צל"ח פסחים יב

דלקמן ואני אומר שמזה הוציא דין שלו מדשבקי' לגבוה משום דמיירי אפילו אם אינו חייב מן הדין באחריות רק שיכפהו לשלם וזה לא שייך בגזבר גבוה: לכל זה אתי שפיר לדעת הרמב"ם דגם אחריות שע"י אנס מיחשב אחריות לחייב לבער אבל לדעת החולקים עליו בזה נשאר קשה כל הנזכר ונראה משום דרצה לומר אח"כ אין לו בכיבשתו וכו' לא כיבשתו מנין וכו' ואם היה אוחז בלשונו של גבו' ובגבו' לא שייך כיבשתו וא"כ כבר ביאר האיסור אפילו בלא כיבשתו ואיך יאמר אח"כ אין לי אלא בכיבשתו ולכן מתחלה שביק גבוה כי כל זמן שאין לנו קרא על לא כיבשתו דרשינן האיסור על כיבשתו אלא דזה אתי שפיר לאביי אבל לרבא דהך מלתא אשכחן שלא כיבשתו ארישא קאי ולא אסיפא הדרא קושיא לדוכתא למה שביק בסיפא גבי איסור פקדונות גבו' והנה אמרתי אסורה נא ואראה אם שייך דין זה בשל גבו' לאסור בקיבל אחריות ואולי מותר בשל גבו' גם בקיבל אחריות והוא בשומי לב לדעת ר"י שהביא הרא"ש דשומר חנם אינו עובר בבל יראה אף שהיה חייב בפשיעה כיון שהיה פטור מגניבה ואבידה והוא הדיעה הראשונה בש"ע סי' ת"מ סעי' א' ולכאורה הא מלתא בעי טעמא כיון שעכ"פ הוא על אחריותו בפשיעה ועלה במחשבתי משום דאם נגנב והשומר שכיר משלם הוכר הגנב היה משלם כפל לשומר ואמרינן בריש המפקיד טעם דהוה כאלו אמר לו סמוך לגניבה יהיה קנוי לך אם כן גם החמץ אם יוגנב סמוך לגניבה קנוי היה להשומר והוא שלו ממש ועובר עליו בבל יראה אבל בשל הקדש אינו יוצא מרשות הקדש בלי פדיון ובלי שומת שמאים וא"כ מי מקנה להנפקד ולא הוה משכחת שיהיה שלו לכך אינו עובר עליו אפילו קיבל אחריות כך עלה במחשבתי בתחלת. העיון אבל הדרנא ב' מכמה טעמים חדא דאם כן לא יהיה הנפקד עובר בב"י כי אם בנגנב בפסח וסמוך לגניבה והרי משמעות הפוסקים והש"ס שעובר תיכף בב''י ואפי' ללישנא קמא דרבא שם בהמפקיד דנעשה כאומר לו אם יוגנב יהיה קנוי לך מעכשיו משמעות הסוגיא שאפילו לא יוגנב כלל עובר תיכף בב"י ועוד דהרי רבא אמ' לקמן דאלו מגנב או מתביד והרי באביד כפל ועוד דא"כ איך אמרינן בשמעתין הניחא למ"ד גורם לממון וכו' והרי לדידי כשיוגנב ממון ממש הוא שלמפרע היה שלו ואין רצוני להאריך במה שהאריכות הוא בשיטות אחרות ולא בסוגיא זו ועכ"פ כיון שהחלטנו שגם בשל גבוה אסור קבלת פקדונות באחריות כמו בשל א"י הדרא קושיא לדוכתא למה שביק בסיפא ק גבוה באיסור פקדונות ויבואר אחר כך בדברינו

שם יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הא"י והנה הריף גרס יכול יקבל פקדונות מן הא"י ויטמין ולכאורה גרסתו תמוה שהרי מה שרצה להתיר קבלת פקדונות הוא מדכתיב לך ודרשינן שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ומה שרצה להתיר הטמנה הוא מדכתיב לא יראה משמע דוקא מה שרואה לפניו ולא מה שטמון ואינו נראה והרי יראה מוקדם בקרא ללך וא"כ למה אחז הריף בהיפוך יכול יקבל וכו' ויטמון וראיתי להרז"ה שכתב דאי לאו דכתיב לא ימצא לאסור בקיבל אחריות הוה דרשינן מלך לך תרי זימנא לאסור הכל לפי שאף מפעם א' לך משמע שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה וכו להתיר בכל ענין בין קיבל אחריות ובין לא קיבל בין כיבשתו ובין לא כיבשתה ומדכתיב תרי זימני לך אמרינן אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ואיתרבי הכל לאיסור אפילו לא כיבשתו ואפילו לא קיבל אחריות וכל זה אי לא הוה כתיב לא ימצא אבל השתא דכתיב לא ימצא לאיסור בקיבל אחריות דכך משמעותו של לא ימצא שהוא מצוי בידך שקבלת אחריותו עליך אם כן מכלל דלך לך לא לאסור אתי אלא להתיר גם כיבשתו בלא קיבל אחריות זהו שטת הרז"ה והנה גם דבריו תמוהים דא"כ איך קאמר בברייתא לא ימצא מה ת"ל וכו' לפי שנאמר לא יראה לך וכו' שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וכו' יכול יטמין ויקבל פקדונות וכו' ומדברים הללו משמע דאי לאו לא ימצא הוה אמינא שיקבל פקדונות ולדברי הרז"ה נהפוך הוא דאי לא הוה כתיב לא ימצא היה הכל אסור אפי' לראות של אחרים בלי קבלת אחריות דהרי הוה אמרינן דתרי לך לרבות הכל לאיסור מטעם אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ונראה דגרסת הריף עם שטת הרז"ה חדא מתורצת בירך חבירתה דהנה בקרא כתיבי תרי לך וכשם שהוכפל לך כך הוכפל לא יראה דתרי זימני כתיב לא יראה לך ועיין ברש"י בד"ה ופרכינן לרבא וכו' והנה בידינו לומר דלך דכתיב תרי זימני הוא להורות אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ואגב שרצה לכתוב לך תרי זימני הוצרך ג"כ למכתב לא יראה תרי זימני ואם כן לא יראה שפר דרשינן מיניה אי אתה רואה אבל אתה מטמין ולא שייך אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות שהרי אינו מיותר רק אגב שרצה לכפול לך הוצרך לכפול ג"כ לא יראה ונוכל לומר ג"כ לאידך גיסא דלא יראה דכתיב תרי זימני הוא לרבות הטמנה לאיסור דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפי הטמנה לאיסור וממילא כיון שריבה גם הטמנה לאיסור הוצרך להכפיל לך תרי זימני להתיר של אחרים ושל גבוה בין בהטמנה ובין בגלוי דאי לא הוה כתיב רק חד לך הוה אמינא הא דמיעוט רחמנא של אחרים ושל גבוה דוקא בהטמנה מיעט אבל ברואה ממש גם שלאחרים ושל גבוה אסור דהרי חד בהני תרי לא יראה בהטמנה איירי כתב רחמנא עוד הפעם לך דגם ברואה ממש ג"כ אמרינן שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ומעתה כיון שיש בידינו לדרוש תרי לך לענין מיעוט אחר מיעוט ולא יראה נשאר במשמעותו להתיר הטמנה ויש בידינו לומר להיפך דלא יראה תרי זימני הוא מיעוט אחר מיעוט אבל לך נשאר על משמעותו להתיר של אחרים ושל גבוה וכיון שאין בידינו להכריע איזה מהם נשאר על משמעותו אין בידינו להתיר שום אחד מהם ומוכרחים אנו לאסור הטמנה וגם לאסור של אחרים ושל גבוה אבל לקבל פקדון של אחרים ולהטמינו מותר ממ"נ וזהו כוונת הריף בגרסתו יכול לקבל פקדונות מן הא"י ויטמין פירוש שהפקדון שיקבל ממנו יטמינו שלא יראנו ויהיה מותר ממ"נ שם רבא אמר לעולם לא תיפוך וארישא קאי וכו' הנה יפלא לרבא הוה לי לברייתא למתני הא ברישא דברייתא וכך ה"ל למתני שבעת וכו' לא ימצא למה נאמר לפי שנאמר לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה וכו' אין לי אלא שלא כיבשתו שכיבשתו מנין ת"ל לא ימצא [וגם כן הכוונה לפי שנאמר לך תרי זימני] יכול יטמין ויקבל פקדונות וכו' ת"ל לא ימצא ולמה המתין בהך אין לי אלא שלא כיבשתו עד ששנה בנתיים איסור קבלות פקדונות והנה לשטת הרז"ה ניחא דאיך הוה מצי למימר ברישא אין לי אלא שלא כיבשתו כיבשתו מנין ת"ל לא ימצא והכונה לפי דכתיב לך תרי זימני אמרינן שדי חד על לא ימצא והרי כל זמן שלא זכינו למדרש לא ימצא לאיסור פקדונות באחריות אז אדרבא תרי זימני לך אתו לאסור הכל מטעם אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ואיך יוכל לדרוש מהכפל להיתר ואדרבה הכפל לאסור אתי ולכך הוצרך מתחלה לדרוש מלא ימצא לאסור קבלת אחריות ומדאיצטרך לאסור אחריות מכלל דלא אמרינן אין מיעוט אחר מיעוט ודריש שוב מתרי לך להתיר גם כיבשתו וכל זה לשטת הרז"ה אבל לפי פשטות סוגיא דשמעתין דלא משמע כפירוש הרז"ה שהרי לא נזכר כלל בשמעתין דנימא אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ורש"י ותוס' לא הוזכרו סברא זו וגם כך מוכח שלא פירשו רק כפשוטו אם כן קשה על רבא למה איחר תנא דברייתא הך אין לי אלא שלא כיבשתו עד לבסוף ולא סידרו במקומו על הרישא ונלע"ד ונתרץ ג"כ קושיית ר"ת בתוספת בד"ה משום דכתב וכו' שכתבו הקשה ר"ת דבשום דוכתא לא מצרכינן תרי קראי לכיבשתו ושלא כיבשתו וכו' ואני אומר דגם בשמעתין לא מצד הסברא רצה לחלק בין כיבשתו ללא כיבשתו אלא משום דחזינן דמקרא חד מתיר ומקרא חד אוסר ואנו אומרינן דחד מיירי בקיבל אחריות וחד בלא קיבל מנ"ל הא ודלמא חד מיירי בכיבשתו וחד בלא כיבשתו ואפילו בלא אחריות יהיה אסור בכיבשתו אבל בלא כיבשתו אפילו באחריות מותר כיון שאפילו גורם לממון לא מיקרי דכל זמן דאיתיה בעיניה אין כאן גורם לממון אבל בכל שאר מקומות שמתיר מקרא מלא דבר בלי שום חילוק לכך לא מחלקינן מסברא בין כיבשתו ללא כיבשתו ומעתה כל זמן שלא המציא צד האיסור מלא ימצא לא היה מקום לומר אין לי אלא שלא כיבשתו דמהי תיתי לחלק כאן יותר מבשאר מקומות כקושית ר"ת ועל זה משני תלמוד לומר לא ימצא והיינו כדמסיק דכתב לך תרי זימני ושדינן חד על לא ימצא דאפי' במצוי לך דהיינו שכיבשתו אפ"ה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים על כרחינו צריכין לחלק בין קיבל אחריות או לא ועפ"י הוצעה זו יש לתרץ מה שהקשיתי לעיל למה שביק בסיפא של גבוה שאם היה אומר יכול יטמין ויקבל פקדונות ומגבוה ת"ל לא ימצא א"כ כבר היה מחליט שקרא האוסר קאי גם בשל גבוה ובשל גבוה לא שייך כיבשתו ואם כן כשאנו רוצים להשהות קרא האוסר עם קרא המתיר על כרחינו בשל גבוה אין לנו חילוק אחר רק החילוק בין קיבל אחריות ובין לא קיבל וכיון שעל כרחינו אנו צריכין לחלק בין קיבל אחריות ללא קיבל אחריות בשל גבו' ממילא גם בשל א"י יש חילוק זה ומהי תיתי להמציא עוד חילוק בין כיבשתו ללא כיבשתו לכן עכשיו לפי שרצה לומר אחר כך אין לי אלא שלא כיבשתו וכו' ולחלק בין קרא האוסר לקרא המתיר בזה שבקי' לשל גבוה במקרא האוסר שהרי לא שייך בו כיבשתו אבל לבסוף דמסיק שאין חילוק בין כיבשתו ללא כיבשתו ועל כרחינו אנו צריכין לחלק בין קיבל אחריות ובין לא קיבל אז באמת גם של גבוה אסור אם קיבל אחריות

תוס' ד"ה משום וכו' ואומר ר"י וכו' דההוא נמי לך חשיב הנה לפי הנראה מדברי התוספת הללו שמצד הסברא הקשה שכיבשתו מנין ולא כמו שכתבתי אני לעיל דמצד רומיא דקרא רצה לחלק בזה ולפי זה נשאר קשה לסברתם למה לא קתני הך אין לי אלא שלא כיבשתו ברישא כיון דעלה קאי ונראה משום דאיסור הטמנה יליף מקרא דלא ימצא ובקרא זה התחילה הברייתא והיתר א"י שכיבשתו הוא מייתרא דלך תרי זימני וזה עדיין לא נזכר כלל בברייתא ולכן התחיל שכבר נזכר.. ואמנם לפי מ"ש מהרש"א לדחות האבל עוד קשה ליה וכו' שכתבו התוס' וכתב מהרש"א דאי לאו ג"ש דשאר שאר לא הוה שדינן יתורא דלך אלא ימצא אלא לגבולין אתי להתיר הטמנה וקבלת פקדונות ומתחלה כשאמר יכול יטמין ויקבל פקדונות נ"כ מיתורא דלך קאמר ע"ש במהרש"א ולפי דבריו נשאר קשה למה לא תני ברישא און לי אלא שלא כיבשתו ומה שכתבתי לפי דעדיין לא הוזכר בברייתא ייתורא דלך קשה הרי גם מה שאמר יכול יטמין ויקבל פקדונות ג"כ אייתורא דלך קאי ומתוך קושיא זו ממילא מדלא מקדים הך אין לי אלא שלא כיבשתו מכלל דיכול יטמין ויקבל פקדונות לא מייתורא דלך קאמר וממילא שפיר הקשה הרשב"א הועוד קשה דלמה לי ג"ש דשאר אבל לפי מ"ש אני לעיל דהאי אין לי אלא שלא כיבשתו אינו מסברא רק מכח רומיא דקראי דחד אוסר וחד מתיר א"כ בלא"ה לא היה אפשר לומר הך אין לי אלא שלא כיבשתו עד דיליף מתחלה איסור קבלת פקדונות וכמו"ש בחידושי הגמרא וממילא שפיר איכא למימר סברת מהרש"א דיכול יטמין ויקבל שאמר מתחלה גם כן כוונתו מחמת ייתורא דלך ונדחה הך אבל עוד קשה לי ואמנם לפי מה שתירץ ר"י קושיי"ת רשב"א הראשונה מוכח דהך אין לי אלא שלא כיבשתו מצד הסברה ולא מחמת רומיא דקראי ממילא נסתר סברת מהרש''א וממילא יכול יטמין ויקבל וכו' לאו מייתורא דלך הוא ושפיר קאמר אבל עוד קשה ובזה נקשר הך אבל עוד קשה לו למה שכתבו תחלה דבאמת לשון אבל הוא תמוה וכך הוה להו למימר ועוד קשה ולפי מ"ש דעל תירוצו של ר"י קאי שייך שפיר לשון אבל עוד קשה שהוא לסתור תירוצו של ר''י שם בא"ד אבל עוד קשה לו כיון דשדינא וכו' אמאי איצטריך ליה לעיל למדרש מה מה שאר האמור בגבולין וכו' ועיין מהרש"א מה שהקשה ולענ"ד נראה שאין כוונת התוס' בקושיא זו דלא לכתוב כלל ג"ש דשאר שאר דהרי ודאי איצטריך למדרש מיניה שלא יטמין ויקבל פקדונות בגבולין ודוק בדברי תוספת שכתבו אמאי איצטריך למדרש וכוונתם כיון דדריש מג"ש שלא יטמין ויקבל פקדונות בגבולין א"כ שוב לא צריך לסיים ומה שאר האמור בגבולין שלך אי אתה רואה וכו' דהאי מלך דשדינן אלא ימצא דרשינן וק"ל

רש"י ד"ה ש"מ מדלא נפקא ליה וכו' אלא משום דאסור להבעיר ביו"ט וכו' הנה דברי רש"י הללו תמוהים דמשמעות לשונו זה הוא שעיקר הוכחת ביום ראשון עיו''ט הוא רק לימוד הזה ובאמת דבריו תמוהי' דאף אם היה לר''ע עוד כמה הוכחות אחרות על זה מ''מ כיון שיליף גם מזה מדאסור להבעיר ביו''ט ש''מ כל הני תלת שאם