צאן קדשים קו

ור"נ ממעט בציצית לגמרי שאר בגדים:

בא"ד ותו דהתם לא משמע הכי דתנן בהדי' דשאר מיני' כו' כצ"ל. ויש רוצים ליישב הגירסא שלפנינו בע"א ושיבוש הוא:

בא"ד דבשרצים הוא דכתיב כו' פירוש ובשרצים אמר רבא התם דהיאך תנא דבי ר"י לא מפקא מאידך תנא דבי ר"י ומרבה לענין שלשה על שלשה אבל בנגעים ס"ל להיאך תנא דוקא צמר ופשתים אבל לא שאר בגדים אפי' לענין שלשה ומ"ה ר"נ דס"ל כהיאך תנא וממעט בציצי' לגמרי שאר בגדים ויליף מנגעי:

בא"ד הא שק כתיב בהדי' כו' פי' ושק הוי דבר הבא מן העזים בא"ד וי"ל דעושין בגדים מן הדק כו' כצ"ל. פי' אבל שק הוי מן השער:

ד"מ ע"א רש"י ד"ה ב"ש פוטרין כו' והאי דנקט פלוגתייהו בסדין כו' פי' ה"ל למינקט פלוגתייהו בטלית של צמר. אבל דבריהם אינם מובנים לי דאי הוי נקט פלוגתייהו בטלית של צמר הוי צריך למינקט אוסרי' ומתירי' דבמינו מחייב ולפ"ז לא הוי שמעינן דציצית חובת בגד הוא מ"ה נקט פלוגתייהו בסדין בציצית ונקט פוטרים ומחייב לאשמעי' ג"כ שחובת בגד הוא ויש ליישב:

ד"ה לפי שאין כו' משום גזירה הא כו' כצ"ל:

ד"ה וניכתבי' אדיסקא ולשלוח באותן המקומו' כו'. כצ"ל וכ"ה בס"י:

תוס' ד"ה סדין בציצית כו' דציצית דכלאי' הוא דאסירי כו' כצ"ל פי' אבל במינו דהיינו ציצית דפשתן דלא הוי כלאים חייב סדין בציצית:

בא"ד וכן כתב רבינו כו' כצ"ל בא"ד במשנה תורה דיש כו'. פי' והאי סמוכי' דכלאים בציצית במשנה תורה הוא ודרשי':

בא"ד חד תנא בנזיר דמפיק מראשו כו'. פי' אבל לא מציצית ולמימר בציצית עשה דציצית דוחה לא תעשה דכלאים בא"ד היכא דמוכח או מופנה כו'. פי' וכיון דב"ש ס"ל כרבא דצמר ופשתים אתי לענין מין כנף לפ"ז אינו מוכח ואינו מופנה ועיי' ביבמו' ד"ד:

בא"ד אי נמי לאשמעינן קשר עליון דלא ידעי' כו' כצ"ל. פי' הא דשריא תורה ציצי' דכלאים היינו שני חוטי צמר ושני חוטי פשתי' ולאשמעינן קשר עליון דאורייתא כדאמרי' לעיל דל"ט ע"א אבל היכא דטלית של פשתים כגון סדין לא שרי' רחמנא כלאים כיון דאפשר לקיים שניהם בלבן דפשתן. ומ"ו הב"ז נכנס קצת בדרך הזה אבל קצת מגומגם וע"ש:

בא"ד לפי מה שפרשתי למעלה כו' כצ"ל פי' דלעיל דל"ט ע"א בד"ה קשר העליון כו' פירשו דעיקר הוכחה דקשר עליון דאורייתא ממשמעותי' דגדיל:

בא"ד דלפי' הקונטרס קים לן כן. פי' דלפ"ה דב"ש אוסר כלאים בציצית ע"כ בהא נמי הלכה כב"ה ולא כב"ש כדאמרי' בכל דוכתא דכלאים בציצית שרי:

בא"ד ומדב"ש נשמע לב"ה כו' פי' מלישנא דב"ש דנקט פוטרים וגם ב"ה לא פליגי אב"ש בסברא זו:

בא"ד התכלת מעכבת הלבן כו'. פי' כיון דלא מצי למירמי תכלת משום כלאים לבן נמי ליכא ומ"ה ב"ש פוטרי' אף במינה בלבן דפשתן:

בא"ד הא דנקט סדין כו'. פי' דדוקא בסדין פוטר ב"ש אף במינה משום דלא מצי למירמי תכלת אבל בטלית של צמר מצי למירמי תכלת וחייב במינה בלבן דצמר:

בא"ד דהשתא כיון דלא אפשר כו'. פי' דהשתא דאמרינן דב"ש כר' ס"ל ולא אפשר לקיים שניהם בלבן דפשתן דתכלת מעכבת הדרא קושיא דלעיל לדוכתא נדחי עשה דציצית ללא תעשה דכלאים. ומ"ו הב"ז מפרש דהשתא קאי אבזמן הזה דאין לנו כלאי' וכן ראיתי בדפוס חדש שנדפס בצדו ודוחק הוא וכאשר כתבתי נכון וברור הוא:

ד"ה אמר ר"א כו' וללשון שני פירוש דקאי כו' כצ"ל:

בא"ד לא יתכן דניקו כו'. פי' כיון דב"ש לא דרש סמוכי' למישרי כלאים בציצית מאי פריך ר' לב"ש למה אסרוה:

בא"ד ולמה מתמיהין דהלכה כב"ה וי"ס גורסין אי עשה ציצית כו' כצ"ל והד"א. פי' די"ג אי עשה ציצית של צמר בסדין של פשתן אפי' לב"ה ביום פטור מכלאים ובלילה כיון דלאו זמן דציצית מחייב משום כלאים ומחקו ר"ת ועיין ע"ב ד"ה תכלת כו':

ד"ה כיון דאפשר כו' דתכלת פטור לבן בשל פשתן נמי פטר כו' כצ"ל:

בא"ד דבלאו הכי איכא כלאים כו' פי' משום תכל' דעמרא הוא:

ד"ה וליבדקה כו' לשון אחד כו' כצ"ל:

בא"ד משום טעימה כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא פסולה משום תעשה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה היו מטילי' כו' כדלקמן אלמא שכל ציצית שנעשי' מתחלת' כו' כצ"ל:

בא"ד שלא לצורך ליכא מן העשוי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שמא יקרע כו' אפי' לר' מאיר גזרינן שמא יתפור כו' כצ"ל וכן הגירסא בכל הספרים. וה"פ פשיטא לרבנן דס"ל בטלית של צמר שנקרעה תוך שלש דשרי להתפיר ולא חיישי' שמא יקח מחוט התפירה לשם ציצית. בסדין של פשתן דאיכא נמי איסור כלאים חיישינן אפי' לר"מ דס"ל בטלית של צמר דאסור להתפיר ואיכא תרתי חששא שמא יעבו' ויתפור ושמא יקח מחוט התפירה לשם ציצית אפ"ה בטלית של פשתן משום איסו' כלאים חיישי' ומ"ו הב"ז גורס אפי' לרבנן ואינו. חדא דאינו מן הצורך לשבש הגירסא ועוד כיון דלרבנן מותר לתפור לא שייך למיתני גזרינן שמא יתפו' הכי ה"ל למיתני גזרינן שמא יקח חוט התפירה לשם ציצית וכאשר כתבתי נכון וברור בא"ד דחסידי ליכא לאקשויי כו'. פי' לר"ה דאמר רחוק מן הכנף ד' הוי מצות ציצית וחסידים הראשונים כיון שארגו בה ג' אצבעות היו מטילי' בה תכל' מ"ה כתבו דמפרשי' כאן הא דקתני גבי חסידים כיון שארגו כו' פי' כיון שפצעו בה ג' שהגיע לג' האצבעות האחרונים של בגד היה מטילי' בה תכלת אבל מ"מ רחוק מן הכנף ד' כר"ה:

בא"ד והוי כאלו נפסקו לגמרי כו'. פי' ובהא פליגי ר"מ ורבנן דלר"מ לא מהני התפירה לציצית שהיו כבר ולרבנן מהני התפיר' וסוגיא דהכא אתיא כר"מ ומ"ה חיישי' שמא יקרע סדינו בתוך ג' ולא ישתייר ג' והוי כאלו נפסקה לגמרי ולא מהני תפירה לאותן ציצית שהיו כבר ויהא בו איסור כלאים:

ד"ה משום כסות לילה כו' פרשת ציצית בלילה ור' יוסף אמר עלה כמא מעליא כו' כצ"ל:

בא"ד ר"י לבד היה עושה כן כו' פי' ולא האחרים ומ"ה לא קי"ל כותי':

ד"ה בבל תוסיף כו' דלא אמרי' קציצתן כו'. ול"נ דהכא רבא קאמר אליבא דר"ה ור"ה ס"ל התם כרב דאמר קציצתן זו היא עשיתן ע"ש:

ד"ה ממאי דגברא כו' אפי' לרבא דאמר בפ"ג דר"ה דכ"ח ע"ב דלעבור משום כו' כצ"ל. ומה שנדפס בפ"ב דעירובין ד"ק טעות סופר הוא דבסוגיא דהתם אינו מזכיר כלל אי בעי כוונה או לא ועיקר מקומה בר"ה ותוס' הקשו מדפריך ר"פ לרבא ושתיק רבא משמע דמוד' לר"פ דבל תוסיף ליכא כיון דלא מכוין והתם אמר רבא דלעבור אבל תוסיף לא בעי כוונה ומ"ה כתבו דהכא מודה רבא כנ"ל ברור:

ד"ה תכלת כו' ומוכח' מסוגי' דהתם כו' כצ"ל:

בא"ד רק בלילה דכסות יום חייב אפי' בלילה ור"ת כותב פירושו לעיל וכן פ"ק דקדושין כו' כצ"ל. פי' דלעיל מפרש ר"ת דאע"ג דכסות יום חייב אפי' בלילה מ"מ מיקרי שפיר זמן גרמא. ומ"ו הב"ז מוחק גירסא זו וכתב דאיזה תלמיד כ"כ ונכנס בדוחק ליישב ואינו מן הצורך וכאשר כתבתי נכון הוא:

בא"ד ואע"ג דפטור מדאורייתא כו'. פי' השואל מ"מ כיון דהותרה כלאים לגבי משאיל אין לחלק:

בא"ד דכל לבישה שרי רחמנא כו' פי' אבל התם לבישה בלא עבודה לא הותרה מעולם:

בא"ד שאינם מיוחדים לעבודה כו'. פי' בגדי חול:

בא"ד ואין לדמות מקדש למדינה כו' כצ"ל. פי' דבמקדש פטור אפי' שלא לשרת בא"ד ותדע דהתם כו' פי' התם ביומא בעי למיפשט דבמקדש כלאים מותר אפי' בלילה מדתני ובמקדש בין בשע' עבוד' בין שלא בשעת עבודה הי' לחלק דשלא בשעת עבודה היינו שעה הראוי' לעבוד' אבל לילה לאו זמן עבודה אלא ע"כ דבמקדש אין לחלק:

בא"ד דלאו דוקא תחת ראשיהן אלא כנגד ראשיהן משום כלאים כו' כצ"ל בא"ד דלא דמי ללבישה כו'. פי' שלא ניתנה תורה למלאכי שרת דכשיגמור עבודתו יפשטם מיד בלי שהי' רגע א' ע"כ כשהתירה לבישה לגמרי הותרה:

דמ"א ע"א רש"י ד"ה אלימא וכן לענין איסורה דכלאים כו' כצ"ל:

ד"ה איפשיט כו' שהיתה ארוכה כפלים כו' כצ"ל:

בא"ד בקרנות האחד כו' כצ"ל ד"ה מסייע ליה כו' הוא הס"ד ואח"כ ד"ה חסידים הראשונים כו' ואי כו' כצ"ל:

ד"ה ופליגי דמלאכא אדרבא כו' כצ"ל:

ד"ה נהי דחייביה כו' לציצית הס"ד ואח"כ ד"ה מי חייבי' רחמנא כו' כצ"ל:

בא"ד ולאכסויי בה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ממקום אחר כו' משום דעל כנפי בגדיהם בעינא כו'. ונ"י כתב משום תעשה ולא מן העשוי ואפשר דרש"י ס"ל כיון שהיה אמה על אמה הוי כשיעור טלת שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו ויכול לעשות ד' ציצית על אותו חתיכה דלא הוי תעשה כו' מ"ה כתב רש"י משום דעל כנפי כו'. ע"ב רש"י ד"ה דילמא כו' ראשונה בטלית דאין כו' כצ"ל ד"ה דילמא דאי עביד כו' חורבא דמשתרא כו' כצ"ל:

ד"ה משולשת תלויה הענף לבד מן כו' כצ"ל ד"ה אין לשון ציצית אלא לשון יוצא תלוי כו' כצ"ל וכ"ה בהרי"ף:

תוס' ד"ה ובלבד כו' ומאי אשמעינן הס"ד ועיי' בב"י טור א"ח סי' ט"ו שמתרץ עיון זה:

ד"ה אין פוטר כו' זה אלי ואנוהו ויש שפירשו דמיירי בשיראין דאין פוטר אלא במינן מדאורייתא ולא דק דהא אמרינן כו' כצ"ל:

ד"ה בית שמאי כו' הרי תלתא ושמא הא דדרשינן כו' כצ"ל בא"ד דפתיל לאו דוקא כו'. פי' דפתיל דכתי' גבי