צאן קדשים קח

בא"ד גבי אכילת מצה כו'. ועיי' בתוספת דמסכת פסחים דף מ"ג ע"ב ד"ה ס"ד כו':

ע"ב רש"י ד"ה האי אשר כו' סומא דישנה כו' הד"א:

ד"ה זו קרי' שמע דכשתכיר צבע של כו' כצ"ל:

ד"ה סביב ליראיו כו' מחטא את הצדיקים הס"ד וכ"ה ברש"י ברי"ף ד"ה דומה לים שנעשו בו ניסים לישראל הס"ד. פי' ומכח תכלת מזכיר הניסים ואיצטרך רש"י לפרושי הכי משום דליכא למימר כפשוט' שים דומה לרקיע דא"כ ל"ל למימר דומה לים הל"ל שהתכלת דומה לרקיע ורקיע נמי אנן קחזינן מ"ה מפרש רש"י דבים איכא מילתא אחריתא:

ד"ה גדול עונשו כו' מטיל ציצית מתכלת הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה ואיזו זו ק"ש כו' כצ"ל:

בא"ד דרבנן הס"ד ועיי' במסכת ברכות בפרק מי שמתו דכ"א דפלוגתא היא ואנן קי"ל ק"ש דאורייתא וכ"כ בטא"ח סי' ס"ז:

ד"ה בין תכלת כו' ירושלמי בעי מתניתא בין כו' כצ"ל:

בא"ד ללבן שבה ומה טעמי' דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו ומה טעמי' דרבי אלעזר כו' כצ"ל:

ד"ה שואל מעמך כו' ובקונטרס פי' אל תיקרי כו'. ונ"ל ליישב פי' הקונט' דמנ"ל לומר א"ת מה אלא מאה משום דעל גופא דקרא קשה קושית הגמרא דמסכת ברכות דל"ג ע"ב ובמסכת מגילה דכ"ה אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא ומאי דמשני התם אין דלגבי משה כו' יש להקשות דהא משה אמר לישראל הכי וכן הקשה מהרש"א אלא ע"כ דקרינהו מאה ועיקר שאלה מ"ה לישראל ולקיים מאה ברכות בכל יום ומסיים הקרא אפילו אתה מקיים מ"ב אפ"ה כי אם ליראה היראה הוא עיקר כדאמרינן במס' שבת דל"א כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים כו' ובזה מיושב קושי' מהרש"א התם במסכת ברכות:

דף מ"ד ע"א גמרא צא ולמד ממצות ציצית כו'. פי' דמצות ציצית קלה היא לעשותו הן בהוצאות ממון הן בטרחת גופא משא"כ שאר מצות עשה אבל המצוה גופא לאו קלה היא ולא כמו שפרש"י דקלה היא מחיות שהיא עשה בעלמ' לפ"ז כל מצות עשה קלי' הם ומ"ו מהרש"א נכנס בדוחק ליישב למה קרי למצות ציצית קלה אבל כאשר כתבתי נכון הוא שם וטפח לו פניו כו' יש ליתן טעם למה היו הציצית טופחין לו על פניו משום דק"ל הבועל ארמית קנאים פוגעים בו כדאיתא במסכת סנהדרין דפ"א ע"ב ופרש"י שם בני אדם כשרים המקנאים קנאתו של מקום פוגעים בו בשעת מעשה ובציצית כתיב אני ה' אלהיכם שני פעמים אני הוא שעתיד ליפרע מ"ה היו מקנאים בשעת מעשה ליפרע ממנו:

שם ישוב דא"י פסקא תפלה של יד כו' רש"י ד"ה זיל טפי כו' ל"א זיל טפי כלומר כו' כצ"ל. פי' עבד זיל טפי עבד אתה צריך להוסיף:

ד"ה אותן מצעות כו' והוא היה מתן שכרו כו' ודברי רש"י אינם מובנים לי דיש לפרש כפשוטו בשביל שהיה אותו אדם זהיר במצות ציצית זכה שהיה מצילין אותו מאותו חטא ואח"כ נעלה בהיתר עם שליש נכסיה וזו היה שכרו בעוה"ז ד"ה בשמונה עשה כו' כי יביאך כתב והיה לאות והיה לטוטפות ובסוף הפרשה דקדש כתיב והיה לאות וגו' הרי ג' כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה זיל טפי כו' שאינו מצווין כמותו הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י פי' שכמה מצות שהנשים ועבדים פטורים מהם מ"ה ראוי לברך שלא עשני אשה או עבד אבל ביד מצווה על כל מצות כמו שאר בני אדם ומ"ו הב"ז מגי"ה שאין כו' ומפרש שהם מצווים כמותו וטעות הוא בידו לשבש הגירסא:

ד"ה לבית מדרשו של ר' אחייה ואינו ר' חייא כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה טלית שאולה כו' ועוד הכא דלא מיפטר אלא עד ל' יום משום דעד ל' יום סברי אינשי דשאול הוא אבל אחר ל' יום נראית כשלו הוא דאין דרך שאלה יותר אבל מדאורייתא פטורה לעולם כדדרשינן בראשית כו' כצ"ל. ועיי' בתוספת מסכת ע"א דכ"א ע"א ד"ה הא אמר כו':

בא"ד דלאו בית דירה דידיה הוא ומשום הא לא מייתי בפ"ק דב"ב הא דמזוזה גבי נשתה' שם ל' יום ה"ה כאנשי העיר והכא דסייע' לר' יהודא ומסתבר לי' כו' כצ"ל והכי פירושו התם גבי נשתה' כו' דמייתי התם ראיה ממודר הנאה כו' ע"ש ולא מייתי ראיה ממזוזה דאחר ל' יום חייב במזוזה אבל השתא דכתבו דביתך לא אתי לאפוקי בית אחרים מטעם דמסתברא כיון דלשמור עביד מ"ה לא מייתי שם ראי' ממזוזה אבל הכא דמסייע לר"י ממזוזה צ"ע כיון דטלית שאולה פטורה מדאורייתא לעולם דכסותך אתי למעט של אחרים ואינו חייב אחר ל' יום רק מדרבנן ובמזוז' מדאורייתא דביתך לא אתי למעט של אחרים אם לא שתאמר דמייתי ראיה לפטור עד ל' יום ממזוזה דחייב מדאורייתא אחר ל' יום ואפ"ה עד ל' יום פטורה וזה צ"ע דעד ל' יום לא צריכא ראיה דממעטינה מכסותך ומ"ו הב"ז גורס תיבת כדאמרינן ומשמע דמייתי ראיה כמו התם לאתר ל' יום ה"ה כאנשי העיר ה"ה גבי מזוזה אבל אינו מובן לי כיון דכתבו דביתך לא אתי למעט של אחרים מכח טעם דמסתבר מה צריך ראיה לזה דאחר ל' יום חייב במזוזה וגם המעיי' בס"י יראה דכוונת התוספת כאשר כתבתי וברור ונכון הוא בא"ד הואיל ובידו להניחן אלא טעם כו' כצ"ל. פי' דקאי על תרוייהו להניח הציצית בטלית ומזוזה בפתחו ולא ילבש אותו טלית ולא ידור באותו בית כמו שכתבו לעיל שאם ירצה לא ידור בו ומ"ו הב"ז גורם תיב"ת שלא ולא ניח' לי גירס' זו אע"ג דמשמעות א' להם חדא דלפי גירסתו אי אפשר לפרשו אלא על הטלית שלא להניח הטלית ובמזוזה לא שייך הך סברא ומ"ה קאמר הואיל דבידו להפקירן ועוד דאין לא שייכת למה שכתבו לעיל אבל להך גירס' קאי על תרווייהו וקאי על מה שכתבו לעיל וכ"ה בס"י:

ד"ה כל כהן כו' כשאומר לו עלה כדאיתא בספרי צריך כו' כצ"ל וגירס' שלפנינו אינו במסכת סוטה ותמיה לי על מ"ו הב"ז שלא הרגיש בזה ועיי' בר"ן במסכת מגילה פ"ד גירס' זו:

בא"ד מתרגמינן אמור להם כד כו' כצ"ל:

בא"ד מיניה עשה ומפיק ליה בפרק ואלו כו' כצ"ל פי' פסוק אמור להם דרשינן מינ' לענין עשה שם:

בא"ד תרתי שמעינן מיני' כו' כצ"ל ועיי' בב"ח בטא"ת סי' קכ"ח:

בא"ד ואומר ר"ת שש"צ הוא פותח כו'. פי' שר"ת רוצה ליישב המנהג מה שנוהגים שש"צ בעצמו קור' לכהנים משום שנהגו לומר אלהינו בלשון ברכה ותפלה אין זו הפסקה ועיי' בתוספת במסכת ברכות דל"ד ע"א ד"ה לא יענה וכו' ומ"ו הב"ז כתב דהתם כתבו תוספת להיפך דגם ש"ץ יכול להקרות אבל כאשר כתבתי אינו להיפך:

בא"ד ואומר לו עלה כו' כצ"ל בא"ד הוה תשיש הוה קאי כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה מנחתם ונסכיה' כו' בלא נסכים ולאחר זמן כו' הד"א:

בא"ד בלילה הס"ד ד"ה אין הנסכים כו' הזבח הס"ד ואח"כ ד"ה בשחיטת הזבח דכל זמן כו' כצ"ל:

ד"ה ישפך שפיכה אחת הס"ד ואח"כ צריך לציין גמרא ואח"כ ד"ה כמשפטן כו' כצ"ל:

ד"ה אי דעצרת גרידא כו' כצ"ל:

בא"ד דת"כ באמור אל הכהנים איניש כו' הד"א:

תוס' ד"ה הסולת כו' וגלוי מילתא בעלמא כו' פי' אע"ג דאפשר למיפרך ולא מצינו למילף מהדדי מ"ה כתבו דגלויי מלתא בעלמא הוא כיון דגלי לן קרא לגבי מיעוטו מעכב את רובו דשוו להדדי:

ד"ה למנחתם ונסכיהם כו' כצ"ל בא"ד נפקא לן מדבר יום כו' כצ"ל:

בא"ד כי ההוא דשבח נעורי' כו'. פי' דילפינן מבנעוריה בית אביה אע"ג דנפקי מקרא אחרינא מוכי ימכו' איש וגו' עיי' שם:

בא"ד וכן מוהתעלמת כו'. עיי' בזבחים בתוספת ד"ט ע"א ד"ה ושלמים:

כו':

בא"ד וכן ספר כורתה כו'. עיי' בתוספת דגיטין דכ"א ע"ב ד"ה ואינו מתגרשת בכסף כו':

בא"ד ומסיק רבא דאך לאו"ב כו'. פי' ואביי נפיק תרויהו מאך עיי' שם:

בא"ד ומסקינן דבסברא פליגי הס"ד. פי' ור' נפיק מזבח ונסכים תרוייהו הבא זבח ואח"כ נסכים ולדזעירי:

ד"ה מנחתם ונסכיהם כו' דפרים ואילים קדמו כו'. פי' למנחות ונסכים:

בא"ד ומאי פריך הא טובא כו' כצ"ל:

בא"ד ונקט מנחה ברישא כו'. פי' דלא תקשה לרבי הא כתיב מנחה ברישא וליכא לשנויי ללילה ולמחר הא כבר שמעינן מדכתב בין עולה לאשה מ"ה כתבו דנקט מנחה ברישא דדמי לעולה כו':

בא"ד דווקא קדריש דהתם גבי נזיר כו' כצ"ל. פי' גבי נזיר דריש מייתורא דלא ילפינן נזיר מעצרת כמו שכתבו לקמן דהוו נסכי יחיד:

בא"ד ולמחר נמי שמעינן וכיון דגלי כו' כצ"ל פי' כיון דילפינן דבאים בלילה שמעינן נמי דבאים למחר וכיון דגלי גבי עצרת דבאים בלילה ולמחר ה"ה בשאר מנחות ונסכים כמו שכתבו לקמן:

ד"ה כיון דמתאמר' כו'. פי' להבאים עם כו' כצ"ל:

ד"ה אלא דראש חודש כו' לאו עלויהו קאי כו'. פי' אלא על התמיד ואנסכים שיהיו תמימים ועיי' פרש"י בחומש:

בא"ד דלז' ימי פסח קאמר כו' פי' משום דבתורה כתיב פרים בני בקר שנים ואיל אחד ע"כ מקרא זה לז' ימי פסח קאמר:

בא"ד והשתא ניחא כו'. פי' הא דלא פריך מפסח:

בא"ד ובספרי דורש גבי פסח כו' פי' מספרי נמי מוכח