צל"ח פסחים סג

אבל כלאי הכרם שלא נאמר בו לא תאכל אינו בכלל הזה ולדעתי אי אפשר לומ' שנהנה יהי' פטור בלי טעם שלא כדרך הנאתו דאם כן איך אמר בשמעתין איכא דאמרי אר"א אר"י וכו' שאם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו וכו' ואי כדעת המ"ל קשה למה לי בזה משום דבעינן דרך הנאתן תיפוק לי' דבהנא' בלאו הכי ליכא מלקות וכן רב אסי אמר בהדיא הניח וכו' פטור לפי שכל איסורין שבתורה לא הי' לוקין אלא דרך הנאתן דמשמע בהדיא דאי לאו הכ' הי' חייב בהניח על גבי מכתו ומה שלא הביא הרמב"ם בפי"ד הל' י"א הניח חלב שור הנסקל ע"ג מכתו משום שכבר כתב בפ"ה מיסודי תורה שמותר אפילו לכתחלה לעשות מלוגמא מאיסורי הנאה לרפואה אפילו שלא במקום סכנה שלא כדרך הנאתו ושוב לא הי' בריך להביא בפי"ד ממ"א שהוא פטו' שהביא שם בפי"ד ממ"א שאם עירב דברים מרים בקדירה של נבילה וכו' ודאי רואה דבר זה בירושלמי או בתוספתא והעתיקו אלא שדברי הרמב"ם בפ' יו"ד ממ"א הלכה ו' והלכה ז' כתב כלאי הכרם כיצד וכו' שניהן אסורין באכילה ובהנאה שנאמר פן תקדש וגו' כלומר פן תתרחק ותאסור שניהם והאוכל כזית מכלאי הכרם בין מן הירק ובין מן הענבים הי' לוקה מן התורה וכו' הרי ובהל' ו לענין האיסור הזכיר האכילה וההנאה ובהל' ז' לענין מלקות כתב האוכל ולא כתב הנהנה וכן בפרק י"ח מסנהדרין במנותו לאוין שאין בהם כרת ומיתה והיו לוקין עליהם כתב שם בסימן צ"ו שאוכל כלאי הכרם הרי שג"כ לא כתב הנהנה מכלאי הכרם אלא שראיתי בחלק הראשון בתחלת הספר במנותו המצות כתב בלאוין קצ"ג שלא לאכול כלאי הכרם שנאמר פן תקדש המלא' וגו' הוא איסור אכילה הרי שגם כאן דקדק לכתוב האוכל והרי וכאן במנין המצות לא איכפת לו במלקות ויותר מזה אני תמה בתחלת הל' ומאכלות אסורות בהקדימו מנין הלאוין שבהם בסימן י"ד כתב שלא ליהנות בשור הנסקל ובסימן ד"ה שלא לאכול לערה ובסימן ך"ו שלא לאכול כלאי הכרם והדבר צריך תלמוד למה בשור הנסקל כתב שלא ליהנות ולמה בערלה וכלאי הכרם כתב שלא לאכול והרי גם אלו אסורין בהנאה מן התורה ובשלמא ערלה אפשר טעמו כיון דיליף בגמרא איסור הנאה מערלים לא חשיב לא תעשה אבל כלאים דכתיב בהו פן תקדש והשמר פן ואל הוא ל"ת וא"כ נאמר הל"ת על הנאה כמו אכילה ומדוע גבי שור הנסקל כתב שלא ליהנות ואעפ"י שלענין מלקות בפרק ד' ממ"א הלכה ך"ב כתב נאמר בשור הנסקל וכו' ואם קדם ושחטו הרי זה אסור בהנאה ואם אכל מבשרו כזית היו לוקה הרי שדקדק גבי מלקות לומר שאם אכל ואעפ"כ בהקדמת של הל' מאכלות אסורות בחשבו הלאוין כתב שלא ליהנות ומדוע לא כתב כן גם בכלאי הכרם יותר מזה קשה לי שבראש הלכות חמץ ומצה במנותו המצות שבו כתב ג"כ שלא לאכול חמץ כל שבעה והדבר צריך עיון דהרי קמץ הוא ממש כשור הנסקל ונאמר בו לא יאכל ומדוע כתב בשור שלא ליהנות ובחמץ שלא לאכול וכעת עדיין לא זכיתי. לעמוד על כוונתו של רבינו הגדול כי בלא ספק כל לשונו הוא בדקדוק ובכונה והי' יזכני ויחכמני לעמוד על דבריו

דף כ"ה ע"א מה לחמץ שכן ענוש כרת הא דלא קאמר חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו יוכיח דלית בהו כרת ואסורי בהנא' כרחך צריך לומר דאיסי ב"י לא סבר כר"י אלא כר"ש לקמן ך"ח ע"ב וא"כ אינו אסו' בהנאה אלא בזמנו ואז יש בו כרת וכן צריך לומר דלא סבר לא כר"מ ולא כר"א לקמן דף מ"ג ע"א דס"ל נוקשה ותערוב' דאורייתא דאל"כ איכא למימר נוקשה ותערובת יוכיח דאסורי בהנאה ואין בהם כרת אלא ודאי דלא אתי כר"מ וכר"א ובזה נדחין דברי האבן העוזר שכתב כאן ברש"י בד"ה מנבילה יעויין שם וקושייתו מבן פקיעה יבואר בדברי התוספת

תוס' ד''ה מה לחמץ וכו' דמה לערלה ושור הנסקל שכן לא היתה להם שעת הכושר לאכילה והקשה בספר אה"ע דנימא בן פקועה שנעשה שור הנסקל יוכיח דהיתה לו שעת הכושר לאכילה נלע"ד דגם בן פקועה לא היה לו שעת הכושר לאכיל' דאף דא"צ שחיטה מ"מ אסו' לאכול ממנו בעודו חי משום לא תאכלו על הדם דלא עדיף מחותך מבהמה שחוטה קודם שתצא נפשה שאסור לאכול עד שתמות משום לא תאכלו על הדם ומשמ' בסנהדרין דף ס"ג שהוא לאו גמור אלא שלא היו לוקין משום לאו שבכללות וכן משמע ברמב"ם פ"א מהל' שחיטה ואפילו לרש"י שכתב בחולין דף קכ"א ע"ב שהוא רק אסמכתא אכתי איכא למיפרך, מה לבן פקועה שלא היה לו שעת היתר למזבח תאמר בבשר זה שבישל בחלב שהי' לו בשעה שהיה חי היתר למזבח והיינו צריכין למימר שוב שור הנסקל יוכיח שאינו בן פקועה שהיה לו שעת היתר למזבח א"כ הדר הוה לי' חד מתלת כמו עתה דחמץ וכלאי הכרם יוכיחו ד"ה כלאי הכרם וכו' אלא ניחא לי' למילף בק"ו דאלים טפי מוכח מדברי התוס' הללו דק"ו אלים ממה מצינו ובזה תוס' לשטתם בנזיר דף ד' ע''ב דגם על פי מה מצינו אין עונשין ועיין במשנה למלך פ"ב מנזירות הל' י''ז

ע"ב תוס' בד"ה לא אפשר וכו' היינו לר"ש דר"י אסר וכו' וכתב מהרש"א והה"ד דהוה מצי למימר בהיפוך אפשר ול"מ כ"ע לא פליגי דאסר לר''י כי פליגי בלא אפשר ול"מ רבא כר"י ואביי ע"כ לא קאסר ר"י אלא היכא אליבא דר"ש דהלכתא כוותי' בגרירה

, דף כו ע"א תוספת ד"ה שאני היכל וכו' וי"ל דמעילה ילפינן חטא מתרומה וכו' ואומר אני דלפי זה אביי לשטתו דאיהו אמר הנאתן א"כ גם מעילה אף דילפינן חטא מתרומה מ"מ כיון דלא כתיב אכילה בגופו אסור אפילו שלא כד"ה וא"כ שפיר הביא ראי' מר' יוחנן בן זכאי שהוא יושב בצלו של היכל ולאביי לא מהני מה דמשני רבא דהיכל לתוכו עשוי אבל רבא ס"ל אף היכי דלא כתיב אכילה בנופו מ"מ כיון דיליף גז"ש ממה דכתיב כמוהו דבעינן דרך הנאתן ולפי זה כיון דכאן בפלוגתא דאביי הלכה כרבא וכן פסק הרמב"ם בפי"ד ממ"א הל' י"ב דהנאה אם נתכוין אסור ולפי זה קשה איך פסק שם הלכה יו"ד היו לוקין אפי' שלא כדרך הנאתן ונראה דע"כ לא הוצרכנו לזה אלא לאיסי ב''י דגמר גז"ש מנבילה אבל לדידן דילפינן איסור בב"ח מג"פ לא דאפשר וכו' ולענ"ד כיון דמצי לאוקמי פלוגתייהו אליבא דר"ש יותר עדיף דפליגי בדף הקדום להכי לא כתיב אכילה בגופו לומר דהיו לוקין אפילו שלא כדרך תבשל א' לאכילה וא' להנאה וא' לבישול כתנא דבי ר"י בחולין דף קט"ז ע"ב וכן פסק הרמב"ם בסמ"ק שלו מצוה קפאו ועיין פ"ט ממ"א בלח"מ הלכה ב' ולתנא דבי ר"י לא יליף כלל ג"ש דב"ח מנבילה ולכך פסק הרמב"ם דהיו לוקה אפילו שלא כד"ה

ואמנם מה דק"ל ללישנא קמא דלא אפשר וקמכוין כ"ע ל"פ דאסור וא"כ גם לאביי אסור ואם כן קשה לאביי מר' יוחנן ב"ז שישב בצלו של היכל ולדידי' ליכא לשנויי שאני היכל וכו' דלדידי' נשאר קושיית התוס' דהרי איהו אמר לעיל דלהכי לא כתיב אכילה בגופו לומר דהיו לוקין אפי' שלא כדרך הנאתן ולומר דלל"ק פליג אביי אהך דר"י ב"ז הואיל ואית ליה סייעתא מברייתא דלולין היו פתוחין הוא דוחק וגם קשה קושיית מהרש"א לרבא דלא ס"ל הך סברה דלהכי לא כתיב אכילה בגופו אם כן קשה לעיל קושיית הגמרא דפריך מה לכלאי הכרם שכן היו לוקין עליהם שלא כד"ה ולכן נלע"ד דדוקא הכ' במעילה כתבו התוס' דאהני ג"ש חטא חטא מתרומה שלא היו לוקין אלא דרך הנאתן ולא שייך לומר להכי לא כתיב אכילה בגופו דהא לא שייך במעילה לשון אכילה כלל דאטו מעילה הוא דוק' במיני מאכל והלא אפילו בעצים ואבנים שייך מעילה אבל בב"בח. שהוא דבר שעקרו האכילה הל"ל למכתב אכילה בגופו ואפ"ה לא כתב בו אכילה בזה שייך להכי לא כתיב אכילה בגופו למלקי אפילו שלא כד"ה

ד"ה והא הכא וכו' הו"מ אביי לאוקמי כר"ש וכו' ונראה דלעיל דאמר אביי מנא אמינא לה דתניא אמרו עליו על ריב"ז וכו' וקשה נימא איהו לנפשי' דהרי אליבא דר"ש מודה אביי דאסור וקשה מריב"ז שהיה יושב בצלו של היכל דאיכא למימר דאביי אמר דריב"ז סבר כר"י ור"ש באמת פליג על ריב"ז אבל כאן דלולין היו בעליית בית קדשי הקדשים איך יאמר אביי דאתיא בר"ש דאם כן עכ"פ קשה על ר"י הני לולין למה והלא צורת הבית הכל מיד ה' בכתב על דוד המלך השכיל ואם כן לא הקשו התוספת מאומה ונראה דמהלולין גופייהו לא קשה מידי דאולי נעשו כדי שלא יצטרכו האומנין לילך דרך כל ההיכל אבל עקר הקושיא מהברייתא דתניא שהיו משלשלין אותן בתיבות שזה חשיב לא אפשר כמו"ש התוס' בד"ה לא אפשר ומזה הקשה רבא על אביי ובזה שפיר כתבו התוספת דהוי מצי לאוקמי כר"ש

ד"ה מעילה הוא דליכא וכו' תימא דבפ' החליל תני' אשה בוררת וכו' ובירושלמי דייק מינה דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה ועיין מהרש"א ולענ"ד נראה דאכתי יש ליישב קושיית התוספות ולמימר בוררת לאו דוקא אלא שהיתה יכולה לברור והא דדייק מיני' בירושלמי דאין בו משום מעילה היינו שאם היו בו מעילה מן התורה לא היה להם לתלות המנורות כל כך בגובה שהיה להם לחוש שמא תברר אשה איזה דבר לאותו אור ותמעול אלא ודאי שאין בו מעילה רק איסורא דרבנן ולכן לא חפשו שמא תברר שהרי אף אם תברור ליכא איסור תורה ובזה יובנו דברי התוספת בסוכה דף נ"ג ע"א בד"ה אשה היתה בוררת עיין שם ותראה שכיונו למה שכתבתי

ע''ב ת"ר תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה או בקשין וכו' הא דלא נקט סתם תנור שהסיקוהו באיסורי הנאה משום דבעי למתני בשלה ע"ג גחלים דברי הכל הפת מותרת וזהו דוקא בערלה וכ"כ שהם מהנשרפין ואפרן מותר אבל שאר איסורי הנאה אשר הם מהנקברים גם ע"ג גחלים אסור לרבי ועיין בר"ן לכן נקט הני ומה דאחז קליפין וקש ולא תני סתם תנור שהסיקוהו בערלה ובכ"כ ולומר שרצה להודיענו שערלה נוהג בקליפה כמו בפרי וכן בכ"כ שגם הקש נאסר אין כאן מקומו דכאן בדין התנור והפת הוא עוסק לא בגוף דין ערלה וכ"כ ונראה ע"פי מה שכתבו התוספת במסכת שבת דף כ"ה ע"א בסוף ד"ה הא בחול וכו' דשמן ותבואה חשיבי טפי בעין מעצים אם כן לכך נקט קליפי ערלה וקשין של כ"כ דאפילו בהני הפת אסורה לרב או לרבנן דבשמן של ערלה ותבואה של כ"כ גם רבנן מודו דיש שבח שלהם בפת ובתנור

שם אימר דשמעת לרבי משום דיש וכו זוז"ג מי שמעת ליה ומה דאסר רבי באפו בו את הפת היינו בחדש בהיסק ראשון דליכא שום היתר ומה שאמר בישלה ע"ג גחלים ד"ה מותר היינו משום דהגחלים כדר הם היתר כמו אפר ואם כן יש זוז"ג חום התנור שהוא איסור בהיסק ראשון וחום הגחלים וזוז"ג שרי ודלא כמהרש"א שנדחק בזה ומ"ש התוספת דיש לחלק בין גחלים לאפר היינו למסקנא אבל לפי ההוה אמינא ודאי היינו צריכין לומר שדין הגחלים כדין האפר והא דמספקא ליה דוקא לרבי אי ס"ל זוז"ג ולא מספקא אליבא דרבנן לאידך גיסא דמנ"ל דפליגי ביש ש"ע בפת והא דמתירין הפת היינו בהיסק שני משום זוז"ג ורבי סובר זוז"ג אסור אבל בה"ר בתנור חדש דכ"ע הפת אסורה דיש ש"ע בפת דאם כן יוקשה אמאי נקט פלוגתייהו בפת הוה להו לפלוני בתנור עצמו בחדש דלרבי יותץ ולרבנן יוצן אלא ודאי רבנן אפילו בחד גורם שרו ובתנור לא משכחת חד גורם לכך נקט אפה בו הפת וקאי על התנור בה"ר אפה הפת ואפ"ה שרו רבנן דל"ל ש"ע בפת ותנור ובזה אתי שפיר לקמן דשמואל אפיך ותני רבי אומר הפת מותרת וכו' כי היכי דניקום רבנן לאיסורא משום דשמואל ס"ל להלכה יש ש"ע בפת ולכאורה קשה אכתי לא היה צריך להפך דהרי אפשר לפרש טעמייהו דרבנן שהפת מותרת היינו בהיסק שני ומשום זו"ז גורם ובזה אתיין רבנן כהלכה שהרי שמואל עצמו ס"ל בע"ג דף מ"ט ע"א הלכה כר' יוסי דזוז"ג מותר ולפי מ"ש ניחא דעל כרחך חכמים אפילו בה"ר מתירים מדפליגי בפת ולכך הוצרך למתני בהיפך: שם אילימא ר"א דשאור ואין להקשות כי היכי דהקשה לרבי אימור דשמעת כ ליה לרבי דיש ש"ע בפת זוז''ג מי שמעת ליה ה"נ יש להקשות לר"ה להיפך אימור דשמעת ליה לר"א דזוז"ג אסור אבל יש ש"ע מי שמעת ליה ואכתי למה יותץ כיון דאין ש"ע בתנור ונראה דבשלמא על זוז"ג אכתי לא שמענו שיש שום תנא דס"ל זוז"ג אסור שפיר הקשה אימור דשמעת לרבי וכו' אבל ביש ש"ע דעל כרחך רבי ודאי סבר יש ש"ע א"כ למה יהיה תמוה אם נימא דגם ר"א סובר בזה כרבי דף כ"ז ע"א ואת"ל זוז"ג מותר והכא משום דיש שבח עצים בפת וכו לשון זה הוא תמוה דאטו אם רבי גם כן סובר זוז"ג אסור מי לא צריכנא למימר דיש שבח עצים בפת והלא אם אין שבח עצים בפת