צל"ח פסחים קה

מיירי לאחר הפסח ולא היו טמאי מת ש"מ דכל אחד אמר למלתי' בכל ענין ובכל זמן בין לפני הפסח ובין לאחר הפסח חוץ מיום י"ד בניסן שהרי בהדיא אמר כל אחד בשאר ימות השנה] וכיון דרב אשי מסיק שם חייב וכן פסק רבינו הגדול בפי"ח ממעה"ק הל' י"ב א"כ ס"ל דבשום פעם בשאר ימות השנה פסח לא בעי עקירה ואפילו שחטו לשם פסח כשר דשלמים לשם פסח שחט ואף דלקמן דף ס"ד ע"א צריכין אנו לתרץ לר"ש דעכ"פ אם היו בעלים טמאי מת בעי עקירה איכא למימר דר"ש סובר כן ואין להקשות איך פליג ר' יוחנן שם ביומא וסובר דבשום פעם לא בעי עקירה על ר"ש שהוא תנא נראה דסובר ר"י מדלא חשיב בזבחי' דאמר איזה מחוסר זמן וכו ולא חשיב פסח ש"מ דפסח בשום פעם אינו מחוסר זמן דלא בעי עקירה ע"ש ביומא שמתחלה הקשה מהך משנה ומשני התם בעי עקירה וכו' וא"כ נהפך האי תיובתא לסייעתא דמדשבקי' לפסח ולא חשבי' שם ש"מ כנ"ל זהו הנלע"ד לתרץ דברי רבינו הגדול וקצרתי והמעיין יעיין היטב שם ביומא

ומה ששנינו בזבחים דף י"א ע"א א"ר יהושע אם בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו אחרים כשרים לשמו בזמנו שהוא כשר לשמו א"ד שיוכשרו אחרים לשמו נלע"ד דלדעת הרמב"ם הכי פירושו אם בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו פירוש לכתחלה דודאי לכתחלה אסור לשחוט שלמים לשם פסח אחרים כשרי' לשמו עכ"פ בדיעבד בזמנו שהוא כשר לשמו לכתחלה א"ד שאחרים כשרים לשמו עכ"פ דיעבד זהו הנלע"ד לפרש ותדע שהרי לא הביאו בשום מקום בש"ס להוכיח מדברי ר"י שפסח בעי עקירה ולדחות דמיירי קודם זמנו או שהיו בעליו טמאי מת ש"מ שדברי ר"י שפיר מתפרשים וכמו שכתבתי

ומעתה שזכינו לעמוד על דעת רבינו דפסח בשאר ימות השנה כשר בין לשמו ובין שלא לשמו דלא בעי עקירה עמדתי בזה על טעמו של רבינו הגדול בפ' ט"ו מפה"מ הלכה י"א שהפסח ששחטו בי"ד בניסן אפילו בשחרית בשינוי השם פסול והראב"ד תמה שזהו כבן בתירא ור"י מכשיר ולפמ"ש ניחא דכיון דהרמב"ם פסק דפסח לא בעי עקירה וכל אימת ששחטו בשאר ימות השנה אפילו לשם פסח כשר משום דשלמים לשם פסח סחיט א"כ קשיא מדוע שנינו במשנה בפרקין שחטו קודם חצות פסול ואמאי פסול הרי קודם זמנו הוא ולא בעי עקירה וסתמא שלא לשמו קאי והוה שלמים ששחטן לשם פסח וכשר אלא שלא עלה לשם חוב אלא ש"מ דאתיא משנתינו כב"ב ואפילו שחטו בפירוש לשם שלמים לא מהני בי"ד שחרית דכולי יומא מקרי זמנו וכיון דסתם משנה כבן בתירא פסק רבינו כוותי' רש"י ד"ה פסח בשאר ימות השנה שהפרישו קודם לכן ימים רבים וקיי"ל שכשר לשלמים בפרקין דלקמן וכו' דברי רש''י אצלי צ''ע שהרי מדכתב שהפרישו קודם לכן מכלל דמוקי לה ששחטו לשם שלמים לפני זמנו וכמ"ש התוס' בד"ה בשאר ימות השנה וא"כ איך כתב דקיי"ל בפירקין דלקמן והרי שם דף ע' ע"ב במותר הפסח איירי והיינו לאחר זמנו אבל פסח לפני זמנו דכשר לשלמים מקומו הוא בזבחים דף ט' ע"ב תלתא קראי כתיב חד לעברה זמנו וכו' וחד ללא עברה זמנו ולא שנתו יעויין שם דף ס"א ע"א אלא אמר רבא וכו' נעשה כמו שאין לו בעלים בזמנו ופסול נלע"ד דרבא בא להוסיף על דברי רב פפא לפי מה שכתבו התוספות בעמוד הקודם בד"ה בשאר ימות השנה דהיינו קודם שהגיע הפסח אבל אחר הפסח לא בעי עקירה ואם כן הה"ד בעיא דשינוי בעלים ג"כ היינו קודם זמנו דאז בעי עקירה דהיינו שישחטנו בפירוש לשם שלמים דהיינו שינוי קודש שמכשירו שלא בזמנו ומספקא לי' אם שינוי בעלים גם כן מכשירו שיהיה זה נחשב עקירה אבל לאחר זמנו דלא בעי עקירה אין צריך דבר שיכשירו וא"כ אם שחטו בשינוי בעלים אף אם אינו מכשירו ג"כ אינו פוסלו והרי א"צ עקירה וכן באמת הוגה בגליון הש"ס ונמחק לאחר זמנו וגרס במקומו שלא בזמנו אבל רבא בא להוסיף ששינוי בעלים לא די שאינו מכשירו אלא אפילו פוסל אותו וא"כ גם לאחר זמנו אם שחטו בשינוי בעלים פסול ועיין בתוספות בד"ה נעשה ומה שהקשה התוספות הלא בשינוי קודש לא חשבינן כבזמנו לפסול ומדוע בשינוי בעלים יופסל נלע"ד דלא קשה ולא מידי דהרי בשינוי קודש גופיה אמרינן בזבחים דף ח' עמוד ב מנה"מ וכו' דבר הבא מן הצאן יהיה לשלמים אימא שלמים אין מידי אחרינא לא אמר עילא אר"י לזבח לרבות כל זבח ופירש רש"י אימא שלמים אין וכו' אבל שחטו לשם עולה לפסול יע"ש היטב הרי אף שכבר למדנו דבר הבא מן הצאן יהי' לשלמים שפסח בשאר ימות השנה הוא שלמים אפילו הכי הוה אמינא שאם שחטו לשם עולה או זבח אחר יהיה פסול ואף דשלמים ששחטן שלא לשמן כשרים מכל מקום האי מתחלתו פסח היה ובפסח גלי רחמנא לשמו כשר ושלא לשמו פסול ומן הסתם בכל זמן הוא פסול שלא לשמו וגלי רחמנא דשלא בזמנו כשר לשם שלמים אפילו הכי אמרינן לשלמים דגלי גלי אבל לגבי דבר אחר דלא גלי דין פסח עליו שיהיה פסול שלא לשמו ואיצטרך למכתב לזבח ריבוי ומעתה בשינוי קודש דגלי רחמנא גלי אבל בשינוי בעלים דלא גלי עדיין דין פסח עליו ופסול בשינוי בעלים ובזה נכון דעת הרמב"ם דאף שביארתי לעיל דעתו דפסח בשום פעם א"צ עקירה אפ"ה פסק להך דרבא דפסח ששחטו שלא בזמנו בשינוי בעלים פסול והנלע"ד דאפילו שחטו שלא בזמנו בפירוש לשם שלמים ובשינוי בעלים אפ"ה פסול דהרי סתמא לשלמים קאי ואפ"ה אתי שינוי בעלים ופוסלו א"כ הה"ד שחט בפירוש לשם שלמים אתי שינוי בעלים ופוסלו זהו הנלע"ד לדינא והלכתא למשיחא:

שם במשנה לאוכליו ושלא לאוכליו וכו' לטמאים ולטהורים יש לדקדק דבכולהו נקט התנא הכשר קודם הפסול לאוכליו ושלא לאוכליו וכו' ובטמאים הפך הסדר ונקט הפסול קודם ואולי רצה להראות דלא לשון אחרון ובכל ענין כשר. ד''ה ואיתקיש אוכלין וכו' תימא לר''י א"כ מה מנויין פסלי בד' עבודת דהיינו שינוי בעלים וכו' וי"ל דשלא למנוייו אין זה שינוי בעלים וכו' דבריהם צריכין תבלין דסוף סוף היכי משכחת שלא למנוייו שלא יהיה בו שינוי בעלים ונראה דמשכחת לה שפיר כגון ששוחטו לכותים דמשום שינוי בעלים ליכא דשינוי בעלים מוכפר עליו ולא על חבירו והיינו דומיא דידיה שהוא בר כפרה כמותו אבל כותים אינו בכלל זה ופסול רק משום שלא למנוייו ובשחיטה לחוד

ד"ה שוחטו למולין וכו' מיהו נראה לר"י דה"נ פליגי וכו' כגון חולה וזקן וכו' ונראה דזהו לפי ההוה אמינא אבל לפי מה דמסיק רב אשי דפליגי בהואיל א"כ איכא למימר דבחולה וזקן דג"כ מקרי אינו בר כפרה כמותו שהרי אינו ראוי לאכול כמותו גם ר"ח מודה שאינו פוסל דכאן לא שייך הואיל ואי בעי מתקן נפשיה

בא"ד ודוקא בשחט למולין וכו' אבל בזרק לשם ערלים אפי' ר"ח מודה דכשר וכו' נלע"ד דזהו אפי' לפי מה דמסיק רב אשי דפליגי בוכפר עליו ובהואיל מ"מ מודה ר"ח בזה דכשר לפי מ"ש התוס' לקמן דף ס"ב ע"א בד"ה כי לית לי וכו' דר"ח לא פסל אלא מדרבנן והא דמתחייב פסח אחר ולא הוה חולין בעזרה היינו משום דאין זורקין לו הדם אינו יוצא ומותר להביא פסח אחר ע"ש בתוס' וא"כ בזריקה שזרק לערלים כיון דמן התורה כשר והדם כבר נזרק ויצא י"ח בפסח גם ר"ח מודה שהוא כשר דמדרבנן אי אפשר לחייבו שוב אחר זריקה בפסח אחר

ע''ב וכ"ת הה"ד זריקה דכולה ערלה מיהא פסלא ת"ל זאת וכו' ויש להקשות לפי מ"ש התוס' מעל"ד בד"ה שחטו למולין דדוקא שחט ע"מ שיתכפרו ערלים בזריקה פליג ר"ח אבל זרק לערלים מודה ולריב"א דוקא ע"מ שיתכפרו ערלים בזריקה אבל שחט ע"מ לזרוק להאכיל לערלים מודה ר"ח א"כ מנ"ל לרבה למעוטי מזאת שחט ע"מ שיתכפרו ודלמא דוקא זרק לערלים או לריב"א למעוטי שחט לזרוק להאכיל לערלים דכל זה בשחיטה עצמה אם שחט להאכיל לערלים פסול וקממעט זריקה ונראה עפ"י מ"ש התוס' בד"ה רבה אמר שיש מיעוט למעט אוכלים מזריקה א"כ למעט זרק להאכיל לערלים או זרק לערלים כבר ממועט מן המיעוט ההוא ואייתר זאת למעוטי שוחט ע"מ לזרוק

שם ומאי חומרי' דזריקה דלא מקבע פיגול אלא בזריקה והקשה מהרש"א למה לא אמר חומריה דזריקה שאין מחשבת ש"ב אלא בזריקה ולענ"ד ניחא טפי לומר חומר בזריקה מבשחיטה אפי' בפסח עצמו וחומר זה דלא מקבע פיגול אלא בזריקה גם בפסח הוא כן אבל דנימא שאין מחשבת ש"ב אלא בזריקה זהו דוקא בשאר זבחים אבל בפסח עצמו אפי' בשחיטה יש ש"ב שהרי אם אינן בעליו ממילא אינן מנוייו וא"כ מה חומר בזריקה בפסת מבשחיטה

תוס' ד"ה רבה אמר כשר תימא לר"י נילף ק"ו דפסול מש"ב דהריני שוחט לשם פלוני דכשר לזרוק דמו לשם פלוני פסול וכו' עיין בתו' והנה מ"ש שוחט לשם פלוני דכשר ודאי כוונתן בשאר זבחים דבפסח הרי זהו שלא למנוייו דפסול גם בשחיטה א"ו דהיינו בשאר זבחים ולפ"ז אין דין ק"ו זה ללמוד ערלים מש"ב דאין כאן חומרא לערלה מש"ב דבשאר זבחים גם ערלה אינו פוסל דערל וטמא משלחים קרבנותיהן אבל דין ק"ו זה הוא למילף זריקה בקל ותומר משחיטה מה שחיטה דקולא שאינה פוסלת בשאר זבחים בש"ב פוסלת בפסח לערלים זריקה דחמירא שפוסלת בשאר זבחים בש"ב א"ד שתפסול בפסח לערלים ולפ"ז לא אתי שפיר מ"ש התוס' בסוף הדבור איכא למיפרך מה לש"ב שכן פוסלת בכל הזבחים דפירכא זו היתה שייכת אם היינו למדין ערלה בק"ו מש"ב אבל לפ"מ שביארתי שאנו לומדים זריקה בקל וחומר משחיטה אין מקום לפירכא זו שהוא חומר בש"ב לא חומר בשחיטה ולכן נלע"ד לפי משמעות דברי התוס' בכמה מקומות בסוגיא זו דש"ב ושלא למנוייו שני ענינים חלוקים הם לגמרי וכבר ביארתי בדברי התוס' מעל"ד בד"ה ואיתקיש אוכליו וכו' שיש פסול שלא למנוייו שאינו פסול משום ש"ב כגון כותים עיין לעיל בדברינו אבל אכתי לא הראיתי אופן שיופסל משום ש"ב ולא יופסל משום שלא למנויו לכן נלע"ד דעת התוס' היא כך דשלא למנויו ילפינן מבמכסת נפשות איש לפי אכלו תכוסו וממקרא זה ילפינן מנוייו ואוכליו וא"כ איכא למימר דמה דקפיד הכתוב במכסת שיהיה למנוייו היינו לפי אכלו אם הם בני אכילה והם אינן מנוייו ושחטו לשמן פסול אבל אם אינן בני אכילה אינן פוסלין משום שלא למנוייו וכן פסול דלפי אכלו שאם שחטו לחולה וזקן שהוא פסול משום שנאמר איש לפי אכלו ג"כ אינן פוסלין אלא אם הם מנויין עליו דתכוסו כתיב על אלו שתכוסו על השה קפיד רחמנא שיהיה לפי אכלו אבל אם שחטן לשם חולה וזקן שאינן מנויין עליו אינו פסול לא משום שלא למנוייו ולא משום שלא לאוכליו אבל שינוי בעלים הוא וזה אינו פוסל בשחיטה רק בזריקה ולמסקנא דבעינן בר כפרה כמוהו גם משום ש''ב אינו פוסל בחולה וזקן דגם זה מקרי אינו בר כפרה כמוהו בפסח אלא דעתה באוקימתא קמייתא אכתי לא זכינו דבעינן בר כפרה כמוהו ועוד אפי' למסקנא אפשר דחולה וזקן מקרי בר כפרה כמוהו ומה שכתבתי לעיל בתוספות בד"ה שחטו למולין דמ"ש התוס' ומיהו נראה לר"י וכו' כגון חולה וזקן וכתבתי דזהו לפי הה"א אבל למסקנא באוקימתא דרב אשי מודה ר"ח דאינו פוסל דכאן לא שייך אי בעי מתקן נפשיה סברא זו לא ברירא כולי האי ואדרבה כעת אני אומר לאידך גיסא דלמסקנא מודה רבה דפוסל וחולה וזקן מקרי בר כפרה כמוהו דאטו אסור להם לאכול מן הפסח בשלמא ערל מקרי אינו בר כפרה שאסור לו לקרב לעשותו אבל חולה וזקן בר כפרה מקרי ואם כן שפיר משכחת שינוי בעלים שאין בו משום שלא למנוייו כגון לשם חולה וזקן שאינן מנויין ובזה כשר בשחיטה פסול בזריקה משום ש"ב ואם שחטו לשם קטן שאינו ממנוייו אינו פסול משום ש"ב דקטן אינו בר כפרה כמוהו שאין שייך שוב חיוב כפרה לקטן וכיון שיכול לאכול פוסל משום שלא למנוייו בשחיטה אבל בזריקה אינו פוסל שאין מחשבת מנויים בזריקה ועכשיו שפיר מתפרשים דברי התוס' והקו' שהקשו בתחלת הדיבור דנילף הקל וחומר דמה השוחט לשם פלוני דכשר היינו אפילו בפסח עצמו וכיון שהוא חולה וזקן וגם אינו נמנה עליו שאינו פסול