צל"ח פסחים כב

שוב ואת"ל על שמת אכלתו והרי זה עצמו ספק הראשון שמא אכלתו ומה לי אם אכלתו בחצר או בבית ואין כאן אלא ספק אחד שמא אכלתו ואף שהוא ספק דרבנן מ"מ בדיקת חמץ עקרו על הספק והיכא דאיכא חזקת חמץ מדמה בדיקת חמץ לספק טומאה ברה"י דאפי' ס"ס לא מהני וקאמר שהוא פלוגתא דר"א ורבנן דלר"א דספק ביאה אלים יותר להתיר ספק טומאה ברה"י וכמו שפירש רש"י במס' ע"ג דף ע' ע"א דכ"א מטהר אפי' במליא השדה טומאה דליכא אלא חד ספק ואפ"ה מטהר ר"א בספק ביאה א"כ הה"ד בחמץ אבל לרבנן לא מהני ולעיל בב' בתים בדוקין דאיכא חזקת בדוק וליכא חזקת חמץ דכל א' תולה בחבירו מדמה לספק טומאה ברה"י ובזה כל הך סוגיא וכל פסקי רבינו הגדול הרמב"ם על מקומם יבואו בשלום ע"ב אלמא מכאן ואילך הוא דפליגי הנה ללשון ראשון דלא גרסינן באחד קשה מנ"ל דמכאן ואילך לחוד הוא דפליגי ודלמא בתרתי פליגי ונראה ע"פי מ"ש מהרש"ל דמשנתינו מיירי בביטול דאי לא ביטל ודאי דלא עקרינן בדיקה דאורייתא משום חשש דלמא אתי למיכל עיין במהרש''ל ולפי זה אם מדאורייתא לאו בביטול סני לא היה אפשר לרבי יהודה לאסור הבדיקה משום דלמא אתי למיכל והנה אם נימא דשלש לשונות של השבתה מורים על שלש בדיקות ודאי ליכא דמדאורייתא בביטול סני והני שלש השבתות שיבטל שלשה פעמים דדבר זה אין לו שום טעם שיבטל שלשה פעמים כיון דביטול מטעם הפקר אם הפקיר פעם אחד מה יתרון בהפקר השני והשלישי אלא ודאי דבעי בדיקה ממש וצריך שלש בדיקות שמא אף שלא מבא בפעם אחד ימצא בפעם שני וכן בשלישי וכיון שהוא מן התורה לבדוק איך גזר ר"י דלמא אתי למיכל וליכא למימר לעולם מדאורייתא בביטול סני וביטול ובדיקה שניהם מן התורה שאם ירצה מבטל ואם אינו מבטל חייב לבדוק ואז צריך ג' בדיקות קשה דהא ודאי אם בדק פעם אחת בדיקה שאחריה הוא משום אף שבדק פעם א' שמא עדיין נשאר חששה רחוקה וליכא למיחש לה עכ"פ מן התורה ואף דאמר ר"י לעיל דף וי"ו ע"ב הבודק צריך שיבטל משום סמא ימצא גלוסקא יפה זהו חומרא דרבנן משום חומרא דחמץ אבל מדאורייתא ודאי לא חיישינן וביחוד לדעת הרמב"ם שאין לשום ספק עיקר מן התורה ואין זה דומה לגוף בדיקת חמץ שזה לא מקרי ע"י הספק רק קרוב לודאי כיון שנשתמש כל השנה ואיתחזק איסורא אבל למיחש אחר הבדיקה הראשונה מדאורייתא אין לך שום טעם אלא משום פירורים דכתב הרא"ש לעיל דף ו' דקים לן ודאי שנשארו בבדיקה ומשום פרורי' שפיר יש לומר שצוה רחמנא להרבות ג' בדיקות וקשה הא פירורים ממילא בטלי כמו שאמרו לעיל אלא ודאי דאם איתא דשלש בדיקות דאורייתא מכלל דגם מדאורייתא לא סגי בביטול וא"כ מה בכך דבטלי ממילא ולפי זה שביטול אינו מועיל א"כ איך אסר ר"י אחר זמן איסור הבדיקה משום דלמא אתי למיכל אלא על כרחך מדאסר ר' יהודה ואמר שוב אינו בודק אלמא מכאן ואילך לחוד הוא דפליגי

שם אלא ר"י נמי אם לא בדק וכו' וקשה א"כ למה הזכיר ר"י אור י"ד וי"ד שחרית הלא בזה לא פליג עם רבנן ולא הוה לי' רק למימר ר"י אומר אם לא בדק עד אחר שעת הביעור שוב אינו בודק וחכ"א בודק בתוך המועד ולאחר המועד ועוד למה אמר ר"י בי"ד שחרית ורבנן אמרו סתם בי"ד ולא הזכירו שחרית. ולכן נלע"ד על פי מ''ש המג"א בסימן תמ''ז ס"ק א' דבע"פ אחר חצות מקרי חמץ קצת בדילי מיני' הואיל והוא שעת הביעור ולענ"ד שזה מועיל רק על שעת הביעור ממש שהמג"א כתבו שם על כל חצות יום משש ולמעלה אני תופס דבריו רק על שעת הביעור ממש וס"ל לר"י דגם כשאסור מדרבנן ג"כ גזרינן דלמא אתי למיכל ובברכות ריש פרק תפלת השחר ס"ל לר"י תמיד של שחר קרב עד ד' שעות הרי דלר"י עד ד' שעות מקרי שחרית ולכן קאמר ר''י בודקין אור י"ד ואם לא בדק אז בודק י"ד שחרית דהיינו עד ארבע שעות דמותר באכילה אבל בשעה חמישית לא יבדוק דכבר אסור מדרבנן וגזרינן דלמא אתי למיכל ואם לא בדק י"ד שחרית יבדוק בשעת הביעור בשעה ששית דוקא דאז בדיל מיני' אבל לא בחמש ורבנן דלא גזרו דלמא אתי למיכל אמרו סתם בארבעה עשר ולא הזכירו שחרית דגם בחמש בודק ועוד דהרי רבנן דמתני' היינו ר"מ ור"מ ס"ל אוכלין כל חמש

שם מר זוטרא מתני' וכו' הנה כבר כתבתי דאף לפי דמותיב רבי יוסף דלא גריס באחד מ"מ כבר מוכח דלא בעי ר"י שלש בדיקות אם כן קשה מה בעי מר זוטרא ונראה דמשום דקשיא למר זוטרא שאף דסובר ר"י ג' בדיקות דאורייתא אכתי לא מוכח דאין ביטול מועיל ולעולם שהביטול סגי שלא יעבור בבל יראה אלא דאפ"ה צריך בדיקה מן התורה משום דהתורה חי שה ג"כ דלמא אתי למיכל מיני' וכמו שפירשו התוס' בריש מכילתין שטעם הבדיקה הוא משום דלמא אתי למיכל אלא שהתוס' כתבו שזה תקנת חז"ל וכעת אני אומר שאם ר"י סובר שלש בדיקות מן התורה הוא הטעם דלמא אתי למיכל ובזה אף שכבר בדק וכבר ניצל מאיסור ב"י דפירורין ממילא בטלי מ"מ חייב לבדוק אתר פירורין דלא ליתי למיכל מנייהו וכן בדיקה אחר בדיקה עד ג' פעמים ואם כן אכתי אפשר דבתרתי פליגי וסובר ר"י שאחר זמן איסורו לא יבדוק כיון שאין הבדיקה רק משום דלמא אתי למיכל מה יועיל בבדיקה שאדרבה בשעת בדיקה יותר יש חשש דלמא אתי למיכל ולכך גריס מר זוטרא בהדי' באחד משלשה פרקים:

. מה דלפי זה לא הועיל מר זוטרא בגרסתו כלום ואדרבה יותר נוח לפרש דר"י ג' בדיקות בעי כמפורש במשנתינו ובברייתא הכי קאמר שאם לא בדק עדיין בשום פעם משלשה פרקים שאז עובר בבל יראה בודאי שהרי איתחזק חמץ בכל השנה ודאי צריך לבדוק גם אחר זמן איסור דמשום ספק דלמא אתי למיכל לא שבקינן שיעבור בודאי על ב"י וכמו שכתב מהרש"ל ולכן קאמר ר"י כל שלא בדק באחד משלשה פרקים הללו דכבר בדק פעם א' או ב"פ וחסר לו רק עוד בדיקה א' מחיוב השלש בדיקות שוב אינו בודק שכבר ניצל מבל יראה דפירורין ממילא בטלי אלא דאכתי מוטל עליו חיוב מחמת דלא ליתי למיכל שוב אינו בודק דגם בשעת בדיקה יש חשש דאתי למיכל וה"ה אם לא בדק בשני פרקים ג"כ הדין כן אלא שכיון שאין שום סברא לטעות בין מה שלא מצא בבדיקה ראשונה והאי ודאי שזה מותר לגמרי מן התורה אחר חצות עד קרוב ללילה וזה לשון הירושלמי בפרקין הלכה ד' ר"מ אומר משש שעות ולמעלה מדבריהן ר"י א לעיל דף ז' ע"ב קאמר תנן התם רמ"א וכו' דכ"ע מיהת חמץ לר"מ אסור מן התורה הגם שביארתי לעיל דהאי דקאמר דכ''ע מיהת חמץ אפילו נימא דעכ"פ אסור באכילה מן התורה באיסור עשה דתשביתו וכמבואר לקמן דף כ"ח ע"ב בתוס' בד"ה ר"ש אומר מכ''מ איך מקשה חסר בדיקה אחת לשתים לא דקדק בזה והעיקר כל שכבר בדק פ''א שוב אין בודק ולא אתי לאפוקי אלא אם לא בדק כל עיקר וגם לא ביטל שזה בודק גם אחר זמן איסורו משום בל יראה ולכן נלע"ד דלא משום זה נד מר זוטרא מגירסא ראשונה דזה ודאי אין סברא למימר שהתורה חששה דלמא אתי למיכל רק מר זוטרא סובר דאכתי איכא למימר דבתרתי פליגי ור"י סובר שלש בדיקו' בעינן ורבן סברי פעם אחת וגם מכאן ואילך פליגי ושעת ביעורו דקאמר אין הכוונה על שעה ששית דוקא אלא שבכל עת שבידו לבערו מקרי שעת ביעורו ולא אתי ר"י לאפוקי אלא ביום טוב ור"י לשיטתו שאין ביעור חמץ אלא שריפה וביו"ט אינו רשאי לבערו וא"כ לענין ב"י אין הבדיקה מועיל שגם אם ימצאנו מה יעשה בו שלא יעבור בבל יראה וכמ"ש המהרש"א בדברי רש''י במשנתינו שפירש עד שתחשך עיין שם אלא שהמהרש"א כתב כן אליבא דרבנן ואני אומר כן אליבא דר"י אבל רבנן לשיטתייהו דביעורו בכל דבר וגם ביו"ט יכול להשליכו לנהר עיין מנ"א סי' תמ"ז ולכך סברי שגם ביום טוב בודק ולעולם דבתרתי פליגי ולכך גריס מר זוטרא אלמא בשוב אינו בודק הוא דפליגי דמשמע דאחר שעת ביעורו אינו בודק כלל בשום פנים וקשה הרי בחוה"מ יכול לבערו ואיך משום ספק דלמא אתי למיכל יעבור בבל יראה שכיון דשלש בדיקות מן התורה אין ביטול מועיל וכמו"ש לעיל ועיקר החילוק שבין מר זוטרא ללישנא קמא דלישנא קמא קאמר סתם אלמא מכאן ואילך פליגי ומר זוטרא קאמר אלמא בשוב אינו בודק פליגי

אלא דקשה א"כ למה גרסינן בדברי מר זוטרא באחד משלשה פרקים ולכן נלע"ד דחשוב אינו בודק אינו ראי דלפי מה שפירשתי שעת ביעורו היינו בכל עת שיכול לבער וגם חוה"מ בכלל וא"כ שוב אינו בודק היינו משביעי של פסק ואילך ושפיר קאמר שוב אינו בודק דבשביעי עצמו הוא יום טוב ולא יכול לבער ואח"כ כבר הוא אחר הפסח וליכא שוב בבל יראה

ולכן גריס מר זוטרא באחד משלשה פרקים וממ"נ אם אפרש באחד היינו שאין צריך בדיקה רק באחד מג' פרקים א"כ ממילא הוא אתקפתא לרב חסדא ורבה דאמרי דבעי ג' בדיקות ואם מפרש באחד היינו דוקא שלא בדק רק באחד אבל אם לא בדק כלל בודק א"כ על כרחך שוב אינו בודק לאו היינו על יום טוב עצמו דא"כ אפילו לא בדק כלל מה יועיל לר"י בבדיקה ביום טוב אע"כ בשעת ביעורו היינו בשש ושוב אינו בודק ואם ג' בדיקות מן התורה א"כ אין ביטול מועיל ופירורין לא בטלי ממילא ועובר גם עליהם בל יראה ואיך משום ספק אתי למיכל יבטל בדיקה שהיא מן התורה ויעבור בבל יראה על ב הפירורים ודו"ק

ואמנם אם נימא דאחר המועד דקאמרי רבנן היינו רק עד שתחשך וכמו שפירש רש"י במשנתינו אם כן בלאו הכי אין לומר דר"י לא אתי לאפוקי אלא ביום טוב דא"כ היינו רבנן ולפי זה שפיר קמותיב רב יוסף בראשונה ואין צריך להוסיף מה שהוסיף מר זוטרא באחד משלשה פרקים ואולי בזה מתורץ מה שרש''י סותר פירושו דכאן במשנתינו פירש רש"י אחר המועד עד שתחשך ובמסכת מנחות דף ס"ז ע''ב פירש רש"י אחר המועד בתוך הפסח עצמו דכאן קאי רש"י בשיטת רב יוסף הראשונה ושם קאי רשאי בשיטת מר זוטרא

אלא דזה אי אפשר דלרש"י בלא"ה אין לפרש טעמא דר"י משום דבי"ט א"א לבערו דר"י לשיטתו דאין ביעורו אלא שריפה דהרי רש"י פי' לקמן דף י"ב דשלא בשעת ביעורו היינו בשבע שהוא אסור מן התורה השבתתו בכל דבר וכבר עלה בדעתי דדוקא משבע עד הלילה שאף שאסור מן התורה מ"מ עדיין אינו בבל יראה דומיא דנותר רק עשה דתשביתו סובר רש"י דהשבתתו בכל דבר שמנותר אין ללמוד דשאני נותר שהוא בבל תותירו וקודם שש שאז אפילו עשה דתשביתו אין בו ועיקר ביעורו אז מדרבנן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקנו לשורפו אבל אחר שבע שכבר מוזהר מן התורה להשביתו דכתיב אך ביום הראשון תשביתו משביתו בכל דבר ואם כן קמו דבריי הנ"ל דלר"י אי אפשר לבערו בי"ט אלא דזה אי אפשר דהרי לקמן דף כ"ו ע"ב במה שאמרו חכמים לר"י כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל וכו' הוכרח רש"י לפרש שהוא קולא לענין מפרש בים או יוצא בשיירא ואי הוה סבר רש"י בפסח עצמו אין ביעורו אלא שריפה א"כ בלא"ה סופו להקל בפסח עצמו אלא ודאי הא ליתא אלא אחר איסורו לרש"י אפילו בפסק עצמו השבתתו בכל דבר אבל אכתי נוכל לומר דר"י לשיטתו דאית ליה מוקצה וא"א לבערו בי"ט כלל משום מוקצה ורבנן לשיטתייהו דלית להו מוקצה ואף דרבנן דר"י היינו ר"מ ור"מ אוסר במסכת שבת דף מ"ד ע"א הנר שהדליקו בו באותו שבת משום מוקצה אלמא אית ליה לר"מ מוקצה מחמת איסור והרי גם חמץ מוקצה מחמת איסור הוא יש לומר דשאני נר שהדליקו דדחי' בידים אבל היכי דלא דחי' בידים לית ליה מוקצה אפילו מחמת איסור רש"י ד"ה לאחר המועד משש שעות ולמעלה עד שתחשך עיין מהרש"א אמנם לפי מה שביארתי בכמה מקומות דלרש"י עובר בבל יראה משש ולמעלה עד שתחשך נסתר סברת מהרש"א ואף שביארתי בנ"ב חא"ח סימן כ' דזה דוקא לר"י אבל לר"ש אינו עובר בב"י משש ולמעלה וא"כ איכא למימר דר"מ שהוא חכמים דמתני' סובר כר"ש וכן מפורש בירושלמי דלר"מ ומר משש ולמעלה מדברי תורה וכו' וקאמר שם בירושלמי הא ר"מ אמר משש ולמעלה מדבריהן שביעית אסורה משום גדר ששית למה משום גדר ויש גדר לגדר אלא שעה ששית מתחלפת בשביעית אמנם בתלמוד בבלי לא משמע הכי דהרי משש שעות ולמעלה אסור מנלן וכו' הרי מפורש דעל ר''מ ור''י אמר דכ''ע וכו' וא''כ גם שלפנינו הדבר מוכח דלר"מ עובר בלאו לפני זמנו כמו