צל"ח פסחים מב

[פב] שם בגמרא תרגמא אדם וכו' דם שנשפך כמים וכו' הרמב"ם בפ"א מפה"מ הל' ל''ו יליף מהאי קרא שדם הקדשים אינו מקבל טומאה כלל יעויין שם ולפי זה יש להקשות מנ"ל להגמרא לעיל לאוקמי פלוגתא דרב ושמואל דרב סבר טומאת משקין דרבנן ודלמא אדרבא רב סבר טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ואם כן אי אפשר לפרש דברי יוסי ב"י על מים ודם דכיון שמטמאין אחרים מן התורה מי הפקיע טומאתן בקודש שאפילו תפרש דכן לטמא אחרים אי אפשר לפרש על מים ועל כרחך על דם לחוד קאי יוסי בן יועזר ומשקי דקאמר היינו משקי דעלמא וכמו"ש התוספות כאן בד"ה תרגמא וכו' וכיון דעל כרחך על דם לחוד קאי אם כן ממילא הוא דכן ממש שהרי דם קדשים אינו מקבל טומאה כלל ושמואל סבר טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ולכן אמר דכן מלטמא אחרים כדי שלא יוקשה והא משקה קאמר וכמו שכתבו התוספות דהיכי דמצי לשנויי שפיר מקשה והא משקי קאמר ומנא לן להגמרא דרב סבר אין טומאה למשקין כל עקר. וצריך לומר דהך קסבר רב וקסבר שמואל דמפרש לעיל לאו סתם גמרא הוא דמפרש אלא רב ושמואל בעצמם פירשו טעמייהו כן ואם כן על כרחך קסבר היינו יוסי בן יועזר ואתיין כהוגן דברי רש"י לעיל שפירש בד"ה קסבר יוסי בן יועזר ועיין לעיל בדברינו סימן ע"ח

פג ע''ב ת"ש דם שנטמא וכו' מדרבנן ודלא כיוסי בן יועזר הנה הרמב"ם בפ"א מפ"ה הל' ל"ו כתב וכל דם קדשים אינו מקבל טומאה כלל שנאמר בדם על הארץ תשפכנו כמים וכו' ומדכתב אינו מקבל טומאה כלל מכלל דאפילו מדרבנן אינו מקבל טומאה ובאמת הרמב"ם בשום מקום לא הזכיר בספרו טומאה בדם קדשים וכן שם הלכה ל"ד בריצוי הציץ הזכיר טומאת בשר וטומאת חלב ולא הזכיר טומאת הדם לפי שלדבריו ליכא טומאה בדם קדשים כלל מפילו מדרבנן וא"כ יש לתמוה מה יענה הרמב"ם לקושיית הגמרא כאן דלדידיה לא שייך לשנויי מדרבנן ודלא כיוסי בן יועזר דדל עדו' יוסי בן יועזר מכאן הלא לדם לא הוצרכנו לעדותו של יוסי ב"י דלהרמב"ם התורה מיעטה בפירוש דם הקדשים שאינו מקבל טומאה וכן אין לתרץ לדידיה עפ"י מה שכתבו התוספות כאן בד"ה מדרבנן דהוה מצי לאוקמי כמ"ד טומאת משקין דאורייתא דלהרמב"ם אפילו מאן דסובר טומאת משקין דאורייתא מ"מ מודה בדם הקדשי' שהתורה מיעטתו בפירוש ובחידושיי במקום אחר כתבתי ישוב לדברי הרמב"ם הללו באריכות וכאן בשמעתין אין דרכי לפלפל בסוגיות אחרות והנלע"ד דהא ודאי בכל דבר אזלינן בתר רובו אפילו במין בשאינו מינו בדבר שאינו בעסק מאכלות אסורות דלא שייך טעם כעקר ואפי' לח בלח ודברי המג"א בסי' תצ"ח ס"ק כ"ח אצלי דברים זרים מאוד ולפי זה אם נתערב דם קדשים במים אף דלענין זריקה אם נפלו לתוך הדם או נתערבו בבת אחת יחד באופן דלא שייך קמא קמא בטל אז אם יש בהם מראית דם אף שהרוב מים כשרים לזריקה כמבוא' בזבחים דף ע"ז ע"ב דם שנתערב במים וכו' ולענין קבלת הטומאה לדעת הרמב"ם בפ' ט"ז מטומאת אוכלין הל' ד' אפילו נתערב מים כל שהו במי פירות הרי הכל משקה ומקבל טומאה ולדעת הראב"ד הולכים אחר הרוב ועכ"פ אם הרוב מים הכל מקבל טומאה ודם קדשים לא גרע ממי פירות שהתורה מיעטה שדם שאינו נשפך אינו כמים אבל עכ"פ לא גרע משאר מי פירות וא"כ ע"י תערובת מים משכחת שנטמא ונזרק והציץ מרצה אלא שעל רב הקשה שפיר שהרי גם המים שנתערבו בודאי בעזרה נתערבו והרי משקה בי מטבחיא לרב דכן ממש ואם כן היכי משכחת דם שנטמא וע"ז משני מדרבנן ודלא כיוסי ואם כן המים מקבלים טומאה וגורמים גם לדם המעורב שיקבל טומאה אלא דאכתי לא עלתה רפואות תעלה לדברי הרמב"ם בזה שהרי הרמב"ם פסק שגם מים שבעזרה אינן מקבלים טומאה שהיא הלכה מפי הקבלה כמבואר בדבריו בפרק י"ד מט"א הלכה ט"ו ואם כן הדרא קושיא לדוכתא היכי משכחת דם שנטמא ורציתי לתרץ שנתערב ביין ולענין זריקה ג"כ אם יש בו מראית דם כשר לזריקה כמבואר שם במשנה בזבחים דף ע"ז ע"ב ולענין קבלת טומאה אם הרוב יין מקבל טומאה כמבואר שם ברמב"ם פרק ט"ז מט"א אלא דא"כ גם לרב לא מקשה הגמרא כלום דהרי רב משקי בית מטבחיא תני כדלקמן בדף הסמוך ואם כן גם לרב משכחת שנתערב ביין ולכן נלע"ד ליישב דודאי שיגזרו חכמים טומאה רק על משקה שבעזרה זה אינו שום הוה אמינא שהרי אפילו בטומאה שגזרו בחוץ העיד יוסי שלא גזרו במטבחיא ק"ו שלא יגזרו רק על מה שבעזרה ואפילו מאן דלית ליה עדות של יוסי עכ"פ לגזור בעזרה מודה דלא שייך למימר כן והרמב"ם לשטתו דמשקים שמקבלים טומאה מפורש בתורה כמבואר בדבריו בריש פרק ז' מאה"ט ואם כן לא גזרו חכמים שום טומאה במשקין שהתורה טמאתן ודם קדשים וכן המים שבעזרה שהתורה טהרתן בעזרה הם טהורים ואינן מקבלין טומאה כלל שוודאי חכמים לא יגזרו מתחלה רק על העזרה אבל מאן דסבירא ליה טומאת משקין עצמן מדבריהם ויטמא דכתיב גבי משקין היינו הכשר ולא בא הכתוב דתשפכנו כמים וכן ההלכה אלא לענין הכשר וחכמים הוא שגזרו טומאה על משקין אם כן מאן דלית ליה דיוסי גזרו חכמים סתם טומאה על כל המשקין וגם דם קדשים ומים שבמטבחיים בכלל והיינו דמשני הגמרא כאן מדרבנן ודלא כיוסי וגם הרמב"ן מתורץ דהני משניות אתאן כמאן דאמר טומאת משקין עצמן דרבנן ודלא כיוסי אבל הרמב"ם לשטתו דטומאת משקין עצמן דאורייתא ולכן דם קדשים ומים שבמטבחים טהורין

לגמרי

[פד] וע"פ דברינו אלה הרוחנו שאין אנו צריכין למה שנדחקו התוס' בד"ה מדרבנן דהוה מצי לאוקמי מדאורייתא וכמ"ד טומאת משקין דאורייתא ולפי מה שכתבתי לא הוה מצי לאוקמי דאדרבה מאן דאמר טומאת משקין דאורייתא אז ודאי דם קדשים אינו מקבל טומאה כלל אפילו מדרבנן שהתורה מיעטתו מדכתיב תשפכנו כמים ולא צריכין אפילו לעדותו של יוסי וכנ"ל, שוב ראיתי שגם הפני יושע כתב לדחות דברי התוס' הללו ולומר דסוגיא דכאן אזלא לרב פפא לקמן דהלכתא גמירי לה ואני תמה עליו דלענין דם לא הוצרך לדברי רב פפא שבדם יש קרא כמבואר ברמב"ם וגם ליכא חולק על זה כלל [פה] שם ת''ש על מה הציץ מרצה על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא וכו מדרבנן ודלא כיוסי והנה בסוף פרק א' מפה"מ הקשה הכ"מ על הרמב"ם שפסק שדם קדשים אינו מקבל טומאה כלל ממתניתין דלקמן דף פ' ע"ב הנזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת הדם וכו' ומשמע מדאורייתא טמא הדם מדקתני הציץ מרצה וצ"ע עכ"ל הכ"מ והנה להקשות על הרמב"ם לא היה צריך להקדי' דמשמע שמראורייתא טמא דכבר כתבתי דלהרמב"ם דם קדשים אינו מקבל טומאה כלל אפילו מדרבנן ואמנם לפימ"ש לעיל ליישב סוגיא דכאן להרמב"ם גם דברי הכ"מ נכונים שהוצרך לומר מדקתני הציץ מרצה משמע מדאורייתא אלא דקשיא לי למה הקשה הכ"מ על הרמב"ם ולא על רב דשמעתין והנלע"ד דמה ששנינו בברייתא זו על מה הציץ מרצה על הדם וכו' לא או או קתני דהרי אם נטמא הבשר לחוד או החלב לחוד מה צריך ריצוי הציץ והלא אף אם נאבד הבשר כולו ונשתייר החלב או נאבד החלב ונשתייר הבשר אף שאן הציץ מרצה על האבוד ואפילו לר' יהושע דאמר אם אין בשר אין דם זורק את הדם דבכל הזבחים לא בעי ר' יהושע שישתייר אלא או כזית בשר או כזית חלב כמבואר בכיצד צולין דף ע"ז ע"ב דאפילו לכתחלה זורק הדם אף דלכתחלה לא סמכינן על ריצוי ציץ והוא הדין באבוד אם נשתייר רק כזית מאחד מהם זורק הדם וכמפורש ברמב"ם פ"ח מפה"מ הלכה למ"ד אלא ודאי דלאו או או קתני ואם כן גם בדם לאו או או קתני וכך הוא כוונת הברייתא שנטמא הדם והבשר והחלב ואפ"ה הציץ מרצה ועקר ריצוי הציץ משום הבשר והחלב אבל בשביל הדם באמת לא צריך רצוי הציץ כיון שהוא רק מדרבנן וביומא דף ז' אמרו כי קתני הציץ מרצה אדיחיד ולכך לא הקשה הכ"מ מברייתא זו רק ממשנה דנזיר ועושה פסח ששם תנן הציץ מרצה על טומאת הדם ולא נזכר שם בשר וחלב כלל רק טומאת הדם ותנן הציץ מרצה ועל רב לא הקשה דהוה מוקמינן לה כמאן דאמר טומאת משקין דאורייתא וכמ"ש התוס' בשמעתין בד"ה מדרבנן אבל על הרמב"ם הקשה דהרי להרמב"ם אפילו מאן דסבר דאורייתא אפ"ה בי מטבחיא טהור והנה כל מה שכתבתי לעיל בסימן פ"ג ליישב דברי הרמב"ם עלה במחשבה לפני בראשית העיון אבל אח"כ פקחתי עיני בפירוש המשנה בכיצד צולין במשנה זו הנזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת דם ראיתי לרבינו הגדול עצמו בפירוש המשנה הרגיש בזה וכתב וזה לשונו שהוא טמא ר"ל הדם שנטמא ועוד יתבאר זה בסוף עדיות כי דם קדשים אינו נטמא וכי זה הדבר כלו הנמצא בטומאת הדם הוא משנה ראשונה ועיינתי בפירוש המשנה בפרק בתרא דעדיות משנה ד' כתב שם רבינו ואני מביא רק תמצית דבריו שם והוא זה כי משקי בי מטבחי' אינו מקבל טומאה ולא מכשיר הוא הלכתא גמירי לה ואמנם הדם סמכוהו לזה שנאמר על הארץ תשפכנו וגו' אבל עקר הלכה זו יוסי בן יועזר העיד עליו וקודם עדותו לא ידעו מהלכה זו ולכן כל מה שנזכר במשנה מזכרון טומאת דם הקדשים ודאי אמרו אותו קודם עדות זו שהעיד בה ר' יוסי בן יועזר יעויין שם בדברי רבינו הרמב"ם בפירוש המשנה ואני תמה על מרן הכסף משנה שלא פקח עיניו לראות דברי רבינו עצמו בפירוש המשנה במקומו במשנה ההיא וגוף הטעם שפסק הרמב"ם שהוא הלכה יבואר לקמן דף י"ז ע"ב

[פו] ואמנם מה שתמה אני על סוגיא דידן למה הקשה מברייתות ומשני דלא כיוסי ולמה. לא הקשה ממשנה זו דנזיר ועושה פסח כיון שהמקשה לא אסיק אדעתיה דלא כיוסי ונראה על פי מה שנסתפקתי במשקי בי מטבחיא דדכן מה דינו של דם זבח שנפסל והנה לענין הכשר דלרב תלושין מכשרי מן התורה ומה שאמרו במשקי בי מטבחיא שאין מכשירין תרגמא אדם והטע' הוא משום דכתי' על הארץ תשפכנו כמים א"כ דם זבח כשר אינו נשפך כמים דהרי צריך לקבלו בכלי ולזרקו על גבי המזבח אבל דם זבח פסול אין צריך קבלה וזריקה שפיר מחשב נשפך כמים או דלמא כיון שכל שבקודש פסול גמרא גמירי לה שהוא בשריפה כדלקמן דף פ"ב ע"ב א"כ אינו נשפך כמים שצריך שריפה ובתר דמבעיא לי הדר פשטינא לה והדבר מפורש בתוס' לקמן דף י"ז ע"ב בד"ה אבל דם שכתבו וא"ת אדרבה בדם יש לטהר טפי אפילו בכלים דדם קדשים לא איתקש למים כדאמרינן לעיל שאינו נשפך כמים אינו מכשיר וי"ל דהכי פירושו אבל דם היכא דמטמא כגון דם חולין או בעלי מומין או זבח שנפסל לא עכ"ל התוספות הרי דדם זבח שנפסל מחשב נשפך כמים אלא שזה לענין הכשר כיון דמכשיר מן התורה רק מה שאינו נשפך כמים מיעטה התורה וממילא דם זבח פסול נשפך כמים ומכשיר אבל לענין טומאה לרב שמשקין אינן מקבלין טומאה מן התורה רק חכמים גזרו ובמשקי בי מטבחיא לא גזר אם כן אפשר דאפילו דם זבח שנפסל לא גרע ממים של מטבחיא או אולי מים שאני שראוים לתשמיש הקדשים וצריכים הם לקדשים לא גזרו עליהם טומאה בשביל הפסד קדשים אבל דם שנפסל לא חשו עליו והרי הוא בכלל שאר משקים ומקבל טומאה מדרבנן. ואם נימא שמקבל טומאה אומר אני שאם נטמא הבשר והחלב כיון שלכתחלה לא יזרוק הדם אף שאם זרק הורצה מכל מקום כיון דלכתחלה לא יזרוק שוב מקבל טומאה מדרבנן ולפי זה לא קשיא כלל ממשנה דלקמן בפרק כ"צ דנזיר ועושה פסק דשפיר משכח' לה שנטמא הבשר והחלב ובפסח אפי' נטמא הבשר לחוד כיון דלכתחל' לא יזרוק הדם משכחת לה שנטמא ושוב זרקו הציץ מרצה ולכך לא הקשה כאן על רב משם אבל מהנך ברייתות מקשה שפיר דמברייתא ראשונה ששנינו במזיד לא הורצה והיינו לענין שלא יהיה הבשר נאכל וכמו שפירש רש"י ואם כן על כרחך מיירי שלא נטמא הבשר שאם נטמא בלאו הכי אינו נאכל ולענין מה ואפשר שזה היה כוונת רש"י במה שפי' בד"ה במזיד וכו' להיות בשר וכו' שהרי בשמעתין לא היה רש"י נחוץ לפרש כן [ואמנם גם ביומא ובשאר מקומות ג"כ פירש רש"י כן] ומברייתא שניה שנינו בה בין ביחיד בין בצבור ואף שביומא רצוי לאוקמי בלא קביע לו זמן הוא רק לדיחוי בעלמא והרי בצבור אפילו נטמא הבשר והחלב כלו אפילו הכי זורק הדם אפילו לכתחלה וכדלקמן דף ע"ח ע"א ריש העמוד ועיין ברמב"ם פ"א מפה"מ הל' ל"ד ואפ"ה שנינו נטמא הדם ושפיר קשיא לרב וברייתא שלישית ונשא אהרן וכו' אקרא קאי ופשיטא דבקרא לא