צל"ח פסחים לז

דקשה תינח ר' יוסי יליף בשבע מדברי ר' עקיבא אבל ר"מ היכי יליף ודלמא ר"ט מיירי באין לו נר אחר ואיכא הפסד שהרי צריך לשמן זה להדליקו ובשבע לדברי רש"י בדף י"ב ע"ב מקרי שעת ביעורו והשבתתו בכל דבר וליכא הפסד עצים אלא ודאי דר"מ לא ס"ל הסברא שמשום הפסד יהיה מותר ושפיר מוכח דלא יליף מדברי רבי יהושע מדאסר בחמש וארבע

גג ד"ה ור"י לטעמיה וכו' ואכתי סוף סוף איכא לאקשוי כיון דאין אמ"א אלא מדרבנן מאי קמהני ליה האי בשר ראשון להאי בשר שלישי לשויי שני מדרבנן מעיקרא נמי שני דרבנן היה דמשקין שנגע בהן תחלה היו מדרבנן וכו' אלא על כרחך ר' ירמיה כרב אדא או כאביי ס"ל וכו' ורבינא דאית ליה מקרא מלא דבר הכתוב לית ליה דר' ירמיה ומוקי ליה לתוספת טומאה דרבנן דמתניתן כדאוקימנא ברישא ומאי מדבריהן מדברי ר"א ור"י עכ"ל רש"י ומדבריו מוכח דלית ליה מה שכתבו התוס' כמה פעמים בסוגי' דר חנינא מימיהם קאמר ועדיין לא נגזר כל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחלה דאל"כ למה כתב דרבינא לית ליה דרבי ירמיה הא שפיר אית ליה והוסיף טומאה על טומאתו דקאמר ר"ח היינו קודם י"ח דבר שעשה משלישי דרבנן שני דרבנן לר"מ ולרבי יוסי משלישי דאורייתא שני דרבנן וג"כ מוכח דלית ליה לרש"י דמשכחת ע"י עבים ולבונה שכתבו התוספות כמה פעמים בשיטה זו דאל"כ אכתי משכחת תירוצו דרבי ירמיה גם לרבינא משקין בשרץ ועצים ולבונה במשקין ובשר קודש בעצים ולבונה והרי בשר זה לר"מ שלישי דרבנן ולר' יוסי שלישי דאורייתא וכששורפו עם בשר שנטמא באב נעשה שה הבשר השלישי שני דרבנן ושפיר קם ליה תירוצא דר' ירמיה אלא על כרחך רש"י לשיטתו דס"ל עצים ולבונה הוא רק מעלה מדרבנן א"כ גם לר' יוסי לא היה בשר זה שלישי דאורייתא ולפי זה נשאר קשה על רש"י קושיית התוס' לעיל דף י"ד ע"א ד"ה עם בשר ומשקין וכבר הזכרתי לעיל סימן י"ז ונדחקתי דרש"י סבר דמשקין בהדי בשר מיירי דאית בהו רביעית ואמנם זה דוחק דהרי רש"י בעצמו כתב שם בד"ה דאיכא משקין וכו' היה משקה טופח עליה ולשון משקה טופח אינו סובל דמיירי שהיה רביעית וכבר כתבתי לעיל בסימן י"ז דרש"י מסכים גם כן דמימיהם משמע קודם י"ח דבר אלא דרש"י סובר שעכ"פ גם אחר י"ח דבר יהיה שייך עדות הזה ואם כן לא קשה מידי דעקר קושיית רש"י כאן דלרבינא עכ"פ אחר י"ח דבר אין שייך עדות דר"ת כלל שהרי אז גם מתחלה היה שני וגם עתה נעשה שני ואמנם לפי מה שכתבתי לעיל בסימן מ"ב ומ"ג דלרש"י אי מוקמינן ליה בולד דרבנן אפילו אי לא מוקמינן בכלי שנטמא במשקין אלא בשאר טומאה דרבנן בעי עיבור צורה וממילא הוא נותר והוא ראשון דרבנן ולמאן דאמר אין אוכל מטמא אוכל רק מדרבנן לא משכחת שום תוס' על טומאתו כיון שכבר הוא ראשון וכתבתי שהוספה הוא רק לענין משקין שנגע בו שיטמאו כלי שמחמת שהוא נותר אף שהוא ראשון מ"מ משקין שנוגעים בו אינן מטמאין כלי ועכשיו כששורפו בהדי בשר שנטמא באב אף שנעשה רק שני מ"מ משקין הנוגעים בו מטמאים כלי עיין לעיל בדברינו ואם כן בלאו הכי ניחא כיון דאמרינן לר"מ משקין לטמא אחרים דרבנן אם כן בעי עיבור צורה ולא משכחת תוס' רק לענין משקין שיטמאו כלי וגוף דבר זה שמשקין יטמאו כלי מגזירת שמונה עשר דבר ואילך ושפיר קשה מאי אהני לי' שכבר שכבר היה שני וכבר היה מטמא משקין להיות תחלה לטמא כלים משא"כ בריש השיטה כדמוקי דאיכא משקין בהדי בשר אז עדיין היה סבור דולד ולד דר"ח הוא דאורייתא שע"י משקין קיבל טומאתו ושורפו ביומו קודם שנעשה נותר בהדי בשר ומשקין שנטמאו באב הטומאה משקין הללו אף דלית בהו רביעית שפיר מטמאו ליה מדרבנן ונעשה משלישי דאורייתא שני דרבנן ואז שפיר שייך תירוץ התוספת דאיירי קודם י"ח דבר שאז אין לנו שום הכרח דר"ק מיירי דוקא אחר שמנה עשר דבר נד שם ורבינא דאמר מקרא מלא דבר הכתוב לית ליה דר' ירמיה וכו' הנה לפענ"ד דברי רש"י הללו תמוהים מאד דהרי לפי זה צריך לומר גם מלתא דר' יוחנן לא ס"ל לרבינא דהרי לרבינא דמקרא מלא דבר לא משכחת שלישי דאורייתא ואם ע"י משקה דהיינו שרץ כלי וכלי משקה ומשקה אוכל אם כן כבר היה זה הבשר שני דרבנן דמשקין תחלה הויין וגם עכשיו נעשה שני דרבנן אוכל מאוכל ומאי מוסיף טומאה על טומאתו איכא ועל כרחך לא משכחת ליה לרבינא האי ולד ולד כי אם ע"י אוכלין אוכל מאוכל או ע"י כלי שנטמא במשקין שנטמאו בשרץ כמו שפירש רש"י בדף י"ד ע"ב והוה ליה שלישי דרבנן ממש ואי סבירא ליה לרבינא הא דר' יוחנן דמודה ר' יוסי בשבע אם כן היכי קאמר ר יוסי בברייתא אין הנידון דומה שכשהעידו רבותינו וכו' דהיינו ר"ח ור"ע ואי סבירא ליה דר' יוחנן שפיר הנידון דומה דמה לי טומאה דרבנן ומה לי איסור דרבנן כיון שמודה בשבע ואם כן גם לדידיה איסור וטומאה שוים אלא ודאי דלא ס"ל לרבינא האי דר' א"כ מה דוחקיה דרש"י לומר דרבינא מפרש מדבריהם דר"א ור"י והרי רווחא לן שמעתא דרבינא מדברי ר"ח סה"כ וכדאוקימנא בריש שמעתתא נימא קסבר ר"מ וכו' ורבי יוסי אמר אינה מן המידה היינו שאין ללמוד איסור מטומאה והמרש"א הרגיש בזה ורצה ליישב שאין כוונת רש"י דרבינא מוקי לה בולד ולד דרבנן אלא בולד ולד דאורייתא וקרי ליה תוס" דרבנן לפי שעכשיו הבשר שמוסיף לו טומאה הוא אוכל את אוכל ומטמאו רק מדרבנן ומשכחת לה ולד ולד דאורייתא ע"י עצים ולבונה עיין במהרש"א ומי חכם ויבין את דברי רבינו המהרש"א בזה דאם ע"י עצים ולבונה אם כן שפיר משכחת לה גם תירוצא דרבי ירמיה גם אליבא דרבינא משקין בשרץ ועצים במשקין ובשר בעצים וכמ"ש בסימן הקודם וכה"ג כתבו התוס' מעל"ד בסוף ד"ה ולד טומאה דרבנן פירשנו דבריהם לעיל בסימן מ"ו וגם שם תמהתי על הבנת המהרש"א בדבריהם ואם כן. דברי רש"י תמוהים מאוד אכן לפי מה שכתבתי בסימן הקודם ניחא דרבינא לית ליה דר' ירמיה וסבירא ליה דר''מ מודה דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא היינו אליבא דר''ע דלשטתייהו דקאמר היינו לשטתייהו אליבא דר''ע ואם כן משכחת ולד ולד דאורייתא כלי בשרץ ומשקים בכלי ובשר במשקין ומוסיף טומאה על טומאתו היינו קודם י"ח דבר שכיון שולד ולד הוא דאורייתא נשרף ביומו קודם שנעשה נותר ושפיר משכחת לה קודם גזירת י"ח דבר

[נה] ולפי מה שביארתי בחידושיי במקום אחר לתרץ דברי הרמב"ם דסתרי אהדדי בענין חבת הקודש אם הוא דאורייתא ונתתי דבריו לשיעורין וחלקתי אם הדבר המביאו להתקדש הוא המטמאו אז חבת הקודש דאורייתא אבל אם הטומאה באה ע"י דבר אחר אז חבת הקודש לאו דאורייתא וביארתי שם שאם הלבונה בשעה שמתקדשת בכלי שרת המקדשו קדושת הגוף והכלי הזה טמא או הכשר חבת קודש עם הטומאה באים כאחד אז חבת הקודש דאורייתא ונטמאת הלבונה אפילו למנות בו ראשון ושני אבל אם אחר שנתקדשה בכלי אחר כך נגע בו שרץ או דבר אחר אז לא מהני חבת הקודש רק מדרבנן מעלה בעלמא ועל פי הוצעה זו בלאו הכי דברי רש"י נכונים ואני הולך בעקבותיו של מהרש"א ואף שאין זה כוונתו ורש"י באמת כיון בולד ולד דאורייתא דהיינו שרץ כלי וכלי לבונה וכגון הכלי זה עצמו שנתקדשה הלבונה בה ולבונה אוכל דהיינו הבשר נמצא שהבשר הוא ולד ולד דהיינו שלישי דאורייתא ונמצאו דברי רש"י קיימים ובזה מתורצים גם הקושיא הראשונה שהקשיתי דאם כן דעצים ולבונה דאורייתא משכחת גם תירוצא דר' ירמיה דהיינו שרץ משקה ומשקה לבונה ולבונה בשר ויהיה שפיר ר"מ ור' יוסי לשטתייהו ולפי מה שכתבתי אין זה קושיא דלא משכחת בעצים ולבונה מדאורייתא שקיבלו טומאה רק מכלי ולא משום דבר אחר וא"כ איך יקבלו טומאה ממשקה אטו המקשה מכשירו בחבת הקודש ושפיר כתב רש"י דלרבינא לית ליה תירוצא דרבי ירמיה:

[נו] אלא דקשיא לפי הנזכר לעיל איך כתב רש"י דף י"ט ע"א בד"ה אמר ליה וכו' ושם מבעי' לן לר"מ ור"א דאמרי בהדיא דאין משקין מטמאין דבר אחר מן התורה ולר' יוסי נמי דאוקימנא דלי' לא ס"ל היכי משכחת קודש בא לידי רביעי שרץ כלי הוי ראשון וכלי אוכל הוי שני ואוכל משקה הוי שלישי והאיך יבוא לידי רביעי ונראה לי דעל כרחך לא משכחת ליה אלא מדרבנן וכו' וכן כתב רש"י עוד שם ואוכל שלישי לר' יוסי בקודש דקאמר לעיל ולמדנו שלישי בקודש מן התורה מהיכן קבלו הואיל ואינו משקה מטמא אוכל ע"כ מאוכל קיבלה וסבירא ליה טומא' עושה כיוצא בה בקדשים עכ"ל רש"י ולדידיה דברי רש"י קשיא בתרתי דשפיר משכחת אוכל שלישי מן התורה אפי' מקרא מלא דבר הכתוב דאף בקדשים אין טומאה עושה כיוצא בה מ"מ משכחת לה שרץ כלי והוה ראשון וכלי זה כלי שרת היא ונתקדשה בו לבונה והו' לבונה שני ולבונה אוכל והוה שלישי וכיון דמשכחת אוכל שלישי שוב אוכל משקה והוה המשקה רביעי מן התורה ונסתרו שני קו' של רש''י [נז] אומר אני אף היא לא תברא ומתחלה אביא בשם המנוח החריף הגדול מהר"פ מזלאטשוב מה ששמעתי ממנו בצאתו מק"ק ברא"ד בשנת תצ"ד לפק והוא על קושיית מהרש"א ומהרש"ל שהקשו לפי מה דמסיק רש"י דאוכל מטמא אוכל מן התורה בקדשים אם כן למה כתב רש"י דלא משכחת רביעי בקודש רק מדרבנן הואיל ואין משקין מטמא אחרים ושפיר משכחת לה גם מדאורייתא אוכל מאוכל והמהרש"א ומהרש"ל נדחקו מאוד ושמעתי ממהר"פ הנ"ל לתרץ בטוב טעם ודעת דהרי שלישי זה שאתה רוצה שיעשה רביעי מן התורה מק"ו אתה לומד ממח"כ שמותר בתרומה וכו' שלישי שפסול בתרומה וכו' א"כ השלישי זה שאתה רוצה שיעשה רביעי ע"כ שלישי זה צריך להיות פסול בתרומה דאל"כ נסתר הק''ו וא"כ היכי משכחת שלישי אוכל שיעשה רביעי דהאי אוכל שלישי מהיכי קיבל על כרחך מאוכל קיבל דמשקה אינו מטמא אחרים וכיון דמאוכל קיבל שוב אין השלישי זה פסול בתרומה דבתרומה אין עושה כיוצא בה וא"כ ליכא ק"ו לרביעי לכך כתב רש"י דרביעי הוא רק מדרבנן ודברי פי חכם חן ולפי זה שוב גם לידידי ניחא דשפיר כתב רש"י דרביעי בקודש הוא רק מדרבנן ומה שכתבתי דמשכחת לה מדאורייתא דשרץ כלי וכלי לבונה ולבונה אוכל ואוכל משקה הנה לפי סדר הזה השני שבמספר הזה הוא לבונה ולפי זה השלישי הבא ממנו דהיינו האוכל אינו פסול בתרומה דהרי שלישי בתרומה ילפינן בק"ו מט"י שמותר בחולין פסול בתרומה שני שפסול בחולין א"ד שיעשה שלישי בתרומה אם כן השני שיעשה שלישי בתרומה צ"ל השני הזה עכ"פ פסול בחולין דאם לא כן ליכא ק"ו וכיון שכאן השני הוא לבונה אין השני הזה פסול בחולין דלבונה לאו אוכל הוא אלא ע"י חבת הקדש וכיון דאין השני פסול בחולין אין האוכל השלישי הבא ממנו פסול בתרומה וכיון שאין האוכל השלישי פסול בתרומה שוב אינו עושה רביעי בקודש דליכא ק"ו כלל ממח''כ ולכן שפיר כתב רש"י שרביעי בקודש הוא לאו דאורייתא רק מדרבנן ולפי זה מתורץ גם הקושיא אחרת שהקשיתי דמנ"ל לרש"י דאוכל עושה כיוצא בו בקדשים מהא דקאמר ר' יוסי ולמדנו שלישי מן התורה הא שפיר משכחת לה שלישי אף אם אינו עושה כיוצא בו דהיינו שרץ כלי וכלי לבונה ולבונה בשר וכנ"ל אבל הא ליתא דהרי שלישי זה שאמר עליו ר' יוסי ולמדנו שלישי מן התורה יליף שוב בק"ו שיעשה רביעי בקודש ואי שלישי זה מעצים ולבונה בא שוב אינו פסול בתרומה וליכא ק"ו לרביעי בקודש

[נח] אלא דקשיא ולטעמיך לפירוש רש"י שפירש דשלישי זה ע"י אוכל מאוכל בא דטומאה עושה כיוצא בה בקדשים ועל כרחך בתרומה אין טומאה עושה כיוצא בו דאם לא כן הדרא קושיא לדוכתא הא משכחת רביעי בקודש ולא שייך תירוץ של מהר"פ הנ"ל דהרי שלישי זה יהיה באמת פסול בתרומה אם בתרומה עושה כיוצא בו והשני יהיה באמת פסול בחולין שהרי השני עדיין ליכא כיוצא בו דמכלי קיבל וא"כ למה נקט רש''י שהוא מדרבנן אלא ודאי דרש"י סובר בתרומה אין טומאה עושה כיוצא בו וא"כ גם עתה השלישי הזה דנקט רש"י אינו פוסל בתרומה וליכא ק"ו לקודש לרביעי וכיון שכן מי דחקו לרש"י דבקדשים עושה כיוצא בו הא שפיר משכחת לה ע''י לבונה