צאן קדשים קד

דמניח של יד תחלה והא דכתיב וקשרתם לאות ע"י תחלה הכא קאמר קרא לאחר שתקשרו של יד יהיה לטוטפות שתים בין עיניך דהיינו של ראש תחלה מ"ה כתב רש"י משום דאין מעבירין על המצות נ"ל:

ע"ב תוס' ד"ה והא ר"ח כו' לאו משום שיהא הלכה כו' פי' דלמא ר"נ ס"ל דלילה, זמן תפילין והא דקאמר אין הלכה כר"י היינו לענין הרחקה דלא בעינן הרחקה כר"י אלא כחכמים:

ד"ה אי קסבר כו' במה האשה ולא בתפילין וקאמר עלה בגמרה דאפי' ד"ה אי קסבר כו' במה אשה ולא בתפילין וקאמר עלה בגמרה דאפי' למ"ד כו' כצ"ל בא"ד במה אשה יוצאה הכל ככבול דלא אסרו כו' כצ"ל פי' כל מה שאסרו חכמים לצאת לא אסרו אלא לר"ה אבל לחצר מותר ככבול:

בא"ד לא היה לומר טעם דשרי לטלטל כו' וכנ"ל. פי' וע"כ ס"ל דאסר להתקשט בהם בחצר ומ"ה צריך לומר הטעם דשרי לטלטל בבית משום תורת כלי משמע דאי לא האי טעמא בבית נמי אסור כמו בחצר וה"ה בתפילין:

ד"ה ושמרת כו' מצי למימר לאתויי ציצית כו' כצ"ל ועיי' שם בנדה דע"א ע"ב דמיישבו למה לא תני לאתויי ציצית:

ד"ה יצאו שבתות כו' אפשר דר"מ ור"י לטעמייהו כו' פי' ורבה בר ב"ח ורב דאורי ליה הלכה כותב ומוכר כדי פרנסתו היינו להניח אחר המועד ומשום כדי פרנסתו שאין לו מה יאכל התירו לו כמו שכתבו תוספת שם במ"ק די"ט אבל להניח במועד ס"ל דאסור ובזה שקט' קושי' מהרש"א על תוספת עיי' שם בא"ד לגבי דרב חננאל כו' פירוש שהיה סופר ואת' קמיה שיכתוב לו תפילין:

בא"ד אמר ליה זיל הב ליה תפיליך ואת כתוב לך אתא לקמי' דרב אמר ליה כתוב כו' כצ"ל:

בא"ד פתר לה בכותב להניח כו' פירוש מעמיד המשנה להניחם אחר המועד מ"ה דוקא לעצמו שרי אבל לאחר לא אבל להניחם במועד אפי' לאחר שרי:

בא"ד ומסתמ' רב סבירא להו כהילכתא דשבתות וימים טובים לאו זמן תפילין דכולהו אמוראי סבירא להו שבת לאו ז"ת רב חסדא ורבה בר ר"ה ואע"ג דס"ל לילה זמן תפילין ואפילו הכי שרי לכתוב ולמכור תפילין בלא הערמה ולרבה בר ב"ח ע"י הערמה ומיהו בזה חולק כו' כצ"ל ועי' במהרש"א. ומ"ו הב"ז רוצה לקיים הגירסא ומסתמא רב גרסי' כו' ונכנס בדוחק ואינו מן הצורך כי גירסא זו גירסא נכונה היא וברור ונכון:

דף ל"ז ע"א גמרא ר' יוסי התורם אומר כו' כצ"ל:

שם או קום גלי או קבל עליך שמתא כו'. לפרש דברי חכמים וחידותם ושיחת חולין של ת"ת מה דקאמר ליה קום גלי משום דאיתא בזוהר פרשת בראשית עמוד ק"פ באתר דגלה קין בא' משבעה תחתיות ושמא ארקא כל אינון דתמן אתילדו אינון בתרין ראשין ומ"ה א"ל קום גלי פירוש להאי אתר דגלי קין ושם מיבעי' להך איבעיא אבל בהאי אתר הוא דבר זר והוי כחוכא וטלולא:

רש"י ד"ה מידכה כו' מדכתב ביה בה משמע כו' כצ"ל:

ד"ה שומע אני כו' הכא איכא למימר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה יד ימינו כו' ונראה דר"י נמי אההוא כו'. פי' דיד סתמא נמי איקרי ימין:

ד"ה אין לו זרועו כו' ומר אמר חדא כו' פי' דאחרים נמי ס"ל דאין לו זרוע פטור מן התפילין וידכה אתא לרבות גידם דוקא משום דידכה משמע אפי' יד רצוצ' ומקולקל' כמו שפרש"י ות"ק נמי ס"ל דגידם חייב בתפילין מ"ה קאמר דוקא אין לו זרוע פטור אבל מי שיש לו זרוע אפי' אין לו יד חייב ד"ה קיבורת כו' שקורין קודא לא כדברי כו' כצ"ל:

בא"ד בפיסת היד ששה בכל אצבע שנים בקנה כו' כנ"ל:

בא"ד הארכובה וקרי לאציל כו' כצ"ל:

בא"ד כנגד ארכובה ברגל כו'. פי' ומה ארכובה שהיה באמצע השוק כן מרפק באמצע הזרוע:

בא"ד איישיל כו' היינו השחי:

בא"ד המפלת אמרי נמי גבי וולד כו' כצ"ל:

בא"ד תחת אצילי ידיך לא קשי' מידי לפי כו' כצ"ל. פי' ע"כ היה נותני' הבלוים בגדים הנסחבי' תחת בית השחי של ירמיה תחת החבלי' שהיו נותנים תחת בית השחי שלו להוציאו מן הבור וא"כ אצילי היינו בית השחי מ"ה כתבו דהתם נמי אצילי מרפק דכשהיו מוציאי' איתו מן הבור בחבלי' שהיו תחת בית השחי היה ירמיה אוחז החבלי' בידיו והיה עוברי' החבלי' תחת המרפק ונותן שם הבלוי' בגדי':

בא"ד מן הארכובה מן הפרק כו' כצ"ל. בא"ד דאטמא דהיינו כל הירך והוי שני עצמות עצם אמצעי כו' כצ"ל בא"ד היינו שוק דבהמה דיש מפרשים כו' כצ"ל בא"ד והיכא אמר כך כו'. פי' והיכא אמר דאם קשר המנעול של חליצה מן הארכובה ולמטה כשירה לא יהי' כשר אלא עד הסובך:

בא"ד שניה שניה דכתב מעל כו' כצ"ל:

ד"ה שומע אני כו' אין אותו מאי קמ"ל כו' פי' לפרש"י דנטרף היינו נהרג מאי קמ"ל עולא:

בא"ד ע"פ וקש' לפירושו כו' פירוש לפירושו דמ"ה איצטרך לאשמעי' נהרג דהוי אמרי' דאי לא איקטלי' הוה חי ולפרקי' משמע דאם קים לן בגויה דכלו לו חדשיו ואי חייב לפדותו:

בא"ד ר' יהודה שאל את ר"א בכור כו' כצ"ל:

בא"ד ואי בנהרג מאי שייך כו' ודבריהם אינם מובנים לי דמאי ראיה הוא זה דהא שפיר תולה במת כמ"ש לעיל דנהרג איצטריך טפי דה"א דוקא מת מעצמו כו' ואשמעינן דנהרג הוה כמו מת מעצמו ואח"כ מצאתי קושי' זו במהרש"א ואפשר ליישב בדוחק דעיקר ראי' של תוס' מדקאמר דומה לו כמת מאי דמינן הוא זה הא מת ממש הכי הל"ל דינו כמו שמת נ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה בין עיניך ממש בין גבות עיניו הס"ד וכצ"ל:

ד"ה יד מטמא בנגע א' כו' כצ"ל בא"ד ראש וזקן דבעו שיער כו' כצ"ל בא"ד מקום שער מטמא הס"ד. ואח"כ ד"ה לאפוקי כו' והשאר יש למחוק וכצ"ל:

ד"ה סדין דפשתן בציצית דתכלת כו' כצ"ל ד"ה בעלת חמש כו' ארבעה דוקא מצוה אחת כו' כצ"ל בא"ד דאמר ארבע' מצות כו' כצ"ל ד"ה דרב הונא כו' ודרב הונא בעשויה בפסול איירי הס"ד ואח"כ ד"ה דבצרי' כו' כצ"ל והשאר יש למחוק. תוס' ד"ה האי מאן כו' בלשון ראשון שכפל טליתו כו' ובאמת לקמן דע"א ע"א הקשה רש"י מהך סוגיא ובמרדכי ה"נ מיישב קושיא זו וכת' דלקמן איירי שכפלה כולה ותפרה להכי חייבת שכן דרך מלבוש ע"ש:

דל"ח ע"א רש"י ד"ה בלאו דלא תסור כו' כבוד הבריות אבל לשאת כו' הד"א ד"ה ל"א ועיקר כו' כפל וקשר כו' כצ"ל:

הדרן עלך הקומץ פרק שלישי פרק רביעי תוס' ד"ה התכלת כו' כי הא דקתני כו' כצ"ל בא"ד לא חיישינן שמא יסיר שנים מהן ויניח בטלית אחר כו' כצ"ל. פי' דמשני לקמן דבטלית בת ד' חוטין יכול לתת בה שני חוטי' קלא אלן לשם לבן ולא חיישינן שמא יקח ממנה שני חוטים ויטיל בטלית אחר כיון דליכא אלא ד' חוטי' אי שקל מיפסל אלמא דבפחות מד' חוטין לא מתכשר אפי' ממין אחד בא"ד סופרים ויש בו כו' כצ"ל בא"ד ה"פ בטלית בת ד' כו'. פי' דמהתם ליכא ראיה דאפי' ממין א' בעינא ד' חוטין שיהא שמונה כפולי' דאפשר לומר דממין א' סגי ב' שהם ד' כפולים ומ"ה בטלית בת ד' יכול לתת בח' קלא אילן דהיינו ארבע כשהם כפלים:

בא"ד שיסבור שכולה תכלת כו' כצ"ל בא"ד אי פליגי איכא למימר דבהא פליגי דמאן דרמי כו' כצ"ל:

בא"ד מאי חיסר מצוה אילימא חיסר מצוה דלבן וקיים כו' כצ"ל:

בא"ד מתרי דקדים כדאמרינן כו' כצ"ל:

בא"ד בפרשת שלח לך כו' כצ"ל:

בא"ד אין גדיל פחות מג' כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה איתמר נמי להאי מתני' כדקתני מאי בעי נמי כו' כצ"ל ד"ה לסדין בציצית להכי נקיט כו' כצ"ל:

ד"ה איגרדם כו' החוטין של ציצית הס"ד וכצ"ל:

ד"ה דאי הוי כו' לענוב הס"ד:

ד"ה שמע מיניה כו' כיון דנפסק עד הגדיל כו' כצ"ל:

ד"ה עילאי כו' ובגרדומין של מוקפין הוי כו' כצ"ל. פי' בגרדומין של הכריכות החולית דקרי לקמן מוקפים:

תוס' ד"ה אלימא חיסר כו' נקט הכי דקתני הלבן כו' פירש וכיון דאינו מעכב את התכלת שקידם משמע דתכלת הוי כהלכתו והלבן שנעשה שלא כהלכתו אינו מעכב אותו אבל דבריהם אינם מובנים לי דהא ברישא דמתני' תני התכלת אינה מעכב' את הלבן דמשמע איפכ' דתכלת נעשית שלא כהלכה לפ"ז לוקמי רישא בסדין בציצית דמצוה לאקדומי לבן ואי אקדים תכלת חיסר מצוה דתכלת ואפ"ה אינו מעכב התכלת ללבן וסיפא בטלית שכול' תכלת דמצוה לאקדומי תכלת ואי אקדים לבן חיסר מצוה דלבן ואפ"ה אינו מעכבת הלבן לתכלת כקושי' התוס' ויש ליישב. ד"ה לא נצרכה כו' טלית צמר בציצית כו'. פי' דנמי מצוה לאקדומי לבן דהוי מין כנף:

בא"ד ותכלת הוי מינו כו'. פי' ומצוה לאקדומי תכלת ומ"ה לא נקט צמר בציצית ונקט סדין דהוי פשתן ולבן נמי מפשתן הוי ומצוה לאקדומי לבן:

בא"ד אי נמי חוטי פשתן כו'. פי' הא דקתני התכלת אינו מעכבת את הלבן היינו כו' פי' ומשני:

בא"ד מעתה כו' פי' לשון קושיא אלא מעתה בא"ד