צל"ח פסחים קד

חייא לר' אבוהו וכו' ובודאי רב לא יאמר משמיה דר' אבוהו ורב גדול מר' יוחנן היה כמבואר במס' חולין דף נ"ד ע"א ור' אבוהו מתלמידי ר' יוחנן היה ובלי ספק דגרסינן רבא

שם ולא עולת חול ביו"ט הא ודאי דהך קושיא הוא רק על ר"ע דסבר חלבי חול א"ק ביו"ט וכמ"ש התוס' בד"ה ולא עולת חול ונלע"ד דלר"ע האי קרא ודאי בחלב איירי ולא בבשר דבשלהי מכילתין דף ק"ך ע"ב פליגי ר"ע וראב"ע ור"ע סבר פסח נאכל כל הלילה ולא יליף גזירה שוה הזה הזה מועברתי וגומר בלילה הזה דמיניה יליף ראב"ע שנאכל רק עד חצות ור"ע סובר הזה למעוטי לילה אחרת דמלא תותירו עד בוקר ה"א מאי בוקר בוקר שני וראב"ע סובר כל היכא דכתיב בוקר בוקר ראשון הוא ואומר אני דהך פלוגתא גופא אם בוקר סתמא ראשון משמע פליגי בי' נמי אמוראי לקמן דף ע"א ע"א דרב כהנא יליף דאימורין בלילה נפסלין מלא ילין חלב חני עד בוקר וסמיך לי' ראשית למימר דבוקר ראשון הוא ורב יוסף אקשי טעמא דכתיב ראשית וכו' והנה אנו רואין דאפילו לרב כהנא דסובר סתם בוקר לאו ראשון הוא אפ"ה היכי דסמיך לי ראשית ודאי ראשון הוא ובהאי קרא לא ילין לבוקר זבח חג הפסח ג"כ סמיך לי' ראשית וא"כ ודאי בוקר ראשון הוא ואם כן למה לי הזה דכתב רחמנא למעוטי לילה אחרת דלא נימא בוקר שני הוא דאף דהוה טעינן כן בקרא דלא תותירו ממנו עד בוקר מ"מ לא הוה מצינן למטעי בהאי דכתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח דסמיך לי' ראשית א"ו הזה לגז"ש כראב"ע וא"כ קשיא לר"ע וצריך לומר דר"ע מוקי הך קרא בחלב וחלב ודאי נפסל בלינה אף היכי שהבשר נאכל לשני ימים ושפיר איצטריך הזה למעוטי לילה אחרת וא"כ דר"ע גופי' מוקי האי קרא בחלב ושפיר רמי דעולת. חול ביו"ט הוא ולר"ע אין עולת חול קרב ביו"ט אבל לראב"ע שפיר מתוקם הך קרא בבשר ואף דכתיב עד בוקר היינו שלא יגרמו שישאר עד בוקר וכמ"ש התוספות בברכות דף ט' ע"א בד"ה ראב"ע. ובזה נדחין שני קושיית התוס' הן מה שהקשו כאן בד"ה ולא עולת קול תימא לר"י וכו' והן מה שהקשו בד"ה בי"ד וכו' הקשה רשב"א לבן תימא יעויין שם ולדידי ניחא דב"ת סובר כראב''ע ועוד יישבתי קושיות התוס' הללו גם קושית העולם דנילף מכאן דפסח דוחה שבת ואמנם לפי שהוא דרך דרוש ואין רצוני בחיבורי הזה לערב בו דרושים ואם יזכני ה' להוציא לאור גם חיבורי דורש לציון שם יתבארו הדברים באריכות

שם א''ל ומשום דחלבי שבת קריבים ביו"ט וכו' הדבר יפלא דמה זה תמיה ופשיטא כיון שאי אפשר לאוקמי קרא בענין אחר מחמת קושיא הנ"ל ודאי מוקמינן ליה בחל בשבת ועוד מאי קמהדר לי' שבקיה לקרא דהוא דחוק ומוקים אנפשי' ופירש רש"י מחמת רומיא דקראי וגם זה תמוה על זה הוא דן וחזר והשיב לו תשובה הראשונה שכבר שמע ולא רצה לקבלו וע"פ מה שכתבתי ניחא שכל קושיא זו מחמת דסובר ר"ע פסח נאכל כל הלילה ולא רצה לדרוש הזה לגז"ש כי אם למעוטי לילה אחרת ומתוך כך מוכרח הוא לאוקמי קרא דלא ילין לבוקר על החלב ולמדחק בחל בשבת וע"ז השיב ומשום וכו' אנן ניקו' וכו' נוקמי לקרא אבשר ונימא דהזה לכדראב"ע ויהיה נאכל עד חצות וע"ז השיב לו שבקי' לקרא דהוא דחיק ומוקים אנפשי' שאפילו אם תפרש אותו על הבשר גם כן אי אפשר לאוקמי רק בחל י"ד בשבת דלקמן דף ע' ע"א אמרו מ"ט דבן תימא דכתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח זבח חג זה חגיגה הפסח כמשמעו ואמר רחמנא לא ילין והנה קשה מה יענו ובנן בהאי קרא דכתיב לא ילין ואמנם אם נימא דהאי קרא על החלב קאי ניחא דאימורין ודאי אפילו של חגיגה נפסלין בלינה אבל אי מוקמינן לי אבשר קשיא וצריך לומר ע"פ מ"ש הרא"ש בפ' ע"פ סי' ד"ה בשם הר"י מאורליינש והר"י מקורבל דכשחל י"ד בשבת הי' מביאין החגיגה מע"ש והיתה נאכלת בליל פסח דאוקי לילות בהדי ימים וכו' ע"ש וא"כ רבנן מוקמי להאי קרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח בי"ד שחל בשבת ומביאים החגיגה בערב שבת והפסח בשבת ושפיר קאמר קרא על שניהם לא ילין ואם כן אף אם נימא דהאי קרא בבשר מיירי אכתי מוכרח לאוקמי בחל בשבת וקרא דחוק ומוקים אנפשיה ושוב שפיר סובר ר"ע דקרא אחלב קאי ופסח נאכל כל הלילה והזה למעוטי לילה אחרת

דף ס ע"א בין לר''מ ובין לר"י וכו' דהא ר''י אף בגמר דבריו וכו' לכאורה הוא שפת יתר דהרי רב פפא לא נסתפק כלל אליבי' דר' יוסי דמשנתינו אתי' שפיר גם בעבודה אחת דהרי בהדיא קאמר בעבודה אחת תנן ור' יוסי היא וכך הוה לי' למימר אי נימא שלא לשמו ולשמו אפילו לר"מ בין בעבודה אחת וכו' איפסל לי' מקמייתא לכן נראה דרב פפא סתמא בעי בעבודה א' תנן או בשתי עבודת ובעל הש"ס הוא דפירש אח"כ כוונתו בעבודה א' תנן ור"י היא וכו' וכ"ז לפי האמת דר' יוסי אף בגמר דבריו אית לי' אבל אם הי' מקום לומר דר' יוסי רק בגמר אית לי' שפיר היינו יכולים לפרש בפי' דרב פפא אשלא לשמו ואיפכא קמבעי לי' בעבודה אחת תנן ור"מ היא ולא ר' יוסי או בשתי עבודת ואתי' גם כר' יוסי לכן הוצרך לומר כאן בפירוש דהא לר' יוסי אף בגמר דבריו אית לי' אמנם כיון דר"פ סתם בעי בעבודה א' תנן או בשתי עבודת א"כ דלמא כוונתו אשלא לשמו ולשמו והכי קמבעי' ליה בעבוד' א' תנן ולא אתי' משנתינו כב"נ דאי כבן ננס הא רק בגמר דבריו אדם נתפס אית לי' [עיין בתוספות ד"ה שלא לשמו] א"ד בשתי עבודת ואתיא גם כבן ננס ונראה דבשלמא לאוקמי משנתינו כר' יוסי או כר"מ יש מקום להסתפק ר' יוסי נימוקו עמו והלכה כמותו ור"מ משום דסתם משנה כר"מ אבל לאוקמי משנתינו כבן ננס ודלא כהלכתא בזה לא נסתפק כלל אחר שכתבתי זה נדפס ספר אור חדש וראיתי שהרגיש ג"כ בזה והקשה ג"כ דלמא כב"נ ולענ"ד נכון כמו"ש דלאוקמי משנתינו דלא כהלכתא ודלא כר"מ ודאי לא נסתפק ועיין ברמב"ם פ' י"ג מפה"מ הלכה א' ופ"ב מתמורה הל' ד' ואמנה נתתי לבי למה אין הלכה כב"נ שהרי רב סובר כוותי' עיין בית כור דף ק"ה ואף דשם בגוף דינו של בן ננס קיי"ל דלא כוותיה היינו משום דשמואל קאמר שם זו דברי ב"נ וזו לא סבירא לי' והלכתא כשמואל בדיני עיין ברמב"ם פ' ך"ח ממכירה הל' י"א ובח"מ סימן רי"ח סעיף י"ד אבל כאן בקדשים הי' לנו לפסוק כרב דהלכתא כרב באיסור [ואולי מזה ראיה שאין קדשים כלולים בכלל הזה דהלכתא כרב באיסורי ודברנו מז אחר] ולכן נלע"ד דב"נ גופי' מודה בזה כר' יוסי ושאני התם דמדה בני והן חסר והן יתיר סתרי אהדדי אבל כאן ובתמורה לא סתרי אהדדי ועיין במס' ב"ב שם בתוס' בד"ה ובא מעשה לפני רשב"ג וכו' ומ"ש התוס' כאן בד"ה שלא לשמו ולשמו וכו' דקמ"ל דלא אזלינן בתר לשון אחרון דוקא לאפוקי מב"נ דאית ליה תפוס לשון אחרון לגמרי לבטל לשון ראשון וכו' אין רצונם שב"כ סובר גם כאן כן אלא רצונם לאפוקי שלא תטעה גם כאן כן למיזל בתר לשון אחרון כמו שסובר ב"נ שם בפ' בית כור אבל באמת גם ב"נ מודה כאן וא"כ בלא"ה ניחא שלא היה יכול לפרש בעי' דר"פ דאי בעבודה אחת תנן לא אתיא משנתינו כבן ננס דשפיר אתיא כוותיה אפי' אי בעבודה אחת תנן

ובזה נלע"ד ליישב תמיהת התיו"ט פ"ז מדמאי משנה ו' שתמה על הרמב"ם שפסק בפ"ז ממעשרות הלכה י"א המשנה כצורתה דאם אמר על שתי כלכלות של טבל מעשרות של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושר' וכתב התיו"ט דהיינו כר"מ דתפוס לשון ראשון ותימה שהרי הרמב"ם פסק בתמורה ובפסח כר' יוסי ונשאר בקושיא ולפי מ"ש אפשר לתרץ דגבי מעשרות דסתרי אהדדי דאם של זו בזו שוב אי אפשר להיות של זו בזו דמפריש מפטור על החיוב ובזה פסק כר"מ אבל בתמורה ובפסח לא סתרי פסק כר"י

תום ד"ה אבל בשתי עבודות וכו' וא"ת וכו' ובעבודה אחת מיירי דאין מחשבת טמאים אלא בשחיטה לכאורה דבריהם להוכיח דבעבודה אחת מיירי משום דאין מחשבת טמאים אלא בשחיטה הוא שפת יתר דאף בלא זה היכי מצי מיירי בשתי עבודת דבשתי עבודת ודאי קשה אמאי כשר ונראה כוונתם דאי הוה אמרינן ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף א"כ לא הוי קשה מידי ושפיר הי' כשרה גם לר"מ דאז הוה חייל תרווייהו אפילו לר"מ וכמו"ש התוס' לעיל בדבור הקדום בסוף הדבור וכיון דהוו חיילי תרוייהו אז כשר דמקצת טמאים לא פסלי ולכן הקדימו התוספות ובעבודה אחת קמיירי כלומר דין עבודה אחת דהא כל סוגיא לרבא קמהדר וכמ"ש התוספות בדבור הקדום ואיהו סבר אינה לשחיטה אלא לבסוף ולדידי לא חיילי לר"מ תרווייהו וזהו כוונת התוספות ובעבודה אחת קמיירי כלומר דכל דין טמאים לא משכחת לה אלא בעבודה א' שהיא השחיטה ובשחיטה סבר רבא דאינה אלא לבסוף וא"כ אמאי כשר לר"מ אבל אי הוה מחשבת טמאים גם בשאר עבודת שהם ודאי ישנה מתחלה ועד סוף אז שפיר הוה כשר אף לר"ע

ד"ה והיינו בעיא דר"פ וכו' ורשב"א מפרש והיינו בעיא דר"פ מה ששאל בעבודה אחת תנן או בשתי עבודת הנך שתי עבודת וכו' כוונת הרשב"א בזה נראה משום דעד עתה לא הוה לישנא דר"פ מדוקדק דקאמר בעבודה אחת תנן או בשתי עבודת והרי שתי עבודת פשוט יותר שהוא פסול והוה ליה למימר הפשוט תחלה בשתי עבודת תנן או אפי בעבודה אחת ועכשיו שמסיק הגמרא שחישב מעבודה לעבודה אם כן אין שתי עבודת כאלו פשוטות יותר מעבודה אחת ממש ואיכא לספוקי לכל צד כי היכי דאיכא לספוקי דלמא בעבודה א' כשר משום דתפוס לשון ראשון איכא נמי לספוקי לאידך גיסא דאפילו אם בעבודה אחת פסול דאף בנ"ד נתפס מכל מקום בשתי עבודת כשר דאין מחשבין מעבודה לעבודה וזהו דקאמר והיינו בעיא דר"פ שבעייתו הוא לשני צדדים

ע''ב אבעי' להו פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו ושלא לשמו וכו' ויש לעיין דאף דפסח בשאר ימות השנה סרב שלמים מ"מ כבר יש הפרש ביניה' קודם שחיטה דשלמים בעי סמיכה ופסח לא בעי סמיכה ואם סמך ידיו עליו קודם שחיטה אין לך עקירה גדולה מזו ואם מיירי שלא סמך א''כ זה ראי' ששוחטו לשם פסח ולכך סתמו לשמו קאי לפי שמניעת הסמיכה היא ראיה לדבר וא"כ מאי אמר ליה רב אדא לרבא ודלמא שאני היכי דאמר דהא לאוכליו וכו מאי ראיה מסתמא דלאוכליו שאין לנו שום הוכחה לסתמו דלשמו שהסמיכה תוכיח על סתמו ונראה שמ שמיעת הסמיכה אינה ראיה אלא שאינו שוחט לשם זבח אחר שהרי זבח אחר טעון סמיכה אבל אין ראי' שאינו שוחט לשם חולין ונס בשוחט בשאר ימות השנה לשם חולין כשר דפסח בשאר ימות השנה הוא כמו שלמים ששוחטין לשם חולין ועכ"פ אין מניעת הסמיכה ראיה שהוא לשמו רק מחמת שסתמו לשמו קאי ושפיר הוא דומה לסתמא לאוכליו קאי שם מאי הוי עלה אמר רבא פסח וכו' זה פשוט שזה הלכה פסוקה היא ולא מצינו בש"ס חולק על דברי רבא וראה זה חפשתי ולא מצאתי דין זה מוזכר בכל ספר הי"ד לרבינו בינו הגדול ולא עוד אלא גוף דין פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו שהוא פסול לא נזכר בכל דברי רבינו הגדול רק בפסח ששחטו בי"ד לשמו שהוא פסול הזכיר בפ' ט"ו מפה''מ הל' י"ב וגם שלא לשמו פסול אז כמבואר שם הל' י"א אבל בשאר ימות השנה שהוא בשר שלא לשמו הזכיר בהלכה י"א אבל שיהיה פסול לשמו בשאר ימות השנה לא הזכיר כלל ואפילו אם נימא שסובר פסח בשאר ימות השנה לא בעי עקירה ואינו מחלק כלל בין קודם הפסח ובין אחר הפסח עיין בתוספות בד"ה בשאר ימות השנה אכתי קשה דאם הי' בעלים טמאי מת דודאי בעי עקירה כמבואר דף ס"ד ע"א וא"כ אז שייכים כל דינים הללו והי' לו להזכיר זה ולא עוד אלא שלענ"ד אין מקום לחלק בין היו בעלים טמאי מת לקודם הפסח דכשם שאם היו בעלים טמאי מת סתמא עומד לפסח שני כך קודם הפסח לכל אדם סתמו עומד לפסח ונלע"ד דרבינו הגדול דחה הך סוגיא מהל' ונשען על סוגיא דיומא דףף ס''ג ע''א דאמרינן שם דרב דימי משמיה מהל' ונשען על סוגיא דיומא דף ס"ג ע"א דאמרינן שם דרב דימי משמיה דר' יוחנן אמר פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה בין לשמו ובין שלא לשמו פטור דפסח בעי עקירה ועקירת חוץ לא שמה עקירה ורבין משמיה דר''י אמר פסח ששחטו בשאר ימות השנה אפילו לשמו חייב דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ולא בעי עקירה ומדלא אמרינן שם ולא פליגי מר מיירי הפסח או אף לאחר הפסח וכשהיו בעליו טמאי מת ולכף בעי עקירה ומר