צאן קדשים קז

תכלת דמשמע חד לאו דוקא:

בא"ד דריש מפתיל תרי התם אשנים דכתיב ברישא מהדר דמיירי כו' כצ"ל. פי' דקרא וקצץ פתילים קאי על קרא דלעיל מיני' ולעיל מיירי בכפול דהיינו שנים וע"כ פתיל נמי היינו שנים. ובריש פירק' מיישבו בע"א:

בא"ד דעבות מתרגם עובד כו' כצ"ל, פי' דעבות היינו ג' כמו בעבות דהדס דהוי ג' כדאמרי' פ' לולב הגזול:

בא"ד דרשי גדילים הרי ששה כו'. פי' גדיל לבן וגדיל תכלת וכ"א ג' חוטי' הרי ששה:

בא"ד ויתכן יותר דדרש גדילים כו' כצ"ל בא"ד מכמה גדילים נעשית אין גדיל פחות כו' כצ"ל:

בא"ד ד' של צמר כי דייקת בה כו' כצ"ל וכ"ה בכל הספרים. ומ"ו הב"ז גור' תיבת אכן כי כו' ואינו מן הצורך לשבש הגירסא:

ד"ה בית שמאי כו' נמצא הגדיל שנים כו'. פי' דאמרי' לעיל נויי תכלת שליש גדיל וב' שלישים ענף:

בא"ד מכמה גדילי' נעשית אין גדיל פחות כו' כצ"ל בא"ד של לבן של ארבע כו' כצ"ל:

ד"ה ארבעה בגודל כו' קדשים קתני דכבש כו' כצ"ל:

בא"ד האצבע קמא הוא בזכרותו ואית דמפרשי בזכרותו היינו ראשו והכא כו' כצ"ל. פי' דגודל רחב למעלה והולך ומתקצר למטה וד' גודלים בטפח ובזה נחלקו אית דמפרשי ברוחב קשר קמא שאינו רחב כ"כ למטה במקום הקשר ואית דמפרשי ראשו דלמעלה הגודל רחב יותר מלמטה ומה שכתבו והכא דלא מפרש מידי צ"ע כתב המרדכי בה"ק התם דמפרשי הכי כדי שיהיה החשבון מכוין אבל הכא אין דרך מדידה בכך:

דף מ"ב ע"א גמרא ובציר ממלא קשר גודל כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ויש לה שיעור כו' דבמשהו נמי מתכשרי גרדומי הס"ד והא דלא משני הא דקתני אין לה שיעור היינו גרדומי דא"כ הא דקתני כיוצא בו לולב ובלולב לא שייך גרדומי מ"ה משני אין לה שיעור למעלה:

ד"ה שתהא נוטפת כו' כלומר שיגביהנה כו' כצ"ל:

ד"ה ואיצטרך כו' אצבעות הס"ד:

ד"ה דסתר ובציר כו' דנסתר ונרקב הנקב וירד למטה כו' כצ"ל וכ"ה ברש"י ברי"ף:

בא"ד קשר א"נ נסתר כו' גודל הס"ד ואח"כ ד"ה בשעת עשיה אתמר דר"י כו' כצ"ל:

בא"ד בשעת עשיה היה בו מלא כו' כצ"ל:

ד"ה ועייף להו כופל לה לשמונה קודם כו' כצ"ל:

ד"ה ואביק להו כו' שחוזר ומכניס שתי הראשון כו' כצ"ל:

בא"ד כופלן לשמנה הס"ד ואח"כ ד"ה רמי ח' חיטין דכתיב כו' כצ"ל והשאר יש למחוק ד"ה כדידן כו' לשמונה הס"ד ואח"כ ד"ה רמי חוטין הי' מטיל ציצית לטליתו הס"ד ואח"כ ד"ה ציצי ליגלג הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כל מצות כו' דהא נכרי כו' כצ"ל:

ד"ה אלא לרב כו' דרב חסדא לא קשיא אלא לרב הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה מנין לציצית כו' וגבי תפילין דרשי' כי האי גוונא כו' כצ"ל. פי' לקמן דגבי תפילין גופא כתיב וקשרתם וכתבתם מ"ה דרשינן כל שישנו בקשירה כו' בא"ד האי גוונא הס"ד ואח"כ ד"ה בישראל כו' כצ"ל:

ד"ה ואל ימול כו' דבפרק המביא קאמרינן וגבי גט כו' כצ"ל בא"ד אחרים יעשו כו' כצ"ל:

בא"ד שלא לשמן וי"ל דאגב דתני עבד ואשה כו' כצ"ל:

בא"ד ומומר תני נמי נכרי דהכי נמי תני כותי כו' וכצ"ל:

ועיי' בתוספת ד"ו ע"א דכ"ז ע"א ד"ה כי היכן כו':

ע"ב גמרא ושמע מיניה טעמה פסלה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה עשאה לציצית כו' קרי להו קוצים שיוצאים מן הבגד כקוצים הס"ד וכצ"ל. ועיי' בפרש"י בסוכה ד"ט ע"א:

ד"ה גיטין היינו כו'. ועל סוסי' לא פרש"י ועיי' במסכ' סוכה שם פירושו:

ד"ה וסממנים לשרות בהן כדרך הצובעים לשרות בצריף כו' כצ"ל:

ד"ה וש"מ מדשדינן ביעת' לברא כו'. והא דלא דייק רש"י כפשוטו מדנוטלי' מן היורה בביעת' לעשות הנסיון ולא מנסי' ביורה גופה ש"מ טעמה פסלה וכ"כ הנ"י ברי"ף. ונ"ל דרש"י אזל לשיטתי' דס"ל דהא דאמרינן טעמה פסלה לאו משום דהוי שלא לשמו אלא טעמא פסלה היינו מלצבוע פעם שנית אפילו לשמו משום דבעינן כליל תכלת כמו שמפרש רש"י לקמן אליבא דר"ח וכ"כ תוספת אליבא דרש"י ואפשר ליתן טעם לפרש"י משום דאי טעמא דטעמא פסלה משום דהוי שלא לשמו א"כ כדפריך היינו טעימה היינו צביעה ליפרוך נמי היינו טעימה היינו טעמה ולא מצי לשנות מה טעם קאמר כדמשני על טעימה וצביעה ולא הוי הנך תלת אלא חדא מ"ה מפרש רש"י טעמא דטעמה פסלה אפילו לשמו פסלה מצביע פעם שנית ולפ"ז ליכא למידק הך סברא מדלא מנסי' ביורה גופא דאפשר לומר דלמא מראה שני כשר כר"י והא דלא מנסי' ביורה גופא דאם היה מנסי' ביורה לא היה כשר לצבוע מן היורה אח"כ אלא פעם א' ומ"ה מנסי' בביעת' כדי לצבוע אח"כ מן היורה שני פעמים מ"ה דייק רש"י מדשדינן ביעת' לברא ולא צבעינן פעם שנית מביעת' ש"מ מראה שני שבה פסול משום כליל תכלת כר"ח כנ"ל ברור כוונות רש"י ד"ה טעמה פסלה אם צבע נסיון כו'. כצ"ל וכ"ה בכל הספרים ומ"ו הב"ז מגיה תיבת עירה ואינו מן הצורך לשבש הגירס' כאשר כתבתי:

ד"ה משום שנאמר כו' בעינן שיהא כל כו' כצ"ל:

ד"ה מגביא כו' אלים הס"ד:

תוס' ד"ה הקוצים כו' אלא טעמא משום דבעינן תלי' לשמה כו' ודבריהם אינם מובנים לי דכוונת רש"י נמי לזה והא בהא תלי' כיון דתליה היה שלא לשמו לא חשבינן העשי' לשמו וכ"כ רש"י בהדיא במסכת סוכה ד"ט ע"א עיי' שם. בא"ד לפי אותה גירסא משמואל פריך כו' כצ"ל. פי' לפי הגירסא אלמא בעינא כו' משמע דהאי דמותיב קאמר לה וא"כ לא פריך אלא משמואל ורב נמי עשיה לשמו בעי וא"כ מרב נמי הוה מצי למפרך וכ"כ רש"י שם דלא גרסינן תיבת אלמא:

ד"ה כתנאי כו' תעשה לך ומשני דאיצטרך כו' כצ"ל:

ד"ה עד שיעבדן כו' כוותיה אזלא כו'. פי' דמסיק התם דנאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן להפסיד ס"ת:

בא"ד ואהדר כרשב"ג כו'. פי' דבעינ' צבועה לשמה:

ד"ה וסממני' כו' ושמא עם כו' כצ"ל:

ד"ה מה טעם כו' והשתא הנך תלת תרי נינהו הס"ד. פי' דתוספת אזלי לשיטתן דס"ל דטעמ' דטעמ' פסלה משום דהוי שלא לשמו וכ"כ בדיבור שלאחריו ולפ"ז לא הוי הנך תלת רק חד אבל השתא דכתבו דטעימ' פסולה אפילו לשם ציצית תרי נינהו וק"ל:

ד"ה משום שנאמר כו' והוי קרוי מראה כו' כצ"ל:

בא"ד ולעיל משמע דלא פסלינן אלא משום טעמה דהוי שלא לשמו כו' כצ"ל. פי' ולפרש"י דאפילו אם צבע מתחלה לשמו פסול לצבוע פעם שנית לא תלי בטעמה:

בא"ד אבל לכ"ע הטעם כדלעיל כו' כצ"ל. פי' משום דהוי שלא לשמו בא"ד א"כ לא אתיא כחד תנא סוגיא דהכא לפירוש הקונטרס לכך צ"ל כו' כצ"ל, פי' דהכא אמרינן דטעמא פסלה משום שלא לשמו אבל לשמו כשר אפילו כמה פעמים ולר"ח אפילו מראה שני פסול ור"י לא מכשיר אלא מראה שני אפי' בלשמו לפרש"י כנ"ל ברור ועיין בספר קרבן אהרן דקכ"ח ע"ד דמאריך בביאור דיבור זה. ד"ה תפילין יש להן כו' מן המומחה שמא לא עבדן כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

בא"ד דספר תורה בעי עיבוד לשמה ושמא דמפרש דהכא בשאר ספרים איירי ודוחק הוא ונראה לפרש כו' כצ"ל וכ"ה ברא"ש בה"ק. פי' משום דאכתי קשיא ממזוזה דמהיכא תיתא לחלק בין מזוזה לס"ת ועיי' במרדכי:

בא"ד שגנאי לסותרן כו' פי' לסותרן כדי לבודקן:

בא"ד הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה כו' התם בדיעבד איירי כו' כצ"ל. וגירסא שלפנינו לא מצינו בסוגיא דהתם:

בא"ד ולפירוש הקונטרס נמי יש לפרש דבדיעבד כו' כצ"ל פי' דלפרש"י נמי קשה מסוגי' דהתם מ"ה כתבו דיש לפרש נמי בדיעבד לא חיישינן שמא לא עיבדן לשמה ומ"ו הב"ז מוחק זה וכתב שאיזה תלמיד טועה כתבו על הגליון וקשה לשבש הגירסא בא"ד תפילין פעם א' לי"ב חדש כו' כצ"ל:

בא"ד תפילין צריך בדיקה פעם אחת כו' כצ"ל:

בא"ד סבירא להו בחזקת תפילין הכתוב מדבר כו' כצ"ל, פי' דס"ל דושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה קאי על חוקת תפילין אבל לא קי"ל הכי אלא כמ"ד דקאי על חוקת הפסח ועיי' פלוגת' זו במסכת עירובין דצ"ו ע"א:

בא"ד ובמזוזה אשכחן נמי בדיקה כו' כצ"ל בא"ד ויש לחלק הס"ד. פי' דלא דמי למזוזה דבמזוזה יש לחוש שמא נתקלקלה מפני לחלוחית מקומה בסף והזרם והמטר ועיי' בהרא"ש בה"ק:

דף מ"ג ע"א רש"י ד"ה בן ארבעים כו' מגוף האדם הס"ד ואח"כ ד"ה איפרד חזותא נתקלקל כו' כצ"ל ותיבת נתקלקל ראשון יש למחוק ד"ה וסימנך כו' שרע הוא שינוי אמת המשנה דברו להוסיף עליו ולקיימו הכל יודעין שטוב הוא הס"ד וכצ"ל וכ"ה ברש"י ברי"ף:

ד"ה משום דינה כו' ותבעל לו ועברין כו' כצ"ל:

ד"ה אם כן דלילה זמנה אמאי מברך כל צפרא פעם ראשון כו' כצ"ל:

בא"ד מכאן ואילך ביומא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מאי אין להם כו' דטעימה פסולה וידע מקלא אילן אבל איהו גופיה כו' כצ"ל פי' דידע נמי דקלא אילן פסולה כמו טעימה אבל ההפרש בין קלא אילן לתכלת לא ידע בדקינה בדר"י ור"א. ומ"ו הב"ז גורס כגירסא שלפנינו אבל אין להבין וגירסא זו ניחא יותר ד"ה ור"ש פוטר כו' כי היכא דלא נאסרי אהדדי כו' כצ"ל: