צל"ח פסחים צב

ג' מהל' יו"ט ששם ביאר דין חלה מעיסה טמחה ביו"ט של פסח ואין דרכו של רבינו לעזוב דברי חידוש מהירושלמי במקום שאינו נגד הבבלי והנלע"ד בזה דגם בירושלמי לא היה צריך להזכיר דבר זה דמלת' דפשיטא היא דמה שיכול לעשות בלי שום הואיל עדיף אלא שהירושלמי הוצרך להודיענו דאפילו ר' יהושע מודה בה ולא תאמר שלר' יהושע אסור לעשותה קבין שהרי אם יעשנה קבין יצטרך לאפותה ג"כ קבין שאם יאפנה יחד בתנור אחד לר' יהושע דס"ל לקמן בסוף הסוגיא שהתנור מצרפן אם כן יתחייבו בתנור בחלה ושוב נמצא אופה ביו"ט דבר האסור באכילה ולכן יצטרך לאפותם ג"כ קבא קבא ונמצא מפקיע מידי חיוב חלה דלר' יהושע אין הסל מצרף והיה מקום לומר דאף שנטמא הקמח יעשנה בבת אחת שלא להפקיע מידי חלה וכדאמ' אביי לרב יוסף לקמן מה דעתך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא דמפקע מחלה קמ"ל הירושלמי דאפ"ה הא עדיף משיניחנ' שתחמיץ אבל לר' אלעזר שסובר הסל מצרפן ולא מפקע לה מתורת חלה וכמו שהשיב ר' יוסף לאביי אין שום חידוש בדינו של הירושלמי א"כ הרמב"ם שפסק בפ"ו מהל' ביכורים כר"א שהסל מצרפם לא הוצרך להזכיר דינו של הירושלמי

תוס' דיה לא תקרא וכו' ור"י פירש דודאי מותר לשרוף וכולי אלא דגזרינן לצורך אטו שלא לצורך וכו' ולכאורה דברי ר"י הללו סותרין לדבריו במסכת שבת דף כ"ד ע"ב בסוף ד"ה לפי שאין שורפין שכתבו והכי מפרש ר"י שגזרו תרומה אטו קדשים וא"ת מאי אריא משום קדשים נגזור משום תרומה שלא לבו ך וכו' וי"ל דשריפת תרומה שלא לצורך לא שכיח דשום אדם לא ישרפנה חנם כיון שיכול ליהנות בשריפתה עכ"ל התוספות שם וא"כ איך כתב ר"י כאן דגזרינן אטו תרומה שלא לצורך אבל באמת אין סתירה דבפסח עיסה שהיא עתידה להחמיץ שפיר שכיח שישרפנה שלא לצורך ולכן אפילו לצורך אסור משום גזירה דשלא לצורך אבל במסכת שבת שמיירי בשמן שריפה דלא שייך חימוץ וגם לא מיירי דוקא בפסח ודאי דלא שכיח שישרפנו שלא לצורך כן תרצתי בילדותי וכעת נתתי לבי דלפי זה תינח לר"א אבל לר"י דאמר לא זה חמץ וכו' אם כן לא שכיח שישרפנו שלא לצורך שהרי יכול להניחו עד אחר הפסח ויוכל ליהנות בשעת שריפתו אם לא שנימא דר' יהושע סובר כר"י דחמץ לאחר זמנו אסור מן התורה

ד"ה עד שתאפה וכו' וא"ת אמאי לא שריא לאפות חלה טמאה מטעם דאמר רשב"א ממלאה אשה וכו' אף שהתוספות בביצה דף כ"א ע"א בד"ה עיסה כתבו דדוקא היכי שכל הפת הוא של ישראל שרינן מטעם הואיל והפת נאפה יפה משא"כ בחציה של ישראל וא"כ הרי כאן נמי איכא חדא דלא חזיא ליה שהרי החלה אסורה מ"מ הקשו שפיר דהרי גם ע"י הואיל אינו היתר גמור רק מטעם תיקון חלה שרינן כאן ועיין בתוספות בד"ה הואיל ג"כ ראו' להתיר מטעם שהפת נאפת יפה משום תיקון חלה

ד"ה תטיל בצונן ואור"י דר"א ור"י לא פליגי אבן בתירה וכו' וקשה לי א"כ למה אמר ר"י מפרשתה ומניחתה ואם החמיצה וכו' ולמה יפסיד בחנם את הכהן מלהסיקה. תחת תבשילו ויניחנה להחמיץ וגם הוא מבטל מצות נתינה לכהן ולמה לא יטילנה אחר הפרשתה בצונן [אך אם ר"י סובר כר"ש דחמץ לאחר זמנו מותר. א"כ מניחו עד אחר הפסח ונתנו אז לכהן] ונראה דלר"י כיון שאינו עובר בב"י לא התירו לו טלטול מוקצה ומפרשתה קודם קריאת שם ומניחתה סמוך להעיסה וקורא עליה שם חלה ונשארת שם עד שמחמיץ ועיין מ"ש התוספות בדבור הקדום ומה שסיימו התוספות כאן אירע שקרא לה שם וכו' היינו לר"א דלר"א כיון שיבוא לידי אסור ב"י התירו לו הטלטול אי נמי לר' יהושע וכשאירע שקראה לה שם בעוד שהוא בידה מטילתה בצונן ולמאן דס"ל אסור לבטל כלי מהיכנו אסור לר' יהושע להניחו בכלי שיש בו צונן משום ביטול כלי מהיכנו

ע"ב לימא בטובת הנאה קמיפלגי וכו' הנה אף דפליגי בט"ה אכתי קשה איך מתיר ר"א לאפותה שהרי עובר משום לא תעשה מלאכה וכמו שפירש רש"י במסקנא דסוגיא לקמן דף מ"ח ע"א בד"ה אבל הכא יע"ש וא"כ על כרחך צריך לומר דר"א ס"ל הואיל ואמרינן הואיל וכל חדא חזיא ליה ור"י על כרחך לא ס"ל הואיל דאי ס"ל הואיל א"כ איך קאמ' לא זה חמץ וכו' והרי אמרינן הואיל ואיתשל וכו' ועובר בב"י וכדמשני התרצן לר"א אלא ע"כ ר"י לא ס"ל הואיל וא"כ כיון דעל כרחך אף לפי הס"ד דפליגי בט"ה אפילו הכי ע"כ גם בהואיל פליגי וא"כ מי הכריחו להוה אמינא זו לאפושי מחלוקת בחנם ומה חסר לנו דפליגי בהואיל לחוד ונראה שהיה ס"ד דהואיל וכל חדא חזיא ליה דאינו מחוסר מעשה כ"ע ס"ל דאמרינן הואיל והואיל אי בעי איתשל דמקרי מחוסר מעשה כמ"ש הרז"ה לכ"ע לא אמרינן הואיל ובין לר"א ובין לר"י האפיה מותרת מטעם הואיל אלא דר"א סבר ט"ה ממון ומחויב הוא לאפותה קודם קריאת השם כדי שלא יעבור בב"י ור"י סובר שרשאי להניחה. כך לפי שט"ה אינו ממון ואינו עובר בב"י אבל אם ירצה לאפותה קודם הרשות בידו וחידש לו התרצן דפליגי בהואיל אבל ט"ה דכ"ע אינו ממון:

אלא דקשיא לפ"ז מי הכריח להתרצן להיות נד מסברת המקשן בזה דבמחוסר מעשה ודאי לא אמרינן הואיל הלא היה יכול להשאר בסברה זו ולכ"ע אינו עובר בבל יראה אלא דפליגי בהואיל וכל חדא חזיא ליה ולר"א מותר לאפותו קודם קריאת שם להכי לא תקרא לה שם שלא להפסיד את הכהן ולר"י אסור לאפותה ולכך מפרשתה ומניחתה וצריך לומר שהיה יודע מבריתא דלקמן דאמר לו ר"א לר"י לדבריך הרי הוא עובר בב"י והמקשה היה סבור דבמחוסר מעשה לכ"ע לא אמרינן הואיל וע"כ פליג' בט"ה והתרצן חידש לו דמאן דס"ל הואיל אז גם מחוסר מעשה אינו מעכב ופליגי בהואיל ואי בעי איתשל אלא דחזינן לרש"י שכתב בסוף הסוגיא לקמן דף מ"ח ע"א בד"ה אהדר ליה דכאן דמוקים דכ"ע ט"ה אינו ממון אכתי לא ידע מברייתא זו וא"כ הדרא קושי' הנ"ל לדוכתא אלא דלפי מ"ש רש"י במסקנא ליה גרסינן כאן בדברי התרצן הואיל ומיתשל וא"כ באמת מוקי לה כן דפליגי רק אם מותר לאפותה או לא שם לא דכ"ע סברי ט"ה אינו ממון וכו' הך דכ"ע לאו דוקא אלא קאי על ר"א ור"י אבל בן בתירא הא ודאי דלא סבר הואיל ובל חדי חזיא ליה דאל"כ למה לא יאפנה וכיון שאינו סובר הואיל שאינו מחוסר מעשה ק"ו דלא סבר הואיל ובעי מיתשל שמחוסר מעשה וא"כ למה לא יניחנה כך אלא ודאי שסובר ט"ה ממון ועובר בב"י וכן מפורש בר"ן דב"ב ודאי סובר ט"ה ממון ולפ"ז כיון דעל כרחך פליגי תנאי בט"ה ומה הואיל התרצן במה שחידש דכ"ע וכו' ומתוך כך הוצרך לחדש עוד פלוגתא בין ר"א ור"י בהואיל אי בעי איתשל ומה חסר לו להניח סברת המשקה דגם ר"א ור"י פליגי בט"ה ונראה דזה כיון רש"י במה שכ' כאן בד"ה לא דכ"ע וכו' ואי נמי קרא לה שם מצי למיפא לה הואיל ואי בעי מיתשל עלה כו' ולכאורה הוא שפת יתר ואין בו צורך להאוקימתא ואדרבה מתוך כך קשה א"כ למה לא תקרא שם עד שתאפה והוצרך רש"י לדחוק ולומר דהכי שפיר טפי אבל עכ"פ מי הכריח לרש"י לפרש דבר שאין בו צורך לגוף האוקימתא ונראה שהיה קשה לרש"י דקאמר דכ"ע ט"ה אינו ממון והרי בן בתירא עכ"פ סובר ממון ואמנם דבר זה עצמו שמכריע הר"ן דב"ב סבר ט"ה ממון הוא משום דאל"כ למה תטיל בצונן תניחנה עד שתחמיץ ולכאורה אין מזה הוכחה דאפי' אם הוא סובר ט"ה אינה ממון ואינו עובר בב"י מ"ע כיון שהוא סובר דצונן מהני ולא חייש שמא לא תזהר יפה א"כ למה יניחנה להחמיץ ויפסיד ממון של כהן בחנם אך כבר כתבתי לעיל בדברי התוספות בד"ה תטיל בצונן שיש בהטלה בצונן איסור טלטול מוקצה ואם כן אי ס"ד דבן בתירא סובר שאינו עובר בב"י למה התיר לטלטל דבר המוקצה אלא ע"כ דסבר דעובר בב"י ולדחות דברי הר"ן ולומר דכ"ע ט"ה אינה ממון כ"ע ממש ואפי' ב"ב כתב רש"י דאפי' קרא לה שם מותר לאפותה למאן דסבר הואיל וא"כ איכא למימר דב"ב סובר ט"ה אינו ממון ממון וגם סובר דאמרינן הואיל וא"כ אף שהפרישה אינה מוקצה דאי בעי מיתשל וא"כ אין בה איסור טלטול וכיון דלדידיה מהני צונן ולא חייש שמא לא תזהר יפה לכך לא יאפנה דכל כמה דאפשר למיעבד בלא הואיל עבדינן כמו"ש בד"ה הואיל ואף דלמסקנא כתב רש"י דלא גרסינן כאן הואיל ואי בעי מיתשל היינו לענין איסור חמץ כמו"ש רש"י שם הטעם דכיון שעתה אינו שלו לא אמרינן שיעבור בב"י הואיל ואי בעי מייתי לרשותיה אבל לענין היתר אפי' ביו"ט דלא יוחשב מוקצה שפיר אמרינן הואיל ואי בעי מיתשל

עוד נלע"ד לתרץ סברת המשקה וסברת המתרץ אמר דכ"ע ט"ה אינה ממון וכבר הבאתי לעיל בתחלת המשנה דברי הב"ח בסי' תק"ו שהחזיק פסק המרדכי דעיסה שנילושה מעי"ט שאסור להפריש ממנה חלה ביו"ט אסור ג"כ לאפותה דהוה כמו עיסה חציה של א"י דאסור לאפותה משום דאפשר למפלג בלישה וה"נ אפשר למפלג וליטול חלתה אלא דאיסור אין מגביהין תרומות רביע עלה ובשביל זה אכתי אפשר למפלגה מקרי והמג"א השיג עליו דהרי ר"א התיר האפי' והרי גם כן אפשר למפלג אלא דאיסור חמץ רביע עלה ש"מ שגם ע"י איסור דרביעי עלה מקרי לא אפשר למיפלג בלישה ולפי זה למסקנא דמסיק רש"י בסוף הסוגיא דלא גרסינן כאן הואיל ואי בעי מיתשל יעויין שם ברש"י וכבר הבאתי דבריו לעיל בסמוך וא"כ לפי אוקימתא דכ"ע ט"ה אינה ממון גם לר"א אין כאן איסור בל יראה כלל ופליגי ר"א ור"י רק אם מותר לאפות דר"א מתיר מטעם הואיל וכל חדא חזיא ליה וכאן ודאי שקשה מה בכך דכל חדא חזיא ליה דאי בעי מפריש מכל אחד אכתי איך יאפנה אפי' אם יפריש מכל אחד הלא אפשר למפלג בלישה וכקושיית התוס' כאן בד"ה הואיל ומה שכתבו התוספת דכאן מותר משום תיקון חלה היינו לפי גרסתינו דגרסינן הואיל ואי בעי מיתשל ממונו' הוא וא"כ שפיר כתבו משום תיקון חלה ולדברי המ"א היה זה אי אפשר למפלג בלישה אבל לרש"י דאינו עובר בב"י אפי' לר"א א"כ אין כאן תיקון חלה שהרי יכול להפרישה ולהניחה ופשיטא דלא מקרי א"א למפלג בלישה ולתרץ גרסת רש"י במסקנא נדבר אח"כ וכעת נפרש הסוגיא כמו שהיא כאן בגירסא שלפנינו וכפירוש רש"י בתחלת הסוגיא והמקשה היה דעתו כיון דר"א מתיר האפי' אפי' נימא דס"ל הואיל ואי בעי מפריש מכל חדא אכתי קשה הא אפשר למפלג בלישה אלא על כרחך דר"א סבר שעובר בבל יראה ומקרי אי אפשר למפלג משום איסור חמץ כדברי המ"א וא"כ על כרחך דעובר לר"א בב"י והואיל אי בעי איתשל לא היה סבור המקשן דהיה סבור במחוסר מעשה ודאי לא אמרינן הואיל וע"כ ר"א סובר ט"ה ממון וא"כ אי אפשר למפלג בלישה ומתיר האפי' ג"כ סובר דאמרי הואיל וכל חדא חזי ליה אלא דסובר ט"ה אינו ממון ואין כאן איסור ב"י והוה אפשר למפלגה בלישה וממילא האפי' אסורה דאין כאן הואיל כלל דאף אם יפריש מכל אחד אסורה האפיה כמו עיסה חציה של א"י וב"ב סובר כר"א דט"ה ממון וסובר הואיל וכל חדא חזיא ליה אלא דכיון דאיהו סובר דצונן מועיל שוב מקרי אפשר למפלגה ואין כאן הואיל כלל להתיר האפי' ולהניחה ג"כ אסור כיון דט"ה ממון עובר בבל יראה לכן אמר תטיל בצונן והתרצן המציא לו דכ"ע ט"ה אינו ממון אפי' ב"ב סובר ט"ה אינו ממון וגם בזה שוים כולי עלמא דהואיל אמרינן היכי דאינו מחוסר מעשה ואמנם האי הואיל להתיר האפי' משום דכל חדא חזי' ליה הוא דוקא היכי דלא אפשר למיפלג בלישה ור"א סובר דגם במחוסר מעשה אמרינן הואיל וא"כ גם הואיל ואי בעי אתשיל אמרינן וממוני' הוא ואם יפרישנה יעבור בב"י והוה א"א למפלג בלישה ומותר. האפייה קודם ההפרשה לכן לא יקרא לה שם וכו' וב"ב סובר בכל זה כר"א אמרי' הואיל וא"כ לא אמרינן אי בעי מיתשל וממילא אינו עובר בב''י ואפשר למפלג בלישה ולכן אסור לאפותה ועתה נבאר שיטת, רש"י למסקנא דכתב דלא גרסינן כאן הואיל ואי בעי מיתשל וכו' וכבר כתבתי דלפ"ז התמי' במקומה עומדת כיון דגם לר"א ליכא איסור חמץ איך רשאי לאפות והרי אפשר למפלג בלישה ונלע''ד דרש''י לשיטתו במסכת ביצה דף כ''א ע''ב דרב הונא פליג על רב חסדא דאוסר עיסה חציה של יהודי ורב הונא מתיר עיסה חציה