צל"ח פסחים קז

זבחי וא"כ קשה ומי סגי ליה לריב"א לימוד של הירושלמי ונראה דקושיא חדא מתורצ' בחבירת' די"ל דריב"א פיר' דברי הירושלמי דיליף שהפסח כשר דכתיב זבחי היינו מדהו' לי' למכתב זבח וכתיב זבחי משמע שעדיין הוא זבחי וכל זה לרבנן אבל לר"ש הא איצטרך למכת' זבחי כדי לדרוש זבח זבחי כדמסיק בסוף שמעתין דף ס"ד ע"א וא"כ לר"ש מנ"ל שהוא כשר ואין לומר שלר"ש באמת הוא פסול שהרי לא נחלקו ר"ש ורבנן בזה דאם נחלקו בזה למה הביא במשנתינו פלוגתייהו בשאר זבחים ולא הביא פלוגתייהו בפסח עצמו ובשלמא לר' יהודה אף דגם. לדידיה איצטרך זבחי למדרש מיניה המיוחד לי דהיינו תמיד מ"מ הרי ר"י אמר אף התמיד משמע דעכ"פ גם בפסח איירי קרא ומנ"ל למימר כלל דקאי אפסח וצריך לומר דתרי קראי משמע ליה חד אפסח והיינו האי דלא תשחט דסמיך ליה ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח וחד אתמיד והיינו האי דלא תזבח ועיין לעיל בחידושינו בפ"ק דף ה' עמוד א' ואם כן תינח בקרא דלא תזבח כתיב זבחי המיוחד לי אבל בקרא דלא תשחט דקאי על פסח למה כתיב זבחי הוה ליה למכתב זבח אלא למדרש שהוא עדיין זבחי שלא נפסל עבור זה אבל לר"ש צריך שני פעמים זבחי כדי למדרש זבח זבחיי ומנ"ל דכשר וע"ז בא ריב"א לתרץ אומר ריב"א דהפסח כשר פי' אפי' לר"ש דהא לא שינה עליו הכתוב לעכב דלר"ש חד איירי בפסח וחד איירי בשאר זבחים ולא הוכפל האזהרה בשום א' מהם ולרבנן אף דלדידהו שנה עליו הכתוב מ"מ לדידהו בלא"ה כשר מדכתיב זבחי ולקמן בדברינו בסוף הסוגיא יבואר יותר

ע"ב אבל לענין חמץ אימא מודה ליה לר' יוחנן וכו' דאיסורא הוא וכל היכי דאיתי' איתא צריך לומר דמודה לרב' יוחנן לענין איסור אבל לענין חיוב מלקות אי אפשר דהרי רשב"ל סובר התראת ספק לא שמיה התראה או משכחת גם לענין מלקות וכגון שהחמץ מונח נגד פתח העזרה מבחוץ באופן שבשעת שחיטה רואין שהחמץ בעין

רש"י ד"ה המקטיר את החלב וכו אי לא היה לאחד מבני חבורה חמץ בשעת שחיטה וכו' לפי הנראה מפשטן של דברי רש"י הללו דלא ס"ל כדעת ריב"א שבתוס' מעל"ד שהפסח כשר וסבירא ליה לרש"י שהפסח פסול וא"כ אם כבר היה חמץ בשעת שחיטה ואיפסל שוב אין המקטיר חייב שדבר פסול הוא מקטיר ודברי רש"י הללו הם ממש דברי ר' יוסי בירושלמי דרב שמואל בר יצחק אמר בירושלמי ממה שהיא חייב על הזריקה הדא אמרה פסח עצמו כשר א"ר יוסה תפתר שנתמנה לו חמץ בין שחיטה לזריקה

בא"ד ואע"ג דלא כתיב אלא לא תשחט וזריקה נמי אתרבי במכילתא מדם אתיא נמי הקטרה מדסמכי' ללא ילין ויש להקשות כיון דמלא ילין אתרבי נמי הקטרה מדסמכי' ללא ילין כל שישנו בעבודת שלהן באזהרת הלנה א"כ דם דכתב רחמנא למה לי ואטו זריקת הדם ליתא בבל ילין והרי הוא נפסל בשקיעת החמה ואתרבי ג"כ מלא ילין [ודוחק לומר דהיא הנותנת דדם כיון שנפסל תכף בשקיעת החמה אינו בכלל לא ילין לבוקר שהרי נפסל קודם לזה דאטו בשביל שנפסל קודם לזה אינו בכלל לא ילין ויש בכלל מאתים מנה דפשיטא שצריך לשמרו שלא ילין] ונראה דודאי לענין שיעבור הזורק כמו השוחט באמת לא היה צריך קרא מיוחד בדם אבל לפמ"ש לעיל בשם הירושלמי דדריש מהאי קרא שהפסח כשר מדכתיב זבחי והיה מקום לומר דהא דהזבח כשר הוא בהי' חמץ לאחד מבני חבורה ולא לשוחט עצמו בזה הפסח כשר מפני דאכתי לא אתבר' איסורו בשעת שחיטה דשמא עוד ימשוך ידיו ממנו לר' שמעון דסבר מושכין את ידיהם עד שעת זריקה כדלקמן דף פ"ט ע"א אבל אם היה לשוחט עצמו או אף לבני חבורה בשעת זריקה דאז שוב אי אפשר למשך ידיהם אפילו לר"ש אז הפסח נפסל לגמרי קמ"ל קרא דם ובזורק איירי ואפ"ה קראו זבחי שהוא כשר וא"כ שוב ממילא אין חילוק בין יש החמץ לשוחט עצמו או לא' מבני חבורה ובכל ענין הפסח כשר אלא דלפ"ז קשיין דברי רש"י בתחלת הדבור שכתב רש''י אי לא היה חמץ לאחד מבני חבורה בשעת שחיטה ופירשתי לעיל דאל"כ כבר נפסל הפסח ושוב אין הזורק חייב וסוף דברי רש"י בסוף הדיבור מוכיחין שהוא כשר כנ"ל ונראה דגם בתחלת הדבור היה כוונת רש"י שהפסח כשר ואמנם היה קשה לרש"י איך אפשר לחייב המקטיר ולדרוש סמוכין מדסמכי ללא ילין א"כ קשה למה לי דם לחייב הזורק ואטו דם אינו בבל ילין ואם תאמר דדם אתי להורות שאפי' הי' חמץ בשעת זריקה אכתי זבחי הוא והפסח כשר קשה הלא מדחייב המקטיר ממילא מוכח שלא נפסל בשעת זריקה דאל"כ איך יתחייב המקטיר והלא כבר נפסל בזריקת הדם ולכן כתב רש"י אי לא היה וכו' וא"כ גם בזריקה משכחת שלא היה בשעת זריקה והיה בשעת הקטרה בזה חייב המקטיר ולעולם שאם היה בשעת זריקה נפסל לכן איצטרך דם זבחי שאפילו היה בשעת זריקת הדם אכתי זבחי הוא וכשר ד"ה אבל המולק וכו' משום שאין דרך לשחוט שום קרבן בזמן שחיטת הפסח דהיינו אחר חצות וכו' מאוד אני תמה מדוע אין דרך לשחוט נו"נ אחר חצות עד שבע ומחצה שהרי בע"פ נשחט התמיד בשבע ומחצה ואין שוחטין אותו בזמנו בשש ומחצה משום נו"נ. דף ס"ד ע"א אלא הא והא ר"ש וכו' לכאורה לשון אלא אינו מכוון דהרי עדין לא תירץ שום תירוץ אחר על ורמינהו שאם היה מתרץ לו איזה תירוץ והי' מקשה איזה קושיא לסתור התירוץ שייך לשון אלא ונראה דהאי ורמינהו אדלעיל על דברי רב פפא מהדר דר"פ קאמר הלכך כהן המקטיר את החלב וכו' דמשמע שזה קשור בזה שאם עובר על חמץ שיש לאחד מבני חבורה מטעם דקיימי בלא ילין ממילא גם כהן המקטיר עובר ורמינהו וכו' ואם כן הרי תנא דברייתא תניינא מחייב על של א' מבני חבורה ואפ"ה פוטר את המקטיר ועל זה מסיק אלא פירוש שחוזר בו מסברת ר"פ ואיכא תנא דמקיש ואיכא תנא דלא מקיש אעפ"י דמחייב על של אח' מבני חבורה ועיין בתוספות בד"ה ואיכא דלא מקיש שם הא והא ר"ש הא דדחיק לאוקמי קמייתא כר"ש ועיין בתוספ' ד"ה הא והא מה שכתבו בזה ולרש"י ודאי דלא שייך לשנויי כן וכמ"ש התוספת ובקונ' וכו' ואם כן נשאר קשה לרש"י למה קאמר הא והא ר"ש ולפי מ"ש לעיל במשנה בתוס' בד"ה השוחט דלמאן דמקיש הקטרה לשחיטה קשה ל"ל דם לרבו' הזורק ואטו זורק גרע ממקטיר וכתבתי דאיצטריך דם להכשיר הפסח אפי' זרק על החמץ שהיה מקום לחלק דבשוחט על של בני חבורה הוא דכשר משום דאכתי יכולים לימשך וכל זה לר"ש אבל לרבנן דס"ל נמנין ומושכין עד שישחט נסתר סברא זו דלדידהו ודאי שאין לחלק בין שוחט לזורק והדק"ל למה לי דם לרבות זורק אלא על כרחך דרבנן באמת לא מקשי הקטרה לשחיטה וכיון דהך קמייתא מקיש הקטרה לשחיטה על כרחך ר"ש היא ולכך קאמר הא והא ר"ש

אי גמי על דרך זה דמאן דמקיש הקטרה אייתר דם דפשיטא דלא גרע זורק ממקטיר ונראה דדם איצטרך דבירושלמי אמר רשב"י ממה שחייב על הזריקה מכלל שהפסח כשר ור' ייסה דחי לה תיפתר שנזדמן לו חמץ בין שחיטה לזריקה ואני אומר דכל זה כשאין הקרא מיותר דאיצטריך לגופי' לחייב את הזורק אמרינן דמיירי שנזדמן בין שחיטה לזריקה אבל מאן דמקיש הקטרה אייתר ריבוי דזריקה ואמרינן על כרחך פירושו דקרא לא תשחט על חמץ ואפי' כבר שחטת על חמץ אכתי. תזהר בדם זבחי ואתי קרא להזהיר את הזורק אחר השוחט ששחט על חמץ וממילא מוכח שהוא כשר ובזה אפשר נחלקו הני תרי אמוראי בירושלמי דרשב"י מקיש הקטר' לשחיט' ואייתר דם זבחי אלא על כרחך דאתי לחייב זורק אחר שוחט ומוכח שהפסח כשר ור' ייסה לא מקיש ואיצטריך קרא דדם זבחי לגופי' לחייב את הזורק אבל מוקמינן ליה בנזדמן חמץ בין שחיטה לזריקה אלא דקשה א"כ מאן דמקיש כבר מוכח מדם שהפסח כשר א"כ ל"ל זבחי ביו"ד להורות שהפסח כשר וכמו שכתבתי לעיל במשנתינו בשם הירושלמי והרי כבר מוכח מדחייב הזורק אחר השוחט אלא דלר"ש באמת היו"ד אינו מיותר דהרי הוא דריש זבח זבחיי וא"כ על כרחך מאן דמקיש סבר כר"ש ולכך אמר הא והא ר"ש ואף דלר' יהודה ג"כ היו"ד אינו מיותר דדריש זבחי המיוחד כבר כתבתי לעיל במשנתינו דלר' יהודה על כל פנים חד יו"ד מיותר משא"כ לר"ש אינו מיותר שום יו"ד

עוד נלע"ד הא דמוקי קמייתא כר"ש ונדקדק עוד בלישנא דהני ברייתות דברייתא קמייתא קתני אבל המולק את העוף בי"ד אינו עובר בלא כלום ובברייתא תניינא קתני אבל הקומץ את המנחה אינו עובר בלא תעשה המקטיר וכו' אינו עובר בלא תעשה וחזינן דקמייתא קתני אינו עובר בלא כלום ובתריית' תני אינו עובר בל"ת ולא קתני בלא כלום ונראה עשו דבתריית' מיירי במועד כדמסיק ואיך יאמר אינו עובר בלא כלום והרי עובר בבל יראה ולכן דקדקה בלשונה אינו עובר בלא תעשה דהיינו לא תעשה דמיירי בה שהיא ל"ת דלא תשחט אבל קמייתא המולק בי"ד קתני ואז עדיין ליכא בל יראה ולכן תני אינו עובר בלא כלום ואין להקשות הא עובר עכ"פ בעשה דתשביתו די"ל דאינו עובר בעשה דתשביתו כי אם שעבר כל היום ולא השביתו כי כל יום י"ד זמן השבתה הוא מחצות היום עד שתחשך וכבר ביארתי בנודע ביהודה סי' ך' דדבר זה אם עובר בי"ד מחצות ולמעלה בבל יראה הוא פלוגת' דר"י ור"ש דלר"י עובר בי"ד בב"י ולר"ש אינו עובר וא"כ מדתני בקמייתא אינו עובר בלא כלום ממילא על כרחך ר"ש היא ולכן קאמר הא והא ר"ש

שם למאי הלכתא פלגינהו רחמנא מהדדי ולא כתב זבחיי וכו' ויש להקשות לפי מה שכתבתי לעיל במשנתינו במה שכתבו התוס' בשם ריב"א שהפסח כשר שלא שנה עליו, לעכב וכתבתי דהיינו אליבא דר"ש דליכא למדרש מדכתיב זבחי ביו"ד ולדידי' שפיר לא שנה הכתוב שהרי חד מיירי בפסח בי"ד וחד מיירי בשאר זבחים במועד ולפי זה קשה מנ"ל לר"ש למילף מדפלגינהו ולא כתיב רק זבחיי דבעידנא דחייב על זבח וכו' ודלמא בפסק רצה הכתוב לשנות עליו לעכב לכך מלבד שהפסח היא בכלל זבחיי כתב עוד קרא מיוחד שיהיה בפסח שנה עליו לעכב ופסול אפי' דיעבד ובשלמא למאן דמקיש הקטרה לשחיטה כבר כתבתי דמוכח מדם לרבות הזורק שהוא כשר וליכא לאוקמי כן אבל למאן דלא מקיש קשה ונראה דהא בלאו הכי יש לדקדק לר"ש דפלגינהו זבח זבחיי אכתי קשה למה כתב בשני הכתובים זבחי וצריכין אנו לומר גורעין ומוסיפין ודורשין עיין רש"י ד"ה זבחי זבחי וכו' ולמה לא כתב באמת בחד קרא זבח ובחד קרא זבחי' וג"כ הוה קשה למה לי קרא דזבח כלל הרי הוא בכלל זבחיי אלא בעידנא דחייב אזה לא מחייב על אלו ולכן נלע"ד דחדא מתורצת בחבירתה דא"כ הוה אמינא באמת דזבח נכתב להיות שנה עליו לעכב וכנ"ל ולכן נכתב בכל אחד זבחי להורות שכל א' מאלו הכתובים לא לפסול הקרבן בא ולימוד זה לבדו אי אפשר דא"כ נכתב רק חד קרא זבחיי והכל בכלל וגם הכל ממילא כשר שהרי לא שנה בשום מקום לעכבו אלא ודאי שנכתב ג"כ להורות דפלגינהו רחמנא בעידנא שחייב אזבח לא מחייב אזבחיי אלא דלפי זה קשה למאן דמקיש הקטרה דבל"ז מוכח שהפסח כשר מדכתיב דם א"כ הק"ל למה כתיב זבחי תרי זימני להיות גורעין ומוסיפן נכתב בחד קרא זבח ובאידך זבחיי ולפי מ"ש לעיל בעמוד הקודם בדברי רש"י לחלק בכשרות הזבח בין יש לאחד מבני חבורה בשעת שחיטה ובין יש בשעת זריקה אליבא דר''ש יש ליישב וסמכתי על המבין מדעתו

שם טעמא דשלא לשמו וכו' והתוס' בד"ה טעמא דחו גירסא זו דהא איכא למידק מרישא איפכא ולענ"ד נראה לקיים הגירסא דהרי ברישא דרישא דהיינו הפסח בי"ד לשמו חייב ודאי דהיינו אפילו סתמא דפסח בזמנו ליכא למ"ד דלאו סתמא לשמו קאי וא"כ לשמו דקאמר היינו סתמא וסיפא דרישא דהיינו הפסח בי"ד שלא לשמו היינו ששחטו בפירוש שלא לשמו ואם כן בסיפא דהיינו רישא דסיפא ובמועד לשמו פטור ליכא למידק מיניה הא סתמא חייב דאדרבה אמרינן הך לשמו סתמו כפירושו שהוא דומיא דלשמו דרישא דהיינו סתמא אבל מסיפא דסיפא דשלא לשמו