צל"ח פסחים עט

אפילו לטלטלו ולבערו בשאר ביעורים אינו רשאי בי"ט שפיר פירש רש"י שאינו עובר בב"י שכבר נתבטל אבל אם היה עובר בב"י הי' מבערו ששאר ביעורים:

ע"ב אי מצות מצות ריבה וכו' והתוס' הרגישו בתימה רבה שיש כאן דנימא אהני היקשא למעוטי ביכורים עצמן ואהני ריבוי לרבות מיני ביכורים וניחא להו דסברא הוא אי מרבינן הא וכו' ודבריהם המה ג"כ תמוהים דמנ"ל להמקשה סברא זו עד שמקשה כן בפשיטות ונראה שמדברי ר"ע עצמו מוכח סברא זו דהרי קשה כיון דר"ע יליף היקשא דמצה ומרור אם כן למה נפיק במעשר שני בירושלים ג"כ נימא מה מרור שאינו מעשר שני דאפי' להרמב"ם דמעשר פירות הם דאורייתא מעשר ירק ודאי מדרבנן הוא ואם כן נימא מה מרור שאינו מעשר שני אף מצה כן ולא עוד אלא איך הכהנים יוצאים בחלה ותרומה נימא מה מרור שאינו חלה ותרומה וכו' אלא ודאי דאי אפשר דאם כן נימא מה מרור שאין במינו מעשר ותרומה וא"כ אימעטי כל חמשת המינין דבתרומה ומעשר דגנך כתיב וכל חמשת המינים בכלל דגן ואם כן במה יצא ידי חובת מצה ועיין בדברינו בדברי התוספת בד"ה אוציא חיטין וכו' ולכך אי אפשר להקים בזה למרור ואכתי קשה אף דאי אפשר להקיש למיני תרומה ומעשר אכתי נמעט מהיקשא תרומה ומעשר עצמן אלא ודאי סובר ר"ע דאי ממעטינן הא ממעטינן נמי הא:

שם יכול שאני מוציא אף מעשר שני ת"ל מצות מצות ריבה ואומר אני דהא תינח אם מצות מצות הוא מיותר רק להך ריבוייא שפיר מרבינן חד מהנך ושוב שייך הסברא מרבה אני מעשר שיש לו היתר וכו' אבל הרי מצות מצות אינו מיותר כלל דהרי לעיל אמרינן בחלה ותרומה מהו דתימא מצה השוה לכל אדם בעינן קמ"ל מצות מצות ריבה ואם כן אצטרך מצות מצות לתרומה וחלה ואכתי מעשר שני נמעט ממושבותיכם ונראה דעכשיו שממעטינן ביכורים מבכל מושבותיכם לא איצטרך קרא לרבות חלה ותרומה דמהי תיתי למעוטינהו דהרי על כרחך לא בעינן מצה השוה לכל אדם דאל"כ ל"ל קרא למעוטי ביכורים והרי גם ביכורים אינו שוה לכל אדם ומדאיצטרך למעט ביכורים ממילא א"צ ריבוי לחלה ותרומה ואייתר ריבוי דמצות מצות למעשר שני ואין לומר דאכתי נימא דמושבותיכם ממעט גם מעשר שני גם ביכורים ומצות איצטרך לרבוי כהנים בתרומה דלא נימא שוה לכל אדם ומדאיצטרך מושבות ליכא ראי' דלא בעינן שוה לכל אדם דמושבות איצטרך למעוטי מעשר שני בירושלים אף ששוה לכל אדם אפ"ה ממעטינן מטעם שאינו נאכל בכל מושבות וממילא איצטרך מצות מצות לרבוי כהנים בחלה ובתרומה ונראה דאף דאמר ר"ע לעיל דעוני קרינן איצטרך לכדשמואל היינו עכשיו דכתיב מצות ריבוי אבל אי לאו מצות מצות ממעטינן מעוני דקרינן למעוטי מעשר שני ודרשינן מיני' דשמואל וגם עוני שנאכל באנינות ועני דכתיב הוא למעוטי נילושה ביין ושמן וכו' וא"כ אי ס"ד דמצות לאו לרבוי מעשר שני אלא לרבוי תרומה וחלה לא נכתוב מצות מצות וממילא ממעט מעשר שני מדקרינן עוני ואייתר מושבות רק למעוטי ביכורים וממילא ידעינן דלא בעינן מצה השוה לכל אדם וחתרבי תרומה וחלה אלא ע"כ דמצות מצות לרבוי מעשר שני ואף דאכתי איצטרך מצות מצות ריבה לרבות אפי' כמצה של שלמה כדלקמן בברייתא עיין לקמן דף ל"ח ע"ב בסוגיא דחלות תודה ובחידושינו שם יתבאר דלר"ע אין צריך ריבוי למצה של שלמה

רש"י ד"ה אף מעשר שני וכו' כדאמרינן במס' מכות מחיצה לקלוט מדרבנן וכו' דברי רש"י תמוהים דאפילו נימא דרש"י לא ס"ל מה שכתבו התוס' בד"ה דאמר ר"א דמאן דאמר מחיצה לקלוט מדרבנן לא צריך דר"א מ"מ אכתי על כ"פ גם למ"ד מחיצה לקלוט דאורייתא אפ"ה יש לו היתר בכל מושבו' כדר"א וכן מה שאמר מתחלה יכול שאני מוציא אף מעשר שני פשיטא דיותר נכון הוא למ"ד מחיצה לקלוט דאורייתא ואם כן מי הכריחו לרש"י לפרש סוגיא דכאן למאן דאמר מחיצה לקלוט מדרבנן וכוונת רש''י בזה יתבאר לקמן בדברי התוספות:

ותוס' ד"ה אוציא חיטין וכו' ואין לומר וכו' דאנו לחם בעינן בילדותי פירשתי דברי התוס' דהגמרא לא אמרה אלא אוציא חיטין ושעורין דהני הם משבעת המינין שחייבין בביכורים אבל כוסמן ושיפון וש"ש לא עלה על דעת המקשה להוציאם דא"כ בטלה מצה לגמרי דהרי לחם בעינן כל זה אתרתי בילדותי ועכשיו שיצא לאור פני יהושע על מועד הנאני שבילדותי כיוונתי לדעת הזקן ועיין לעיל במה שכתבתי בדברי הגמרא אי מצות מצות ריבה וכו'

בד''ה ורי"ה וכו' וא"ת לרי"הג מע"ש תיפוק לי' מבכל מושבותיכם כמו ביכורים ולענ"ד נראה דלפי הנראה בסוגיא דשמעתין ריה"ג לא דריש מצות מצות ריבה ונראה דרי"הג נמי דריש מצה ומרור וממילא בין מעשר שני ובין ביכורים נוכל למעט מהיקש מה מרור שאינו לא בבכורים ולא במעשר שני ואם כן לא צריך שום קרא לא לביכורים ולא למעשר שני ואמנם אי הוה ממעטינן תרוייהו מהקיש' אז ביכורים הוה ממעטינן גם חיטים ושעורין שהם מין ביכורים וכקושיית הגמרא אוציא חיטין ושעורין אבל במעשר שני ודאי ליכא למעוטי מין מע"ש דהרי חמשת מיני דגן הם מין מעשר שני ועיין לעיל במ"ש בגמרא ומעתה איצטרך קרא מיוחד לביכורים לחם עוני ומדמיעט ביכורים גופייהו מכלל דמין ביכורים שרי ואי הוה כתיב רק מושבותיכם הוי מוקמינן למעוטי מעשר שני לחוד והוה אמרינן דמעשר שני אי אפשר למעוטי מהקישא דמצה ומרור משום כיון דאי אפשר למעט מינו גם מעשר עצמו אי אפשר למעוטי וכמו"ש התוספות בד"ה אי מצות וכו' אבל בכורים ממעטינן מהקישא דמצה ומרור וממעטינן אפי' חיטין ושעורין שהם מין ביכורים ולכן איצטרך לחם עוני קרא מיוחד לביכורים ומזה נדע דמין ביכורים שרי אלא דלפ"ז נסתר קושיי' הגמרא וריה"ג תיפוק ליה מלחם עוני דאי הוה ממעטינן ביכורים ומעשר מחד קרא. שוב הוה מוקמינן קרא רק למעשר וביכורים הוה ממעטינן ממצה ומרור אפילו מין ביכורים וכנ"ל ונראה דקושיית הגמרא הוא נכון דהרי לפי מה שכתבתי דע"י ההיקש מצה ומרור ממילא אימעט ביכורים אלא דהוה ממעטינן גם מין ביכורים ולכן מיוחד או קרא דמושבותיכם או קרא דלחם עוני למעט ביכורים גופייהו וממילא ידעינן דמין ביכורים לא אימעט ולפי זה הך קרא אתי לגופיה אבל הך קרא דאתי למעט מעשר שני שפיר אתי לגופיה דמהקישא דמצה ומרור אי אפשר למעט מעשר שני דמהקישא אי אפשר לחלק בין מין מעשר שני למע"ש עצמו וכמו"ש התוספות בד"ה אי מצות וכו' ומין מעשר שני אי אפשר למעט דזה כולל כל חמשת מיני דגן ואם כן קרא דאתי לגופי' וקרא דאתי למעט ביכורים לא אתי לגופיה ולפי זה קרא קמא ראוי למדרש לגופיה וקרא תניינא אמרינן מיתורא דאתי בתורת למדאיצטרך מדמיעט ביכורים מכלל דמינו שרי והרי קרא דמושבותיכם כתיב תחלה בתורה בפ' בא וקרא דלחם עוני כתיב במשנה תורה בפ' ראה וראוי לדרוש קרא דמושבותיכם למע"ש וקרא דלחם עוני לביכורים וזהו כוונת קושיית הגמרא וריה"ג תיפוק ליה מלחם עוני ואין הכוונה שידרוש שניהם מלחם עוני אבל הכוונה דביכורים תיפוק ליה מלחם עוני שהוא קרא בתרא ומעשר שני תיפוק ליה ממושבותיכם ועל זה משני דסבר כר"ש ולכך אי אפשר למדרש ביכורי' מלחם עוני ומוכרח למדרש ביכורי' ממושבותיכם וממילא לחם עוני למעשר שני:

בא"ד וי"ל דאי לאו עוני ה"א דמושבותיכם אתי דווקא לביכורים וכו' ויש לתמוה דלפי דבריהם גם מלחם עוני מסתבר טפי למעוטי ביכורים משא"כ מעשר שני יש לו היתר באנינות על ידי פדיון אם נטמא כדר"א דכי היכי דיש לו היתר בכל מושבות יש לו היתר באנינות ואם כן נסתר קושיית הגמרא וריה"ג תיפוק ליה מלחם עוני והרי אי לא הוה כתיב מושבותיכם מוקמינן לחם עוני רק לביכורים משא"כ מעשר שני שיש לו היתר באניניות כדר"א ולדברי התוספות אין לומר דקושיית הגמרא דתיפוק ליה ביכורים מלחם עוני ומושבותיכם נוקי למע"ש ע"ד שכתבתי לעיל דהרי לדעת התו' אדרבה ביכורים מסתבר יותר למעוטי ממעשר שני ואם כן שפיר דריש ריה"ג ביכורים ממושבותיכם דכתיב מוקדם בתורה ושוב אייתר לחם עוני למ"ש ונראה דשפיר מקשה כיון דביכורים מסתבר יותר למעוטי ממעשר שני ראוי למדרש ביכורים מלחם עוני ואז ממעטינן אפילו בנוב וגבעון ומע"ש ממושבותיכם דממעטינן דוקא בירושלים כמו"ש התו' בדבור הקדום

שם בא''ד אבל מעשר שני שיכול להיות לו היתר כדר"א הוה אמינא מצות מצות ריבה עכ"ל ויש לדקדק ואכתי מנ"ל למעוטי מעשר שני עצמו ודלמא לחם עוני אתי למעוטי חלת מעשר שני שאין לו היתר באנינות כשנטמא ועיין לקמן דף ל"ח ע"א בעיא דריש לקיש אבל מעשר שני עצמו שיש לו היתר כדר"א אמרינן מצות מצות ריבה ואם תאמר חלת מעשר שני כבר נפיק ממושבותיכם כמו ביכורים יש לומר דאפילו חלת מעשר שני לא דמי לביכורים דבחלת מעשר איכא למימר הואיל ואי לא קרי לה שם ועיין דף ל"ח ע"א בתוספת ד"ה או דלמא. ונראה דלזה כיון רש"י בד"ה אף מעשר שני וכו' דמחיצה לקלוט דרבנן ועיין לעיל שכתבתי שיש לתמוה מה בעי רש"י בזה ועכשיו אני אומר דרש"י כיון בזה שיהיה נכון לר"י הגלילי ואם מחיצה לקלוט דרבנן שוב מעשר שני וחלתו שוים שיש להם היתר בכל מושבות על ידי פדיון אם יוציאנו חוץ לירושלים ואין צריך לומר כלל שנטמא וכיון ששוים הם ממילא אימעטו שניהם מלחם עוני ואף שרש"י פירש כן בדברי ר' עקיבא כוונת רש"י דאף למאן דאמר מחיצה לקלוט דרבנן שייך למעוטי מעשר שני ממושבותיכם דעל כל פנים קודם פדיון אינו נאכל בכל מושבות והוא הדין דאיכא למעוטי מלחם עוני דקודם פדיון אינו נאכל באנינות וסברת התוספת בד"ה דאמר ר"א דאי מחיצה לקלוט דרבנן לא צריך דר"א ולשיטת רש"י שמפרש סוגיא זו אליבא דמאן דאמר מחיצה לקלוט דרבנן נשאר קכה למה מייתי כלל הא דר"א ונראה משום דלא תקשה לר"י הגלילי מנ"ל למעוטי מלחם עוני מעשר שני בירושלים ודלמא קרא דלחם עוני אתי למעוטי מעשר שני דוקא בנוב וגבעון דאז מעשר שני נאכל בשמחה ולא באנינות כלל דלא שייך אז פדיון שהרי אינו נפדה אלא בריחוק מקום ובנוב וגבעון לא משכחת ריחוק מקום כלל שהרי נאכל בכל ערי ישראל ואף דמקרא דמושבותיכם יותר ממעטינן ירושלים מנוב וגבעון כמו שכתבו התוספות מ"מ מקרא דלחם עוני נהפוך הוא ויותר ממעטינן נוב וגבעון מירושלים דבירושלים אם מוציאו לחוץ יכול לפדותו ונאכל באנינות ובנוב וגבעון דנאכל בכל ערי ישראל אין לו פדיון ונאכל בכל מושבות אבל בכל מקום שנאכל אינו נאכל באנינות לכך מייתי כדר"א וא"כ גם בנוב וגבעון דמשכחת פדיון כשנטמא והרי גם בנוב וגבעון נאכל באנינות כמו בירושלים. ומזה יש לתרץ מה דקאמר רי"הג לעיל יכול יצא אדם י"ח במעשר שני בירושלים ולמה לא נקט סתם יכול יצא אדם י"ח במעשר שני וכמו שא' כאן בביכורים ועיין מ"ש מהרש"א בתוספות בד"ה ורי"הג ודברי מהרש"א נכונים לתרץ דברי התוספות אבל עכ"פ על רי"הג גופיה קשה למה נקט בירושלים והרי באמת גם בנוב וגבעון אינו יוצא ידי חובתו במעשר שני שאינו נאכל באנינות ולדידי ניחא דנקט בירושלים לרבותא לא מבעיא נוב וגבעון דלא משכחת ליה ריחוק מקום ואין לו פדיון כלל ודאי דאינו נאכל באנינות ואינו יוצא י"ק אלא אפילו בירושלים דמחיצה לקלוט דרבנן אפ"ה לא נפיק שעתה עדיין לא פדהו אינו נאכל באנינות

ואין לומר דלפי זה הדרא קושיא הראשונה לדוכתא דמנ"ל לרי''הג למעוטי מעשר שני שיש לו היתר גם באנינות כדר"א ודלמא קרא לא אתי למעוטי אלא חלת מעשר שני דלית היתר כדר"א ומה שכתבתי שלכן פירש רש"י דמחיצה לקלוט דרבנן ואם כן גם חלת מעשר שני יש לו היתר באנינות ע"י פדיון כשיוציאנו לחוץ דאכתי דלמא קרא למעוטי חלת מעשר שני בנוב וגבעון דלא משכחת לה היתר באנינות כלל דפדיון בלי טומאה לא משכחת שהרי נאכל בכל ערי ישראל וליכא ריחוק מקום וכשנטמא לשריפה אזיל ונראה דאף הא לא סברא דחלת מעשר שני בנוב וגבעון לא צריך קרא מיוחד ומקרא דמושבותיכם דממעטינן ביכורים אימעט נמי חלת מעשר ואף דבנוב וגבעון נאכל בכל ערי ישראל אפ"ה אימעט מבכל מושבותיכם למאן דאמר בפ"ק דקידושין דף ל"ז דמושבות בכל מקום שאתם יושבין וגם ח"ל משמע ואם כן דרשינן מצה הנאכלת בכל מושבות ואפילו בח"ל לאפוקי