צל"ח פסחים צ

וכו' דכאן מיירי בנתערב ההיתר עם האיסור א"כ איכא למימר דע"כ לא אמר ר' יוחנן בפרק יוה"כ דח"ש אסור מן התורה אלא באיסור העומד בפני עצמו אבל ח"ש וע"י תערובת לא ועיין מ"ש מהרש"א לעיל בתוס' בד"ה לענין חמץ בפסח וכו' ואמר ר' יוחנן כאן בתחלת הסוגיא דכל איסורין אין היתר מצטרף אפילו לענין איסור תורה בלי מלקות וכשהוא מעורב ועל זה מקשה כאן מדרבנן נשמע לרבי עקיבא גם כן מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה

תום ד"ה ורבנן וכו' ולר"מ מצי למילף נמי מגעולי מדין וכו וכתב מהרש"א דהה"ד דהוה מצי למימר בשמעתין דר"ע ס"ל כר' מאיר עכ"ל הנה אף שמרן המהרש"א כתב זה בדברי התו' מ"מ אין כוונתו בדבריו לשטת התוס' דלכאורה שותא דמרן לא ידעתי דהרי מרא דשמעתא דמשרת הוא ר' יוחנן וגם לדידיה קשה הא משרת להכי הוא דאתי והא מבעי' לטעם כעקר דלשטת התוס' ור' יוחנן סבר טע''כע דאורייתא והוכיחו התוס' דבר זה משמעתין ועיין בדבריהם במס' ע"ג דף ס"ז ע"א בד"ה אמר ר יוחנן איך יאמר דר"ע סבר כר"מ ואכתי הוה קשה על ר' יוחנן האי משרת איצטרך טעם כעקר דליכא למילף מג"עי דחידוש הוא ולר' יוחנן אי אפשר לתרץ דסבר כר"מ דהרי ר' יוחנן קאמר שם במס' ע"ג בפירוש דנותן טעם לפגם מותר וא"כ על כרחנו צריך לומר בשמעתין דסובר קדירה ב"י לא פגמא כלל ואתי שפיר גם לר' יוחנן אבל כוונת מהרש"א לשטת רש"י שהביאו שם התוס' דסובר דר' יוחנן סבר טעם כעקר לאו דאורייתא וא"כ עקר פלפול הזה בשמעתין הוא רק לר"ע ובזה שפיר קאמר מהרש"א דהמ"ל דר' עקיבא סבר כר"מ

דף מ"ה ע"א נזיר וחטאת שני כתובין והא דאמר ר' יוחנן בתחלת הסוגיא כל איסורין וכו' חוץ מאיסורי נזיר ולא קאמר נזיר וחטאת ועין לעיל דף מ"ג ע"ב בתו' בד"ה חוץ שיישבו בדוחק דבקדשים לא קמיירי ולענ"ד הי' נראה אם היינו מפרשים דברי ר' יוחנן למלקות דלאיסור בלא"ה אסור משום ח"ש וכמ"ש הר"ש בפירוש המשנה דטבול יום שהבאתי לעיל א"כ אפשר דבחטאת ליכא מלקות דיקדש היינו עשה ואעפ"כ מחשב שני כתובין דאי ס"ד דגמרינן מנזיר א"כ למה לי קרא גבי חטאת תיפוק ליה דאפי' מלקות איכא דגמרינן מנזיר אבל באמת אי אפשר לפרש דבחטאת ליכא מלקות לא מבעי' לדעת ר"ת בחולין דף צ"ט ע"א דסובר דהיו לוקין על טעם כעקר אף דילפינן מג"ע שהוא רק עשה מ"מ אמרינן אהדרי לאיסורא קמא א"כ גם כאן אמרינן כן אלא אפי' לר"י מאורליינש שם בתוס' היו לוקה על טעם כעקר היינו משו' דהגעלה הוא עשה ולא מצינו לאו על טעם כעקר אבל כאן דרשינן יקדש להיות כמוה וכיון שהו' כמוה ממילא הוא בלאו כמו חטאת לחוד ועוד שכבר הוכחתי לעיל דר"י גם לענין איסור איירי ובבלוע וא"כ מחוורתא כמ"ש התוספות

שם קשיין אהדדי ויש לדקדק לפי מה שפרש"י בד"ה מכלל וכו' ואע"ג דאיכא בה פלגי זיתי טובא הואיל ולאו במקום אחד נינהו לא חשיבי עכ"ל רש"י וא"כ נוכל לקיים שתי הברייתות ונימא שלש חילוקים בדבר כזית במקום אחד אפי' עשוי לחזק חייב לבער פחות מכזית בין הכל שבכל העריבה אפי' ע"י צירוף ליכא כזית אפילו אינו עשוי לחזק אינו חייב לבער וכשיש כזית על ידי צירוף אבל במקום אחד ליכא כזית יש חילוק בין עשוי לחזק ובין אינו עשוי לחזק וא"כ ברייתא ראשונה הכי פירושה בד"א בכזית שיש ע"י צירוף כזית ולכן יש חילוק בין עשוי לחזק או לא אבל פחות מכזית שאפי' ע"י צירוף ליכא כזית אפי' אינו עשוי לחזק אינו חוצץ ואינו עובר וברייתא שני' ה"פ בד"א בפחות מכזית דליכא במקום וא' כזית אבל מ"מ איכא בכל הכלי כזית ע"י צירוף לכן יש חילוק בין עשוי לחזק או לא אבל בכזית פירוש שיש כזית במקום א' אפי' עשוי לחזק חוצץ ועובר ונראה ליישב דהך קשיין אהדדי הוא סובב על מה דאמר תניא כלישנא קמא תניא כל"ב והרי שמואל כמשנתינו קאי ובמשנה מפורש אם יש כזית במקום אחד ועלה קאמר שמואל בל"ק ל"ש וכו' אבל במקום העשוי לחזק אינו חייב לבער א"כ אפי כזית במקום אחד אינו חייב לבער אם עשוי לחזק על זה קאמר תניא כל"ק וא"כ גם ברייתא ראשונה דתני בד"א בכזית ג"כ פירושה כזית במקום אחד ואם כן ודאי קשיין אהדדי

רש"י ד"ה מכלל וכו' תלמודא דייק וכו' ואף על גב דאיכא בה פלגי זיתי טובא וכו' שפת יתר הוא לכאורה בדברי רש"י ורש"י פרשן הוא ולא פסקן ועוד שאם לדינא כתב כן היה לו לפרש זה במשנתינו על מה דאמר במשנה ואם לאו היה לו לפרש שאף על גב שישנו כמה פלגי דזיתי ורציתי לומר שכוונת רש"י בזה לתרץ קושיית התוס' בד"ה כאן שלא במקום לישה שהקשה ממה שהוצרך לקמן לטעמא דזימנין דמכניף יע"ש ולכן פירוש רש"י דכאן מיירי דאיכא פלגי דזיתי טובא לכך חייב לבער אלא דלפי זה לא היה לו לרש"י לפרש זה בלישנא קמא דשמואל דהרי קושיית התוספ' הוא על לישנא בתרא דבמקום שאינו עשוי לחזק אפי' פחות מכזית חייב לבער שם היה לרש"י לפרש וכגון דאיכא פלגי דזיתי טובא ולכן נראה דכוונת רש"י לתרץ מה שמסיים מכלל דפחות מכזית וכו' וקשה פשיטא שהרי הדבר מפורש במשנה שיש חילוק בין כזית לפחות מכזית וכיון דכזית דוקא באינו עשוי לחזק חייב לבער פשיטא דפחות מכזית אינו חייב וכן באידך ל שנא קשה להיפך מה שהוצרך הגמרא למידק מכלל דכזית וכו' ואמנם באידך לישנא אפשר לתרץ ע"פ הירושלמי דשאל שם אם יש לחלק בין לח ליבש ורצונו דיבש אם יקלפנו יתפרך ולא ישאר כזית יחד והשיב כיון שאם היה לח היה נקלף באחת מעתה אפי' יבש ואמנם יש מקום לשאלה זו אם נימא דפחות מכזית מקרי אף שיש פלגי דזיתי טובא אבל אם נימא דפחות מכזית לא מקרי אלא אם אין כאן בכל הכלי רק פחות מכזית א"כ שוב בודאי שאין חילוק בין לח ליבש דמה בכך הא סוף סוף יש כאן כזית בין הכל ולכן הקדים רש"י סברא זו דאפילו יש פלני דזיתי טובא אכתי פחות מכזית מקרי ומעתה אתיין דברי הגמרא כהוגן בשני הלשונות וללישנא קמא קמדייק הגמרא מדברי שמואל מכלל דפחות מכזית וכו' והיינו אפי' פלגי דזיתי טובא וזה מוכח ממימרא דשמואל לקמן ע"ב אמר ר"נ אמר שמואל שני תצאי זיתים וכו' וללישנא קמא דכאן במקום שאינו עשוי לחזק מיירי דאי במקום העשוי לחזק מה בכך שניטלים עם החוט הרי אפי' זית שלם במקומו א"צ לבער א"ו דמיירי באינו עשוי לחזק וקאמר אם אין נטלין עמו אינו חייב לבער ולל"ב מדייק מכלל דכזית אפילו עשוי לחזק חייב לבער אפי' יבש שהרי משנתינו איירי בעשוי לחזק ואפ"ה לא משכחה היתרו רק בפחות מכזית במקום אחד והיינו שהוא עתה כמו שהוא דבוק והוא פחות מכזית במקום הזה ועוד דמה בכך שהוא יבש הלא עתה הוא כזית וכשיקלפנו אף שיתפרך ולא ישאר כזית יחד מ"מ אחר שיקלפנו שוב לא יהיה עשוי לחזק ואפי' פחות מכזית במקום אחד חייב לבער וממ"נ בין אם תדיננו כמו שהוא עתה ובין שתדיננו כמות שיהיה אחר שיקלוף חייב בביעור

ד"ה ה"ג איכא דמתני וכו' ולישנא בתרא חמיר מקמא דברי רש''י הללו תמוהין וכי מי הוא הכסיל ולא יבין שלישנא בתרא חמור מקמא עד שהוצרך רש"י להודיע הדבר בפירוש כך עלתה במחשבה לפני בראשית העיון אבל אחר הישוב אני תמה לאידך גיסא דאמאי פירוש רש"י שלישנא בתרא חמור והרי בכל אחד מהלשונות יש בו קולא וחומרא למסקנא לקמן דף מ"ו ע"א באוקימתא דרב פפא דמה ששנינו במשנתינו וכן לענין טומאה היינו להוריד טומאה לעריבה יע"ש אם כן לל"ק בפחות מכזית בכל מקום מוריד טומאה לעריבה אם אינו מקפיד עליו ואפי' כזית במקום העשוי לחזק מוריד טומאה לעריבה רק אם הוא כזית ואינו עשוי לחזק אז חוצץ בפני הטומאה ולל"ב הוא להיפך שאינו מוריד טומאה לעריבה אלא בפחות מכזית ועשוי לחזק נמצא לישנא קמא אף שהוא קולא לענין פסח חומרא לענין הורדת טומאה ולישנא בתרא אף שהוא חומרא לענין פסח הוא קולא להורדות טומאה ולמה פי' רש"י דלישנא בתרא חמיר ויתבאר בדברינו אחר כך ע"ב ברש"י בד"ה אינו חוצץ

ע"ב סמי קילתא מקמי חמירתא הא ודאי דבאיסור תורה אזלינן לחומרא אבל באיסור דרבנן נהפוך הוא ואזלינן לקולא ולפי זה היה לנו מקום לקיים הני תרי לישנא דשמואל ולחלק בין ביטל שאז אין כאן איסור תורה אמרינן כלישנא קמא דאינו חייב לבער כי אם בתרתי לגריעותא דהיינו כזית במקום אחד וגם אינו עשוי לחזק ואם לא ביטל וכבר הוא אחר זמן איסורו שאינו ברשותו לבטל אז אמרינן דשמואל דדוקא בתרתי למעליות אינו חייב לבער דהיינו פחות מכזית ועשוי לחזק ולפ"ז אפשר דגם הני תרתי ברייתות לא סתרי אהדדי וקמייתא מיירי בביטול כבר ובתרייתא מיירי בלא ביטל אלא דהא ליתא דבשלמא משנתינו דלא מיירי אם עובר בב"י אלא בדין חיוב הביעור איכא למימר ולחלק כנ"ל אבל ברייתא עובר תני ואם כן אף קמייתא על כרחך בלא ביטל מיירי דאי ביטל א"כ אפילו כזית ובמקום שאינו עשוי לחזק מדוע עובר הלא מדאוריי' בביטול בעלמא סגי ודוחק לומר דעובר מדרבנן ולכן כיון דהני תרתי ברייתא מיירי בלי ביטול שפיר קשיין אהדדי ושפיר קאמר רב הונא סמי קילתא דבאורייתא אזלינן לחומרא ואין להקשות תינח לענין בל יראה אבל מה דסתרי אהדדי לענין חציצה לפי פירוש רש"י דמיירי לענין טבילה א"כ אין כאן איסור תורה שהרי מן התורה דוקא רובו ומקפיד בעינן ואם כן למה נסמי קילתא יש לומר דזה תלוי בזה דכיון שעובר בבל יראה אז בהכרח שחוצץ שהרי מחויב הוא להסירו משם ולבערו ואין לך מקפיד עליו יותר מזה ולפ"ז אף שהרי"ף והרמב"ם פסקו כרב הונא דסמי קילתא עכ"פ היה להם לחלק בין ביטל ללא ביטל ובפרט שה' נקטו לישנ' דמשנתינו חייב לבער ובפרט הרמב"ם דחזינן ליה דהנך בעיות דלקמן דבעו במערבא בית ועליה בית ואכסדרה וכו' פסק לקולא שמבטל בלבו ודיו וכתב המג"א בסי' תמ"ב סקי"ג הטעם כיון שביטל הוה ספיקא דרבנן וא"כ למה בבצק שבעריב' לא חילוק בין ביטל ללא ביטל והכריע לחומרא ולכן נראה דתורת ביטול חמץ לא שייך בדבר זה כלל שהרי חזינן שאינו מפקירו ורוצ' בקיומו לצורך העריבה אבל עקו' הביטל הנזכר כאן ברש"י היינו שבטל מתורת אוכל ולא שייך בו איסור חמץ כלל ובחנם נתקשה הרב בעל אור חדש כיון שחמץ אסור בהנאה והרי נהנה ממנו ולפי מ"ש אינו אסור בהנאה כלל שבטל שם אוכל ממנו והוא כעץ וא"כ לקמן בהני בעיות דבמערבא דשייך ביטול פסק הרמב"ם לקולא

שם פחות מכזית מי תרצת ולענ"ד היה נראה לחדש גם בפחות מכזית לאוקמי כתנאי והך ברייתא בתרייתא דגם פחות מכזית בעינן עשוי' לחזק אתי' כר"ש דאמר במסכת מכות דף י"ז ע"א כל שהו למכות ולא נאמר כזית אלא לקרבן וא"כ גם פחות מכזית עובר בב"י מן התורה ולכך החמיר דעובר עליו רק אם עשוי לחזק וברייתא קמייתא אתי' כרבנן וא"כ פחות מכזית ליכא איסור תורה ולכך אינו עובר כ"א בכזית וצריך לומר דתלמודה לא ניחא ליה לתרץ בכך דאי הך בתרייתא ר"ש דאמר כל שהוא למכות א"כ לענין בל יראה דליכא לא קרבן ולא כרת אין שום חילוק בין כזית לפחות מכזית כלל וא"כ למה חילק בעשוי לחזק בין כזית לפחות מכזית. רש"י ד"ה אינו חוצץ אם נטמא ובא להטבילה וכו' הנה זהו אוקימתא דרבא לקמן דף מ"ו ע''א דמוקי משנתינו וכן לענין טומאה היינו להעלות טהרה לעריבה ואף דרב פפא אותיב ודחי אוקימתא זו היינו דאין לאוקמי משנתינו בהכי דמי קתני וכן להעלות טהרה והא וכן לענין טומאה קתני אבל מודה ר"פ שהדין הוא דין אמת וא"כ בהני ברייתות דתני סתם חוצץ שפיר מתפרש לענין חציצה בטבילה אלא דאף דאפשר לפרש כן הלא גם אפשר לפרש לענין להוריד טומאה לעריבה כאוקימתא דרב פפא במשנתינו וא"כ מאין הכריח רש"י שהפירוש בברייתא לענין טבילה ולא לענין הורדת טומאה ונראה שהדבר מוכח מדברי רב הונא דקאמר סמי קילתא מקמי חמירתא וא"כ בשלמא אם האי חוצץ דהנך ברייתות לענין טביל מיירי ואינו חוצץ הוא קולא וחוצץ הוא חומרא א"כ ברייתא ראשונה היא קילתא דבין לענין פסח ובין לענין טבילה ברייתא ראשונה לקולא ושייך סמי קילתא אבל אם חוצץ דהני ברייתות הוא לענין הורדת טומאה וא"כ חוצץ הוא קולא ואינו חוצץ הוא חומרא ולפ"ז ברייתא ראשונה שהוא קולא לענין חמץ הוא