צל"ח פסחים קכח

בטומאה כדברי רב חסדא בגמרא ואף רב לא נחלק על רב חסדא אלא שהוסיף שאפילו בשביל טומאת בשר לחוד יעשו בטומאה וגם התירוץ של התוס' אזני כבדה משמוע דהא דאמרינן בפרק מי שהיה דכל היכי דליתיה לטומאת בשר ליתא לטומאת אימורין היינו באוכל אימורין בטומאת הנוף דשם איתרבו אימורין מדכתיב אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' ואיתקוש אימורין לבשר אבל כאן דאשתרי אימורין להקריבה בטומאה והיכן אשכחן דאיתקש הקרבת אימורין בטומאה לאכילת בשר בטומאה ואף דדרשינן לעיל דף כ"ד ע"ב והבשר לרבות את האימורין לא על ההקרבה דדרשינן ליה רק ג"כ על האכילה דלא תימא כיון שאיני ניתר לטהורין כמבואר שם בתוספות ד"ה לרבות את האימורין

תוס' ד"ה אלא שנטמא וכו' תימא אם. כן מאי אפילו דקאמר היינו רישא ממש היו וכו' וכהנים וכלי שרת טמאים כיון דמטמא גברא מחמת סכין עכ"ל ואני אומר תימא על תמיהתם. שהרי רישא נוכל לומר שנטמאו הכהנים בשרץ או במת עצמו שהוא טומאת מת שהנזיר מגלח עליו וא"כ חייבים על ביאת מקדש כרת ואם כן בטומאת הגוף שהוא בכרת מתעביד אבל כאן שהשוחט נטמא בסכין שנטמא במת שהוא טומאן שאין הנזיר מגלח עליה והרי לדעת הראב"ד פ"ג מביאת מקדש הלכה י"ג אין חייבים כרת על ביאת מקדש וז"ל הראב"ד או שנגע בחרב א"א שיבוש הוא זה שאין הנזיר מגלח על מגע כלים שנגעו במת ואפי' על חרב וכן אינו חייב על מגען על ביאת מקדש ובאמת בתחלת העיון נוראות נפלאתי על דברי הראב"ד כי מה יענה בסוגיא דכאן דקאמר רב חסדא בטומאת הגוף בכרת מתעביד וא"כ חזינן דגברא שנטמא בסכין הוא בכרת על ביאת מקדש ונבהלתי על המראה עד מצאתי לרבינו הר"ש בפ"א דאהלות סוף משנה ב' שקאי ג"כ בשטת הראב"ד שכתב ותימא דמשמע בפרק כיצד צולין דחייבין גבי כלי שרת טמאין דאמרינן גבי סכין שנטמא דמעיקרא טומאת הנוף בכרת מתעביד וי"ל דפלוגתא דתנאי בנזיר דף נ"ו דתנן וכל טומאת מת שאין הנזיר מגלח אין חייבים על ביאת מקדש אמר ר"מ לא תהא קלה מן השרץ והשתא סוגיא דכ"צ כר"מ עכ"ל הר"ש ועכ"פ מתורץ תימא של התוס' דקמ"ל ברייתא דכאן דאפי' נטמא בסכין גם כן מחשב טומאה שבכרת ולכך עושין בטומאה ורישא דכהניה טמאים היינו שנטמאו בשרץ או במת עצמו שחייבים כרת על ביאת מקדש ובזה הונח לנו למה לא חשבה משנתינו רבותא זו שאפילו ישראל והכהנים טהורים וכ"ש טמאים וכו' משום דמשנתינו אתיא כשטת הת"ק שם בנזיר שכל טומאה שאין הנזיר מגלח עלי' אין חייבים כרת על ביאת מקדש ודלא כר"מ ואם כן לא מתעביד בטומאת הגוף שבכרת ולכך טמאים גמורים לא עבדו אלא דתינח לרב חסדא אבל לרבא שאפילו נטמא סכין בשרץ גם כן אפילו טמאים עבדו הדק"ל למה לא חשבה המשנה דין זה דכלי שרת טמאים ולפי מ"ש לעיל דהבשר נטמא מטעם חבת הקודש א"כ איכא למימר דמשנתינו סברה דחבת הקודש לאו דאורייתא כלל אפילו אם דבר המכשירו הוא המטמאו ואם כן אין כאן טומאת בשר כלל אבל לדעת הרמב"ם בפ' מביאת מקדש דחייבין כרת אפילו בנוגע בכלים שנגעו במת אף שהרמב"ם פסק כת"ק דר"מ אם בן הדק"ל למה לא חשבה משנתינו שהיו כ"ש טמאים ואם נאחז סברת התוספות בד"ה או שהיו כהנים טמאים דע"י מה דאשתרי טומאת אימורין אשתרי טומאת בשר ואם כן פשיטא דאמרינן דהיכי דאישתרי הקרבת אימורין בטומאת הגוף אשתרי נמי אכילת בשר בטומאת הגוף ואם כן משנתינו נקטא רבותא והכהנים טמאים בכל טומאה אפילו בטומאה שעל תחלתה אין הנזיר מגלח שבזה אף להרמב"ם אינו חייב כרת על ביאת מקדש כמבואר שם בפ"ג מביאת מקדש וכן אם היה הכהן ראשון לטומאה דבזה לא שייך סברת רב חסדא אפ"ה כיון דאשתרי טומאת הגוף באימורין יעשו בטומאה ולכן לא חשבה המשנה כ"ש טמאים כיון שמשנתינו סברה חבת הקודש לאו דאורייתא לא נטמאו לא הבשר ולא האימורין וגם טומאת הגוף דביאת מקדש לא אשתרי שאם הכלי הוא מתחלה מטומאת שאין הנזיר מגלח או ראשון לטומאה אין כאן לא טומאת בשר ואימורון ולא טומאת הגוף ולהכי לא חשבה משנתינו כלי שרת טמאין להורות דאיירי בכל מיני טומאה וברייתא קמ"ל רבותא לרב חסדא דגם אדם בכלי איכא כרת ולרבא קמ"ל דזבח הקודש דאורייתא. ובעל אור חדש כתב דמשנתינו דאוקמא רב לעיל דאתיא כר"נ דאכילת כ פסחים לא מעכבא לא שייך סברת רב חסדא דהרי יכול לשחוט בסכין ארוכה או לאחוז בפשוטי כלי עץ כקושיית התוספות בד"ה בטומאת הגוף ומ"ש התוספות דאין פנאי לכל הפסחים וכו' זה לא שייך למשנתינו כיון דאכילה לא מעכבא לא יעשו כי אם פסח אחד ואני אומר דאף דרב חסדא נקט סכין אטו בשביל זה סכין דוקא ומי לא עסקינן שהמזרקות שמקבלים בהם הדם טמאים ומטמאים הכהן ובזה לא שייך קושיית התוס' בלל שהרי הכהן צריך להיות בפנים לקבל הדם שהיא עבודה וגם אי אפשר לאחוז המזרק ע"י פשוטי כלי עץ משום חציצה אלא דר"ח נקט משום רבותא דאפילו הכי בשרץ לא אף דאיטמי בשר אבל במזרק לא נטמא הבשר כלל שאין צורך למזרק ליגע בבשר ואם כן עכ"פ קשה על משנתינו לרב חסדא דלתני כ''ש טמאים ובמזרק:

ובזה נלע"ד לתרץ מה דלא חשבה ג"כ הברייתא רבותא דהיו ישראל וכלי שרת טהורים וכהנים טמאים שיעשו בטומאה משום דברייתא אף שכתבתי דאתיא כר"מ דגם טומאה שאין הנזיר מגלח חייבים על ביאת מקדש מ"מ כל זה אם האדם טמא טומאת שבעה אבל אם אינו טמא רק טומאת ערב גם לר"מ אינו חייב על ביאת מקדש שהרי רש"י פירש שם בנזיר דף נ"ו ע"ב לא תהא קלה מן השרץ שאין הנזיר מטמא כלום חייבים על ב"מ טומאת מת שטעון הזאה שלישי ושביעי אינו דין שיהיו חייבים על ב"מ וא"כ גם לר"מ דוקא היכא שטמא טומאת שבעה ואם כן הרי הכהן אב שטומאה וממילא מטמא המזרק ולא משכחת כלל שיהיה הכהנים טמאים וכ"ש טהורים וא"כ הכהן איזו אב הטומאה לא היתר לטמאים כלל שהרי יוכל הכהן לזהר שלא יגע בבשר כקושיית התוספות בד"ה או שהיו כהנים וכו' ותירץ התוספות כבר כתבתי לעיל שהוא תמוה

ע''ב ה"נ מסתברא וכו' אבל פלגא ופלגא וכו' ויש לדקדק דנטמא קהל ברישא הוא מיותר דהוא ק"ו מרובו דאם היכי דנטמא רוב הקהל יעשה בטומאה קל וחומר בנטמא כולו וחשבתי לומר דלהכי שנאו במשנתנו להורות דיעשה בטומאה דרוב הקהל הוא דומיא דיעשה בטומאה דכל הקהל ולהורות שאף ע"י רוב הקהל עושים כלם בטומאה דאין קרבן צבור חלוק אבל לפי האי ה"ל מסתברא כבר מוכח מסיפא דפלגא ופלגא הללו עושין לעצמן וא"כ מכלל דיעשה בטומאה דרישא בנטמא רוב הקהל היינו דכלם עושים בטומאה דאל"כ מאי איכא בין פלגא לרובו וא"כ אייתר נטמא קהל דרישא לכן נעל"ד דתני נטמא קהל שהוא מיותר לומר דכשם שנטמא קהל ודאי שנאכל הבשר בטומאת בשר דלא סגי בלא"ה שהרי הבעלים מטמאים הבשר כך נטמאו כהנים הותר גם טומאת בשר ולא תימא שצריכין לזהר שלא יגעו בבשר עיין מעל"ד בתוס' בד"ה או שהיו כהנים טמאים שכתבו אעפ"י שיכולים לזהר שלא יגעו בבשר וכו' ולכאורה היא גופא קשיא דמנ"ל להתוס' שאינם צריכין לזהר בזה ויעשה בטומאה היינו טומאת הגוף דכהנים ולפי מ"ש ניחא דרומיא דנטמא קהל קתני ואי לאו בבא יתירא דנטמא קהל לא הוה אמרינן בטומאת כהנים שהותר גם טומאת בשר ואף ששנינו נטמא רוב הקהל וגם שס ע"כ יש טומאת בשר להטמאים מ"מ לח הוה אמרינן דדומיא דהכי הותר בטומאת כהנים כיון שאין כאן בבא מיותרת לא הוה אמרינן זה דומיא דזה אלא הא כדאיתא והא כדאיתא

שם לרב ולל"ב דר"כ הא דתניא וכו' לפי סדר הגמרא היה לאחוז בהנך קושייות או לפי סדר הברייתות והוה להקשות תחלה הך ברייתא דתניא הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן ר"כ בתרי לישני היכי מתרץ לה או דהוה לי' לאחוז בסדר המימרות ולהקשות רב ול"ק דר"כ הך ברייתא דתניא וטמאין אין עושין וכו' במה מוקמי לה אבל סדר הקושיית שלפנינו הוא בדילוג ונלע"ד משום דרב ול"ב. דר"כ הך ברייתא דטמאין עושין את השני מוקמי לה בחד גוונא, להכי מקדים לה ובתר הכי קאמר רב ול"ק דר"כ היכי מתרצי הך ברייתא דטמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני משום דעכ"פ תרווייהו מתרצו לה אף דלא מתרצו בחד אוקימתא מ"מ עכ"פ אתיא כוותייהו כל חד לפי אוקימתא דידיה משא"כ ברייתא דהללו עושין לעצמן וכו' דלא מתרץ לה ר"כ כלל ואיצטריך לומר תנאי היא לכן שבקא לסיומא דמלתא

שם לרב ולל"ק דר"כ וכו' רב מתרץ וכו' ויש להקשות הרי לפנינו דרך מרווח לתרץ הך ברייתא לרב ולר"כ בחד גוונא ולמימר דמה דקתני מחצה טהורים ומחצה טמאים היינו טמאי מתים לחוד הם שוים במספרם עם הטהורים אבל יש ג"כ זבים ולכך אותן ט"מ אינן עושין לא את הראשון ולא את השני בראשון לא עבדי דהגדילו זבים על הטהורים והוה להו מ"מ מיעוטא ובשני לא עבדי דנצרפו זבין עם ט"מ דלא עבדי בראשון והוה להו רובה ולא עבדי בשני וכר מני בר פטיש לקמן דף כ' ע"ב ונראה דבחרי יותר באוקמתא דמוקים עתה לכל מר כדאית ליה משום דבזה פלגא טמאים ופלגא טהורים הוא בדוקא בין לרב ובין לר"כ ועיין בתוס' בד"ה ור"כ מתרץ לה כו' ולרב ודאי ניחא דנקט מחצה טמאים לרבותא לא מבעיא רוב טמאים ודאי לא עבדי בשני אלא אפי' פלגא גם כן בשני לא עבדי וכן נקט פלגא טהורים לרבותא לא מבעיא רוב טהורים בלי נשים ודאי דלא עבדי טמאים בראשון אלא אפי' פלגא טהורים מ"מ כיון דנשים עודפות על הטהורים לא עבדו טמאים בראשון אבל הוה מוקים לה בזבים עודפים הוה קשי מאי ארי' פלגא ופלגא הרי אפי' אי הוה טמאים או הטהורים חד מנייהו עודפים מ"מ ע"י הכרעת הזבים לכל צד הוו להו טמאים מועטים בראשון ורובה בשני אלא דלרב לא הוה מצי למימר בטהורים עודפים על ט"מ משום דרצה כאן בברייתא להשמיענו לאפוקי מדשמואל לקמן דף פ' ע"א בהיו רובם זבים ומיעוטן ט''מ כפי מה שיתבאר בדברינו בתוס' בד"ה וטמאים אינן עושין וכו דלשמואל לא משגיחין בראשון בזבים כלל והוו להו כמו שאינן ודלא כמהרש"א לקמן ואם כן השתא דנקט פלגא טהורים א"כ מוכח ממילא שהזבים מצטרפין עם הטהורים דאל"כ אלא כשמואל דזבים בראשון כמאן דליתנוהו אם כן למה לא עבדו טמאין בראשון דהרי לרב הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן מוכח לאפוקי מדשמואל אבל אי הוי נקט טהורים רובה אז לא שמעינן לאפוקי מדשמואל דהרי הטהורין לחודייהו הם רובה וממילא לא עבדו טמאים בראשון ולהשמיענו רבותא דלא עבדי בשני אף שהיו מועטים בראשון משום דמצרפי זבים בשני עם הטמאים זה אינו רבותא כלל דבשני ליכא שום פלוגתא כלל וגם לשמואל הזבים מצטרפים בשני שהרי גם הם באים לעשות פ"ש ועד כאן לא פליג שמואל אלא בראשון שאז אין לנו שום עסק עם הזבים דבין רובה ובין מעוטא זבים לא עבדי כלל אלא דאיפכא הוה קשה דנתני רבותא לאידך גיסא דאפילו טמאי מתים מרובים על הטהורים אפ"ה לא עבדי בראשון משום דום בראשון מצטרפי זבים על הטהורים ולכך לא מוקי אליבא דרב דמיירי שיש זבים ולרב כהנא הוה קשה משני צדדים חדא הקושיא הנ"ל דנתני רוב טמאים דהשתא דנקט פלגא ליכא הוכחה לאפוקי מדשמואל דהרי אף בלי צירוף זבים לא עבדו לר"ב פלגא בראשון ומה דלא עבדי בשני גם כן ליכא הוכחה לאפורי מדשמואל וגם לא שום רבותא דכבר כתבתי דבשני ליכא שום פלוגתא ולא שום הוה אמינא שלא יצטרפו הזבים ולמימר דר"כ באמת סבר כשמואל דזבים בראשון לא מתחשבי כלל וטמאים לא עבדו בראשון הוא משום דפלגא לדידי' לא עבדי בראשון ובשני הוא דלא עבדי משום צירוף זה גם כן לא ניחא להגמרא למימר דר"כ פליג גם בזה לקמן על שמואל ור"כ תלמידו דרב מהי תיתי נעשה פלוגתא קדשה בין ר"כ ובין רבו רב מה דלא אשכחן בפירוש דפליג עליו וגם לאידך גיסא קשה דנתני שהיו טהורים רובה ואפ"ה לא עבדי בשני משום דבשני מצטרפי זבים ואף שכתבתי שאין מה דבשני מצטרפי זבים היינו למשבק בשביל זה רבותא קרנם אה