צל"ח פסחים כז

כלל ומה דאמר מבערין הכל הכוונה על מה דמפרש אח"כ טמאות תלויות טהורות והכל רצה לומר כל התרומות עיין בדבריו במלחמו' ואני אומר אם כן הכל לאתויי מאי והרי כל מיני תרומות מזכיר אח"כ בפרוטרוט ולמה לי הכלל בתחלה אבל אני אומר דכוונת הכל על כל מיני חמץ בין חמץ גמור ובין נוקשה ובין תערובות ובזה נחלקו האבע"א עם רבא האבע"א היה סובר דהכל דקאמר ר"א איש ברתותא היינו אפילו חולין וא"כ גם ביעור הוא נגד סתם ונגד המכריע ואפ"ה קבעו כמותו וא"כ אפילו לאכול קבעו כמותו אפילו אם נימא דר"ג מכריע הוא ורבא השיב דהכל אין הכוונה על חולין רק הכוונה בין חמץ גמור ובין נוקשה ותערובות אבל מיירי רק בתרומה כדמסיק ושורפין תרומות וכו וא"כ בלבער יש לו סיוע את ר"א ב"צ המכריע ולכך קבעו כמותו אבל לאכול שהוא נגד סתם ונגד המכריע לא קבעו כמותו ואף שכבר תירץ ההיא לאו סתמא היא וא"כ מה לי לבער שהוא נגד סתם ואינו נגד המכריע ומה לי לאכול שהוא נגד המכריע ואינו נגד סתם מ"מ שם בלבער אף שהוא נגד סתם יש לו סיוע המכריע אבל לאכול הוא נגד המכריע ואין לו סיוע שהרי הסתם דכל שעה אף שכתבתי דמיתוקים גם כר"י מ"מ הרי גם כר''ג מתוקמא

ועוד נלע"ד דהך ואבע"א אלפני פניו קאי דקאמר ההוא לאו סתמא וכתבתי הטעם משום דגם כר"י אתיא משום דנוקשה מותר בשעה ה' אפילו לאכול גם לר"י וקאמר כל שמותר לאכול נוקשה מאכיל חמץ גמור לבהמה וכו' ועל זה קאמר ואבע"א אפי' אם שפיר היא סתמא דודאי כר"ג אתיא ולא כר"י אפ"ה רב דאמר כהאי תנא והוא על דרך מה שאני מסופק לדינא אפי' למאן דאית ליה נוקשה ותערובות דאורייתא כמתני דר"פ ג' מ"מ אני מסופק אם אסורים בע"פ עד הלילה דהרי אפי' חמץ גמור אי לאו דכתיבי תלתא קראי לר"י לא היה אסור לפני זמנו וכדלקמן ד"כ"ח ע"ב ואליבא דר"ש דלית ליה קרא לפני זמנו לדעת הרז"ה באמת מותר באכילה לר"ש עד הלילה ואף שהתוס' כתבו דגם לר"ש אסור מן התורה מחצות ולמעלה מ"מ כתבו הטעם שהוא עשה דתשביתו והיינו שלא כדרך הנאתו אבל לפני זמנו בנוקשה דאיתרבי רק מכל מחמצת דיו לאוקמי תוך זמנו אבל לפני זמנו מנ"ל ועיין בדף כ"ג ע"ב בתוס' בד"ה מאי בינייהו ובדף כ"ח ע"ב בתוס' בד"ה וחד לפני זמנו ודו"ק וא"כ שנוקשה אינו אסור מן התורה עד הלילה אין מקום לאוסרו בע"פ כלל דבין יממא ללילו לא טעו ועיין דף ד' ע"ב ברש"י בד"ה דכ"ע ולפי זה על כרחך משנה דכל שעה לא אתיא כר"י דליכא למימר כל שעה שמותר לאכול נוקשה מאכיל חמץ גמור לבהמה דהרי כל אחר חצות אוכל נוקשה ואינו מאכיל חמץ גמור מן התורה לבהמה שהרי כבר אסור בהנאה משעה שאסור באכילה מחצות ולמעלה וזהו כוונת האבע"א דסתמא דכל שעה שפיר סתמא היא כר"ג דכר"י לא אתיא אפ"ה רב דאמר כהאי תנא וקאמר מאי לאו לאכול דהרי גם לבער הוא נגד סתם מכריע שהיה סבור דמבערין הכל קאי גם אחולין. ודחה לא לבער משום דהכל לא קאי אחולין רק על נוקשה ותערובות חמץ גמור וא"כ הוא ממש כראב"צ ויש לו סיוע המכריע מה שאין כן לאכול שהוא נגד סתם משנה דכל שעה ונגד ר"ג והא דמבער נוקשה אף שמותר למחר כל היום מ"מ מה יעשה למחר בלילה ואז הוא ליל פסח ונאסר גם נוקשה ותערובות ומה שצריך לאכול למחר הרי שייר ב' סעודות אלא דקשיא כיון שמותר למחר נוקשה כל היום היה לו לשייר מזון שלש סעודות שהרי חייב לאכול שלש סעודות בשבת ונראה דזה היה כוונת רש"י בד"ה מזון שתי סעודות ולא שלש דכל שלש סעודות דשבת ערבית שחרית ית ומנחה וער"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה והנה רבים נתקשו דלמה לו לרש"י לתלות בא סור מן המנחה ולמעלה והלא בלא"ה אסור מן התורה אחר חצות משום איסור חמץ ולפי מ"ד ניחא דתינח מחמץ גמור שמשייר רק שני סעודות אבל מנוקשה ותערובת שמותר כל היום היה לו לשיי' ג' סעודות ולכן כתב רש"י דסעודה שלישית זמנה מן המנחה למעלה וא"כ אף בלי איסור חמץ מ"מ אסור א לאכול מן המנחה ולמעלה אלא דלפ"ז קשה איך אמר עד ד' שעות והלא בנוקשה ותערובות יכול להמשיך הסעודה גם אחר ארבע שעות עד סמוך למנחה ונראה דמשום חמץ גמור נקט עד ד' שעות ואף דנוקשה מותר אח"כ ג"כ מ"מ לא דק ולחומרא לא דק אבל מה דנקט ב"ם ובנוקשה יכול לקיים ג' סעודות ובזה וודאי קשה למה נקט ב' ולא נקט ג' וליכא למימר לא דק ולחומרא לא דק שהרי זה קולא היא שמבטל סעודה שלישית בשבת ולכך הוצרך רש"י לומר דסעודה שלישית בלאו הכי אי אפשר לקיים ודו"ק א ש

] ולפי מ"ש לעיל להתיר חמץ נוקשה כל היום בע"פ א"כ אין להחמיר פשיטא לאכול מצה עשירה בע"פ כל היום שהרי במדינות אלו שאין אוכלין מצה עשירה כמבואר בסי' תס"ב סעיף ד' בהג"ה הוא מפני שחוששין לדעת רש"י דמה שאמרו מי פירות אין מחמיצין היינו חמץ גמור אבל נוקשה הוה ולפמ"ש נוקשה עצמו אין לאסור בערב פסח וק"ו מצה עשירה ולפ"ז אני תמה על רמ"א בסי' תמ"ד סעיף א בהג"ה שאסור לעשות בע"פ שחל בשבת סעודה שלישית במצה עשירה מטעם שאין אנו נוהגין לאכול מצה עשירה וצריך לומר דדעת רמ"א שמדרבנן אסור נוקשה בע"פ גזירה אטו חמץ גמור והגע בעצמך בפסח עצמו נוקשה לרבי יהודה אינו מן התורה ואעפ"י כן אסור עכ"פ מדרבנן וא"כ גם בע"פ אסרו אך עכ"פ נלע"ד שאינו אסור אלא מחצות ולמעלה שאז חמץ גמור מן התורה וגזרינן נוקשה אטו חמץ גמור אבל קודם חצות שחמץ גמור אינו מן התורה הוה ליה נוקשה גזירה לגזירה ומזה היה נלע"ד ברור להתיר נוקשה בערב פסח עד חצות ממש ואחר זה עיינתי בירושלמי לעיל בשמעתתא דר"מ אמר אוכלין כל חמש וכו' דר"מ ס"ל דחמץ בערב פסח מותר מן התורה כל היום עד שעה אחת קודם הלילה ומחצות ומעלה אסור מדבריהן וקאמר שם בירושלמי הא ר"מ אמר משש ולמעלה מדבריהן שביעית אסור משום גדר ששית למה משום גדר ויש דר לגדר אלא שעה ששית מתחלפת בשביעי עכ"ל הירושלמי הרי דבששית גזרו אטו שביעית אפילו אם שביעית עצמו דרבנן והטעם משום דששית בשביעית מתחלפת לרוב בני אדם ולכן לא מקרי גזירה לגזירה ואם כן ה"ה בנוקשה אף שאחר חצות הוא מדרבנן מ"ה בששית עכ"פ אסור משום שביעית אבל בחמש נלע"ד ברור שמותר דהרי חמש חמה במזרח ואינו מתחלף בשבע רק הוא גזירת משום יום המעונן כמבואר לעיל בדף י"ב ע"ב א"כ בנוקשה הוא גזירה לגזירה ודבר ברור שנוקשה מותר בחמש מלבד הטעם שכתבתי לעיל שאכילת נוקשה שאינו חמור מהנאת חמץ גמור שזה אין בו כרת כמו זה אלא בלאו הכי מותר בחמש דלא גזרינן גזירה לגזירה. ובזה הונח לי דברי המג"א בסימן תמ"ג סוף ס"ק ב' שכתב ואם לא יוכלו לאכול אח''כ יאכלו מצה עשירה או בשר ודגים דלכאורה דבריו תמוהים דהרי כתב רמ"א בסי' תמ"ד ס"א בהג"ה דמדינות אלו נם בע"פ אין נוהגין לאכול מצה עשירה ולפמ"ש כוונת המג"א בזה שכתב אח"כ היינו אחר ד' וכל שעה ה' עכ"פ מותר מצה עשירה ומ"ש או בשר ודגים לצדדי' קתני מצה עשירה בשעה ה' ובשר ודגים כל היום ומצה עשירה לאו דוקא דה"ה חמץ נוקשה ממש אם יש להם יוכלו לאכול בשעה ה' אלא שאינו ראוי כל כך לאכילה ולכן קאמר מצה עשירה וכן חמץ על ידי תערובות אם הוא באופן שאין בו כרת בפסח עצמו מותר בערב פסח כל שעה ה' וכל זה נ"ל ברור שם ואף רבי וכו' מאי לאו לא"י כר"י הקשה אחד מהתלמידים ואף אם נימא לא"י אכתי מנא ליה דכר"י ודלמא כר"ג דהרי בחולין גם ר"ג סובר כל ארבע ונלע"ד דדברי ר"ג ודברי ראב"צ במשנה דלקמן דף מ"ט ע"א המה תרתי דסתרי אהדדי דהרי לראב"צ מבערין תרומה מע"ש וחולין ממתין עד שבת ואף דאיכא לדחוקי דלספק שמא יזדמנו אוכלין מקילין בחולין יותר אבל לענין האכילה עצמו בשעה ה' מקילין בתרומה יותר אבל הוא דוחק דלדברי ר"ג שראוי לחוס על התרומה שלא להפסיד אפילו במקום שיש חשש הרחקה מאיסור שיטעה בין חמש לשבע כדחייש בחולין לא חייש בתרומה כדי שלא להפסיד תרומה ק"ו לענין ביעור מע"ש שאכתי רחוק מזמן איסורו שראוי לחוס שלא להפסיד התרומה

ומעתה אני אומר דלדברי הרמב"ן במלחמות דר"א איש ברתותא רק תרומה מבערין מלפני השבת ולא חולין וכתב דלא גרסי' בדברי ר"א א"ב מבערין את הכל ואפי' דגרסי תני והדר מפרש מבערין הכל ומפרש מאי הכל תרומות טהורות וכו' כל מיני תרומות ולא חולין ומעתה אם נימא שקבעו הלכה לאכול כבר זכינו שהלכה כר"י ואם נימא שקבעו לבער מ"מ כבר זכינו לדחות דברי ר' גמליאל מהלכה שהרי דברי ר"א א''ב בביעור עם דברי ר"ג הוי תרתי דסתרי וא"כ רבי שהורה צא ומוכרו היינו כר"י ולא כר"ג ומה דדחי לעיל ואמר לא לבער הוא על דרך שכתבתי לעי' דהך ואבע"א אלפני פניו האי שאמר ההוא לאו סתמא דקשיא מותר וע"ז קאי ואבע"א רצונו לומר שאפילו לא נדייק לשון מותר וסתמא כר"מ מ"מ רב דאמר כהאי תנא ועל זה דתי שפיר לא לבער אבל לאכול הלכה כר"מ. ע''ב פסולת אמאי מלשון זה משמע שאין קושייתו למה נפסלו דא"כ היה לו לומר פסולות במאי נפסלו ונלע"ד שעיקר הקושיא למה לקחו דוקא פסולות ולא לקחו כשרות ואי משום שלא נפסידם שהרי מונחות עד אחר זמן אכילת חמץ אכתי הלא לחמי תודה היו בהם ג"כ מצות היה לו ליקח מצות שהרי סימן בעלמא הם ולא גרע מב' פרות חורשות וע"ז משני שלא היה להם כשירות שאין מביאין תודה בי"ד והביאום מאתמול ונפסלו בלינה וע"ז השיב אחד מהתלמידים א"כ לא היה לומר רק שאין מביאין תודה בי"ד וממילא לא משכחת כשירות בי"ד ולמה הוצרך לומר מתוך שהן מרובות ונעל''ד דהמקשה ודאי לא היה קשה לו וכי בכל ע"פ היה מזדמן להם לחמי תודה משום דאיהו לא אסיק אדעתא דאין מביאין קדשים לבה"פ אבל זאת ידע שעכ"פ בחג המצות עצמו אין מביאין תודה וכדמסיק ומקשה פשיטא וא"כ המקשה היה סבור שכל מי שהיה לו תודה היה מביאה בי"ד ולכך היה להם לחמי תודה בכל ע"פ ולכך לא הקשה רק למה לקחו דוקא פסולות ולא כשירות שהרי יותר היה מוכן להם כשירות מפסולות אבל התרצן שחידש לו שאין מביאין תודה בע"פ שוב ממילא נתחדש קושיא איך היה מזדמן שהיה להם בכל ע"פ פסולות ואטו בכל שנה מזדמן שנשארו לחמי תודה נותר עד ע"פ ולכך הוצרך לומר שודאי שנזדמן כן בכל שנה ה כי מתוך שהיו מרובות היו נפסלים כנעל''ד ומתוך פירוש רש"י לא משמע כן: ועפ"י מה שכתבתי יתבאר דמה שאמר בסוף הסוגיא משום ר"א אמרו כשירות היו וכו' וס"ל לר"א שמביאין תודה בע"פ באמת לקחי חלות מצות שבתודה ואין אנו אחראין למה שכתבו התוס' בד"ה כשירות דר"א ס''ל כר''ג ושהיו נוטלים האחרונה בסוף ה' ולקמן יתבאר

שם פשיטא הנה לר"ת דנוקשה דאוריית' היה יכול להביא לחמי תודה נוקשה כמבואר בחולין דף כ"ג ע"ב ובנוקשה ליכא בל יראה לדעת ר"ת בריש אלו עוברין וא"כ גם בפסח היה יכול להביא תודה וחלות חמץ יביא נוקשה שאינו עובר בב"י ואי משום אכילה שמי יאכל אותן חלות חמץ שהרי נוקשה אסור לר"מ מן התורה באכילה יכול להביא בשביעי ויאכלם בלילה ואם כו, אפילו למ"ד קדשים קלים ממון בעלים הוא, יכול להביאם שבנוקשה ליכא בל יראה ואי משום כיון שבו ביום אסור ממילא פסול להקרבה דבעינן ממשקה ישראל הלא כיון שמותר בלילה ועודנו הוא זמן אכילת התודה מקרי גם עתה ממשקה ישראל אלא שמצינו לקמן דף מ"ח ע"א דקאמר ואי מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו וכו' הרי שאם מוקצה דאורייתא פסול להקרבה מטעם דבעינן ממשקה ישראל והרי גם מוקצה מותר בלילה ואעפ"כ אימעט מטעם דבעינן המותר לישראל ואומר אני דמשם אין ראיה דשם קאי למה דדריש והכינו את אשר יביאו ולמאן דס"ל הכנה דרבה אם כן שבת ויום טוב נולדה בזה אסורה בזה מן התורה כדאיתא בריש ביצה וא"כ משכחת לה בשבת ויום טוב הסמוכים זה לזה דגם בלילה אסור וכן מה שאמרו במנחות דף ה ע"ב מנחת העומר יוכיח דמשמע דבעומר שייך לומר שאינו ממשקה ישראל והרי החדש יהיה מותר עד יום אלא שבאמת ניתר החדש אחר הקרבת העומר ואז כבר נקטר הקומץ ונמצא שהקומץ עצמו מעולם לא הותר לישראל אבל חמץ בשביעי של פסח שיהיה מותר בלילה והלילה עדיין זמן אכילתו שפיר מקרי ממשקה ישראל וא"כ משכחת חמץ בשביעי של פסח דהיינו נוקשה ואיך הוקשה