צל"ח סדר מועד צד

לכרמלית עשאו רה"י ואפילו הכי בר"ה יש סברה יותר לחזק הק"ו הכי נמי יש סברא לומר דבמוקף לכרמלית ועשאו רה"י גמור אף לטלטול יותר חזק הק"ו. משא"כ בעשאו רה"י לזרוק שהזורק לתוכו חייב אבל לטלטול לא עשאו רה"י בזה אין סברת הק"ו אלים כל כך וא"כ י"ל דר' יוחנן מיירי שמוקף לכרמלית יותר מבית סאתים ולא הוקף לדירה שבזה אסור לטלטל רק בארבע אמות ולכך מספקא לי'. אבל משנתינו אף שהבור הוא כרמלית מ"מ עתה ע"י החוליא נעשה רה"י גמור אף לטלטל ולכך ודאי אמרינן ק"ו ולעולם דגם ר' יוחנן מיירי בחזי למינח. ואף דמיירי ביתר על בית סאתים יש לומר דמיירי בארוך וקצר דחזי למינח ברחבו מכותל זה לכותל שכנגדו

ורש"י דפי' בבעיא דר' יוחנן במוקף לדירה או בבית סאתים משום דרש"י לשיטתו דמשנתינו מיירי לצירוף גובה עשר ולענין תוכו: ואמנם ההכרח שהכריחו לרש"י לפרש כן. דלכאורה אף שהיה יותר מבית סאתים ואינו מוקף לדירה מ"מ רה"י הוא מן התורה והזורק לתוכו חייב כמבואר לעיל (דף ז'). וא"כ עשאו רה"י ומה בכך שאסור לטלטל זה מדרבנן. ואם מן התורה נעשה רה"י ומתוך כך גם הכותל למעלה הוא רה"י והזורק מר"ה עליו חייב וכי בשביל שאסרו רבנן לטלטל בו יפקיעו דין תורה זה לכאורה תמוה ואמנם רש"י ראה זה בכוונת לשון ר' יוחנן שאמר כותל וכו' מוקף לכרמלית ועשאו רה"י. וקשה כיון שאמר מוקף לכרמלית פשיטא שע"י ההיקף נעשה רה"י ולמה לו לסיים ועשאו רה"י אלא ודאי שהכוונה שעשאו רה"י גמור אף לטלטל

רש"י ד"ה דאית לה לסלע מורשה נמוך מי' וכו' הנה חוליא קדים במשנה ולמה השמיט רש"י חוליא ואחז סלע ואמנם רש"י פירש בד"ה מצטרפין שאם הוציא מתוך אוגן חוליא ואם כן לרש"י ע"ג לאו דוקא **[מליקוטיו מצאתי] ובעירובין [דף ע"ח] מפי' רש"י משמעות ג"כ דגם משנתינו עיקר הדין דמצטרף לעשרה אלא דגם רחבה ד' ילפינן ג"כ. ולפ"ז ע"כ לרש"י אחת משתי אלה או דעל גבן לרש"י לאו דוקא אלא לתוך אוגני הבור או דרש"י לא סבר כסברת התוס' בסוד"ה מסייע אלא סבר דגם ע"ג החוליא חייב. ואם כן מעיקרא ליכא הוכחה מחוליא דהרי אכתי אף למעלה מחוליא אויר רה"ר הוא:** ואם כן לרש"י מיירי שהחוליא לבד אינה גבוה יו"ד אלא בצירוף הבור. ואם כן למעלה מהחוליא אכתי לאו מקום פטור שהרי אינו למעלה מעשרה ברה"ר ועיקר הקושיא מסלע. ולכך קאי שנוייא דמורשה על סלע: ובמה שכתבתי דלרש"י על גבן לאו דוקא דבחוליא אינה גבוה יו"ד איירי. ולשיטת התוס' כבר כתבתי לעיל דלהכי נקט חוליא ולא נקט בור דקמ"ל דאף שהעבירו דרך עליו למעלה מעשרה מ"מ חייב ולאפוקי מספיקו של רב מרדכי אפשר לומר ג"כ דבהא פליגי רב מרדכי עם רבה ורב יוסף ואביי דרב מרדכי מוקי באית לי' מורשה אי נמי בחריצא ורב יוסף ורבה ואביי פשטו לי' ממשנתנו ולא ניחא להו לאוקמי במורשא וכו' דאינהו סברי כסברת התוס' שחלל הבור אינו רה"י כיון שאינו רחב ארבע ואין עובי המחיצה מצטרף להחלל רק המחיצה למעלה מחשב רה"י משום דאי בעי מנח עלי' מידי. ואם כן סלע מותר וצריך לומר דנקט לי' רק משום חידוש דין זה דהעבירו דרך למעלה מעשרה חייב ואם כן על כרחין לאו במורשה מיירי ור' מרדכי ס"ל כפי רש"י דחלל הבור רה"י ומיירי בנוטל מחללו ובור תני לעומקו וסלע לגובהו ולעולם דמיירי במורשה או בחריצא

דף ק' ע"א גמ' לר"י דמיבעי לי' חוליא מחצלת פשיטא דלא מבטלא וכו'. הקשה הרשב"א כיון דמצטרפי לארבעה א"כ מאי מספקא לי' לאביי [צ"ל לר' יוחנן] בחילקה מחצלת. אי אמרי' ביטול מחיצה והנחת חפץ בהדדי והא גם עתה לא נתבטל הבור מרה"י שהרי בצירוף המחצלת הוא ד' טפחים בכל צד. אמנם לסברת התוס' עירובין (דף ע"ח) שבתבתי לעיל דתוכו דבור לאו רה"י שאינו רחב ד' מבפנים. ולסברתם אינו מועיל עובי המחיצה להצטרף לבור, אין כאן קושיא כלל שהרי תחתית הבור אינו רה"י עתה רק ע"ג המחצלת והרי המחצלת הנחתה לגבי עצמה הוא בתחתית הבור ולא עוד אלא דגם ע"ג המחצלת לא ידעתי אם מחשב רה"י שהרי לא שייך כאן עושה מחיצה שהרי לא על ידה נעשית מחיצה שהבור קודם לזה נעשית רה"י. ואמנם לסברת התוס' שכתבתי לעיל כשאינו רחב הרבה לא בעינן ק"ו אלא הטעם משום דמנח עלי' מידי א"כ במחצלת נמי אף דליכא ק"ו שפיר קמיבעי' משום דמנח עלי' מידי ומשתמש]

עוד מצאתי מבין ליקוטיו מה ששייך כאן

, בור וחולייתו מצטרפי לעשרה. הא דנקט מצטרפי לעשרה והרי לדברי התוס' בד"ה מסייע אף לארבעה מצטרפי. וא"נ הוה לי' להברייתא ור' יוחנן למימר סתם בור וחולייתו מצטרפי ולמה דקדקו בלשונם לומר מצטרפי לעשרה. ואמנם עפ"י מ"ש התוס' בפ' חלון (דף ע"ח ע"א) בצירוף דתוכו לא הוי רה"י אלא גבו משום דמנח עלי' מידי וכמו"ש לעיל. וא"כ ברייתא וכן ר' יוחנן דקאי על משנה דעירובין (דף צ"ט ע"ב) לענין ממלאין מתוכו. ושם באמת לא מצטרפי לארבעה רק לעשרה. אבל משנתינו דקאי על גבו נהפוך הוא דלא מצטרפי רק לארבעה אבל לא לעשרה

ג"כ ליקוט ע"ב גמ' בעי ר' יוחנן וכו' ומוקף לכרמלית ובתוס' ד"ה ומוקף וכו' פי' ר"י דוקא לכרמלית דכיון דמוקף לכרמלית וכו' דברי התוס' דחוקים אמנם אי נדקדק בדברי ר' יוחנן למה נקט גבוה עשרה הרי גם בלתי גבוה עשרה משכחת לה. וכגון שהי' כאן בור עמוק ד' או ה' שהוא כרמלית והקיפו מחיצה עד שהשלימו לעשרה והרי המחיצה עצמה אינה גבוה עשרה ולא רחבה ד' אלא שאעפ"כ עשאה להבור רה"י ותיבעי לי' גם בנח על גביו חייב. אלא ודאי דבזה ודאי פטור וכמו"ש התוס' בסוד"ה מסייע וזה רצה ר' יוחנן להשמיענו וכל זה באחזו ספיקו במוקף לכרמלית אבל אם יאחוז בלשונו מוקף לר"ה על כרחך יאמר גבוה עשרה ולא נדע חידוש דין זה ואף דמשכחת גם בר"ה שלא יהי' גבוה עשרה ועשאו רה"י שהיה מתחלה עמוק פחות משלשה מ"מ עיקר הדקדוק שיאמר סתם ר"ה דבר הרגיל שהרי הכותל הוא ברה"ר אבל אם הי' כבר מוכרח להמציא באיזה אופן אם כן מה לי אם יאמר פחות משלשה או באמרו כרמלית

ג"כ מליקוטי' לעיל ע"א תוד"ה מסייע לי' וכו'. אי נמי מייתורא וכו' שמעינן דמצטרפין לארבעה הנה, עכ"פ מוכח דצירוף לארבעה לא אתי מצירוף לעשרה דאל"כ אכתי קשה הא תנינא חדא זימנא. ולפי זה קשה מה דקאמר תנ"ה וכו' והיכי מוכח מברייתא צירוף לארבעה בשלמא מה דקאמר מסייע לר' יוחנן אף דגם ר' יוחנן אולי מיירי בגבוה י' מ"מ כבר ק"ו הוא אם נצטרף לארבעה ק"ו לעשרה. ואפשר דהך תנא לא קאי אלא על דברי ר' יוחנן דתניא נמי הכי כדבריו

והנה בעירובין דשם הוא מקור דברי ר' יוחנן לא מייתי תנ"ה כלל: ונראה משום דהרי יש לדקדק מנ"ל להוכיח ממשנתינו דבור וחולייתו מצטרפי ודלמא אדרבה כונת משנתינו דלא מצטרפי מדנקט גבוהין עשרה וכמו"ש התוס' ואף שלפי סברת התוס' דקאי לענין רוחב שפיר נקט גבוהין עשרה דבאינו גבוה יו"ד לא מחייב נותן ע"ג מ"מ היא גופה מנ"ל דמשנתינו מיירי לענין רוחב ודלמא לענין גובה ואפ"ה בעינן גבוה עשרה. ואמנם כיון שכבר שמעינן ממשנה דעירובין דבור, וחולייתו מצטרפי א"כ ודאי אין לומר דכונת משנתינו להראות דלא מצטרפי דא"כ קשיא הך דעירובין אלא ע"כ דנקט גבוה עשרה לענין נותן על גבן אבל לא לענין דלא מצטרפי וא"כ למה נקט כלל חוליא אלא להורות דמצטרפי לענין רוחב. ולהכי עכ"פ כאן אכתי אין דין זה מפורש שהרי יש מקום לפרש להיפוך דאתי להראות דלא מצטרפי אפי' לענין גובה ומשנה דעירובין אכתי לא שמענו ולהכי מביא תנ"ה וכיון דתניא דמצטרפי על כרחך משנתינו ג"כ לא אתי להורות להיפוך. אבל בעירובין שאין אל לטעות [לא הוצרך להביא תנ"ה] ע"ב רש"י ד"ה מוקף לכרמלית וכו' כגון שהקיף לדירה או לא הקיפו בו אלא ב"ס. וצ"ע שהרי אפי' כור, ואפי' כוריים אפי' לא הוקף לדירה רה"י היא מן התורה והזורק לתוכו חייב כמבואר לעיל (דף ז' ע"א) ובעירובין (דף ס"ז ע"ב)

סליק פרק הזורק