צל"ח פסחים קט

הנכבד שיהיה כל כך זמן ארוך כמו בית המטבחיי' אלא שאף שהוא כבוד הבית אבל אינו צורך עבודה ובמסכת שבת דף קט"ז ע"ב ת"ר י"ד שחל בשבת מפשיטין הפסח עד החזה דברי ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן ב"ב וחכ"א מפשיטין את כלו וקאמר שם בשלמא לר"י דהא איתעביד ליה צורך גבוה אלא רבנן מ"ט ומסיק משום כל פעל ה' למענהו שלא יהיו קדשי שמים מוטלים כנבילה ומעתה אני אומר דר' נתן סבר כר"י בנו של ריב"ב דכל מה שאינו צורך גבוה לעבודה אף שהוא אינו לכבוד שיהיו קדשי שמים מוטלים כנבילה לא שרינן אפי' שבות שהרי אפי' בברזא אוסר ר' ישמעאל כמבואר שם דף קי"ז ע"א ה"נ הדחת העזרה אף שהוא משום שבות כיון שאינה לצורך עבודה אף שיהיה הבית עומד מלוכלך בדמים אין מתירין שבות וחכמים דהתם שהתירו שלא יהיה בזיון לקדשי שמים ה"נ התירו שלא יהיה בזיון להבית הנכבד ושלא יהיה בית ה' כבית המטבחיים אף שאינו צורך עבודה התירו שבות וכיון שהרמב"ם בפ"א מק"פ פסק שם כחכמים וכאשר יבואר בדברינו לקמן ע"כ פסק ג"כ להתיר הדחת העזרה. והא קייץ לרבנן מקשה וכן משמע סידור הדברים בגמ' דלר' יהודה ידע דמסגי ע"ג איצטבי ופקיקת העזרה היה כדי שישאר הדם למלא ממנו כוס אבל לרבנן אם איתא דמסגי אאיצטבי א"כ לא הלכו עד ארכבותיה' בדם כלל ואין כאן שבח לבני אהרן ולמה פקקו כלל אלא ודאי דלא מסגי אאיצטבי רק בדם ממש א"כ קא חייץ ומשני לעולם דמסגי אאיצטבי והשבח היה ק בהולכת אברים לכבש שם אמר רבי עיליש טייעית פירוש רש"י דרך סוחרים ישמעאלים ולכאורה יפלא מה בעי ר' עיליש בזה ונלע"ד דדבר גדול דיבר והלכתא לדינא קמ"ל בזה דהתוספות במסכת שבת דף קי"ז ע"א בד"ה דשקיל ליה בברזי כתבו וא"ת דתניא בסוף פרק תמיד נשחט תנא כל אחד נותן פסחו בעורו אלמא לאו בברזי היה מופשט וכו' א"נ בעורו שנפשט עד החזה ועוד אור"י דרבנן לדברי ר' ישמעאל קאמרי לדידן מותר להפשיט לגמרי לדידך אודי לן מיהא בברזי וכו' ורב עיליש קמ"ל דרבנן מתירים לגמרי והא ודאי שדרך ישמעאלים להפשיט כדרך המפשיטין כל העור ולא רק עד החזה ולכן אמר רב עיליש טייעית שהפשטה הזאת ונטילת הפסח ליתנו בעורו היה כדרך הסוחרים ושמותר להפשיט כלו ובזה נלע"ד טעמי' סל הרמב"ם בפ"ח מק"פ הלכה י"ד שכתב ומפשיט את כלו ובלי ספק שכוונתו שגם בשבת היה כן חדא שהרי לא חילק כלל בין שבת לחול ועיין בלח"מ שם ועוד שהרי רבינו שינה לשו' המשנה שהרי המשנה הקדימה כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת קודם שדיברה המשנה בעסק ההפשטה ואח"כ שנינו כיצד תולין ומפשיטין והטעם באמת על סידור הזה הוא אם שאפשר סבר תנא דמשנתינו שהיה חילוק בעסק ההפשטה בין שבת לחול דבחול היה מפשיט כלו כדרכו ובשבת מן החזה ואילך היה מפשיט בברזי ואם מטעם דבפלוגתא לא קמיירי שנחלקו בו ר"י בנו של ר"י ב"ב ורבנן יעויין שם במס שבת בתוס' בד"ה דשקיל בברזי אבל רבינו הקדים דין ההפשטה בהל' י"ד ואח"כ בהל' ט"ז כתב כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת א"כ גם בהפשטה לא היה חילוק ביניהם ומנין לו לרבינו כן ולהקל בשבת באיסור מלאכ' גמורה ולפי מ"ש ניחא דרב עיליש הכריע כן

נשמט ממקומו ושייך לעיל

דף ס"ג ע"א במשנה השוחט את הפסח על החמץ ברש"י ד"ה ושלא לשמו פטור דפסול הוא ושחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה הכי אית ליה לר"ש בכל דוכתא בכיסוי הדם ובאותו ואת בנו ובתשלומי ד וה' עכ"ל רש"י והדבר תמוה מה בעי רש"י בכל האריכות הזה דהכי אית ליה בכל דוכתא ומה איכפת לנו כאן אם אית ליה כן בכל דוכתא ובמס' חולין בכיסוי הדם ובאותו ואת בנו ובמסכתא ב"ק בתשלומי ד' וה' פירש רש''י דר"ש סובר שחיטה שאינה ראויה לא שמה סחיטה ולא סיים רש"י בשום אחד מהם דהכי אית ליה בכל מקום ונראה דכוונת רש"י לתרץ קושיית התוס' בחולין דף פ"ה ע"א דמפרש שם טעמי' דר"ש דגמר מטבוח טבח והכן ולא גמר משחוטי חוץ דדנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים וכתבו התוספות שם בד"ה ואין דנין חולין מקדשים ותימה דבפרק תמיד נשחט תנן ר"ש אומר השוחט הפסח על החמץ וכו' שלא לשמו פטור ומפרש בקונטרס דר"ש לטעמי' דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה והשתא התם הוה ליה למילף משחוטי חוץ דשמה שחיטה דהוה קדשים מקדשים עכ"ל התו' ואמנם יש תימה על תמיהתם דכי היכי דכתבו שם התוספות במסכת חולין בדבור הקדום שהוא ד"ה דנין שחיטה שהקשו לר"מ למה סובר בד' וה' דשמה שחיטה אדרבה התם כתיב וטבחו והוה ליה למילף טביחה מטבוח טבח וניחא להו דכיון דיליף באותו ואת בנו שחיטה משחיטה דשמה שחיטה שוב סובר בכל מקום דשמה שחיטה עיין שם וא"כ גם לר"ש יש לתרץ כן כיון דבאותו ואת בנו ובכיסוי הדם ובתשלומי ד' וה' יליף חולין מחולין דלא שמה שחיטה ממילא ה"ה בשוחט פסח על החמץ אף שהוא קדשים אי אפשר לומר דשמה שחיטה שאי אפשר לחלק בין הפרקים וא"כ זהו כוונת רש"י כאן שהיה קשה לו תמיהת התוספות דכאן בפסח שהוא קדשים הוה ליה לר"ש למילף משחוטי חוץ דשמה שחיטה ולמה סובר לא שמה שחיטה לכן כתב רש"י דהכי אית ליה לר"ש בכל דוכתא בכיסוי דם ובאותו ואת בנו ובתשלומי ד' וה' ושם הטעם משום דיליף חולין מחולין לכך סובר גם כאן כן ולכל זה הוצרך רש"י כאן בפסח שהוא קדשים אבל בשאר מקומות שסובר ר"ש לא שמה שחיטה דאיירי באמת בחולין גם מצד עצמו ראוי ללמוד מטבוח טבח חולין מחולין לא הוצרך רש"י לסיים דהכי אית ליה בכל מקום: עד כן השמטה . פרק אלו דברים דף ס"ה ע"ב במשנה וחתיכת יבלתו יש להסתפק לפי הכלל דיהיב ר''ע כל אפשר לעשותו מע"ש וכו' א"כ אם נולד היום יבלת בטלה שהפריש לפסחו אם מותר לחתכה שהרי בזה לא שייך שאפשר לעשותו מע"ש ונלע"ד דאסור דאל"כ לקמן דף ס"ח ע"ב דרמי משנתינו עם משנה דעירובין דתנן חותכין יבלת במקדש ומאי קושיא ונוקי משנה דעירובין בנולד לו היום יבלת אלא ודאי דל"ש והטעם שעכ"פ אינו דומיא דשחיטה דרחמנא קבע זמנו היום ועוד דאפשר בטלה אחר

רש"י דד"ה הזאה תוכיח וכו' והזאה שבות היא וכו' דמחזי כמתקן גברא. הקשה בספר קול הרמ"ז הא לקמן דף ס"ט ע"א מפרש רבה הטעם שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר ונראה עפ"י מ"ש הר"ן במסכת מגילה טעם למה מילה דוחה שבת ולא גזרו לשמא יעבירנו בר"ה משום דבמילה אינו טרוד רק אבי הבן ואם ירצה להעביר ד"א ברה"ר יזכירוהו אחרים משא"כ שופר ומגילה ולולב שהכל טרודים והקשה הר"ן הרי בהזאה גם כן אינו טרוד רק זה הטמא לבדו וניחא ליה להר"ן שאף שאין שאר העם טרודים בהזאה מ"מ טרודים הם בעשיית הפסח ויש לדקדק על דברי הר"ן הללו א"כ חל מילה בע"פ שחל בשבת לא תדחה המילה שבת באותו יום שמא יעביר האיזמל ד' אמות ברה"ר ואין מי שיזכירנו שהכל טרודים בעשיית הפסח וצ"ל כיון שבכל שבתות השנה מילה דוחה שבת לא שייך לאסור בע"פ שחל בשבת דמחזי בזה גזירת חכמים כחוכא להחמיר בשבת הזה יותר מכל שבתות השנה ולפי הוצעה זו אם לא היה בהזאה שום חשש אחר רק שמא יעבירנו ד"א ברה"ר א"כ תינח בע"פ שחל בשבת שאז העם טרודים במצות פסח אבל אם אירע טמא מת שחל שלישי או שביעי שלו בשבת בשאר ימות השנה היתה ההזאה מותרת בשבת שהרי אין העם טרודים ואם ירצה להעביר ד' אמות ברה"ר יזכירוהו אחרים ואם היתה ההזאה מותרת בכל שבתות השנה לא היה אפשר לאסרה בשבת בע"פ דמה יום מיומים דמ"ש שבת זה משאר שבתות והוה דומיא דמילה בע"פ שחל בשבת ולפי זה קשה למה באמת נאסרה ההזאה בשבת בע"פ אלא ודאי צריך לומר דהזאה מלבד הטעם שמא יעבירנו יש בה בלאו הכי איסור שבות דמתקן גברא אלא שבע"פ לצורך הפסח שהוא עשה שיש בה כרת לא היו משגיחין בשבות קל כזה דמתקן גברא שאין בה שום חשש לתא דאוריי' ונאסרה אז משום חשש שמא יעבירנו דשייך בו ביום מתוך טרדת הפסח ובזה ניחא דבמסכת ר"ה ריש פרק יום טוב של ר"ה קאמר בשופר שמא יעבירנו והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה וכן במס' מגילה דף ד גבי מגילה קאמר והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב וכן במס' סוכה דף מ"ב ע"א גבי לולב קאמר והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה ולא הזכיר בשום מקום דהיינו טעמא דהזאה והרי רבה עצמו מפרש בהזאה הטעם שמא יעבירנו ולפי מ"ש ניחא דבשלשה מקומות הנ"ל דהיינו שופר ולולב ומגילה בכל א' סני בטעם הזה יעבירנו לחוד משא"כ בהזאה אי לאו דאית ביה טעמא אחרינא דמתקן גברא לא היה נאסר משום טעמא דשמא יעבירנו לחוד ובביצה דף י"ז ע"ב גבי טבילת כלים דמפרש ג"כ רבה הטעם משום שמא יעבירנו ואעפ"כ לא הזכיר במס ר"ה ובמסכת סוכה ובמסכת מגילה והיינו טעמא דטבילת כלים נלע"ד דגם גבי טבילת כלים בשבת לא היה שייך לגזור שמא יעבירנו שאם הוא טרוד להטביל שאר העם אינן טרודים ויזכירוהו אלא דגם רבה שם במסכת ביצה סובר טעמא דרבא דמחזי כמתקן ולכך אסור בכל שבתות השנה אלא שבשבת ערב הרגל היה ראוי להתיר משום טהרת כלים ליו"ט שחייבים לטהר ברגל ולא לחוש לשבות קל דמתקן אלא שאז הכל טרודים בטבילה שכל א' מטהר כליו לרגל ויש חשש שמא יעבירנו שהרי הכל טרודים ואין מי שיזכירנו ולפי שגם בזה לא סני בחשש שמא יעבירנו לחוד לכן לא חשבי' בהדי אינך למימר והיינו טעמ' דטבילת כלים

דף ס"ו ע"ב במשנה אמר לו ר''ע או חילוף וכו' שחיטה שהיא משום מלאכה א"ד שלא תדחה שבת ולכאורה דברי ר"ע תמוהים דאטו לא ידע מקרא שכתוב בתורה בין הערבים במועדו או לא ידע לדרוש במועדו אפי' בשבת והרי כבר מקובל אצלם דרשה זו מהלל הבבלי וצריך לומר דר' עקיבא ודאי ידע שמן התורה שחיטה דוחה שבת אלא כך דן ר"ע מה הזאה שאינה אלא משום שבות גזרו חכמים עלי' לאסרה אף שע"י זה יבטל הפסח שחיטה שהיא משום מלאכה אינו דין שלא תדחה שבת דהיינו שהיה לחכמים לגזור ולאסור בשבת. אלא דלפי זה נסתר תשובת ר' אליעזר שהשיב עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה וכי אין כח ביד חכמים לעקור דבר שהוא מן התורה בשב ואל תעשה ונראה דדברי ר"א הם דברי הטורי זהב בא"ח סימן תקפ"ח ס"ק ה' לתרץ קושיית הר"ן שהזכרתי לעיל דלמה לא גזרו במילה שלא תדחה שבת שמא יעבירנה ברה"ר ותירץ הט"ז דדבר שהתירה התורה בפירוש אין כח ביד חכמים לגזור ולאסור ובמילה כתיב ביום השמיני ודרשינן ביום אפילו בשבת וכיון שהתירה התורה בפירוש אפי' בשבת לא רצו לגזור גזירה בזה לעקור מה שהתירה התורה בפירש וזהו עצמו תשובת ר"א עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה במועדו בין בחול ובין בשבת וכיון שהתירה התורה בפירוש אם יגזרו חכמים בזה עקרת מה שכתוב בתורה

שם ת''ר הלכה זו נתעלמה מבני בתירא פ"א חל י"ד להיות בשבת ויש לדקדק הלכה זו כאלו מורה באצבע זו והרי אחר כך הוא שאמר שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה שבת ואם כן על איזה הלכה הראה בתחלה שזו נתעלמה מהם ועדיין לא הזכיר כלל שחל י''ד בשבת ועכ"פ הוה לי' למימר ת"ר פעם אחת חל י"ד בשבת ונתעלמה הלכה זו מבני בתירה ולא ידעו אם פסח דוחה שבת ולכן נלע"ד הכוונה הלכה זו נתעלמה מב"ב פעם אחת שחל י"ד להיות בשבת זה עצמו שהניחו לחול י"ד בשבת היה העלמת הלכה מהם וכוונתינו בזה ע"פ מה דאמרו בסנהדרין דף י"ב ת"ר אין מעברין השנה מפני הטומאה ר"ש אמר מעברין ומבואר שם דפלוגתייהו היא אם טומאה דחוי'