צל"ח פסחים מד

[צד] שם ללוי הניחא וכו' משכחת לה דנגעי כולהו בראשון הנה לדברי הרמב"ם יש כאן תמיה רבה דלמה הצריך דטעי כולהו בראשון והלא גם על סדרא קמא ניחא שהרי הנזיד הוא עצמו שנגע ביין או בשמן או בכל מאכל ואם כן נטמא היין והשמן מהנזיד שהוא מאכל יהוא שני לדעת הרמב"ם והרי טומאת עצמן יש להם ונעשו שלישי ועוד יפלא לדעת הרמב"ם דרבינא סבר דגם בשאלה שניה אשתביש כהני אם כן איך קאמר כאן דלוי ע"כ כשמואל סבירא ליה דלמא כרב ס"ל ובאמת אשתביש כהני במה שהשיבו על היין והשמן יטמא ואף דבהא דסבר רב שהנביא לא בדקם על הטהור אם ידעו שהוא טהור ודאי לא ס"ל ללוי כוותיה דאם כן כפיר הוה מוכח דסבר כשמואל דדכן מלטמא אחרים דאי דכן ממש למה שאלם הנביא על היין ועל השרץ אבל אכתי אף דבהא סבר כשמואל שהנביא בדקם גם אם יודעים מה שהוא טהור שהרי בשאלה ראשונה שאלם על חמישי בקודש אבל אכתי פירוש דכן שהוא דכן ממש סבר כרב ונראה ובשלמא לרב דמשקי בי מטבחייא תני אם כן שפיר כתבתי לעיל בסימן צ' שרצה לבדקם אי יודעים שמשקים נעשים תחלה ולכך הוצרך לסדר להם המשכה רביעי שאז יבחין אם יאמרו יטמא או אם יאמרו יטמא אבל אם היה מסדר להם המשקה לשלישי שי או לשני אפילו אם לא ידעו שמשקה נעשה תפלה רק אם ידעו רביע בקודש ישיבו ג"כ יטמא ועוד שאפילו אם גם מרביעי בקודש לא ידעו אעפ"כ ישיבו יטמא לפי' שעקר מה ששאל הנביא את הכהנים תורה בזמן ההוא ולא נעשה זה בימי נביאים הקוומים היינו משום שהיה אז גלות שבל ולא קרבו קרבנות ושאלם תורת טומאה וטהרה הנוהג בקדשים אבל טומאה וטהרה שנוהג גם בתרומה לא היה להם לשכוח שזה נהג גם באותן שבעים שנה וכמו שאמרו בכתובות דף ב"ד ע"ב שאמר להם התרשתא במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול וכו' ואם כן מהי תיתי ישכחו מה שנוהג גם בתרומה והרי כל הפוסל את התרומה מטמא משקה להיות תחל להרמב"ם גזירה קדומה היתה ודבר זה הביאו להרמב"ם לומר דלרבינא שאשתבשו גם בשני כיון דלרבינא שלישי בעי מנייהו היא גופא קשיא שהרי שלישי גם בתרומה פסול ומה היה להם לשכוח שלישי בקודש ואטו קודש קיל מתרומה אלא ודאי כוונת הנביא בזה ה היה לידע אם יודעים שיטמא אחרי וכיון שהם השיבו יטמא אשתבשו] ולכן שאל אותם על משקה שהוא רביעי אם יודעים שגם הפוסל קודש מטמא משקה להיות תחלה אבל לוי אם היה סובר דכן ממש א"כ עקר בדיקת הנביא היה לידע אם משקי בי מדבחייא דכן למה שאל אותם על משקה רביעי בראשונה או חמישי לשמואל שבזה אם ישיבו לא יטמא אין ראי שיודעים שמשקי דכן כי אולי אינם יודעים מרביעי בקודש היה לו לשאול על משקה שהוא ראשון כגון שנגע שרץ עצמו במשקה לחקור אם יודעים שהוא דכן וזה ודאי אי אפשר לפרש שכוונת סגי ששאלם כן שהרי אפילו אם תפרש כל המקרא הזה או או מכל מקום הכנף נגע בהם ולא השרץ עצמו שהרי ונגע בכנפו כתיב ולהרמב"ם בכנפו היינו הכנף עצמו שהוא ראשון ואם כן אפי' אם שוב נפרש או אל הלחם וכו מ"מ כבר כל מה שנגע בכנף שני הוא ועל כרחך לוי לא כרב סבר אלא אפילו אי סבר כשמואל מכל מקום אכתי קשה למה ביין ושמן וכל מאכל שאל או או ומה שפרשתי לעיל בסימן צ' ששאל אותם אם יודעים שכל הפוסל קודש מטמא משקה להיות תחלה לא שייך ללוי דלדידי' משקי בי מדבחייא דכן מלטמא אחרים ולא שייך בו נעשה תחלה ולדידיה לא ניתן כלל זה מעולם שכל הפוסל קודש מטמא משקה קודש להיות תחלה ואף שהוא משנה מפורשת במסכת טהרות פרק ב' משנה ו' ז' סובר לוי דהיינו דלא כיוסי בן יועזר וא"כ לדידיה קשה למה שאל בזה או או וצריך לומר לדידי באמת ששאל על כלם או או ונגעו כולהו בראשון ובדק אותם אם יודעי' דיני טומאה כלל ושאלם אפי' בדבר הנוהג בחולין ובתרומה דהיינו שבדק אותם אם יודעים שראשון עושה שני כלל ועיין מהרש"א שפי' כן מה דאמרו דנגעו כולהו בראשון ושפיר קאמר אפי' לשטת הרמב"ם משכחת דנגעו כולהו בראשון והן בשאלה ראשונה והן בשאלה שנייה שאל אותם אם נגעו כלם בראשון ועיין מהרש"א ושטת שמואל עצמו יתבאר אחר כך

[צה] אלא דלפי זה קשה לשיטת רבינא שכתבתי לעיל בסימן צ"ב דס"ל כלוי משקי בי מדבחייא וקאמר התם רביעי א"כ ס"ל היין ושמן ואל כל מאכל או או הדרא קושיא לדוכתא למה שאל באלו או או ולכן הדרנא בי ממ"ס בסימן צ"ב וגם רבינא סובר מטבחייא ואמנם מה שלרב ושמואל לא אישתביש בשני ולרבינא אשתביש הוא דלשמואל אף שבשני רביעי בעי מינייהו דהרי בטמא נפש הכנף הוא אב ומה שנגע בכנפו הוא תחלה ולחם שני ונזיד שלישי ואם כן ראוי ליין ושמן להיות תחלה כדין כל הפוסל בקודש מ"מ אמרו יטמא ולא אמרו יטמא משום שעל האוכל לא יכלו להשיב בענין אחר ולכך השיבו תשובה א'. על כלם ואף שהנביא כיון לידע ההפרש הם סברו שסתם שאלם ועוד שהשיבו לפי דין תורה ולדין תורה משכה זה אינו מטמא אחרים ואפילו לרבי עקיבא דלטמא אחרים דאורייתא מ"מ הא דמשקה נעשה תחלה הוא מדרבנן ולרב אף ששלישי בעי מנייהו שהכנף היא אב מ"מ לא השיבו יטמא משום דנעל"ד שמה שאמרו בתחלת הסוגיא קסבר טומאת עצמו דרבנן אינו כמוש"ל בסי' ע"ח וסי' פ"ב שרב עצמו אמר כן אלא סתם גמרא אמר כן לפי ההוה אמינא דמשקי בי מדבחייא ג"כ אמר רב דכן וא"כ אינינו הלכה למשה מסיני שלא מצינו לשום תנא ואמורא שאמר בי מדבחייא יהיה הלכה ואם כן רב מנפשי' אמר כן אם כן על כרחך שטעמו דסבר שהוא דרבנן אבל לבסוף דקאמר מידי הוא טעמא וכו' ורב מטבחייא תני א"כ טעמא דרב משוה שהוא הל"מ וכמו"ש הרמב"ם באמת פ' יו"ד מט"א הלכה ט"ז ואדרבה סובר רב טומאת עצמן דאוריית' לטמא אחרי' דרבנן ולכן לא השיבו יטמא שהם השיבו על דין תורה ולא כיונו להשיב על דרבנן וס"ל לרב ושמואל בקדשים ובתרומה אוכל מטמא אוכל מן התור' אבל רבינא לשיטתו דס"ל מקרא מלא דבר הכתוב ואם כן יטמא שהשיבו הכהנים גם כן רק מדרבנן הוא שהרי מן התורה לא טמא הלחם את הנזיד כלל וכיון שעל טומאה דרבנן השיבו ואפ"ה לא אמרו יטמא ע"כ אשתביש [ק] תוספת ד"ה רביעי בקודש וכו' ועוד כהני גם בשני'. [צו] שם ולשמואל הניחא וכו' הנה גם כאן שיטת רבינו הגדול תמוה דודאי אפי' אי הוה שמואל סבר כלוי מ"מ אי לאו שהוא חמישי דהיינו שהיה הכנף עצמו נוגע בלחם ודאי שהיה היין ושמן טמאים שהרי הם נגעו בנזיד שהוא אוכל ולשמואל טומאת עצמן אינו דכן ונראה דאי שמואל סבר כלוי א"כ מעולם לא אמרו כל הפוסל את הקודש מטמא משקה להיות תחלה דהרי לא משכחת בקודש שום משכה שיטמא אחרים ולא שייך בהו ראשון ושני ושלישי כלל וכמו"ש לעיל סי' צ"ד בשטת לוי ואם כן קשה למה שאלם שנגע או ביין או בשמן או בכל מאכל ולמה את הראשונים חישב זה וזה וזה ובאלו שאל או או וליכא למימר ששאל אם יודעים שמשקי מדבחיא דכן מלטמא אחרים דאם כן למה שאל על רביעי הלא אפילו שני ושלישי לא עבדי ובשלמא ללוי מוקמינן דנגעי כלהו בראשון וכל הני פרטי או או שאלם אבל שמואל דקאמר חמישי בעי מנייהו קשיא וזהו קושיית הגמרא מאי אריא רביעי וכו' ולכך הוצרך לומר דעל כרחך כרב ס"ל ושאל אותם אם יודעים שכל הפוסל הקודש וכו' וכמו שכתבתי בסימן צ' ואף שלשמואל חמישי בעי מנייהו ובזה לא שייך כלל שמשקה נעשית תחלה שהרי הרביעי אינו פוסל בקודש מכל מקום בדעת הנביא היה לשאלם אח"כ אם יגע טמא נפש וכו' ושם שייך החקירה אם יודעים ששלישי בקודש עושה המשקה שהוא רביעי להיות תחלה לכן שאלם גם מתחלה על הסדר הזה ומעתה בעז''הי ביארתי כל סוגיא זו עפ"י פירושו של רבינו הגדול הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה שנלאו כל חכמי לב לבאר הסוגיא עפ"י פירושו [צז] רש"י ד"ה אשתביש כהני וכו' דאקרא לא פליג דברי רש"י תמוהין דאדרב' בקרא כתיב שהשיבו הכהנים לא יטמא וא"כ איכא סייעתא רק הקושיא מדברי רב עצמו דאמר אשתביש כהני ועל דברי רב עצמו לא שייך למימר דלא כיוסי ב"י אם לא דנימא דרב דאמר דכן ממש מפרש דברי יב"י ואיהו לא ס"ל א"כ שפיר יש לומר דרב דאמר אתשביש היינו דלא כריב"י ויוסי ס"ל דלא אשתביש כהני ולפי מ"ש לעיל סי' צ"ב לפרש שטת הרמב"ם ועיקר הקושיא למה שאל הנביא על דבר שהוא טהור א"כ גם דברי רש"י אתיין כהוגן דליכא למימר דמדרבנן טמא והנביא שאלם על טומאה דרבנן ודלא כיוסי דהרי אקרא לא פליג יוסי וכיון שהנביא שאלם מכלל שהוא טמא עכ"פ או מדאורייתא או מדרבנן

[צח] ד''ה בקיאין הן וכו' עיין מה שכתבתי בסימן פ"ט ומה שנעל"ד בזה הוא משום דרביעי בקודש ילפינן בסוטה בק"ו ממח"כ שמותר בתרומה וכו' ולא פרכינן מה למח"כ שכן אב הטומאה דכיון דטביל אזלא ליה האי טומאה ושוב אינו א"ה וכמו שפירש"י בסוטה דף ל"ע"א בד"ה וכי תימא והנה אכתי יש למפרך מה למת"כ שכן בא מאב הטומאה שאף שכיון שטבל אזלא טומאה ראשונה מ"מ טומאתו שעליו עכשיו מן הראשונה באה אלא דגם שלישי מאב הטומאה בא שכן סדר הטומאה שלישי נגע בשני ושני בראשון והראשון באב אלא דאכתי איכא למפרך מה למח"כ שכן שכן בא מאב הטומאה שחייבים על ביאת מקדש כרת לא מבעי' הראב"ד בפ"ג מביאת מקדש הל' ט' שגם עתה שהוא מח"כ עדיין חייב כרת על ביאת מקדש ודאי דאיכא למפרך שכן חייב כרת על ביאת מקדש אלא אפילו לדעת הרמב"ם ש שאינו חייב אפי' מלקות רק מכות מרדות דמח"כ דזב לאו כזב דמי מ"מ איכא למפרך שכן בא מאב הטומאה שחייבים כרת על ביאת מקדש שהרי קודם לכן היה חייב כרת על ביאת מקדש מה שאין כן שלישי דשרץ אינו בא מאב הטומאה. שחייבין כרת על ביאת המקדש לשמואל דאמר בשילהי עירובין דף כ"ד ע"ב מכניס שרץ עצמו למקדש פטור והבגד שנגע בשרץ אף שחייב עליו על ביאת מקדש היינו מלקות ועיי' בראב"ד פ"ג מביאת מקדש הלכ' י"ז ועוד דהרי לשטת ו רש"י לא נגע הכנף באוכל כלל רק השרץ עצמו נגע בלחם ולכן בשלישי הבא משרץ אין ללמוד ק"ו ממח"כ שיעשה רביעי בקודש אבל אם נגע טמא נפש בכל אלה שהאב הוא אדם שנטמא במת וחייב כרת על ביאת מקדש אם כן השלישי ממנו בא גם כן מאב שחייבים עליו כרת על ביאת מקדש שפיר ילפינן שיעשה רביעי בקודש בק"ו ממח"כ ולכן היו בקיאים בטומאת מת ולא היד בקיאים בטומאת שרץ:

[צט] שם ד"ה ולשמואל וכו' ופריש למלתי' משום דחמישי הוה השמן וכו' מדברי רש"י הללו מוכח דמה דאמרינן לעיל חמישי בקודש בעי. שמואל עצמו פי טעמו ולא שהגמרא מפרש כן ורש"י הוכיח לעצמו מקושי' הגמ' כאן דאל"כ נסתר קושיית הגמ' דדלמא באמת טעמיה דשמואל דאמר לא אשתביש מפני שהיין שהוא משקי בי מדבחייא דכן מלטמא שוב את השמן או את כל מאכל אלא ודאי דשמואל עצמו קאמר חמישי בעי מנייהו אלא דאכתי קשה מנ"ל דקושי' הגמרא הוא משאלה הראשונה ומדיוקא מדאצטריך לפרש הטעם משום דחמישי בעי מנייהו ודלמא קושיית הגמרא הוא השאלה שניי' שאמרו יטמא למה יטמא והרי אין היין מטמא אחרים ומאי אריא דקאמר הכי קאמר מאי אריא בשאלה ראשונה שהוא רביעי ולא עביד חמישי הלא אפילו שני ושלישי נמי לא עבדי ואם כן למה אמרו בשני' יטמא ואפילו אם נימא שדוחק לפרש לשון מאי אריא כן אכתי על הגמרא עצמו קשה למה הקשה מרישא ומדיוקא שהרי עכ"פ ברישא הדין אמת שהוא טהור ואין כאן סתירה רק קיצור דלמה שאל על חמישי וכו' עדיפא היה לו להקשות מסיפא דאמרו יטמא שהוא סתירה ואין לומר משום דיש לדחות דבאמת אשתבשו בשני' דאם כן איך הקשו ללוי אי סבר כרב היכי משכחת ומאי קושיא ודלמא באמת אשתבש כהני בשני' וכדרך שהקשיתי לעיל בסי' צ"ד לשטת הרמב"ם אלא ודאי דלשטת רש"י ליכא שום הוה אמינא שטעו בשני' ואם כן הוה ליה למידק דשמואל על כרחך כרב סבירא ליה דאי כלוי יטמא היכי משכחת ונראה משום דהיה אפשר לדחויי דגם לשמואל מיירי סיפא שנגעו כלם בראשון כמו שמוקי ללוי לכן הצריך להוכיח ממה דאמר שמואל חמישי בעי מנייהו בו' ועוד למה דחק שמואל וכו' לימא אל כל מאכל דוקא עיין מהרש"א שהקשה דאי הוה מוקי