיש' דהא פסח לא כתיב בהאי קרא דזאת התורה מ"ה איצטרך אותה לאשמעינן דוקא חטאת שלא לשמה פסולה אבל שאר קדשים אפי' אשם כשרה כצ"ל:

ד"ה תודה יוכיח כו' את המזבח שלמים לא אתו בנדבת צבור כו' כצ"ל ועיין בת"כ שם. פי' מ"ה לא פריך מה להצד השוה שבהן שבאין בנדבת צבור נ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה קשי' ליה כו' המזבח הס"ד:

ד"ה ההוא לאחר כו' לעכב דהוא עצמו שלא כו' כצ"ל:

בא"ד והיכא דכתיב גבי אחת כו' פי' דבעינן תרוייהו שם הקרבן וגבי אחת מעבודת הדם, ועיין ברש"י די"ב ע"ב ד"ה אשם נמי כו' ד"ה עולת יולדת כו' דיביאו יורשים כו' אם היא ילדה כו' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מאן לימא כו' דיולדת דלא כו' לעשה דתני' כו' בת"כ ונרצה לו כו' הס"ד:

ד"ה אין בה כו' בהמנחות והנסכים כו' דכ"ד ע"ב:

תוספות ד"ה חטאת נמי כו' קדשים הס"ד ד"ה חטאת אע"ג כו' ונ"ל דגרסי' וחטאת בוי"ו וכל זה כו' כצ"ל:

בא"ד תכשירנה מדלא אתי' לאחר מיתה כמו מחיים כו' כצ"ל, פי' ה"ה אשם נמי ליפסל אע"ג דבא לאחר מיתה כיון דלא אתי' כמו מחיים:

ד"ה מיעט רחמנא היא כו' עיכובא לקמן בגמרא כו' כצ"ל:

בא"ד דלקמן בפירקין אמר חוץ מן הפסח וחטאת ויליף לה כו' כצ"ל:

בא"ד ואמנחת קנאות דמעכבי דכתב בה נמי היא ועי"ל דהוא דחטאת אתי לגלוי' אהוא דאשם דלא מעכב כהוא דפסח והיינו דאמר לקמן כו' כצ"ל. ועיין בתוס' במנחות ד"ד ע"א ד"ה חטאת כו':

בא"ד ויש שום צריכותא דלא כו'. פי' דהוקשה להו ליכתוב הוא בשעיר נשיא ולילפן שאר חטאת בק"ו משעיר נשיא דהיא גופי' קרב עולה למותרו אפ"ה פסולה מכ"ש שאר חטאת מ"ה כתבו דיש שום צריכות' דלא מצינו למילף משעיר נשיא ועיין במנחות שם דכתבו יחיד מנשיא לא ילפינן. ועיין במסכת כריתות דנ"ו ע"א עביד צריכותא:

ד"ה הג"ה ניתק אין כו' הלכך אחר כפרה נמי בעי כו' כצ"ל:

ד"ה נפש אמר רחמנא כו' ותימא דבת"כ דריש כו' אין לדקדק דהא התם במנחות קאמר מ"ט אלימא משום דכתיב תקריב לשון יחיד עולה נמי כתיב יקריב לפ"ז י"ל דמ"ה לא דריש הכא מקרבנו ודריש מנפש. ויש ליישב דהא דדריש מת"כ מקרבנו לאו משום דכתיב לשון יחיד אלא דתיב"ת קרבנו מיותר דבריש' דקרא כבר כתיב ונפש כי תקריב וגו' נ"ל וכן מצאתי בס' קרבן אהרן דמיתור' דרש וק"ל:

ד"ה ולא קני' להו כו' דר"י אדר"י הוה מצי לאקשיי' ויש ליישב דר"י אדר"י לא הוי לי' לאקשוי' דבאמת ר"י ס"ל דקני' להו מ"ה אין ממירי' משום שותפי אבל גבי מנחה אין שנים מתנדבים מנחה תנן וכאן דנדבה אחד והפרישה מחיים היורשים מחוייבים להקריב לכ"ע אפילו למ"ד שעבודא לאו דאורייתא ואע"ג דקני' להו היינו לענין זה שמכפר גם עלייהו אבל עכ"פ מחוייבים להקריב והא דקאמר אין בו שותפי' אין בו דין שותפי' שלא להקריבו קאמר אבל השתא פריך שפיר דמוכח דקני' להו ס"ל נ"ל. ומצאתי לי און לזה דברי הרמב"ם דבפ' י"ד מ"ה מ"ק ד"ג כתב במנחה דמביאים היורשים אותה ובפ"א מה' תמורה ד"ה כתב דבהניח בהמה לשני בניו דאין היורשים ממירים משום דהוי בה שותפי' ואין השותפי' ממירים עכ"ל דלכאורה ג"כ דבריו סותרים אלא ע"כ כאשר כתבתי דמנחה שאני דעוק'