צאן קדשים קה

אם הקדים חוטי פשתן דפוטרים נמי ומצוה להקדים תכלת:

בא"ד דהוי לבן ותכלת אע"ג דשל צמר הוי מצוה להקדים לפשתן טפי הס"ד וכצ"ל. פי' דלא תקשי לפרש"י נמי מפ' תכלת אינו מעכבת לבן מאי היא הא, נמי משכחת אם הקדים חוטי פשתן בשל צמר דאין התכלת מעכבת אע"ג דתכלת יותר מינו ומ"ה כתבו אע"ג דתכלת צמר מצוה להקדים פשתן לפרש"י משום דלבן והוי יותר מין כנף נ"ל. ומ"ו מהרש"א והב"ז מפרשי' בע"א אבל הוא דוחק וכאשר כתבתי ברור ונכון:

ד"ה מידי צבעא כו' דצבועה דלאו מצוה כו' פי' והוי כמו לבן ומצוה להקדים לבן:

בא"ד דכיון דמין כנף ליכא לקיומי כו' כצ"ל:

ד"ה אלא לגרדומין כו' משמע דאי אגרדים כו'. פי' אפי' נשתייר מכולהו כדי עניבה מיפסלי:

בא"ד הוי מצוה אחת כו'. פי' ומועיל השלם לחבירו כאילו כולן שלימים:

בא"ד שאין לנו תכלת ומטילין לבן ולרבנן כו' כצ"ל פי' כר"י הגלילי:

בא"ד ומיהו נראה למאי דבעינא כו'. פי' אנו דמטילין כולהו לבן כיון דבעינא ד"ח ע"כ כרבי דס"ל דחד מצוה נינהו ומ"ה בעינא דווקא ד' ב' כנגד תכלת ואי לא בעינא אלא ב' פשיטא דלא מעכבי כרבי:

בא"ד דהא דאמרי בני ר"ח הוי דלא כהלכת' כו'. פי' דבני ר"ח דאמרי גרדומי תכלת כשרים משמע דמ"ה כשרים דמועיל השלם דהיינו הלבן כאלו כולם שלימים והיינו אליבא דר' דלרבנן דשתי מצות נינהו אין מועילי' זה בלא זה וליתא הלכתא כר' והוי בני ר"ח דלא כהילכתא:

בא"ד וי"מ דאי איגרדם תכלת וקם לבן היינו כו' כצ"ל. פי' הא דקתני דאי איגרדם תכלת וקם לבן היינו דאיגרדם כל הארבעתן וקורא לכל הציצית תכלת ולא נשאר מתכלת רק מלבן נשאר כ"ש ולא כדי עניבה דלר' מועיל הכל שהוא של לבן לתכלת וכשירה ולרבנן אינו מועיל אבל אם נשאר כדי עניבה אפי' איגרדם כל הארבעתן ונשאר כ"ע כשרים לכ"ע ולפ"ז בני ר"ח דאמרי גרדומי תכלת היינו גרדומי כל הארבעתן ונשאר כדי עניבה כשרים ואתיא אליבא דכ"ע. ומ"ו הב"ז כתב חסרון הניכר יש כאן ועיין בהרא"ש ה"ק עכ"ל. וראיתי בדפוס חדש שמוסיפי' בתוס' ע"פ הרא"ש וכל המוסיף גורע ומגומגם ואינו מן ה ורך וכאשר כתבתי ברור ונכון הוא:

בא"ד לגמרי לשון המורה כל זה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כדי לעונבם כו' שהקשר הוא מן הד' אל הד' כו'. פי' לוקח ד' חוטי' מצד זה וד' חוטים מצד זה וקושרי' זה ע"ג זה כמו שאנו עושים. בא"ד דמסתמא כי אישתרי א' מד' אכתי קיומא תלתא אבל מחד תו לא קאי הס"ד וכצ"ל. פי' כוונת התוס' ליישב למנהג ר"ת הא דקאמר אישתרי ליה כולה דלר"ת היכא משתרי הקשר בכך ומ"ה כתבו דה"ק מסתמא כי לא עבדינן קשר לכל חולי' אלא קשר אחד היכא אמרי בני ר"ח גרדומי תכלת כשרים דלמא אישתרי חד קשר ותו לא קאי כיון שנפסק עד הקשר אלא ע"כ צריך לקשור על כל חוליא והוי ד' קשרים ואי אישתרי חד קשר כיון דנפסק סמוך לקשר אכתי קיימי תלתא קשרי' וקאי כנ"ל. ומ"ו הב"ז גורס גירסא אחרינא ודבריו אינם מובנים לי ומסיים מי שדעתו צלולה ורחבה יפרשו בע"א:

ד"ה כיון דאישתרי כו' דהא סופן ליפול כו'. פי' מנקב הטלית אם לא יקשור:

בא"ד אבל מהא לא מוכח כו' כצ"ל בא"ד ונראה שמוכיח כן דבמקום כו' כצ"ל:

דל"ט ע"א רש"י ד"ה קשר עליון כו' קשר שלמטה הלכה כו' כצ"ל ד"ה דאורייתא כו' פסולה הס"ד ואח"כ ד"ה דרבנן למה לי כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה מאי לאו כו' ונשאר קצת הס"ד ואח"כ ד"ה גרדומיו דאיגרדם כו' כצ"ל בא"ד נפסק מעיקרא וקשיא כו' כצ"ל ד"ה וששה אוירים כו' כדי לזכור להקב"ה שאף צבעה כמו כן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה קשר העליון כו' וזה אינו מוכח כו' כצ"ל. פירוש דאינו מוכת דקשר עליון דוקא דאורייתא אלא דבעינן קשר בא"ד אלא היכא דמופנ' דצמר כו' כצ"ל בא"ד דכלאים בציצית מתנא דבי ר"י כו' כצ"ל. פירוש דפריך התם צמר ופשתי' ל"ל למישרי כלאים בציצית הא התם בגדי' לר"י אינו אלא צמר ופשתים ותכלת עמרא הוא:

בא"ד קשר העליון לא שמעינן אלא משום דאם כן לא כו' כצ"ל. פי' לפ"ז איצטריך צמר ופשתים דאי לאו צמר ופשתים ה"א דאמר רחמנא ליעבד להו תכלת בלא קשירה דלא הוי כלאים מ"ה איצטריך צמר ופשתים למישרי כלאים בציצית:

בא"ד ומוכח מכלאים דדרשה כו' כצ"ל בא"ד גדיל דוקא וסוגיא דהכא אתי' כמ"ד כו' כצ"ל:

בא"ד וא"כ איצטרך טובא קרא כו' פירוש קאי אקושי' דלעיל דמאי פריך התם ביבמות צמר ופשתים ל"ל דהא כתיב תכלת דאי לאו כתיב צמר וכ"ה בכל הספרים ופי' דלעיל דל"ח ע"ב אליבא דשמואל דמפרש רישא ופשתים ה"א תכלת בלא שוע טווי ונוז דלא הוי כלאי' בא"ד יליף ליה תכלת דציצית מתכלת דבגדי כהונה דבעינן שזורי' וכיון דתכלת כו' כצ"ל. פירוש דבבגדי כהונה כתיב בפירוש תכלת משזר:

ד"ה שירי גרדומיו כו' לאתוי' הך כו' פירוש דמהך סוגי' נמי משמע דאית' ליה שיעורא אע"ג דתני כ"ש היינו כדי עניבה ד"ה לא יפחות כו' גבי הא דאמרי' דציצית שקולה כו' כצ"ל:

בא"ד ולמ"ד זו משלימתן כו'. פירוש החסרון של ג' יודין של ג' ציצית:

בא"ד סמוך לפתיל כו'. דהיינו סוף הגדיל בא"ד ואחת של לבן וקשר אחד עד כו' כצ"ל. ע"ב גמרא ארבעה פתיל עשה גדיל כו' כצ"ל. רש"י ד"ה גדיל שנים כלומר אי הוה כו' כצ"ל ד"ה עשה גדיל כו' ויעשה מהן גדילים יהיו כו' כצ"ל ד"ה ופותליהו כו' מתוכו הנח פתיל כו' כצ"ל ד"ה חוטי צמר כו' חוטין הן ותכלת כו' כצ"ל ד"ה חוטי צמר כו' פשתי' ושל תכלת צמר הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אלא אי אמרת כו' בהו ציצית דמינם הא כו' כצ"ל תוס' ד"ה או גדיל או פתיל למאי דפרשתי לעיל כו' כצ"ל בא"ד וי"ל דאיצטריך ציצית כו'. ודבריהם אינם מובנים לי דמתרצו דציצית איצטריך לאשמעינן דצריך ליפרוד אבל עדיין קשה פתיל ל"ל כיון דציצית אתי לאשמעינן דצריך לפרודי ע"כ בעינן ענף וא"כ פתיל ל"ל ויש לי שב בדוחק:

בא"ד והא ברייתא קשיא כו'. ולענ"ד לאו קושיא היא כיון דהש"ס שלנו אוקמ' לציצית דצריך לפרוד כדמשני לעיל ומ"ה לא ילפי מציצית וילפי מפתיל אבל לפי מה שכתבתי הקשו כדלעיל דפתיל לא איצטרך אפי' להש"ס שלנו בלא הספרי וצ"ע:

ד"ה וההוא גדילים כו' ואע"ג דליכא פתיל כו' כצ"ל בא"ד ולא למעט פתילים כו' כצ"ל:

בא"ד ותימא כו' פירוש השתא דאמרי' דרבה בר ב"ח ס"ל דמ"ה כתיב גדילים למיעוט אחר מיעוט לפ"ז ליכא למשמע מגדילים אלא תרי כמו מגדיל ופתיל אתי להכשיר פתיל וגדיל בהדי הדדי דהיינו נמי מתרי אבל ארבעה מנ"ל ומ"ו הב"ז כתב דיש ליישב דמפתיל תכלת דריש ליה כמו שכתבו תוספת לעיל בריש פירקין עכ"ל. אבל תוספות לעיל דחוי קמדחי להך סברא ע"ש ד"ה ורב נחמן כו' אי לא משכח ליה תנא דמכולהו מתני' אוכחנא דאית' ליה הכנף כו' כצ"ל. וסיפא דמתני' התכלת אינו מעכבת כו' מוכח הך דרשה דמין כנף אע"ג דרבא מפרש למתני' בע"א מ"מ הך דרשה אית' ליה ומ"ו הב"ז גורס לפי הגירסא שלפנינו דמכולהו תנאי מוכח ומפרש דקאי אתנא דבי ר"י דאפשר כלם ר"י ס"ל הכנף כו' עכ"ל. ודבריו אינם מובנים לי דתוספת כתבו דמכולהו תנאי מוכח. ומ"ו הב"ז מפרש דאפשר דס"ל הכנף וגם קשה לשבש כל הספרים וכאשר כתבתי נכון:

בא"ד דבגדיהם צמר ופשתן אבל מהאי טעמא לא מפיק מהכנף כו' כצ"ל. פירוש דמייתי תנא דבי ר"י דבגדי' דוקא צמר ופשתן משמע דחייבים בציצית אבל לא שאר מיני' ואפ"ה ס"ל הך דרשא דהכנף לגבי טלית של צמר או פשתי' דבעינן מין כנף צמר לצמר ופשתי' לפשתי' ומ"ו הב"ז גורם נמי בע"א אבל הוא דוחק:

ד"ה אף כל צמר כו' ולפי' זה ע"כ תנא דבי ר"י כו' פירוש דלפי' קמא דרבא מיתורא דהכנף דרש ולתנא דבי ר"י צמר ופשתים נמי מיותר דסתם בגדים נמי צמר ופשתים לפ"ז אפשר לומר דתנא דבי ר"י איתא ליה דרבא דמין כנף לגבי טלית של צמר ופשתים כדלעיל ונ"ל מיתור' דבכנף כדרבא ואי אמרת צמר ופשתי' ל"ל לתנא דבי ר"י דהא סתם בגדים נמי צמר ופשתים משמע ושפיר הוה ילפי' מין כנף לגבי צמר ופשתים יש לומר דאי לא הוי כתיב צמר ופשתים הוה מוקמינן יתורא דהכנף לרבות שאר בגדים אבל לפירוש זה דלאו מיתורא דהכנף דרש דהכנף לאו מיותר א"כ ע"כ ר"י ליתא ליה דרבא דמין כנף אפי' לצמר ופשתים אלא צמר ופשתים אתי' דאפי' צמר לפשתים ופשתים לצמר דא"כ דאיתא לי' דרבא והכנף אתי לצמר ופשתים דבעינן מין כנף צמר ופשתים ל"ל דסתם בגדים נמי צמר ופשתים משמע כדמסקי' ביבמות ד"ד ע"ב נ"ל ודו"ק:

ד"ה בגד אין כו' ותו דבפרק במה אשה יוצאה דרשי' ליה כו' כצ"ל פי' דאפי' את"ל דגרסי' הכא או בבגד דכתיב גבי נגעים הא בפ' בא"י דף ס"ג דרשי' מאי בבגד לאריג כל שהוא טמא ועיי' בתוס' דשבת דכ"ז ע"א ד"ה תלמוד לומר כו' בא"ד ותו היכא ילפינן מנגעי' לרבא כו'. פירוש כיון דלרבא להיאך תנא דבי ר"י נמי מרבה בנגעים שלשה על שלשה וא"כ מנ"ל לר"נ דממעט בציצית שאר בגדים לגמרי אע"ג דס"ל כהיאך תנא דבי ר"י דבגדי' סתם משמע דוקא צמר ופשתי' היינו לענין שלש על שלש אבל בשלשה על שלשה מרבה כאידך תנא דבי ר"י