צל"ח פסחים נב

אינם אישים למזבח וכיון דלא שייכא בהו אכילה כלל לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח לא אתרבו מוהבשר ואמרתי ישמח לבי בחכמת בני כי סברא ישרה מאד ואמרתי על עצמי דנפק ממך טעמא מאלפך ואעפ"כ לא דחיתי סברתי לחלוטין שהרי במנחות דף ק"ב ע"ב שהקשה לר"ש דכל העומד לישרף כשרוף דמי פרה ופיגול מ"ט מטמאי ט"א עפרא בעלמא נינהו ומשני ג"כ דחבת הקודש משוי להו אוכלא והרי הני אינם שוב אכילת מזבח וגם לא אכילת אדם דעפרא נינהו ואפילו הכי משוי להו חבת הקודש אוכלא ועקר הדבר תלוי שיהיה דבר עב וגוש וקשה כעין אוכל כמו"ש התוס' בחולין דף ל''ו ע"ב בד"ה עצים ולבונה יעויין שם והדבר צריך תלמוד כי מצד הסברא דברי בני ברורים בטעמן. [קלד] תוספת ד"ה נתני נמי וכו וה"ה דהוי מצי למימר וכו' קרי א כאן והבשר אשר יגע וכו' עיין לעיל מ"ש בסימן קכ"ד ולפי דברינו נדחית קושיא זו עיין שם ודו"ק ועוד נלע"ד לתרץ קושיית התוס' ע"פי מ"ש התוס' לעיל דף י"ד ע"ב בד"ה ואלו הכא שנשארו בתימא דשלישי דט"י רביעי בקודש מק"ו ממח"כ יעויין שם והנה התוס' שפיר הקשו שהרי באמת חזינן דשלישי של ט"י אינו עושה רביעי בקודש שהרי בסוטה דף כ"ט ע"ב אמר ר' יוחנן על דברי ר' יוסי טעם בריבי אינו יודע דאיכא למימר אוכל מחמת ע''י יוכיח יעויין שם אבל עכ"פ יש מקום לפרש דברי ר' יוסי דרוצה בא לפסול לרביעי בקודש אפילו ע"י אוכל הבא מחמת ט"י בקל וחומר ממח"כ כקושיית התוספות וט"י שעושה שלישי בתרומה היינו מדכתיב הערב שמש לתרומה אפילו בכלים והוא רק לנגיעה אם כן הכלי שהוא ט"י פוסל התרומה אבל לא מצינו שנקרא טמא שנימא שיעשה רביעי בקודש מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא ואיצטרך לזה כ"ו ואם כן לא הוה מצי לאכוחי דר' יוסי לא סביר לי'ה כר"ע מדאיצטרך ק"ו דיש לדחות דהק"ו אתי לשלישי מחמ' ט''י שיעשה רביעי ולכך הוצרך להוכיח מדלא תני נמי רביעי בתרומה וכיון שכבר מוכח דר"י לא סבר כר"ע שוב באמת אמרינן דר' יוסי לא קאי כלל על שלישי של ט''י

[קלה] ד"ה שאין טומאת ידים וכו' ותירץ ר"י כו' אלא מסתמא כשגזרו אסתם ידים שיהיו שניים גזרו כמו כן וכו' ועיין מהרש"א דעל ידים שנגעו בשני לא גזרו אז והיינו הך דחגיגה והדבר צריך טעם ונלע"ד דמסתמא מה שגזרו על סתם ידים מפני שהן עסקניות לא מפני חשש שמא נגעו באב הטומאה חששו דמסתמא אדם נזהר מליגע באב שהרי יודע שאב הטומאה מטמא אדם אבל גזרו מפני שהם עסקניות שמא נגעו בראשון שבזה אינו נזהר שהרי אין ראשון מטמא אדם ואם כן שעיקר גזירת סתם ידים הוא מפני חשש שמא נגעו בראשון ממילא ק''ו כשנגעו ודאי בראשון שנטמאו ידים אבל בנגעו בשני אין הוכחה שאולי לא חששו רק נגיעת ראשון אבל על נגיעת שני אפי' ודאי נגע לא חששו. [קלו] ע"ב אמר רבא הנח לטומאת סכין וכו' הא אין אוכל מטמא כלי:

לפי מ"ש לעיל בסימן קל"ב נסתרו דברי רבא דקאמר אפילו בחולין וכו' מאי אפילו ואדרבה בקדשים אי האי סכין כלי שרת הוא לא גרע מעצים ולבונה ואם כן שפיר מקבל טומאה מהבשר וק"ו מהמחט ואפי למאן דס"ל דעצים ולבונה מעלה בעלמא מדרבנן הוא עכ"פ מדרבנן ראוי להיות טמא ומכאן ראי' ברורה לדברי בני הרב החריף מוהר"ר שמואל שכתבתי לעיל שאין שום הוה אמינא להיות כלי בכלל עצים ולבונה [קלז] שם אין כלי מטמא כלי וכתבו התוס' דלית ליה דרב יהודא ור"י עצמו צריך לומר דכיון דעזרה רה"ר הוא לא שייך זכינו שאין טומאת כלים במקדש דהרי בכל רה"ר ספק טומאה טהור ורבא מוקי ליה אפילו ודאי נגע הסכין במחט אפילו הכי טהור דאין כלי מטמא כלי ולרב דמיירי בספק נגע צ"ע דמאי קמ"ל בהך עדות דבשלמא הידים טהורים טובא קמ"ל והרי באמת לר"ע זכינו וכו וכמו"ש התוס' בד"ה שאין טומאת ידים וכו' אבל מה שהבשר טמא והסכין טהור לא קמ"ל מידי ובשלמא לשיטת רשאי בדף כ' ע"א בד"ה ובשעת שחיטה עיין שם היא גופא קמ"ל דתלושין מכשירין אבל לשטת התוס' מאי קמ"ל ואפשר דהיא גופא קמ"ל דע"י העור הוכשר הבשר אבל במה שאמר שהסכין טהור קשה פשיטא דספק טומאה ברה''ר ספיקו טהור ואולי היא גופא קמ"ל דעזרה רה"ר לטומאה והיינו דדייק רב אשי לקמן בלשונו ואמר זאת אומרת עזרה רה"ר וכו' ולא קאמר סתם עזרה רה"ר וכו' כוונתו דמשנה זו קמ"ל דבר זה ועוד נלע"ד דקמ"ל דטהורות אפילו לכתחלה ולא מצרכינן להו טבילה דבשאר ספק טומאה ברה"ר מסקינן במס' ע"ג דף ל"ז ע"ב דלכתחלה אמרינן להו הא מיא בשיקעתא דנהרא וכאן במקדש אף שיש כאן מים לטבול אמרינן להו שהם טהורים ואי קשיא אם כן שוב הוה ליה לר"ע למימר זכינו שאין טומאת כלים במקדש ונראה דזה היה כוונת רש"י בריש סוגיין בד"ה זכינו זכות וטובה וריוח מהפסד קדשים וכו' ונתקשה הפ"י דלמה לא פירוש בקיצור זכינו היינו שזכינו לדין ולפי מ"ש ניחא דהיה קשה לרש"י לרב שהטעם משום עזרה רה"ר והקילו במקדש טפי משאר רה"ר הוה ליה למימר זכינו גם על כלים ולכן פי' רש"י זכינו ריוח מהפסד קדשים וזה לא שייך בכלים דבלאו הכי אי אפשר לבוא להפסד קדשים דהרי מה דלא אפשר בטבילה טהור בכל ספק טומאה ברה"ר ולענין הכלי עצמו להצריכו טבילה היכי דאפשר אין כאן הפסד [קלח] שם אדם וכלים נמי ליטמא ויש להקשות הרי הוא עצמו ידע דהאי מחט דבר שאין בו דעת לשאול כדפריך הוא עצמו בתר כן ואם כן מאי פריך מכלים ונראה דכשם שאמרו שם במסכת ע"ג דף ל"ז ע"ב בספק טומאה ברה"ר דלכתחלה אמרינן להו זילו טבולו ה"נ בדבר שאין בו דעת לשאול דהרי שניהם מסוטה למדו וכשם שמחמירים ברה"ר לכתחלה הכי נמי בדבר שאין בו דעת לשאול והמקשה היה סובר שהסכין והידים טהורים פירושו אפילו לכתחלה אין צריך טבילה ועל זה הקשה אדם וכלים נמי ליטמא עכ''פ לכתחלה ואם הקילו בזה במקדש היה לו לר"ע לומר ג"כ זכינו שאין טומאת כלים במקדש וכמ"ש לעיל וכדמשני ליה דהוי ספק טומאה ברה"ר וכו' וא"כ או דמפרש טהורים בדיעבד או דמפרש אפילו לכתחלה ור"ע דלא קאמר זכינו הוא מטעם שכתבתי למעלה בכוונת רש"י שוב הקשה דלפי זה אפילו ברשות היחיד גם כן טהור משום דבר שאין בו דעת לשאול קלט דף כ ע"א גוז משקין דרישא והא דלא קאמר גוז כלים ואף דחשי' כאן טומאה של תורה כדמסיק דלא אשכחן משקין מטמאין כלי והיינו מן התורה מ"מ הרי אליבא דר"ע אתיא הך בריית' כמו שפירש רש"י בד"ה ואוכלין מטמאין את המשקין ולר"ע גם משקין מטמאי' אחרים מן התורה ובשלמא לשטת התוספת דף ט"ז ע"א בד"ה ור"י לטעמיה דר"מ סובר אפי' לר"ע טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ניחא דלא רצה לאוקמי בפלוגתא דתנאי אבל לפי הפשוט במשמעות הסוגיא דמשמע דאליבא דר"ע כ"ע מודו דיטמא דמשקין לטמא אחרים קשה ונראה דניחא ליה לפרש דברי התנא על סדר טומאות המפורשים כסדר הזה בפסוק כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל וכו' יטמא דהיינו שרץ כלי שהוא התנור וכלי אוכל ואוכל משקה [קמ] רש"י ד"ה האי בשר וכו' הה"ד דהוה מצי בעי אקרא וכו' ונלע"ד לפי מה דפירוש רש"י בד"ה ונהדר פרש דקס"ד דתור' משקה עליו שהרי בשעה זו השקה אותה א"כ איכא למימר דהמקשין ידע מהתירוץ שהיה לו פרה של זבחי שלמים וכו' ולכך לא הקשה אקרא אבל כאן הקשה שעקר כוונתו על קושיא השניה דאי מיירי שהשקה אותה סמוך לשחיטה אם כן תורת משקה על הפרש ונהדר פרש וכו' כדמסיק

[קמא] בא"ד ואיכא למימר בשר דקרא וכו' שהרי נאכל בכל העיר וכו' א דברי רש"י הללו סותרין סוגיא דש"ס בחולין דף ל"ו ע"ב דרוצה להוכיח מהך קרא דחבת הקודש דאורייתא דהאי בשר דאתכשר במאי יע"ש ולשטת רש"י נסתר דברי הגמרא דהרי שלמים נאכלים בכל העיר ועוד איך נעלם מרש"י דשם בחולין באמת בעי לה אקרא ומשני כמו כאן שהעבירה בנהר ונראה דרש''י גופיה מודה דזה דוחק לאוקמי בנטמא בעיר ולא בעזרה ולכן שם בחולין דלאו דרך קושיא אמרינן כן אלא דרך פלפול לפרש טעמיה דריש לקיש דחבת הקודש דאורייתא וקאמר דנפיק ליה מהך קרא ודחה על זה דאיירי שהעבירה בנהר שהוא אוקימתא מרווחת יותר מדנימא שמיירי בירושלים אבל כאן פירש רש"י על המקשה שלא ידע מתירוץ זה למה לא הקשה על קרא ומתרץ רש"י שעל הקרא עכ"פ נוכל לתרץ בדוחק דמיירי שנטמא בירושלי' ועוד נלע"ד דשם בחולין דבא לפרש טעמיה דריש לקיש שסובר חבת הקודש דאורייתא ואיכא למימר דרשב"ל סובר כרב פפא לקמן דף כ"ד ע"ב דמוקי והבשר לרבות את האימורין ואם כן האימורין במה אתכשרו שהרי נפסלים ביוצא ועל כרחך בעזרה היו ולכך אי אפשר לתרץ שנטמאו בירושלים אבל כאן שפיר כתב רש"י שהמקשה לא הקשה אקרא שהרי למאן דלא סבר כרב פפא לא מוקמינן לרבות את האימורין ושפיר יש לתרץ שנטמא הבשר בירושלים והיה צריך להקשות על רב פפא וממילא עדיפא ליה להקשות על הברייתא ובגוף הדבר עיין למטה [קמב] שם ד"ה להכי נקט של זבחי שלמים וכו' שתהא נוחה להפשיטה כדאמרינן בסיומא דביצה והש"ך בי"ד סימן ל"ט ס"ק ל"ב פירש דמה דאמרין בשלהי ביצה משקין וכו' משום סירכא דמשכא היינו סירכא שבריאה שמתנתקות ע"י השקאה ומסוגיא זו יש ראיה לפירוש רש"י שם ותיובתא לפירוש הש"ך דלפירוש הש"ך הדרא קושיית רש"י לדוכתא למה נקט זבחי שלמים והרי אפילו חטאת ואשמות אם ימצא טריפה ע"י סירכא שבריאה ודאי שיהי' צריכין להביא קרבן אחר וניחא להו להשקות הבהמה סמוך לשחיטה שלא ישאר שום סירכא ומדנקט כאן פרה של זבחי שלמים דוקא מוכח כפירוש רש''י [קמג] ובגוף הדבר שכתב רש"י דלהכי לא בעי אקרא משו' דבשר שלמים נאכל בכל העיר ושם מדיחין אותו ומבשלין אותו וכו' יש לתמוה שהרי כאן שהקשה דמשקי בי מטבח יא אין מכשירין ע"כ סבר דתלושין לא מכשירי מן התורה וכמו"ש התוס' כאן בד"ה לא דיין ובו וא"כ איזה הכשר יש ע"י הדחה וע"י הבישול דאטו מוליך הבשר לנהר להדיחו הלא מסתמא בביתו שאוכל שמה מדיח ומבשל והרי תלושין אין מכשירין ונראה דרש"י לשיטתו דלעיל דף ט"ז ע"א בד"ה ותלושין מי מכשירין פירש רש"י דאמים הוא דמתמה אבל שאר משקין כולהו תלושין נינהו יעויין שם ואם כן איכא למימר שמדיחין ומבשלין אותו במשקין כמו יין וכדומה ואמנם זה דוחק ונראה דרש"י לפי הנראה מדבריו כאן בשמעתין סובר דתלושין מכשירין שהרי פירש והעבירה בנהר ועדיין משקה טופח ומן העור נופל על הבשר ועיין בתוס' בד"ה ובשעת שחיטה ועכ"פ לרש"י בשמעתין תלושין מכשירין ואפ"ה משקי מטבחיא אינו מכשיר וצ"ל דסוגיא זו סבירא ליה כרב פפא דמשקי בי מחבחייא הלכתא היא ובזה הונח לי לתרץ ג"כ דלא תקשה על רש"י מסוגיא דחולין דקאמר אקרא האי בשר דאתכשר במאי דסוגיא דכאן אזלי לרב פפא ואם כן תלושין שפיר מכשירין אף שמשקי מטבחיא אינו מכשיר ולהכי לא בעי אקרא משום דמבשלין אותו חוץ לעז ה בכל העיר ומתכשר בהדחה ובבישול ש אבל סוגיא דחולין אזלי לשאר אמוראי דלא ס"ל משקי בי מטבחיא הלכתא היא ואם כן הא דמשקי בי מטבחיא אינו מכשיר הוא משום דתלושין אינן מכשירין מן התורה ואם כן אף שנאכל בכל העיר אכתי ליכא הכשר דהרי תלושין אינן מכשירין מן התורה ולכן שפיר בעי אקרא גופיה האי בשר דאתכשר במאי אלא דלפי זה קשה מאי משני שם בחולין כגון וכו' והעבירה בנהר ובשעת שחיטה עדיין משקה טופח וגם שם פירש רש"י ומן העור נופל על הבשר והרי שם עקר הקושיא דתלושין אין מכשירין וא"כ מה מהני מה שנופל מן העור על הבשר ולכן מחורתא כמו''ש לעיל [קמד] תוס' ד''ה ובשעת שחיטה וכו' ואין נראה דאם כן הוו להו תלושין וכו וליכא אלא חד קרא ומוקי במחוברין ולהכי נקט והעבירה בנהר שהוא מחובר עכ"ל התוס' ואני אומר דממה שנקט ירה בנהר והעבירה בנהר אין ראיה דתלושין אין מכשירין אבל הא דנקט העב הוא משום שאם היתה שותה בכלי לא היה בא שום מים מבחוץ על