צאן קדשים קג

איצטרך וכתבתם לתקנם בסכין שיהא כתיב' תמה ולעולם אמזוזה דוקא ולא על הספר ע"כ. אבל שיבוש הוא דהא דפריך לרב אשי רחמנא אמר על מזוזות כו' הכי פירושו מנ"ל לקיים הג"ש ולבטל הקרא דקרא דוקא מזוזות קאמר דלמא קרא עיקר וג"ש אתי לדרש' אחרית' אבל לפי המסקנא דאפשר לקיים שניהם וקרא לאו דוקא על המזוזת מדכתיב וכתבתם דמשמע כתיבה תמה מוטב לקיים שניהם קרא וג"ש:

תוס' ד"ה כשהוא אומר כו' ובפרק ב"ש אית ליה יש אם למסורת הס"ד. ודבריהם אינם מובנים לי דהא התם דריש נמי למקרא דקרינן עוני שעונין עליו דברים הרבה וכ"כ תוספ' במסכת סוכה ד"ו ע"ב ד"ה ור' שמעון כו' דר"ע תרוייהו דריש מקרא ומסורת ע"ש מה שכתבו שם באריכות ד"ה נאמר כאן כו' וקשיא דהא תנן על עלה כו'. ואפשר ליישב פרש"י כיון דעיקר ג"ש אתי שלא יכתבנה על האבנים דהיינו על המזוזות עצמן לכתחלה והתם נמי פסק ר"י הגלילי דסבר דוקא דמצוה על הספר לכתחלה ואנן קי"ל כר"י הגלילי אע"ג דריה"ג מכשיר התם על דבר שאין בו רו"ח ואינו אוכל בדיעבד והתם דריש לה מוכתב לה דמיות' והכא כתיב וכתבת' דמשמע נמי על הספר לעיכוב כדמסקינן הכא אבל תמיה לי למה לא מביא רש"י פסוק כתוב זאת זכרון בספר כמו שמביא רש"י לעיל דל"ב ע"ב ד"ה כתיבה כתיבה כו':

ד"ה במה שנאמר כו' ותימא גדולה פירושו כו' ואפשר לומר דכוונת רש"י דלכתחלה מצוה בדיו ובאמת בדיעבד וכשר נמי בסיקרא ובסם דדיו אינו מעכב:

ד"ה וכתבתם אמר קרא כו' דהכי נמי כתיב התם וכתבת כו' כצ"ל וא"ל דהתם כתי' על האבני' בה"א הידיעה דמשמע על האבנים ממש והכא כתיב על מזוזות דמשמע שפיר וכתבתם והדר על מזוזות:

ע"ב רש"י ד"ה על ד' כו' קלף הס"ד ואח"כ ד"ה בד' בתים כו' עגל קטן ולוקחים חתיכת עור ומניחים כו' כצ"ל וכ"ה ברש"י ברי"ף:

ד"ה וצריך שיהא כו' כמין ד' פרשיות כו' כצ"ל:

בא"ד ויהא מדובק למטה בעור אחר כדי שתהא כל פרשה בבית אחד בפני עצמה מתוך הד' בתים של העור האחד הסיד וכצ"ל וכ"ה ברי"ף:

ד"ה שנותן חוט כו' ובית הס"ד ואח"כ ד"ה ואם אין חריצין יכו' כצ"ל:

ד"ה והיה לך לאות כו' אלא חיצון הוי אות כו' כצ"ל:

בא"ד שני אותות הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ויש לו ב' תפילין של ראש כו' וכצ"ל:

ד"ה תפילין של ראש כו' נעשה בשל ראש שי"ן כו' כצ"ל:

בא"ד ורחב אצבע וכפוף ראשה כו' כצ"ל ד"ה כגון דאתני עליה מעיקרא של ראש לעשותן לשל יד כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה לטטפת כו' כאלו כתיב לטטפות כו' פי' דגורעין הוי"ו דבין שני הטתין ומוסיפים בין פ"ה לתי"ו והיו הכל באמצע התיבה בא"ד הזהב דאי שקלת לוי"ו דמוסף ושדית ליה על חמישיתו והוי ליה חמישיותו והשתא מוקמי' ליה באמצע תיבה ומוקמינן ליה אצל יו"ד וקשה לפירושו דקאמר בתר הכי גבי הקדש נמי דכתיב ויוסף חמישית אע"ג דכי שקלת לוי"ו כו' כצ"ל:

בא"ד לא מוקמינן ליה אלא בסוף תיבה כו' פירוש והא דאמרינן התם גבי תרומה דשקלינן דוי"ו דויסף ושדית אחמישיתו לאו באמצע תיבה שדינ' אלא בסוף תיבה ואתקרי חמישיתיו בב' ווי"ן בסוף תיבה וכפרש"י שם ומ"ו הב"ז ומהרש"א כתבו עיי' בהזהב שם בר"ת ושם לא כתבו תוס' כלום מזה ועיי' בסנהדרין ד"ד ע"ב ובזבחים דליד ע"ב דשם כתב ר"ת בע"א:

ד"ה לטוטפות כו' טוטפת הוא לשון תכשיט הנתון על הראש אצל כו' כצ"ל ועיי' בהרא"ש בה"ק:

בא"ד שפיל ואזיל בר כו' כצ"ל:

ד"ה טט בכתפי כו' שכתוב הכל בתיבה אחת אי נמי דלא אשכחן בתורה שהוזכרו תפילין כו' כצ"ל:

בא"ד והיינו שני ת"ח כו' כצ"ל פירוש ה"ה טוט דקרא נמי היינו שנים:

ד"ה והקורא קורא כו' שתים הראשונות מימין ושתים האחרונות משמאל היה לו לומר כו' כצ"ל פי' דהל"ל דקדש לחוד מימין הקורא וג' אחרות משמאל כשקורא מימין לשמאל:

בא"ד וכן פי' ר"ת בסנהדרין באלו הן הנחנקין (דפ"ט ע"א) כל בית כו' כצ"ל:

בא"ד פסול ופר"ח כגון קדש כו' כצ"ל:

בא"ד ובשימושא רבה שהוא תיקון כו' כצ"ל:

בא"ד ופרשת דבסמוך ליה והיה כי יביאך בביתא תניניא ופרשת דשמע כו' כצ"ל. דף ל"ה ע"א רש"י ד"ה תיתורא כו' בבתים כופה הרחב שלהן שהבתים כו' כצ"ל וכ"ה ברש"י ברי"ף בא"ד וחופר חודן של שלש הדפנות על כו' כצ"ל:

ד"ה כאמגוזה כו' וכטבעת אימא דכשירה כו' כצ"ל:

ד"ה זה שלא כנגד כו' ביניהם זה כנגד שה שני בתים הסמוכות ל"א כו' כצ"ל ד"ה שילחא עור כו' וישלח הס"ד ואח"כ ד"ה דהדר חלום כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה תיתורא דתפילין כו' ואין נוהגין כן הס"ד וכתב הרא"ש בה"ק הטעם לפי שעור הבתים דק ועור התיתורא עושין עב וחזק:

ד"ה מעברתא כו' ומושיכין לכל כו' כצ"ל:

בא"ד ולצד שכנגדו דשי"ן של תפילין הל"מ בשל ראש איירי והנותנה על שי"ן דינו להיות פוסלת דנמצא דאין שי"ן רואה את האויר כו' כצ"ל והד"א. והכי פירוש' דמתחלה כתבו כשנותני' רצועה על בית זרוע אין לפוסלו כיון שהבית רואה את האויר לצד המעברתא ולצד שכנגדו ולא תיקשי כיון שמכוסה משני צדדים וקי"ל שין של תפילין הל"מ לפ"ז ה"ל לפוסלה אפי' בשל יד כיון דאין השי"ן רואה את האויר אע"ג דב' צדדים אחריני רואין את האויר לצד מעברתא ולצד שכנגדו מ"ה כתבו הא דקי"ל שי"ן של תפילין הל"מ היינו בשל ראש דוקא ולא בשל יד ובשל ראש אם היה נותן על בתים עור למעלה אפי' היה מגולה ימין ושמאל נמי דינו להיות פוסלת כיון שאין השי"ן רואה את האויר ולא דמי לטולה תפילין של ראש כו' אע"ג דמכסה נמי השי"ן כיון דעושה אותם של יד ובשל יד אין צריך שי"ן כנ"ל כוונת התוס' ומ"ו הב"ז ומהרש"א בחידושים כתבו נמי דהכל ד"א אבל כוונתן דתוס' כתבו בע"א בדברים דחוקים וכאשר כתבתי נכון הוא עיי' שם:

ד"ה שי"ן של תפילין כו' עוד כתוב שם שמניחים כו' כצ"ל בא"ד דומיא דציץ הס"ד פירוש דציץ היה ג"כ רוחבו ב"א:

ד"ה תפילין מרובעים כו' וקצת היה נראה דלא בעי כו'. ובמרדכי בה"ק ה"ת דוחה סברא זו דע"כ ר"פ בא להוסיף אף בתופרן ובאלכסונן ולא למעט דלא צריך אלא בתפר ריבוע מדמייתי לי' סיעת' מהעושה תפלתו עגולה ואי בתפר דוקא מאי סכנה איכא עכ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה גרדומי רצועות כו' גרדומין היינו שירי שירים הס"ד וכצ"ל:

ד"ה שיעור תכלת כו' דסוכה הס"ד ואח"כ ד"ה מכלל כו' והשאר יש למחוק דמיותר:

בא"ד לבד הקשר כו' כצ"ל:

בא"ד וגרדומין הס"ד וכצ"ל:

ד"ה פשיט כו' מגודל ועד אצבע דלגבי פשיטות אצבע מגודל הוי' פשיטות לגבי אמה מאצבע כפיפות לפי כו' כצ"ל:

ד"ה כדידן כמנהג שלנו ותולין לפניו הס"ד וכצ"ל:

ד"ה קשר של תפילין כו' ראשו כעין דלי"ת כדי כו' כצ"ל:

ד"ה ונוייהון לבר כו' דתפילין ואמר ליה כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה קשר של תפילעו כדאמרינן בברכות ואמרינן לעיל כו' כצ"ל:

ד"ה כלפי פנים כו' ל"א מבפנים שיהא הקשר כו' כצ"ל וכ"ה ברש"י ברי"ף:

תוס' ד"ה וכמה שיעורייהו לכאורה משמע מפרש"י דבתפילין של ראש מיירי דפי' דמר פשוט ושדי להו על כתיפיו לאחוריו ומר מתלית להו לרצועות התלייה בו אבל הערוך כו' כצ"ל ועיין בהרא"ש ברי"ף:

בא"ד ולפי' זה דמתיי לפשוט כו' כצ"ל. פירוש דלפי' זה דקאי אאצבע אמצעי ע"כ האי דמחוי פשוט נמי מגודל ועד אמה אבל לפרש"י היינו מגודל עד אצבע ד"ה אלו תפילין כו' משמע דד' ויו"ד לא חשיבי אותיות כו' אבל אינו מוכח כ"כ דדילמא ר"י הא אתי לאשמעינן דאפי' לרצועות לא הוכשרו אלא עור בהמה טהורה דהוי נמי מלאכת שמים משום ד' וי' ובכלל מן המותר בפיך הם:

בא"ד מסופק אם צריך לחלוץ כו' פירוש מזה מוכח שרצועות עצמן אינם רק תשמישי קדושה ולא קדושה דהא הרצועות מגולי' ואפ"ה הוה מסופק:

ד"ה משעת הנחה כו' הל"ל משעת קשירה כו'. פ' דכל ד"א הקשירה הוי קודם הנחה אבל לפר"ת הקשירה היינו ההדקה אחר הנחה:

בא"ד וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל כו'. פי' דאי הנחה בימין שוב אינו יכול לקושרה בימין ומ"ה דייק ואם קושר תחלה קודם הנחה אינו מוכח דהנחה דוקא בשמאל:

בא"ד והכי גמירי כו' כצ"ל בא"ד קשירה ממש ובשל יד מתחיל לברך משעת קשירה עד שעת הנחה חוזרני כו' כצ"ל בא"ד ויש מכניסי' הרצוע' שמסובבת כו' כצ"ל:

דף ל"ו ע"א גמרא וכשיגיע זמנו ממשמש כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה סח בין כו' כמו כן היה זקוק לכסות דהא זקוק לכסות אפי' אם נפטר בברכה אחת הס"ד וכצ"ל. פי' היכא דצריך לחזור ולברך צריך לכסות קודם מה שכבר שקט דהא לר"י מצריך לכסות בין חיה לעוף אע"ג שאין צריך לחזור ולברך ד"ה לא סח כו' מברך אחת על של ראש על מצות כו' כצ"ל בא"ד וכן כתב בשימוש' כו' כצ"ל:

ד"ה וקשרתם לאות כו' מכאן קשה לפ"ז כו' ונ"ל ליישב קושי' זו דלפי המסקנ' דהכא דיליף דחולץ של יד תחלה מוהיו לטוטפות דכ"ז שבין עיניך יהיו שתים לפ"ז אינו מוכח מקרא