צל"ח פסחים לח

גט אמנם אין הנידון דומה לראיה דהנה אף דכתב רש"י דרביעי בקודש הוא מעלה מדרבנן מ"מ הרי ר' יוסי ק"ו קאמ' וצ"ל דג"כ ק"ו מדרבנן קאמר והכי קאמר מה מחוסר כפורים שמותר בתרומה אפי' מדרבנן פוסל בקודש אפילו מדאורייתא שלישי שפסול בתרומה עכ"פ מדרבנן ע''י אוכל מאוכל דמדרבנן טומאה עושה כיוצא בה אפילו בחולין ומכ"ש בתרומה א"ד שיעשה רביעי בקודש מדרבנן והיינו לפי ציור של רש''י שלישי ע"י אוכל מאוכל הם אבל אי הוה נקט כפי מה שכתבתי ע"י לבונה אפשר דאפי' מדרבנן אינו פוסל בתרומה דהרי שלישי בתרומה משני דחולין יליף ושני דלבונה לא משכחת בחולין וא"כ אפי' ק"ו דרבנן ליכא ומ"מ אף דר' יוסי ק"ו דרבנן נקט מכל מקום הוכרח רש"י לפרש עכ"פ דבקדשים אוכל מטמא אוכל מן התורה דהרי על השלישי הזה שעליו דן ר' יוסי ק"ו שיעשה רביעי עליו אמר ולמדנו שלישי מן התורה כי היכי דלא ניפרוך דיו לבא מן הדין וכו' ואם כן כיון דעליו קאמר ולמדנו שלישי מן התורה מוכח דבקדשים עושה כיוצא בו וכל דברי רש"י נכונים וברורים

[סם] תוס' ד"ה חבית שנולד וכו' ונראה לר"י לפרש כגון שתי חביות בר"הי וכו' לא הוצרכו למימר ברה"י דאפי ברה"ר משכחת לה בבאו שניהם לשאול בבת אחת אמנם לפמ"ש התוס' לעיל דף יו"ד ע"א בד"ה בב"א דמדאורייתא אפי' בבת אחת טהורים ניחא שהוצרכו לומר ברה"י

[סא] בר"ה נימא קסבר וכו' ואין נראה לר"י דדלמא הא דנקט שש לאו למעוטי ד' וה' אלא משום דבעי למימר אבל בשבע וכו' ולענ"ד רש"י לשיטתו לעיל דף י"ב ע"ב דמשבע ואילך מקרי שעת ביעורו וקודם לזה מקרי שלא בשעת ביעורו וא"כ היה לו לר' יוחנן לומר מחלוקת שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו ד"ה שורפין והיה כולל בשלא בשעת ביעורו גם ד' וה' כמו כש אלא ודאי דשש דוקא נקט אבל בד' וה' מודה ר"מ

[סב] בא''ד ונראה לר"י דדייק מדאמר אבל בשבע דברי הכל שורפין ואי מדברי ר"י וכו ונראה לענ"ד דרש"י לא היה יכול לפרש כן דרש"י לשטתו דאי הכי אמאי אינו מן המידה על דברי ר' יוחנן קאי כיון דמודה בשבע וא"כ איך נפרש נימא קסבר משום דמודה בשבע ואי מדברי ר"י א"כ אמאי מודה בשבע כיון דאיהו סבר שאני התם דאיכא הפסד וכו' והרי גם אי מדר"ח ג"כ קשה כיון דמחלק בין איסור לטומאה אמאי מודה בשבע והיא קושיית אי הכי בעצמו ומאי אולמא מדר"ח טפי מדר יהושע והתוס' לשטתם דהאי אי הכי אתחלת הסוגיא חוזר לא על דברי ר' יוחנן וכדמשמע מדבריהם מעל''ד בד"ה ולד הטומאה דרבנן שכתבו לפירוש רש"י אינה מן המדה דר"י היינו דלא מדמינן איסור לטומאה משמע דלפירושם אינו כן רק אינה מן המדה היינו כדמסיק ר ירמיה דר' יוסי לשטתו

[סג] בא"ד ואי מדברי ר יהושע קאמר א"כ מנ''ל דבז' שורפין לר' יוסי כיון דס"ל שאני התם דאיכא הפסד חולין. הנה יש להקשות על התוס' לשטתם לעיל דף י"ב ע"ב בד"ה אימתי דבשבע ס"ל לר' יהודה אין ביעור חמץ אלא שריפה אבל בשש השבתו בכל דבר א"כ היא גופא קשיא דלמא ר' יוחנן ס"ל כאתקפתא דר' ירמיה מתני' נמי איכא הפסד עצים אלא שבשש ליכא הפסד שהרי השבתתו בכל דבר לכך קאמר ר' יוסי אינו מן המדה דשאני התם דאיכא הפסד חולין וכאן בחמץ ליכא שום הפסד שהרי יכול להשליכו לנהר אבל בשבע שאז אין ביעורו אלא שריפה ואיכא הפסד עצים לכך ד"ה שורפין וגם היא גופא קשיא לשטת התוס' דמה מתקיף ר' ירמיה מתני' נמי איכא הפסד עצים והלא לעיל דף י"ד ע"ב כתבו התוס' בד"ה הכא טהור וטמא וכו' דשורפין תרומה טהורה עם הטמאה משמע כדרך שבני אדם רגילין לשרוף דהיינו בשש וא"כ איך קאמר מתניתין נמי איכא הפסד עצים והלא בשש לשטת התוס' השבתתו בכל דבר ונר לענ"ד דהתוס' לשטתייהו שכתבו במס' ביצה דף כ"ו ע"ב ד"ה ועל החלה וכו' שתרומה טמאה דוקא בשריפה ודלא כרש"י כם יעויין שם וא"כ ע"כ ר יוסי לא ס"ל סברא של הפסד עצים דא"כ איך קאמר ר' יוסי אבל האיך נשרוף התלויה עם הטמאה וכו' והרי התלויה אי אפש' לבערה רק בשריפה דשמא טמאה היא וא"כ איכא הפסד עצים אלא ודאי דר יוסי להפסד עצים אינו חושש ומזה נלע"ד דמה דקאמר ר יוסי אבל האיך נשרוף התלוי' עם הטמאה וכו' היינו דאפי מדברי רבי יהושע אין ללמוד זה ובחבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה ג"כ לא התיר ר יהושע אלא גרמא ורבי יוסי דברייתא זו היינו ר' יוס' אליבא דנפשיה ובמתניתין דקאמר על מה נחלקו וכו' היינו ר' יוסי לדברי ר"ש אליבא דר' יהושע וכדלקמן דף ך' ע"ב ודלא כרש"ל שפירש בברייתא דאיך נשרוף התלוי' עם הטמאה ר"ל מדברי ר"ח ור"ע אין ללמוד זה אבל מדברי ר' יהושע שפיר ילפינן אבל לענ"ד נראה כמו שכתבתי דהיינו ר' יוסי אליבא דנפשיה קאמר דגם מדברי ר' יהושע אין ללמוד וממילא מוכח דלא אשגח ר יוסי בהפסד עצים ועכ"פ על ר' ירמיה דאתקיף מתני' נמי איכא הפסד עצים קשה דהא מתני' בודאי בטהורה איירי ושורפה רק מפני חימוץ ורשאי לבערה בכל דבר כמו"ש התוס' בביצה שם ובשש איירי ואז גם חמץ השבתתו בכל דבר ומה הפסד עצים איכא לדעת התוס' ונראה דר' ירמיה סבר דרבי מאיר ור' יוסי פליגי בין בשש ובין בשבע והקשה דלמה פליג רבי יוסי לגמרי אפילו בשבע והלא איכא הפסד עצים. [סד] ד"ה רבי יוסי לטעמיה קשה רבי יוסי גופא אית ליה לקמן וכו' שורש דברי התוספת דר"מ ור"י לשטתייהו היינו שטתייהו אליבא דר"ע אבל הם אליבא דנפשייהו תרווייהו ס"ל דמשקין לטמא אחרים דרבנן אלא דלפי זה קשה מה יענה ר"מ להוכחת רבא לעיל דף י"ד ע"ב דקאמר ש"מ קסבר ר"ע משקין לטמא אחרים דאורייתא אכן לפי מ''ש לעיל סימן כ"א אין הוכחה מדברי ר"ע רק שבקדשים משקה מטמא אחרים אלא דלרבינא ממילא אין חילוק בין חולין לקדשים ולרב אדא כתבתי שהוכחה הוא מדתנן הוסיף ר"ע ואי אמרת לחלק בין חולין לקדשים א"כ גם ר"ק מוסיף עיין לעיל היטב א"כ לרב אדא עקר הוכחה זו אינו מדברי ר"ע עצמו רק מדברי רבינו הקדוש ששנה במשנתינו הוסיף ר"ע ואיכא למימר דרבינו הקדוש באמת כרבי יוסי אליבא דר' עקיבא ס"ל ור"מ פליג וס''ל הוא שאינו עושה כיוצא בו אומר ר''י הניחא לאביי ולרב אדא אבל לרבינא דר"ע סבר דבחולין משקין לטמא אחרים דרבנן ובאמת גם ר"ח הוסיף על ר"ע ומשנתינו מיירי שאוכל השני שטמא הבשר זה היה חולין וכך היה סדר הטומאה משקין בשרץ ואוכל חולין במשקין ובשר קודש באוכל חולין וממילא צריך להיות אוקימתא דר' ירמיה למ"ד אמ"א אלא דלפי זה קשה היא גופא מנא ליה לר"מ דאיירי בנטמא במשקין דהנה לעיל סימן כ"ח כתבתי שטעמא דר"מ משום דקשיא ליה שני ושני הוא כדמקשה בריש הסיט' וצריך לומר בולד ולד וא"כ למה קורהו ולד אלא ע"כ דאיירי בנטמא במשקין וממילא הוא ולד דרבנן וכל זה לפי ציור של רש"י באוקימתא דר' ירמיה כלי בשרץ ומשקין בכלי ובשר קודש במשקין אבל לפי מה שכתבתי אי אפשר להיות הציור כך דא"כ גם לר"מ הוא טמא מן התורה שהרי בקדשים משקה לטמא אחרים מן התורה ועל כרחך צריך לצייר משקה בשרץ ואוכל פולין במשקה ואם כן אכתי קשה למה קורהו ולד הרי גם מדרבנן אינו אלא ולד ולד ועל כרחנו צריכין אנו לסבול דוחק זה שלא הקפיד לקרות ולד ולד בשם ולד אם כן מנא ליה כלל דאיירי בהכי וצריך לומר דקבלה היתה ביד ר"מ ז איירי בהכי אם כן קשה מנא לי' לר' ירמיה דעובדא דר"ח היה קבלה בידו דר"מ ודלמא עובדא דר"ע היה קבלה בידו דר"מ דאיירי בבה"פ דרבנן ומדר"ע יליף וצריך לומר דא"ב מ"ט דר יוסי דזה אינה סברא כלל שיהיו ר"מ ור' יוסי מחולקים בעובדא היכי היה ולא מוקי ר' ירמיה שהיה קבלה בידו עובדא דר"ח שהיה ע''י משקין ונחלקו ר"מ ור"י בדין אם משקה לטמא אחרים מן התורה או מדרבנן אלא דלפי זה קשה כיון דגוף המעשה אי אפשר שיהיה בו מחלוקת עובדא היכי הוה ור' יוסי עצמו מוד' שהיה ע"י משקין וכיון שר' יוסי עצמו סובר שהוא מדרבנן מה בכך שהוא סובר דר' עקיבא סובר שהוא מן התורה מ"מ הוא עצמו מדוע לא יליף מעובדא דר"ח ס"ה שמעשה זה נעשה מימיהם של כהנים מימות עולם והרי לשכת הגזית היה במקדש ואיך אפשר שלא ללמוד מזה הלכה למעשה וצריך לומר שר' יוסי סבר דאיסור אינו כמו טמא רק כמו פסול ובשבע מודה דיליף מדברי ר"ע אפי' אם ר"ע מיירי בטבול יום דאוריית' והשמן פסול מן התורה גם חמץ בשבע הוא אסור מן התורה והרי הוא כמו פסול אבל בשש שאינו אלא פסול דרבנן אסור לטמאו מן התורה ור"ח שאני שהיה טמא דרבנן ולכך מותר לטמאו מן התורה ולפי זה ר"מ על כרחך דסבר דאיסור הוה כמו טומאה דאל"כ איך יליף מדברי ר"ח ס"ה דאין לומר דיליף מדברי ר"ע דדלמא ר"ע בטבול יום דאורייתא מיירי וליכא למימר כמו"ש התוס' בשם הירושלמי דאם ר"ח מיירי בדרבנן ע"כ גם ר"ע מיירי בבה"פ דאל"כ ר"ח מוסיף הוא דהרי לר"מ בלא"ה ר"ח מוסיף הוא כיון דהוא סובר משקין לטמא אחרים בחולין דרבנן וכמו"ש לעיל דהאי הוסיף ר"ע לאו לשונו של ר"ע הוא אלא של רבינו הקדוש ואיהו שפיר קאמר הוסיף דאיהו סובר משקין לטמא אחרים דאורייתא אלא על כרחך דר"מ מדברי ר"ח יליף ושובר דאיסור הוא כמו טמא ממש ואם כן כיון שעל כרחך יש מחלוקת בין ר"מ לר"י אם איסור הוא כמו טמא או כמו פסול מאי דוחקיה דר' ירמיה לחדש דר"מ ור"י לשטתייהו אליבא דר"ע נימא דגם ר"מ מודה דלר"ע משקין לטמא אחרים דאורייתא אלא איהו לנפשיה סובר שהוא מדרבנן דהא מר"ע בלא"ה לא מצי למילף ועל כרחך סבר דאיסור הוא כמו טמא ויליף מר"ח ס"ה כשם שמותר לטמא טמא דרבנן בטומאה דאורייתא ה"נ איסור דרבנן יוסי סוב' דאיסור הוא רק כמו פסול ובשבע מודה רבי יוסי דאיסור דאורייתא הוא כמו פסול דאורייתא ויליף מדברי ר עקיבא

ומה ועוד כיון דהאי הוסיף ר"ע לאו ר"ע עצמו אמר כן שבא להוסיף על רחס"ה אלא רבינו הקדוש אמר שר"ע הוסיף אבל ר"ע סתמא העיד מימיהם של כהנים וכו' א"כ קשה כיון דר"מ ור"י לאו אליבא דנפשייהו פליגי אלא אליבא דר"ע איך שייך לשטטייהו והייתי רגיל להסביר לתלמידיי מה שרמז המהרש"א לתרץ דבר זה עיין במהרש"א מ"ש על דברי התוס' בד"ה ור' יוסי לטעמיה ושורש כוונתו הוא משום כיון דמדברי ר"ח בלאו הכי אי אפשר ללמוד דאיסו' אינו כמו טמא רק כמו פסול ור"ע עצמו לא ידעינן דמיירי בבה"פ דרבנן אלא מתוך קושיים הירושלמי כמבואר לעיל סימן ל"ב וכל זה אם טומאת משקין דר"ח הוא דרבנן אז קשיא קושית הירושלמי אבל לר' יוסי דלר"ע משקין לטמא אחרים דאורייתא ממילא ר' עקיבא לשיטתו אפי' בטבול יום דאורייתא הוסיף זה כוונת מהרש"א אלא שקיצר כדרכו הטוב אבל לפי מה שכתבנו דהך הוסיף רבינו הקדוש הוא דאמ' נסתר כל הנ"ל וצריכין אנו לפרש דברי הגמרא שיבוא הכל על נכון [סו] ונראה לפרש פירוש מרווח בגמרא ור"מ ור"י יהיו לשיטתם ממש והנה בדף י"ט ע"א קאמר ר' יוסי ולמדנו שלישי בקודש מן התור' דכתיב והבש' אשר יגע בכל טמא לא יאכל מי לא עסקינן דנגע בשני והנה במה דמסיק שם דר' יוסי לא סבירא ליה לדר"ע ומשקים לטמא אחרי' דרבנן כתב רש"י ואוכל שלישי לר יוסי בקודש דקאמ' לעיל ולמדנו שליחי בקוד' מן התורה מהיכן קיבלה הואיל ואין משקה מטמא אוכל על כרחך מאוכל קיבל וס"ל טומאה עושה כיוצא בה בקדשים ואוכל דמטמא מסקה הואיל ולא דר''שי יטמא יטמא לא ידעתי מהיכא נפקא להו אי לא מהאי קרא וכי יותן מים על זרע וגו' טמא הוא ודרשינן הוא טמא ואינו עושה כיוצא בו ומדאיצטריך קרא למעוטי כ וצא בו מכלל דמטמא אחרים וכי תימא הוא טמא ואינו מטמא אחרים אם כן לשתוק קרא מיניה ולכתוב טמא מהיכי תיתי לו טומאה לאחרים והתוס' כתבו בד"ה לא לשתמיט וכו' ועוד פ"ה דמאן דלא דריש יטמא יטמא נפקא ליה שאוכל מטמא אחרים מדאיצטריך טמא דאמר מקרא מלא דבר הכתוב דלמא אתי הוא לקדשים דה"א דעושין כיוצא בהן מוהבשר אשר יגע בכל טמא עכ"ל והנה לפי פירש רש"י ההכרח הוא דרבי יוסי סובר אוכל מטמא אוכל בקדשים בפירוש בדבר זה אף שאין הכרע בדברי התנאים אם סוברים כן מכל גם לאידך ניסא אין הכרע בדבריהם וא"כ איך יחלוק רבינא משמי' דרבא על רבי יוסי ואומר מקרא מלא דבר הכתוב שאפילו בקדשים אינו עושה כיוצא בו ולא ידעתי מי הכריחו לרש''י לפרש כן ויותר נוח מזה הוה ליה לרש''י לפרש