צל"ח פסחים נ

ולכן כתוב בתנור הבא משרץ שהוא ראשון מכל האוכל וגו' יטמא שהתנור שהות ראשון עושה האוכל שני אבל יטמא דגבי משקין שבתנור על כרחך יטמא הוא דאי טומאת עצמן למה לי קרא והא מדכתיב באוכל משרץ טמא הוא שאינו עושה כיוצא בו מדאצטריך למעוטי כיוצא על כרחך מטמא משקין ומעתה ק"ו ומה אוכל הבא משרץ שאינו מטמא אוכל מטמא משקה כלי הבא משרץ שמטמא אוכל ק"ו שמטמא משקה וא"כ יטמא דגבי משקה ל"ל אלא על כרחך אם אינו ענין לטומאת עצמן על כרחך יטמא הוא לטמא אחרי' ולפי זה לא סבר ר' יוסי כר"ע דדריש באוכלין דככר שני עושה שלישי אבל במשקין שפיר שני עושה שלישי שמשקה שני עושה שלישי בחולין ומעתה לא הי' יכול להקשות מגוף דברי ר' יוסי בברייתא דבסמוך דקאמ' מנין לרביעי בקודש וכו' דשם רצונו ללמוד אפי' שני שהוא אוכל יעשה שלישי בתרומ' ורביעי בקודש ושלישי זה באמת טהור הוא בחולין דבאוכל לא דריש יטמא לטמא אחרים והוצרכנו ללמוד שלישי בתרומה אף משני זה בק"ו מטבול יום ורביעי בקודש מק"ו ממח"כ אבל לעולם שני שהוא משקה שפיר עושה שלישי בחולין וממילא עושה רביעי בתרומה מק''ו מט"י ועושה שוב חמישי בקודש מק"ו וכל דברי ר' יוסי נכונים ולכן הוצרך להביא דברי רבא וגם סיפא דר"ע לא סבירא ליה כר''י שלכאורה היא אך למחסור בכאן לקושייתו ועיין מ"ש בזה בסי' הקדום אבל לפי ענינינו כאן בלא"ה ניחא דעקר הקושיא ממה דלא ר"ע סבר כר"י ועל כרחך ההוכחה מטע' דלא לשתמיט תנא ולתני רביעי בתרומה וחמישי בקודש ואם כן על כרחך דגם במשקה לא דריש ר' יוסי יטמא אחרים דאל"כ אכתי לא לשתמיט תנא ולתני רביעי וחמישי ונימא ר' יוסי והיכי שהיה השני משקה ונתני רביעי בתרומה מן התורה וחמישי בקודש ואף מדרבנן לא משכחת לה שהרי המשקה הזה נעשה תחלה דרבנן דכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחלה אבל על כל פנים מדאורייתא משכחת לה ועיין לקמן בדברינו בסימן קכ"ח ואין להקשות לפי ההודעה הנ"ל דיטמא דמשקין ודאי לטמא אחרים אם כן גם יטמא דאוכלין ע"כ לטמא אחרי' דאל"כ הוא מיותר לגמרי שהרי יטמא דמשקין היינו לטמא אוכל שהרי לא מצינו טומא' עושה כיוצא בה ואם משקין הבאים מחמת כלי מטמאים אוכל ק"ו שהכלי הזה עצמו שהמשקה בא מכחו שיטמא אוכלין ואם כן מיותר אוכלים בפסוק זה ואא"ע לטומאת עצמו ע"כ לטמא אחרים הוא וכמ"ש במשקין נראה לענ"ד שזה אינו דאוכלים אינו מיותר דאיצטרך למכתב כדי לכתוב אשר יבוא עליו משום הכשר ואף דכתיב גבי שרץ וכי יותן מים מ"מ צריכי חד לשרץ וחד למת כמבואר בחולין דף ל"ו ע"ב ואם כן אינו מיותר ולמסקנא דר' יוסי בשטת ר"ע רבו אמרה ואיהו לגרמיה אפילו משקין לטמא אחרים מדרבנן ועל כרחך יטמא דגבי משקין לא ס"ל היינו הכשר דאל"כ גם בשטת רבי עקיבא מנ"ל משקין לטמא אחרים ולפי זה דר' יוסי עצמו יטמא היינו טומאת עצמן קשה אם כן ל"ל יטמא כלל וכמו"ש לעיל יש לומר עפ"י מ"ש בסימן קט"ו דאי לאו דכתב דרחמנא שמשקה יש לו טומאה הוה דרשינן טמא הוא להיפך שאינו מטמא משקה אבל מטמא אוכל

[קכה] תוס' ד''ה לאו מק"ו וכו' וא"ת נילף מק"ו דאוכל וכו ולענ"ד נרא' דאוכל הבא מחמת שרץ גופיה דמטמא משקין מנין לנו וצריך לומר מטמא הוא מדאיצטרך שאינו מטמא אוכל מכלל דמטמא משקין וכמו"ש רש"י מעל"ד בד"ה ואי ס"ד וכבר כתבתי לעיל בסימן קט"ו דיש לדקדק מאן מוכח שהמיעוט הוא לטמא אוכל והמדאיצטרך מרבה שמטמא משקין ואימא איפוך וכתבתי ששוב אמרינן מסתמא הריבוי הוא לרבות משקין שעלולין לקבל טומא' שלא בהכשר וכל זה כשכבר מצינו שמשקין מקבלין טומא' אבל כל זמן שלא ידענו קבלת טומאה במשקין כלל ועל עקר קבלת הטומאה שלהם אנו באים לדון לא שייך כלל עלולין לקבל טומאה ואדרבה ראוי יותר לרבות אוכל שכבר מצינו לו קבלת טומאה בקרא והיכן מצינו כלל במשקין קבלת טומאה אפילו משרץ עצמו וצריך לומר שכבר מצינו לו קבלת טומאה מכלי שנטמא בשרץ דכתיב בתנור כל אשר בתוכו וגו' וכל משקה וגו' ואם משקה מקבל טומאה מכלי הבא משרץ ק"ו שמקבל משרץ ושוב אנו אומרים טמא הוא המיעוט הוא אוכל כיוצא בו והריבוי מכח מדאיצטרך הוא משקין ואם כן אבוהון דכולהו משקין הוא משקה הבא מכלי ואמרינן דיו כמשקין הבאים מחמת כלי שאינם מטמאין כלי הא חדא לתרץ קושיית התוס' ועוד נר' לע"ד לתרץ קושיית התוס' דמה שאמר משקין הבאים מחמת שרץ מי כתיבי אין הכוונה מי כתיבי שיקבלו טומאה אלא הכוונה מי כתיבי שיטמאו אחרים דאפילו ידעינן שאוכל הבא מחמת שרץ שמטמא אחרים מדאיצטריך טמא הוא שאינו עושה כיוצא בו מכלל שמטמא משקין וידעינן ג"כ ששרץ גופי' מטמא משקין מק"ו מאוכל הבא מכחו אכתי לא ידעינן שמשקין הללו שקיבלו טומאה משרץ ששוב יטמאו אחרים כי אם בק"ו ממשקין הבאים מחמת כלי שמטמאים מדכתיב יטמא וא"כ אמרינן דיו כשמשקין הבאים מכלי שלא יטמאו כלי [קפו] ד"ה וכ"ת אוכל חמור וכו' הו"מ למילף וכו' הנה איחרו התוס' בקושיא זו עד וכי תימא ולא כתבו כן מתחלה על מאמר הגמרא ומה משקה שמטמא אוכל דהו"מ למילף דאין אוכל מטמא כלי מק"ו מכלי וצריך לומר שאין זה קושיא דמה לי אם יליף ק"ו ממשקין או דנילף מכלי ואמנם עתה שעל ק"ו של הגמרא יש להשיב כמו שמשיב וכי תימא אוכל חמור והוכרח לומר שמשקין עלולין כתבו התוס' דהו"מ למילף מכלי ולא היה יכול להשיב שוב וכי תימא ולא היה צריך לומר דמשקין עלולין לקבל טומאה ואף דכתבתי לעיל בסימן קט"ז דהא גופי' דדרשינן שאין אמ"א אבל מטמא משקה ולא להיפך הוא משום דמשקין עלולין ואם כן איך הוה מצי למימר ק"ו של התוס' ומה כלי שמטמא אוכל וכו' והרי גם לזה היה בריך להקדים משקין עלולין דאל"כ היא גופי' מנ"ל שאין אמ"א אומר אני דאעפ"כ לא היה צריך לזה דכך אנו דנין מה כלי שמטמא אוכל ומשקה אינו מטמא כלי אוכל שעכ"פ אינו מטמא אוכל ומשקה דחדא עכ"פ ממועט מדכתיב טמא הוא קל וחומר שלא יטמא כלים [קכז] ר"ה למדנו שלישי וכו' אבל השתא דלמדנו שלישי מן התורה וכו' דר דמפריך ק''ו עיין מהרש"א דאסברה לן דע''י יתורא דקרא אמרינן דאתי לגלויי ללמוד בק"ו דבר מיותר שאינו במלמד דאל"כ קרא צ"ל והרגיש המהרש"א בעצמו דלפי זה שלישי בתרומה איך יליף בק"ו והרי שם ליכא קרא מיותר בשני בתרומה דשני דקרא לגופי' איצטרך לשני בחולין ונדחק מאד בזה ולענ"ד נראה דרבי יוסי לשטתו דמשקין לטמא אחרים לאו דאורייתא ויטמא דגבי משקין על כרחך לאו היינו הכשר לדידי' וכמו"ש לעיל בסוף סימן קכ"ד ואם כן קשה ל"ל תרי יטמא באוכל ובמשקה נערבינבו ונכתבינהו ולכן אמרינן דחד לחולין וחד לתרומה כדי שיהיה קרא מיותר בשני בתרומה ולמדנו שני מפורש בתורה בתרומה ושוב אמרינן שלישי בק"ו מט"י ודיו ליכא למימר דמפריך ק"ו כי היכי דאמרינן בק"ו דמח"כ בקודש אלא דלפי זה קשה איך מקשה רב אשי לר"כ בשלמא וכו' אלא ר"ע לא סבר כר"י מנ"ל הרי ממקומו מוכרח דכיון דר"ע דריש יטמא לטמא אחרים אם כן לא מצי לערבינהו ולכתבינהו וכמו שאמר רבינא דיטמא דרישא לטמא משקין ויטמא דסיפא לטמא אוכלין ואם כן לית ליה לר"ע בשלישי קרא מיותר לתרומה רק מהיכי דנפקא ליה שלישי בחולין נפקא ליה בתרומה ואם כן ליכא למילף רביעי בתרומה מק"ו דאמרינן דיו וכיון דלית ליה רביעי בתרומה ליכא ק"ו בחמישי בקודש ואף דלר"ע למדנו רביעי בקודש מקרא דהרי לדידיה שלישי אקרי טמא וכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא וגו' מ"מ איך נילף חמישי משלישי דנימא שלישי שפסול בתרומה א"ד שיעשה חמישי בקודש זה לא שמענו אף דלרביעי לא צריך ק"ו מ"מ אפי' היכי דמפריך ק"ו לא אשכחן בשום מקום בש"ס להעלות הלמד שני מעלות דליתניהי במלמד ואולי גם בזה אהני מה דמפריך ק"ו שצריך ע"י הק"ו להעלות מדרגה אחת יותר ממה שאנו לומדי' מהכתוב אבל אכתי קשה מה דאמר דלא להשתמיט תנא ולתני רביעי בתרומה ונימא רבי עקיבא היא והרי בשלישי בתרומה ליכא לר"ע שום קרא מיותר ואם כן אמרינן דיו ואי אפשר ללמוד כלל רביעי בק"ו מע"י וכל זה לשטת רש"י אבל לשטת התוס' בד"ה ומה מח"כ וכו' דק"ו זה הוה כמו מה מצינו וכו' א"כ הה"ד ט"י לר"ע דאית ליה שלישי בחולין הוה ט"י כמו שלישי שאינו עושה כלום בחולין ופוסל בתרומה והה"ד בכל שלישי שיפסול בתרומה ויעשה רביעי ושפיר קאמר דלא לשתמיט ולתני רביעי בתרומה רק לשטת רש"י צ"ע קצת [קכח] דף י"ט ע"א נתני נמי רביעי בתרומ' וחמישי בקודש ויש להקשות לפי מה שאמרו במנחות דף ק"ב ע"ב דלר"ש דאמר כל העומד לישרף כשרוף נותר ופרה אמאי מטמאין ט"א עפרא בעלמא היא ומשני חבת הקודש משוו להו אוכל ומסיק שם דלמנות בו ראשון ושני הוא רק מדרבנן אם נימא דחבת הקודש מהני רק לאפסולי גופי' ולפי זה לא משכחת אוכל קודש שיטמא אחרים מן התורה אפילו הוא ראשון דתיכף שנטמא עומד לישרוף וכשרוף דמי ועפרא בעלמא הוא וכן אוכל תרומ' שנטמא לדעת התוס' במס ביצה דף כ"ז ע"ב בד"ה ועל תחלה שתרומה טמאה היא מן הנשרפין ששנינו במס' תמורה הנשרפין לא יקברו יעויין שם ואם כן אוכל טמא של תרומה ג"כ עפרא בעלמא הוא ואינו מטמא אחרים מן התורה ואם טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן לא משכחת רביעי בקודש ולא בתרומה לרבנן דס"ל אין שני עושה שלישי בחולין ואם כן השלישי הזה שיעשה רביעי על כרחך אוכל הוא דמשקה אינו מטמא אחרים וע"כ או תרומה או קדשים הוא דבחולין ליכא שלישי וכיון שהוא אוכל כל תרומה או קדשים והוא טמא שהוא שלישי ולשריפה עומד ועפרא בעלמא הוא ואיך יטמא אחרים ואפילו לר"ע דאמר שני עושה שלישי בחולין מן התורה ומשכחת לה שפיר רביעי בתרומ' ובקודש וכגון שהשלישי היה חולין ואינו עומד לשרוף מ"מ חמישי בקודש לא משכחת כיון שהרביעי אינו בחולין וע"כ הוא תרומה וגם אוכל דמשקה בלאו הכי אינו מטמא אחרים וכיון שהוא אוכל של תרומה לשריפה עומד ועפרא הוא ואינו מטמא אחרים ולפי זה קשה כאן מנ"ל דלא ר"י סבר כר"ע ולא ר"ע סבר כר"י דדלמא שפיר סברי ר"ע כר' יוסי ור"י כר"ע ואעפ"כ לא משכח' חמישי בקודש וצריך לומר שעיקר הוכחתו מדלא תני רביעי בתרומה אבל מה דסיים וחמישי בקודש צ"ע ונראה ששפיר קאמר דנתני גם חמישי בקודש דהרי לרבי יוסי קיימינן ור' יוסי ס"ל דיטמא דגבי משקין טומאה ממש ולא הכשר וכמו שכתבתי לעיל סימן ס"ו ומעתה אי סבר כר"ע א"כ ודאי דמשקין לטמא אחרים דאורייתא דהרי גם שם כתיב יטמא היינו יטמא וממילא משכחת שהרביעי היה משקה תרומה ועומד לזילוף ואינו בשריפ' כגון יין של תרומה ועושה חמישי בקודש אבל מה דקאמר דר''ע לא ס"ל כר' יוסי מדלא לשתמיט תנא וכו' וחמישי בקודש ונימא ר"ע היא זה אתי שפיר לשטת ר' יוסי אליבא דר"ע אבל ר"מ אליבא דר"ע דס"ל דגם לר"ע משקין לטמא אחרים דרבנן כמבואר בתוס' דף ט"ז ע"א בד"ה ור' יוסי לטעמי' אם כן אפשר דשפיר סובר ר"ע ק"ו דרבי יוסי ואעפ"כ לא משכחת חמישי בקודש וכנ"ל וצ"ל דהך סוגיא היינו ר"י אליב' דר"ע ולר"מ אליבא דר"ע עיקר ההוכחה מדלא לשתמיט ולתני רביעי בתרומ' ואין להקשות גם לר' יוסי אין כאן הוכחה דהאיך משכחת חמישי בקודש שאם הרביעי היה אוכל עפרא הוא וכנ"ל ואם הי' משקה תרומה כבר נעשה ראשון דכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחלה ולר"ע שלישי פוסל תרומה מק"ו מט"י ועושה משקה תחלה ושוב אין זה עושה חמישי רק שני ונראה דעכ"פ מן התורה לא משכחת חמישי. [קכט] שם רביעי אין חמישי לא שלישי אין רביעי לא לכאורה יפלא למה לאכוחי מדיוקא רביעי אין וכו' והרי בפירוש תנן הרביעי בקודש פסול הרי מפורש שאינו רק פסול ואם כן אינו עושה חמישי וכן שלישי בתרומה תנן פסול והכי הוה ליה למימר פסול אין טמא לא ונראה ע"פי שכתבתי לעיל בסימן הקדום ניחא דאף אם נימא דאיכא רביעי בתרומה וחמישי בקודש מכל מקום אוכל של תרומה או של קודש אינו אלא פסול שאי אפשר לו לטמא אחרים כלל שהרי הוא כעפרא ואם כן איכא לאוקמי הך משנה באוכל של תרומה ושל קודש ובפרט שתני שם קודם לזה הכלי מצרף וזה ודאי באוכלין מיירי דבמשקין לא שייך צירוף וכיון שבאוכלין