צאן קדשים ק

עיין בהלכות קטנות דהרא"ש:

ד"ה תגא אם יש כו' ודוקא מעיקרא כו'. פי' שנכתבה בלא ד' טעיות:

ד"ף ל ע"א גמ' עד כאן כתב משה כו' ומדי דברי בו זכור אזכרנו ישוב נכון על המדרש דאי' במדרש בקש קהלת למצוא דברי חפץ בקש קהלת להיות כמשה יצאת בת קול כתב יושר דברי אמת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ע"כ. דיש לדקדק חדא וכי לא היה ידע קהלת שכתיב בתורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ועוד למה לא השיב לו הקב"ה סתם ולא קם נביא וגו' ולמה הוסיף בדברים שאינו מן הצורך כתב יושר דברי אמת. ונ"ל דיש ליתן טעם לשבח למה טעה קהלת משום דכתיב ולא קם ולא כתיב ולא יקום מ"ה היה סובר דלא קם לשעבר אבל להבא יקום והוא טועה וביקש להיות כמשה רק צריך ליתן טעם למה באמת לא כתיב ולא יקום ותליא בפלוגתא דהכא דלר"י דאותן שמנה פסוקים יהושע כתב אחר מיתת משה יש להקשות למה לא כתב דלא יקום אחר מיתתו עוד נביא כמשה אבל לר"ש דמשה עצמו כתב אותן ח' פסוקים ועדיין היה חי מ"ה כתב דלא קם בחייו נביא כמשה וכ' מהרש"א בחדושיו לר"ש דאמר דאותן ח' פסוקים היה משה כות' בדמע היאך מתרץ בזה הא מיחזי כשיקרא דכתב וימת משה ועדיין היה חי אפשר לומר כיון דלא היה הכתיבה ישרה בדיו רק בדמע לא מיחזי כשיקרא עכ"ל וזה כונת המדרש ביקש קהלת להיות כמשה דהי' סובר דע"כ אותן ח' פסוקים יהושע כתב אחר מיתת משה דא"כ דמשה כתב מיחזי כשיקרא וכיון דיהושע כתב אחר מיתתו ולא כתב ולא יקום משמע דלהבא יקום נביא מ"ה כמשה ביקש להיות כמשה יצאת ב"ק דלעול' משה כתב בחייו ומ"ה לא כתב ולא יקום ואי משום דמיחזי כשיקרא כתב יושר בכתיבה ישרה בעינן דברי אמת ומשה כותב בדמע ולא קם נביא וגו' נ"ל:

שם כגון למשפחותיכם למשפחותיכם למשפחותיכם ג' פעמים כו' כצ"ל ויש שמוחקי' ב' תיבות למשפחותיכם וכתבו שכ"ה בגמ' של קלף והרמב"ם בפ"ז מה' ס"ח מקיים הגירסא ובודאי היה לו ידיעה ג"כ מגמרא של קלף ופי' שיהא רוחב הדף כדי לכתוב עליו שיטה של ל' אותיות שהם ג"פ למשפחותיכם ומ"ו הב"ז מוחק ג"כ ב"ת:

רש"י ד"ה מיחזי כמנומר כשכותב ומגיה בין כו' כצ"ל ואח"כ ד"ה הוה ליה כו' ד' בכל דף הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה מקצר כו' ד"ה אף באמצע השיטה ובאמצע דף הס"ד. וכוונת רש"י דפליגי בתרוייהו דלרבנן אף באמצע השיטה ה"ה באמצע הדף ומכ"ש בסוף השיטה ובסוף הדף ולר"א דוקא באמצע השיטה ולא באמצע הדף ולא בסוף השיטה ולפ"ז קאי והלכתא נמי אתרוייהו דוקא באמצע השיטה ולא בסוף השיטה ולא באמצע הדף אלא בסוף הדף ומ"ו הב"ז כתב בע"א כונת רש"י:

תוס' ד"ה שמונה פסוקים כו'. אלא כן עיקר כמו שפרש"י לאפוקי מהרמב"ם בפי"ג מה' תפלה כתב דח' פסוקים שבסוף התורה מותר לקרות אותם בבה"כ בפחות מעשרה כו' הרי נשתנו ולפיכך מותר ליחיד לקרות אותן עכ"ל. ומשיג עליו הראב"ד והכ"מ כתב שהוא מפר' דברי ר"ג הכי דיחיד קורא אותן היינו בפחות מעשרה, ונלע"ד ליתן טעם לשבח למה לא ניחא לרבינו הרמב"ם הפי' של רש"י דאדם אחד קוראן ואין מפסיק בנתיים לעמוד אחר דתמן תנינא במס' מגילה דל"א ע"ב אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא לכולן וכתבו תוס' ב' טעמים וטעם שני משום דאנו אמרתי עמו אנכי בצרה א"כ אין דין שיברכוני בני על הצרות שלהם אלא יקרא א' הכל ע"כ. לפ"ז אם כונת ר"ג כפי' רש"י דאין מפסיקים בח' פסוקים אלא א' קורא הכל לפ"ז מא פריך דלא כר"ש דילמא כר"ש דמשה כתבו והוי כשאר פסוקי' ואפ"ה אין מפסיקין כיון דבח' פסוקים אלו כתיב מיתת משה שהיה צרה לישראל ואין דין שיברכו על הצרות שלהם אלא א' קורא הכל כמו הקללות ומ"ה מפרש רבינו הרמב"ם פי' אחר נ"ל:

בא"ד שהתקינו שמטבילין כו' כצ"ל:

ד"ה מכאן ואילך כו' ולר"ש לא בעי למימר דהפסוק נאמר על העתיד כו', ודבריהם אינם מובנים לי דהיכא מוכח דר"ש לא בעי למימר דנא' על העתיד דלמא ר"ש הכי קא קשיא לי' לר"י דקאמר דיהושע כתבו משום דמשה היה עדיין חי דלמא כתב על שם העתיד אלא ע"כ לא בעי למימר דנאמר על העתיד לפ"ז קשה לדידך אפשר ס"ת חסר או"א וכתב לקוח וגו' אלא ע"כ צ"ל דנאמר על העתיד לפ"ז אפשר לומר נמי דמשה כתב אותן ח' פסוקים ועל העתיד כתבם ומרוב צער כתב בדמע ולפ"ז כתב נמי היום על שם העתיד ולפי הגירס' מיהו קשה א"ל דזהו כונת התוס' דחזרו מקושיא ראשונה כנ"ל:

ד"ה ומשה כותב כו' שמא גם הוא היה כו' פי' אי לאו דקינות הוי היה ג"כ אומר וכותב. ומ"ו הב"ז פי' בע"א והוא דוחק:

בא"ד ופי' טעם וזה לשונו כו' כצ"ל:

בא"ד ומשה אומר אחריו כדי שלא יטעה כו' כצ"ל:

ד"ה פסוק א' כו' בדף אחרון כיון שיש בדפין אחרים ס' שיטין אע"פ שאי אפשר לו לסיים הדף בפסוק אחד יעשה בדף אחרון אותיות ארוכות הס"ד וכצ"ל. פירוש ארוכות מלמעלה ומלמטה עד שתחזיק תיבה אחת ה' שיטים או ששה כדי שיסיים בסוף הדף:

ע"ב רש"י ד"ה ולימא ר"י הלכה כר"י הס"ד ואח"כ ד"ה משום דאיכא תנאי דאפכי כו' הד"א:

ד"ה כו' מדאמר כתבו לשם כו' כצ"ל ד"ה ה"ג תרומה כו' אף בחול שואלו כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה רבי יוסי כו' של חול לא מיחזי כי טבל כו'. פי' או מפני שיש ג' תיבות ואין תנאי כ"כ כמו למלות שם יחידי. ומ"ה מבעי' לי' נמי אפי' בג' תיבות שכולם שם ומדקמבעי ליה בנחלות ופושט ליה במוחק ש"מ דתולה גרע ממוחק ועיין בב"י בי"ד סי' רע"ו דשם מביא הירושלמי בסיגנון אחר ומדיות יותר:

ד"ה ולימא מר כו' וצריך ליתן טעם כו'. ואפשר ליתן טעם הכא דמ"ה פריך דקאמר הלכה תולין דמשמע דוקא תולין דעדיף מכולהו ומר אמר מוחק דמשמע דוקא מוחק דעדיף מכולהו ה"ל למימר למר הלכה כר"י דאמר אף חולין ולמר הלכה כר"י דאמר אף מוחק ולא משום דעדיף מכולהו ובהני דוכתא אפשר נמי ליתן טעם ואין להאריך כאן:

ד"ה תרומו' מעשר כו' ולא עישרן שואלו כו' כצ"ל:

בא"ד מפני אחד שאין שבת עליו באימה כו' כנ"ל. והוא תירוץ לקושייתו דאע"ג דבשבת התירו דמאימ' שבת מסתמ' אומר אמת אבל במ"ש גזרו מפני שמא יש א' שאין שבת עליו באימה ולא יאמר האמת ומהרש"ל הגי"ה במס' חולין דע"ה ע"ב עד שיעשר ואי אומר אמת אמאי לא יאכל מאחר שאימת שבת עליו וכתב עליו מהרש"א בחידושיו שקשה לשבש כל הספרי' ומפרש בע"א עיי' שם:

בא"ד מאחר שהופרשו הס"ד. פירוש וחזרה למקומו אימת דימוע עליו:

דף ל"א ע"א גמרא דתנן שידה ב"ש אומרים כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שידה כו' ובפ' כירה מייתי לה גמ' וכן מוכח כו' כצ"ל ותיבת ואין ניאותי' יש למחוק ומ"ו כתב לקיים הגירסא ולא ניחא לי דזו פיסקא בפני עצמה בא"ד ולא דמי לעגלה של קטן בפ"ב דביצה דטמאה מדרס כו' כצ"ל בדכ"ג ע"ב. ודבריהם אינם מובנים לי דלמא לא דמי דהא התם ובמס' שבת דס"ו ע"א מפרש רש"י עגלה שהקטן יושב בתוכה וכתבו תוס' שם ולא נהירא דא"כ מאי קמ"ל פשיטא דאין לך מיוחד למדרס גדול מזה ומפרשים דהיינו עגלה שעושים לקטן להתלמד להלך טמאה מדרס דנשען עליה ע"כ משמע דמסתב' יותר לטמא מדרס עגלה שמיוחד לישיבה מדבר שמיוחד להיות נשען עליה וכאן כתבו להיפוך ועוד מי גרע שידה שמיוחד למרכבת נשים מסנדל של סיידין דאסיקנ' שם בשבת דמטמא מדרס:

שכן הסייד מטייל בו עד שמגיע לביתו אע"ג שאין עשוי כלל לנעילה רק לשמור מנעליו שלא ישרפו בסיד כמו שכתבו תוס' התם ומכ"ש שידה וצ"ע:

ד"ה אימא ר"ש כו' ובמסכת מכשירין דחשיב כו' כצ"ל. ותיבת ר"ע יש למחוק דשם במסכת מכשירי פ"ו משנה ד' דחשיב שם ז' משקי' סתם משנה היא ולא הוזכר שם ר"ע רק. במשנה ח' שהביאו לקמן:

בא"ד ויש ספרים שרישא זו כתובה בהן כו' פירוש דברישא תנא הרוטב והגריסין והחלב והשמן שהן משקה טופח הרי הן תחלה קרשו ואח"כ נימוחו ה"ה שניה ואח"כ תני ר"מ אומר כו' ועיין בתוספת מסכת פסחים די"ד ע"ב ד"ה אפילו כו' ונלע"ד דרבינו הרמב"ם ס"ל דפלוגתא דהכא מיירי בנקרש ואח"כ נימוחו וקיבל טומאה אחר שנימוחו ופסק כר"ש שזורי דדוקא יין חשיב משקה אבל לא שמן ודבש כיון שנקרשו ומ"ה כתב בפ"א מהט"א די"ט גבי שמן הקרוש אינו משקה אפילו חושב עליו כשהוא קרוש למשקין בטלה דעתו וכונתו אפילו אחר שנימוח לא חשיב משקה אבל כשקיבל טומאה כשהיה נימוח אפילו ר"ש מודה דאפילו שמן ודבש חשיב משקה ומכ"ש יין ומ"ה כתב בפ"ט מהט"א דשמן ודבש שנטמאו ואח"כ קרשו ואח"כ נימוחו חשיבי משקה ומכ"ש יין ומ"ה לא קא חשיב יין דיין אפילו לא נימוח חשיב משקה דהלכה כר"ש ובזה שקטה תמי' התי"ט על הרמב"ם בפ"ג מס' טהרות הא דלא חשיב הרמב"ם