צל"ח פסחים קכט

אחרת אבל עכ"פ טפי הוא רבותא מפלגא טהורים ואין לומר דאז לא הוה ידעינן דבראשון מצטרפי זבים דהרי גם בלי צירוף זבים הטהורים הם רוב דהרי גם עתה דנקט פלגא טהורים ג"כ לא מוכח לר"כ דזבים מצטרפים דלר"כ גם פלגא לא עבדי בראשון דלר"כ מחצה אינו כרוב ולהכי בחר הש''ס יותר באוקימו' שבסוגי' כל אחד כדאית לי' ועיין לקמן בדברינו בדברי התוס'

תוס' בד"ה וטמאין וכו' ואומר ר"י דלא מקרי איש וכו' והדבר צ"ע אם כן למה אמר ר"כ מחצה על מחצה אינו כרוב והלא בשביל זה לא הי' עיכוב עלייהו מלעשות בראשון אלא טעם אחר איכא בדבר שלא יהי' קרבן צבור חלוק וטעם זה לא נזכר כלל בדבריו וצריך לומר שכוונתו שאם מחצה הי' כרוב אז היו גם הטהורים עושים בטומאה בשבילם ושפיר היו עושים הטמאים בראשון שכולהו עבדו בטומאה אבל לפי שמחצה אינו כרוב ואין בכחם להכריע עמהם גם הטהורים לעשות בטומאה ועבדי הטהורים בטהרה ולכך לא עבדי הטמאים כלל שלא יהיה ק"צ חלוק והא דלא מספקא לי' גם בדברי רב דכוונתו מחצה כרוב היינו להכריע עמהם אם הטהורים לעשות בטומאה משום דא"כ משנתינו דתנן ריבו הוא דעבדי בטומאה הא פלגא לא במאי מוקמת לה

אלא דלפי זה ללישנא בתרא דר"כ מה דאמר אינו כרוב היינו משום דאי הוה כרוב היו גם הטהורים עושים בטומאה אם כן בסוף העמוד אמר לך רב כהנא תנאי היא איכא למ"ד מחצה על מחצה כרוב וכו' וקשה האיך אתיא הך מתני' דתניא הללו עושין לעצמן וכו' כמ"ד מחצה כרוב חם כן איך עושין לעצמם הי' לטהורים ולטמאים למעבד כולהו בטומאה וכך הוה לי' לתרץ תנאי היא איכא מ"ד קרבן ציבור חלוק ואיכא מ"ד אין ק"צ חלוק

וצריך לומר שאם הי' משני כך תירוץ זה מספיק לל"ב דר"כ אבל ללישנא קמא דטמאים עבדי בשני א"כ אינו מועיל לתרץ שאיכא מ"ד אין ק"צ חלוק דאכתי בשביל זה אם הם ראוים בראשון רק דאי אפשר להו למעבד שלא יהי' ק"צ חלוק בשביל זה לא יודחו לשני כיון דמחצה כרוב רובה בשני לא עבדי לכך מתרץ איכא למ"ד מחצה כרוב ואיכא למ"ד אינו כרוב וכיחידי' מחשבו ועבדי בשני ובאמת תירוץ זה הוא רק לתרץ ל"ק דרב כהנא אבל לתרץ ל"ב דר"כ ותנאי היא דאיכא למ"ד ק"צ חלוק ואיכא למ"ד אינו חלוק זה לא היה צריך התרצן לפרש דפלוגתא זו מפורשת באותה ברייתא עצמה: ק

ולפי זה דעקר תירוץ זה הוא לל"ק דר"כ ממילא מפריך דברי ק מהרש"א לקמן דף פ' ע"ב בתוס' בד"ה בראשון לא עבדי וכו' ודברי מהרש"ל שם בתכלית הקיצור ודברי מהרש"א דלשמואל הגדילו טהורים על הזבים והוה להו זבים רובה ועבדי טמאי מת בראשון אם כן למה הוצרך למימר כאן לל"ק דר"כ תנאי היא נימא דר"כ ס"ל כשמואל וברייתא דקתני היו מחצה על מחצה הללו עושין לעצמן והללו עושים לעצמן היינו טהורים וטמאי מתים היו מחצה על מחצה וזבים הגדילו על הטהורים דהיינו שהיו שליש זבים ושליש טהורים ושליש טמאי מתים לכך טמאי מתים אינן נדחין לשני דהוה לי' רובם זבים ואם כן אף שמחצה טמאי מתים אינן כרוב אפילו הכי עבדי בראשון כדין רובם זבים ומיעוטן טמאי מת לשמואל אבל היכא דליכא זבים ויש מחצה טהורים ומחצה טמאי מתים אז מחצה אינו כרוב ונדחים לפסח שני אלא ודאי שאין זה טעמא דשמואל דבראשון כיון שאין לנו שום עסק בזבים שהרי בין אם הם רוב או מיעוט לעולם אין דינם בראשון ולכך מחשבי הזבים בראשון כאלו אינם לפנינו כלל ולכך ברובם זבים ומיעוטן טמאי מת לשמואל הזבים כאלו אינם והוה כאלו אין כאן רק טמאי מת ועבדי בראשון ואם כן ה"ה בשליש זבים ושליש ט"מ ושליש טהורים לשמואל הזבים כאלו אינם והוה לי' פלגא ט"מ ופלגא טהורים ובזה הלכה כרוב בפלגא דהוה כרוב ואם כן עבדי ט"מ בראשון ולכך כתבו התוס' דרבי מני בר פטיש הוא כרב ואם חשבינן גם הזבים עם הטהורים בראשון והוה להו טמאי מת מיעוט ולא עבדי בראשון ולכך גם כאן לא הוה יכול לתרץ לר"כ דס"ל כשמואל ומיירי ברייתא דחוץ לזבים הוה פלגא ופלגא דמה בכך דאכתי לשמואל הזבים בראשון כאלו אינם ואכתי פלגא ופלגא הוה ולר"כ לא עבדי בראשון והצרך לומר תנאי היא:

ד"ה קסבר נשים בראשון רשות משום רב איצטרך למימר הכי וכו' אבל לר''כ אפילו הוה בראשון חובה אתי שפיר דפלגא בראשון לא עבדי ובשני עבדי כיון דבשני נשים רשות הוה לי' טמאים מיעוטא עכ"ל ואני אומר שאם הי' אומר דבראשון חובה אפילו ניחא אוקימתא זו יותר דעכשיו דאמר נשים רשות קשיא קושיית התוספות בדבור שאחר זה דהוה מצי למנקט בברייתא דע"י נשים הוה רוב טמאים עיין שם אבל אי הוה נקט נשים חובה בראשון אם כן אי הוה ע"י נשים רוב טמאים הוה עבדי כולהו בראשון בטומאה ולכך צריך למימר פלגא דפלגא בראשון לר"כ לא עבדי וצריך לומר דאע"פי דלר"כ הוה ניחא יותר למימר נשים חובה מ"מ יותר ניחא לי' לאוקמי לר"כ ולרב בחד גווני אף שעל ידי זה צריכין אנו למדחק ולמימר דבאמת פלגא טמאים לאו דוקא מלאוקמי לר"כ בגווני אחרי' אף שאן יהיו פלגא דנקט בדיוק גמור פלגא דוקא ואף שכתבתי לעיל ליישב על מה דלא מוקי לרב ולדל"ק דר"כ בחד גוונא משו דיותר ניחא ליה לאוקמי שיהיה פלגא דוקא נרא' דהתם אתיא פלגא דוקא בין לרב ובין לר"כ לכך בחר יותר להיות פלגא בדוקא מלאוקמי בחד גוונא אבל כאן אף שהיו בידו לומר נשים חוב להנצל מקושיית מ"מ היינו לרב כהנא אבל לרב על כרחך קשיא קושיית התוס' ואם כן על כרחך צריך לומר לרב פלגא לאו דוקא לכך בחר לומר כן אף לרב כהנא שיהיה בחד גוונא דף פ' ע"א אתמר היו ישראל מחצה טהורין נראה דאלו מחצה טהורין היו כלם אנשים שאם היתה אשה ביניהם לא הי' עולא אומר משלחין וכו' רק היו מטמאין האשה במת דבאשה לא שייך שמדחה אותה מחגיגה שאשה אינה חייבת בחגיגה

שם במת נמי אפשר דעביד בשביעי הא דלא קאמר אפשר דעביד בששי שהוא שביעי שלו דהא לעולא שוחטין וזורקין על טמא מת בשביעי שלו כמו על טמא שרץ ויכול לשלח קרבנותיו מ"מ היינו שאר קרבנות אבל חגיגת הרגל דאיתקש לראי' ומי שאינו בביאה אינו בהבאה ואפילו טבל מ"מ גם טבול יום אסור בביאת מקדש ואם כן אינו יכול להביא חגיגתו בששי דהיינו שביעי שלו ועיין בתוס' ד"ה אתה מדחהו וכו' ולכך קאמר דעביד א בשביעי דהוא שמיני שלו

שם דעביד בשביעי ויש להקשות ודלמא לכך אמר עולא משלחין שזה תקנה תמידות משא"כ לטמאו במת לפעמים יחול שביעי של פסח בשבת ואתה מדחהו מחגיגתו שהרי אין חגיגה דוחה שבת ונראה דעולא מדויל ידו משתלים דאיהו אמר לקמן דף צ"ג ע"ב דדרך רחוקה כל שאינו יכול לכנוס בשעת שחיטה דהיינו ט"ו מילין ואם כן כשחל שביעי של פסח בשבת אז גם ע"פ חל בשבת ואם כן גם תקנתא דמשלחין לדרך רחוקה ליתא אז שהרי אסור לו לצאת בשבת חוץ לתחום ק"ו ט"ו מילין אלא דאכתי תקנה דדרך רחוקה שייך אף היכי דלא שייך שיעשה חגיגה בשביעי של פסח וכגון שחל פסח בערב שבת ואם אתה מטמאו בע"פ במת חל שלישי שלו בשבת ואין הזאת דוחה שבת ונדחה הזאת שלישי עד אחד בשבת ויהי' הזאת שביעי בחמשה בשבת שהוא שביעי של פסח והרי הוא נדחה מחגיגתו ועוד קשה דכשחל פסח ביום ב' ואז ע"פ באחד בשבת וכשאתה מטמאו במת חל שביעי שלו בשבת ואין הזאה דוחה שבת ויודחה הזאת שביעי שלו עד למחר שהוא שביעי של פסק ואתה מדחהו מחגיגתו ובשלמא לשטת התוספות לעיל דף נ"ח ע"ב בד"ה כאלו חל בשני שכתבו דגם בזמן המקדש היו נזהרים שלא יהיה בד"ו פסח אם כן לא משכחת כלל שיחול כנ"ל אבל לשטת רש"י שם שכשהיו מקדשים ע"פי הראי' לא היו מדקדקין בזה הדק"ל

ואי לאו דמסתפינא אמינא דבר חדש דאף דהזאה שבות היא ואינה דוחה שבת היינו הזאת שביעי אבל הזאת שלישי אינו אסורה בשבת דעקר שבות דהזאה שני טעמים יש בה שהיא אסורה מקום מתקן דמתקן גברא וגם יש בה גזירת רבה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים והנה גזירת יעבירנו לא שייך כלל לפי סברת הר"ן דלא גזרו שמא יעבירנו אלא במקום שהכל טרודים במצוה ואין מי שיזכירנו אבל בחגיגה שזה מביא היום וזה למחר אין הכל טרודים ועיין מה שכתבנו לעיל דף ס"ט ע"א ושבות דמתקן גברא גם כן לא שייך בשלישי שהרי אין כאן עדיין שום תיקון ועדיין הוא בטומאתו כמו שהו' ובשלמא בשביעי שלו הרי אחר הזאה בידו לטבול תכף והרי הוא מותר במעשר וגם שוב אחר הטבילה אינו מטמא תרומה רק פוסל ואינו מטמא מסקה שוב להיות תחלה לכן מקרי תיקון שבידו לטבול משא"כ בשלישי הרי הוא אחר הזאה כמו קודם ההזאה ואין כאן שום תיקון ואזדא לה הקושיא ראשונה שהקשיתי כשיחול ערב פסח בחמישי בששת ולפי מה שכתבתי לא איכפת לן בזה שבשביל זה לא יעוכב הזאתו וע"פי זה יש לסלק גם כן הך נרגא דשדיתי לעיל בדף ס"ט ע"א עיין שם בחידושינו בסוף ד"ה וע"פי זה עיין שם ודו"ק ומה שהקשיתי שאם יחול ערב פסח באחד בשבת ותטמאנו במת יבוא שביעי שלו בשבת ויודחה הזאתו עד למחר שהוא שביעי של פסח ויודחה מחגיגתו גם כן אמינא מלתא חדתא ומתחלה צריך אני לדון אם הזאה אסורה בי"ט כמו בשבת ורבינו הגדול הרמב"ם בפרק כ"ג מהל' שבת הלכה' ח' כשהזכיר איסור טבילת כלים בשבת והיתר טבילת האדם כתב ואין מזין עליו בשבת ובפ"ד מי"ט הלכה י"ז הזכיר איסור טבילת כלים ולא הזכיר איסור הזאה כלל גם לא הזכיר בי"ט טעם מתקן רק שמא ישהה וזה לא שייך באדם כמ"ש התוס' בביצה ד' י"ח ע"א ולפי אשר אני חושב לא רצו לאסור ההזאה בי"ט לפי שחייב אדם לטהר עצמו ברגל ואסרו הזאה רק בשבת ואז אפי' שבת שבתוך הרגל האיסור במקומו אבל בשביל י"ט עצמו לא גזרו וכאשר עלה בידינו שההזאה לא נאסרה בי"ט אמינא עוד לדעת רבינו הגדול בפי"א מפרה הלכה ב' שלא הצריך לטמא מת שתי טבילות ודי בטבילה אחת ויכול להקדים הטבילה להזאה ואין צריך שום טבילה אחרת כלל עיין שם בדברי הכ"מ ולפי זה אמינא הא ודאי שקודם יום שביעי לטומאתו אי אפשר לטבול אבל בשביעי שלו שחל בשבת שההזאה אסורה והטבילה מותרת לאדם שנראה כמיקר יכול לטבול בו ביום ולמחר מזין עליו והרי הוא טהור לגמרי אחר ההזאה ואפילו טבול יום אינו שהרי טבל אתמול והעריב שמשו אתמול וכיון שהוא טהור גמור יכול להביא חגיגתו בו ביום שהוזה ואין אתה מדחהו מחגיגתו זה שעלה במחשבתי אבל הדרנא בי דא"כ יפול סתירה גדולה בדברי רבינו בפ"ו מק"פ הלכה ו' שכתב טמא מת וכו' ואפי' חל שביעי שלו בי"ג בניסן והוא שבת ידחה ליום י"ד ומזין עליו ואין שוחטין עליו כמו שביארנו עכ"ל הרמב"ם וכיונתו במה שאמר כמו שביארנו היינו מ"ש שם בהל' ב' טמא מת שחל שביעי שלו בי"ד אע"פ שטבל והוזה אין שוחטין עליו יעויין שם ואם איתא דס"ל לרבינו דאם מזה בשמיני שלו יכול לטבול בשביעי ואז הוא טהור לגמרי אחר הזאה ואינו אפילו טבול יום א"כ זה שחל שביעי שלו בי"ג בניסן בשבת אף שאין מזין בשבת אכתי יטבול בשבת שהרי הטבילה לאדם מותר בשבת ולמחר יזה בע''פ ואז הוא טהור לגמרי ואפי' טבול יום אינו ויכול לכנוס בעצמו להעזרה ולעשות פסחו אלא ודאי אף שהתיר רבינו הגדול הטבילה קודם ההזאה מ"מ ע"י הוא עד שיעריב שמשו של יום ההזאה ולא עוד אלא שנלע"ד שאף שהתיר רבינו הטבילה קודם הזאה מ"מ צריכה להיות בו ביום אלא שאם הזה בשמיני או אח"כ יכולה הטבילה להיות בלילה שקודם ההזאה אבל עכ"פ צריכה להיות ביום א' עם ההזאה והלילה שייך להיום שאחריו וכן משמעות דברי רבינו שם בפי"א מפרה הלכה ב' יעויין שם וא''כ הדק''ל