צל"ח פסחים נא

על כרחך דתני שלישי לאפוקי רביעי דאפילו פסול לא משכחת ותני רביעי לאפוקי חמישי דאפילו פסול לא משכח' לה ולהכי קאמר שלישי אין רביעי לא רביעי אין חמישי לא

[קל] רש"י ד"ה אמר לי וכו ואוכל שלישי לרבי יוסי וכו' וס"ל טומא' עושה כיוצא בה בקדשים דברי רש"י הללו מרפסין איגרא דלפ"ז דבקדשים עושה כיוצא בו למה כתב רש"י דלא משכחת לר' יוסי רביעי בקודש רק מדרבנן הלא שפיר משכתת לה מן התורה אוכל מאוכל ומהרש"ל ומהרש"א נדחקו בזה מאוד וכבר כתבתי לעיל סימן צ"ז פירוש נכון בדברי רש"י ששמעתי מהמנוח החריף הגדול הרב מוהר"ר פייבש זצ"ל מזלאטשוב והוא דבר נחמד ואמיתי ואמנם הנלע"ד בזה ע"פי מה שכתב רש"י בעמוד הקודם בד"ה ולמדנו שלישי מן התורה שלא תאמר דיו וכוונת רש"י דאי לאו דכתיב קרא מיוחד לשלישי לא היה מהני אף אם היינו יודעים שלישי ממקום אחר אפ"ה לא היינו לומדים רביעי מק"ו והוה אמרינן דיו ועיין מהרש"א מ"ש בתום בד"ה ולמדנו שלישי ועיין לעיל בדברינו בסימן קכ"ז ולפי זה עכשיו דסבר ר' יוסי דבקדשים טומאה עושה כיוצא בה וכתבו התוס' לעיל דף י"ד ע"א בד"ה אבל תרומה וקדשים דנפקא לי' מוהבשר אשר יגע בכל טמא ולפי זה אף דילפינן ממילא מוהבשר אשר יגע בכל טמא שלישי דמי לא עסקינן דנגע בשני מ"מ אינו קרא מיותר לזה דבלא"ה איצטרך לטומא' עושה כיוצא בה ואם כן שוב ליכא למילף רביעי בק"ו דאמרינן דיו דיו וא"כ יפה כתב רש"י דלר''י רביעי בקודש מדרבנן דממ"נ אם אין טומאה עושה כיוצא בה לא משכחת לה מן התורה ואם טומא' עושה כיוצא בה בקדשי' אמרינן דיו ולא מצינו למילף מק"ו אלא דרש"י מדויל ידו משתלים דהרי רש"י עצמו לעיל דף י"ד ע"א לא פירש כפירוש התוס' אלא פי' דבקדשי' עושה כיוצא בה דילפינן מנבואת חגי ולכן אומר אני דלפי פירוש רש"י באן מוכח לר' יוסי משקין אינן מטמאין אוכל אפי' בקדשים וכמו שהארכתי לעיל סימן ס''ו בכוונת רש"י בכאן ולפ"ז שוב ממילא רביעי בקודש לאו דאורייתא שהרי יש לנו פרכא דאיך נילף בק"ו ממח"כ וכו שלישי שפסול בת ומה א"ד שיעשה רביעי בקודש אנו אומרים משקין יוכיחו ואפילו אם ראשונים או שניים שפסולים בחולין ואפ"ה אינן עושים אפי שני או שלישי בקודש והה"ד שלישי אף שפסול בתרומה לא יטמא יותר בקודש וכמו כן מעיקרא דדינא בשלישי בתרומה פרכא דאיך יליף ק''ו מט"י שפסול בחולין ג"כ אנו אומרים משקין ראשונים ושניים יוכיח שפסול בחולין ואפ"ה אינן פוסלים יותר בתרומה ולכן פירש רש"י שהוא רק מדרבנן ומה שכתב רש"י והאיך יבוא לידי רביעי היינו איך נייתי אותו בק"ו דכיון דמשקין אינן מטמאי' אחרים משקין יוכיחו ואין לומר היא גופא נייתי בקל וחומר שמשקין יטמאו אחרים בתרומ' וקדשים בק"ו מט"י שמותר בחולין פוסל בתרומה משקה ראשון ושני שפסולים בחולין א"ד שיפסלו אחרים בתרומה וקדשים יש לומר דבזה שוב אמרי' דיו כחולין מה חולין המשקה פסול ואינו פוסל הה"ד תרומה וקדשים דהרי אין לנו מקרא מיוחד בתרומה וקדשים שמשקים יהיה להם אפי' טומאת עצמן רק כי היכי דבחולין פסולים דילפינן מטמא היא שאוכל מטמא משקה או מכל משקה יטמא והה"ד בתרומה וקדשים ומה שאין לו מקרא מיוחד אמרינן א לדעת רש"י דיו:

[קלא] ועכשיו שזכינו לדין זה לדון בק"ו הזה מטבול יום ומחוסר כפורים שמשקין יטמאו אחרים בתרומה וקדשים אומר אני גוף הפירוש לעיל בדברי הגמרא דף ט"ו ע"ב דקאמר ואזדא ר"מ לטעמי' ור''י לטעמי' שנלאו מפרשי הש"ס לברר דבר זה באר היטב דרש''י כאן פי' דלשטתייהו היינו לר"ע דנזכר במשנתינו ועל זה קשה קושיית התוספת לעיל דף ט"ז ע"א בד"ה ור' יוסי לטעמיה דמי לא מודה ר"מ דלר"ע טומאת משקין דאורייתא ותירץ של הרב יוסף ירושלמי שם הוא דחוק ועוד כמה קושיות על זה וכאשר הארכנו לעיל בסימנים הקודמים ועיין סי' ס"ד ס"ה ס"ו ס"ז והנלע"ד כעת בזה דודאי ר' יוסי אף דלא דריש יטמא יטמא ואין משקין מטמאין אחרים בחולין אבל בתרומה וקדשים מטמאים אחרים מק"ו זה עצמו של ע"י ומח"כ כדרך שיליף רביעי בקודש והא דאמר רשב"ל ר יוסי בשטת ר"ע רבו אמרה ולדידי' אפילו לית ליה שטת ר"ע רבו ולא דריש יטמא יטמא אפ"ה אית ליה בתרומה וקדשים מק"ו וא"כ שפיר קאמר לאוכלים טמאים והיינו בתרומה וקדשים וזה קשה ג"כ למה שכתבתי בסימנים הנזכרים דלר' יוסי משקין מטמאים בקדשים מטעם והבשר אשר יגע בכל טמא ומשקה אקרי טמא לר' יוסי כמבואר לעיל ואומר אני הא ודאי דמה דאמר ר"מ לעיל ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור היינו אפילו בתרומה וקדשים דאלת"ה אדמפליג בין ליטמא ובין לטמא היה לו לחלק בלטמא אחרים גופיה וכך היה לו לומר ספק משקין לטמא אחרים בחולין טהור ובקדשים טמא ואז שמעינן חדא דאית בה תרתי שמעינן דלטמא אחרים בקדשים טמא ושמעינן מינה דטומאת עצמן אפי' בחולין יש להם דאל"כ מנא ליה טומאת אחרים בקדשים כלל וצריך לומר או לפי מ"ש בסימני' הנזכרים מקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא או לפי מה שאני אומר כעת מק''ו וט"י ומכלל דעכ"פ משקין עצמן טמאים בחולין דהרי עקר הק"ו הוא מה ט"י ומח"כ שמותרים בחולין וכו' משקין שפסולין וכו' וכן אי ילפינן מוהבשר אשר יגע וכו' צ"ל דמשקין אקרי טמא ואם כן היינו לומדים דבקדשים מטמאים אחרים והיינו לומדים לטומאת עצמן אפילו בחולין משא"כ עכשיו דמפליג בין ליטמא ובין לטמא לא שמעי' לטמא אחרים בקדשים ובפרט לפי מ"ש בעת משום הק"ו אולי לית ליה הק"ו דר' יוסי משום פירכא דדור אחרון אלא ודאי דבאמת לית ליה דמשקין מטמאים אחרים בקדשים ולית ליה ק"ו דר' יוסי וגם לית ליה לימוד דוהבשר אשר יגע וכו' וא"ב הוכחנו דר"מ דאמר לטמא אחרים טהור כללא כי"ל בין בחולין ובין בתרומה וקדשים אם כן ר' יוסי דפליג ואמר לאוכלים טמאים גם כן סתמא קאמר ומסתמא על כל מלתא דר"מ פליג ובין בחולין וכו' קאמר לאוכלין טמאים ולכך אמר רשב"ל דבשטת ר"ע רבו אמרה אבל בתרומה וקדשים שפיר אפי' לשטת עצמו אית ליה מק"ו ושפיר קאמר ר' ירמיה ר"מ לשטתו ור' יוסי לשטתו ומה שמביא לעיל על מימרא דר' ר"מ לשטתו ור"י לשטתו דתניא ספק משקין וכו' אין זה לשונו ירמיה דאמר של ר' ירמיה רכ ור' ירמיה סתם אמר ר"מ לשטתו ור' יוסי לשטתו אלא שהש"ס הביא על זה הך ברייתא והיינו קודם שזכינו לדברי רשב"ל דר' יוסי בשטת ר"ע אמרה והוה סבירא לן דר' יוסי לשטת עצמו אמר כן הביא הש"ס זה לפרש כוונת ר' ירמיה על ברייתא זו אבל לבתר דמסקינן ר' יוסי בשטת ר"ע רבו אמרה ולי' לא סבירא ליה אף שכתבתי שעכ"פ בקדשים שפיר סבירא ליה מכל מקום זה לא נזכר בברייתא זו אבל כוונת ר' ירמיה באמרו ר"מ לשטתו ור' יוסי לשטתו לא על ברייתא זו לחוד ומה דאמר ר"מ לשטתו כוונתו שפיר על ברייתא זו דר"מ מטהר אפילו בקדשים וכמו שהוכחנו ומה דאמר ר' יוסי לשטתו כוונתו על הך ברייתא דאמר ר' יוסי מנין לרביעי בקודש וכו' ואם כן יליף ק"ו וממילא גם במשקין איכא ק"ו זה ולפי מ"ש בסימנים הקודמים כבר פירשתי כוונת ר' ירמי' דלר' יוסי דסבירא ליה דיטמא אינו הכשר א"כ איקרי טמא ושייך והבשר אשר יגע וכמפורש למעלה

[קלב] ועוד אני אומר לפי מה שאני אומר השתא דטעמיה דר' יוסי דבקדשים משקים מטמאין אחרים הוא מק"ו ממילא מוכח דר' יוסי דאמר לעיל לאוכלים טמאים כוונתו אפילו חולין ויפה אמר רשב"ל דבשטת ר"ע רבו אמר וההוכחה שכוונתו לאוכלין אפילו לאוכלין דחולין דאלת"ה רק דנחית לחלק וכוונתו דלאוכלין משכחת לה שיהיו טמאים דהיינו בקדשים ותרומה אם כן מה דאמר לכלים טהורים היינו דבכלים לא משכחת שיהיו טמאים כלל והרי גם בכלים יהיו טמאים בקדשים ואף שאין משקה שאינו אב הטומאה מטמא כלי מן התורה דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה אומר אני סברא חדשה שלא קדמני שום ראשון או אחרון ומפרשי הש"ס בזה וזהו דלא שייך כלל זה אלא בכלי חול אבל כלי שרת של קודש מקבל טומאה אפי' מראשון ושני דבשלמ' בכלי חול שעקר טעם קבלתו טומאה הוא מצד שהוא כלי ואם היה גוש עץ או מתכת אינו מקבל טומאה כלל דאפילו כלי שלא נגמר מלאכתו אינו מקבל טומאה זה שאינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה וכדילפינן דאוכלין ומשקין מטמאים מאויר כ"ח ואין כל כלים מטמאים מאויר כ"ח אבל בקדשים מאן דס"ל דוהבשר לרבות עצים ולבונה הוא לימוד אמיתי ולא אסמכתא בעלמא והיינו ריש לקיש דמבעי' ליה אם מונין בו ראשון ושני מן התורה מכלל דלפסולי גופיה פשיטא ליה שהוא מן התורה כמפורש בחולין דף ל''ו ע"ב דקאמר ריש לקיש לשרוף קמבעיא ליה מכלל דחבת הקודש דאורייתא ודריש לה מוהבשר אשר יגע בכל טמא כמפורש שם ואם כן אפי' מראשון ושני עצים ולבונה מקבלים טומאה וכדאמרינן כאן מי לא עסקינן דנגע בשני וא"כ גם בזה כתיב והבשר לרבות עצים ולבונה וממילא דגם ט"י פוסל עצים ולבונה כשם שפוסל בשר קודש וכיון דגוש עץ של הקדש מקבל טומאה מראשון ושני ואטו כלי עץ בשביל שהוא כלי יהיה גרוע מגוש עץ בעלמא ודל חשיבות הכלי ממנו והרי הוא עץ אפילו הכי מקבל טומאה מראשון ושני ומה שאמרו אין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה היינו בכלי חול אליבא דכולי עלמא או בכלי קודש לרב אשי דאמר לקמן דף ל"ה ע"א דוהבשר לרבות עצים ולבונה הוא מעלה בעלמא ומדרבנן וכמו שפירש רש"י בשמעתין בד"ה אלמא קסבר וכו' ואם כן דלמ"ד עצים ולבונה הוא מן התורה גם כלי קודש מקבל טומאה אפילו ראשון ושני וגם מטבול יום ולפי זה כשם שסבר ר' יוסי דמשקין לטמא אוכל בקדשים הוא מן התורה מק"ו הכי נמי משקים לטמא כלי של קודש הוא מן התורה מק"ו זה עצמו מה טבול יום ומח"כ שמותרים בחולין פוסלין בקדש אפילו כלי דלא גרע מעצים ולבונה משקים שפסולים בחולין א"ד שיפסלו כלי של קודש ואיך קאמר ר' יוסי לכלים טהורים אלא ודאי דלכלים טהורים דקאמר ר' יוסי היינו דאיכא כלים שהם טהורים דהיינו כלי חול ואם כן לאוכלים טמאים היינו אפילו אוכל חולין ולפי זה שפיר קאמר רשב"ל ר' יוסי בשטת ר"ע רבו אמרה וליה לא ס"ל והיינו ריש לקיש לשטתו דסובר והבשר לרבות עצים הוא לימוד גמור מן התורה ולכן ריש לקיש לשטתו באמת מפרש לעיל דף ט"ז ע"א מדבריהם דר"א ור"י ולא ס"ל אוקימתא דר' ירמיה אבל ר' ירמיה סביר' ליה כרב אשי דוהבשר לרבות עצים הוא מעלה דרבנן ומדאורייתא אין עץ מקבל טומאה אפילו בעצי קודש ולדידי' שפיר אין כלי מקבל טומאה אלא מא"ה אפי' בקדשים ושפיר אמר ר' יוסי לכלים טהורים דבכלים לא משכחת שיהיו טמאים אפילו בכלי שרת ולאוכלים טמאים היינו שיש אוכלים שהם טמאים דהיינו תרומה וקדשים דיליף להו בק"ו ור' יוסי לשטת עצמו אמרה ושפיר קאמר ר"מ לשטתו ור"י לשטתו:

[קלג] כל זה עלה במחשבתי בראשית העיון והדרנא בי' דאפילו אם ק כלי קדש מקבל טומאה מראשון ושני דומיא דעצים ולבונה מן התורה אפילו הכי במשקין ליכא ק"ו שיטמאו כלים או עצים ולבונה אפילו בקדשים שהרי שרשו ועקרו של הק''ו הוא צומח מן החולין מה ט"י שמותר בחולין או מתרומה מה מח"כ שמותר בתרומה וכו' ומק"ו זה אין ללמוד אפילו משקה ראשון שיטמא כלים או אפי עצים ולבונה בקדשים דאנו אומרים דיו בחולין ואין משקה יכול לטמא בקדשים אלא דבר שראוי להיות שני בחולין או שלישי בתרומה אבל דבר שאינו יכול להיות שני בחולין ולא ג בתרומה אין להביא מק"ו זה שאיך תאמר משקה שפסול בחולין א"ד שיטמא בקדשים אנו אומרים שיטמא בקדשים דבר שיכול להיות פסול בחולין ותרומה לאפוקי כלים ועצים ולבונה שאינם יכולין להיות שני לא בחולין ולא בתרומה ומפרך ק"ו אין כאן שאנו אומרים אהני ק"ו ואהני דיו אהני ק"ו שיטמאו משקין אוכלין של קדשים ואהני דיו שלא יטמאו עצים ולבונה וכלים ואין להקשות לפי זה איך כתבו התוס' בד"ה לא לשתמיט וכו' דמשכחת רביעי בקודש ע"י עצים ולבונה והרי כאן ג"כ איכא למימר דיו שלא יטמא אלא דבר שכיוצא בו יכול להיות שני בחולין ושלישי בתרומה נראה דשאני רביעי כיון דלא משכחת לה כלל בענין אחר רק ע"י עצים ולבונה אם כן אי אמרינן דיו מפרך ק"ו וגם על גוף החידוש שחידשתי דכלי הקודש יקבלו טומאה אפילו מראשון ושני דלא גרעי מעצים ולבונה השיב בני הרב החריף ושנון מאוד מוהר"ר שמואל נ"י שאין הנידון דומה דעצים ולבונה אף שאינם מאכל אדם הם אכילת מזבח ולכך אתרבי מוהבשר משא"כ כלים אף שהם כלי שרת