צל"ח סדר מועד צו

ר' יהודה אליבא דרבנן בעי קשור. ואם תאמר כיון שידע מברייתא זו הרי ראה גם דברי רשב"ג אם כן מה הקשה לרב כהנא ודילמא הוא מוקי חכמים שבמשנה כרשב"ג. וכמו שהוא באמת לפירוש רש"י דהך אנא דאמרי היינו כרשב"ג אבל לפירושי דהך אנא דאמרי הוא דברי ר' ירמי' קשה. ונראה דהרי צריך להבין דקאמר כמחלוקת כאן וכו' ומוקי חכמים דמשנתינו כר' יהודה ומי הכריחו לזה כיון דאיהו גופי' פוסק כרשב"ג

וחוץ לדרכינו אמרתי דלעיל קודם שידע מדברי רשב"ג הקשה מדברי ר' יוחנן דקאמר כמחלוקת וכו' על כרחך לחומרא קאמר דכשם דבעי ר' יהודה התם קשור כמו כן רבנן דהכא בעו קשור דאין לומר כונת ר' יוחנן לקולא כמחלוקת וכו' וכשם שמתירין חכמים כאן לגמרי כך מתירין בנגר ור' יהודה לאו היינו חכמים אלא לעצמו אמר כן דאם כן הוה לי' ג' מחלוקות ר"א בעי תרתי וחכמים לא בעו רק מתוקן ור"י בעי קשור. אבל עכשיו שזכינו לדברי רבן שמעון בן גמליאל וא"כ על כרחך ג' מחלוקות ר' אליעזר ור' יהודה ורשב"ג. א"כ גם כונת ר' יוחנן כמחלוקת וכו' לומר כשם שמתירין חכמים כאן לגמרי כך בנגר: אבל לפי מ"ש שר' ירמי' הוא שהשיב אנא דאמרי וכו' ואם כן ידע ר' ירמי' מדברי רשב"ג ועל כרחך ג' מחלוקות בדבר. אם כן מה הביא מדברי ר' יוחנן ודלמא כונת ר' יוחנן כמחלוקת וכו' לומר כשם שהתירו חכמים לגמרי בפקק כך בנגר וחכמים היינו כרשב"ג ופליגי על ר' יהודה דנגר. ונראה דעכשיו לפי פירושי ממילא נסתר סברת התוס' שהוכיחו דעל כרחך ליכא בנגר משום בנין דאל"כ מה ראי' מקנה שאין בו משום בנין לנגר שיש בו משום בנין. וכל זה לפי הפשוט שר' אבא הוא דאמר אנא דאמרי ומביא ראי' לקולא אבל לפירושי דר' ירמי' הוא דאמר אנא דאמרי וכונתו להוכיח דע"כ ר"א בנגר בעי תרתי. שאפילו אם תאמר ונגר לית בי' משום בנין. אכתי גם בטילטול בעי ר"א תרתי אלא על כרחך ר' יהודה דאמר דסגי בקשור לאו אליבא דר"א. ושלש מחלוקות אין לעשות ועל כרחך מה דאמר ר' יוחנן כמחלוקת וכו' היינו חכמים דמשנתינו כר' יהודה בנגר. ורשב"ג לאו דעה שלישית הוא רק שאני קנה שאין בו אלא איסור טלטול. ומעתה אין כאן ג' מחלוקות אלא כך הוא הוצעה של המחלוקת. ר' אליעזר סובר בין באיסור בנין ובין באיסור טלטול בעינן תרתי. וחכמים ור' יהודה ורשב"ג סברי דבאיסור בנין בעינן קשור ובאיסור טלטול לא בעינן רק מתוקן. ובפקק ובנגר שייך אפי' לרבנן איסור בנין: ועוד נלע"ד טעמי' דר' יוחנן אף דסבר הלכה כרשב"ג מ"מ לא מוקי משנתינו כרשב"ג משום דאם כן קשה למה שנאו בלשון חכמים הוה לי' למימר במשנתינו בפירוש ורשב"ג אומר בין כך וכו' ואי משום למסתם לקולא שנה בלשון חכמים הרי גם אם הי' אומר ורשב"ג אומר ג"כ הא בכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ואם כן על כרחך משנתינו לאו רשב"ג היא

והנה ע"פ מ"ש חוץ לדרכינו דהיינו שעכשיו שזכינו לדברי רשב"ג ר' יוחנן דאמר כמחלוקת וכו' היינו דאליבא דרבנן גם בנגר לא בעו קשירה יש לתרץ מה שיש להקשות שהתוס' הוכיחו דבנגר לא שייך בנין משום דבקנה ודאי לא שייך בנין. דאי הוה שייך בנין. האיך מייתי ראי' מחריות של דקל דלא בעי תורת כלי לקנה דדלמא דוקא בטלטול לא בעי רשב"ג תורת כלי ולא באיסור בנין עיין כל זה בד"ה ר' יהודה ולכאורה יפלא דעל כרחך אפילו משום איסור טלטול חמיר איסור טלטול דקנה משאר טלטול שהרי בשאר כלי תשמיש לא בעי ר' אליעזר קשור ותלוי וכאן בעי קשור ותלוי והיינו משום שהם תשמיש בית חמיר טפי וכמ"ש התוס' בד"ה והמונח. ואם כן קשה דלמא גם לרשב"ג תשמיש בית חמיר טפי וכמו"ש התוס' בד"ה והמונח. ולכך בעי רשב"ג תורת כלי משא"כ בחריות של דקל: ונראה משום דא"כ היה לו לרשב"ג להזכיר תורת כלי ומדלא הזכיר מכלל דלא בעי גם בתשמיש בית תורת כלי שהרי אין חילוק זה של תשמיש בית כל כך פשוט להחמיר בו יותר משאר תשמיש. ועל זה קאמר וכי תימא ה"נ דאיכא תורת כלי ומה שלא הזכירו רבן שמעון בן גמליאל היינו שסובר שגם בכל תשמיש דעלמא שאינו כלי ממש בעינן תורת כלי ולכך לא הוצרך להזכירו בתשמיש בית ועל זה שפיר השיב ומי בעי רשב"ג תורת כלי. ואם תאמר א"כ איך הוכיחו התוס' דלא שייך בנין בנגר ובקנה. ודלמא שייך בנין ואפ"כ הקשה מי בעי תורה כלי דאם כן הי' לו לרשב"ג לפרש דבעינן כאן תורת כלי וכנ"ל

ונראה משום דאי אין בנגר בנין וכן בפקק ובקנה, ולר' יוחנן דפסק כרשב"ג אם כן היא גופה קשיא למה אמר כמחלוקת וכו' ולמה לא מוקי חכמים דמשנתינו כרשב"ג ואין לומר דא"כ למה לא תנן בהדיא במשנתינו ורשב"ג וכו' ואי משום דבעי למסתם הרי גם רשב"ג כל מקום ששנה במשנתינו הלכה כמותו ואדרבה השתא דשנה בלשון סתם יש סתם כנגדו דהיינו נגר ואם היה שונה דברי רבן שמעון בן גמליאל היה הלכה כמותו אכתי יש לומר ולדקדק הרי עכשיו דמוקי חכמים דמשנה כר"י אם כן חכמים עצמם לא ס"ל כרשב"ג וגם רבי השמיט דעתו. ומוטב היה לר' יוחנן לומר דחכמים היינו רבן שמעון בן גמליאל ורבי לא ס"ל כרשב"ג ולכך לא אמר במשנה ורשב"ג אומר דא"כ הי' הלכה כמותו. ושנאו בלשון חכמים ויש לנו סתמא אחרת כנגדו דהיינו נגר אלא ודאי דבאמת מוקי ר' יוחנן כרשב"ג ומה דאמר כמחלוקת בנגר היינו לקולא דרבנן כשם שהקילו כאן כך שם ור' יהודה לנפשיה החמיר ומתחלה שהקשה מר' יוחנן היינו קודם שידע מרשב"ג ולא רצה לעשות ג' מחלוקות וכל זה אם לא שייך בונה אבל אם שייך בונה על כרחך ר' פוסק כרשב"ג כסתם דפוקקין ומעשה רב וא"כ למה לא שנה במשנתינו ורשב"ג בהדיא אלא ודאי דחכמים דכאן באמת אינם רבן שמעון בן גמליאל ור"י דאמר כמחלוקת וכו' היינו דגם כאן בעינן קשור וקשה הלא לא נזכר קשור במשנה. אלא ודאי שאין זה קפידא גם בדברי רשב"ג אין זה קפידא ומנ"ל דלא בעי רשב"ג תיקון כלי וצריך לומר דמדמה לחריות ושפיר הקשו התוס' מה ראיה מחריות שאין בו בנין לקנה שיש בו בנין

סליק פ' כל הכלים

(זה מצאתי בין ליקוטי בתביו. ושייך לסוגיא דלעיל)

דף קכ"ד ע"ב גמ' אמר רבה בב"ח אר"י הכל מודים וכו': הנה מה שאין עושין אהל ארעי בתחלה ביו"ט לרבנן הוא משנה מפורשת בריש פ' תולין ומה שמוסיפין על אהל ארעי אפילו בשבת לרבנן הוא מפורש במשנתינו ואם כן לא קמ"ל ר' יוחנן לרבנן מידי רק לר"א אשמועינן שאין עושין אהל ארעי בתחלה ביו"ט ומה שהתיר בפרק תולין הוא משום מכשירי אוכל נפש וגם אשמועינן שאין מוסיפין בשבת דלא תימא טעמא דר"א במשנתינו הוא משום איסור טלטול. ואם כן קשיא אטו טעמא דר"א אתי לאשמועינן והרי ר' יוחנן פסק כרבנן שהרי פסק לקמן כרשב"ג. ואמנם לפי שאפשר לומר דמשנתינו איירי בחלון שבמחיצה ולא שייך אהל לרש"י ומשנתינו מיירי בחלון שבגג לגי' רש"ל. והיא גופה קמ"ל ר' יוחנן דמשנתינו דאיירי בגג ואפ"ה שרי רבנן ואמנם לשיטת התוספות דגם במחיצה שייך אוהל. ואמנם היינו בבא להתיר איזה דבר ובאינו בא להתיר היינו תוספת אוהל וא"כ מפורש במשנתינו שמותר ואולי זה גופא קמ"ל ר' יוחנן דגם במחיצה חשוב תוספת: רש"י ד"ה ותלוי שאינו נגרר לארץ שהחבל שהוא קשור בו אינו מגיע לארץ. ולכאורה קשה דמשמעות זה שעיקר הקפידא שלא יהי' החבל מגיע לארץ וא"כ אפי' ראש התחתון של הפקק מגיע לארץ מותר. ולכאורה אין הדבר כן שהרי נגר הנגרר היינו שתלוי אלא שראשו מגיע לארץ והיינו ראשו התחתון כמבואר בתוספות (דף קכ"ה ע"א) ד"ה שקשור. ומאן תנא נגר הנגרר ר"א היא כמבואר בשמתין ואם כן לר' אליעזר אפי' אין החבל מגיע לארץ אסור כיון שראש התחתון של הפקק מגיע לארץ: ונוכל לומר ע"פ שפי' רש"י במשנתינו דמיחזי כמוסיף ומשמע שהוא רק איסור דרבנן ובנגר לקמן בשמעתין פי' רש"י בונה ממש במונח דלכך אסור במקדש ואם כן נוכל לומר דגם בראשו התחתון מגיע לארץ קרי קשור ותלוי וכן משמע בעירובין (דף ק"א ע'"ב) דקשור ותלוי הוא ענין בפ"ע וגבוהין מן הארץ הוא ענין בפ"ע. וא"כ נוכל לומר דבנגר ששייך בו בנין לא סגי לר"א קשור ותלוי ואוסר אף בתלוי אם הוא נגרר משא"כ כאן שהוא רק בנין מדרבנן סגי אם החבל איניו מגיע לארץ: