צל"ח סדר מועד פט

ואם כן יפה פירש"י דלר' עקיבא פריך:

ומעתה גם קושית מהרש"א ליתא דאימת הוא הוכחה מדלא יהיב ביני שמשי היינו אם בהשכמה ירד ואז מוכח אפילו עונה ששית. אבל אי לא ירד בהשכמה אם כן אפילו עונה חמשית אין להוכיח שהרי הוצרך להמתין עד הבוקר להודיע שהסכים על ידו ודו"ק:

ומעתה נבין גם קושית הגמ' למה לי' למימר והאמר ר"ה ישראל וכו' עיקר קושיא זו בין לר' ישמעאל ובין לר"ע והיא עצמה הקושיא שמפרש אח"כ ולקבלו תורה ביני שמשי אלא שלמסקנא קנא הוא רק לר"ע ועתה הוא גם לר"ש וכך היא קושיתו בין לר' עקיבא למה לי' למימר וכן לר' ישמעאל נילף עונה חמשית מדלא יהיב תורה בלילי שבת ואי משום דנדע שהסכים זה אינו דאף שפיחת משה ולא הזהירם בבוקר מ"מ לא נתמעטה עונה דלמה לי' למימר בלא"ה לא שימשו דישראל קדושים הם וכו' וא"כ למה לא ניתנה בששי. אלא ודאי שהסכים ומדלא יהיב ביני שמשי ש"מ עונה חמשית:

ועל זה משני אם הי' בבית אפל. וא"כ לר' ישמעאל כיון דלא הזהירם נתמעטה עונה והוצרך להמתין עד צפרא דשבתא להראות שמסכים ולר"ע הוצרך לירד בהשכמה ושוב מקשה רק לר"ע וליטבלו וכו' להוכיח עונה ששית וכנ"ל ומשני לא מראש בסתר דברתי וכו'. ולפי זה שוב גם על עונה חמשית ליכא הוכחה דדלמא משום הכי הוצרך לירד בהשכמה דאי לאו דירד בהשכמה לא הי' יודע לבסוף אם הסכים הקב"ה דהא דלא יהיב בששי היינו משום דנתמעטה עונה א' והא דלא יהיב בליל שבת היינו משום דלא מראש בסתר וכו' ולכך הוצרך להשכים שלא לפחות עונה ואז ידע אח"כ שהסכים הקב"ה אבל לא משום דבעינן חמש עונות. וא"כ מנ"ל לר"ע עונה חמשית וצריך לומר משום דבאמת לאו משום הוכחה אומר כן אלא כיון דאשכחן חמש עונות מיום הפרישה אי אפשר לנו להקל מספק א"כ לפי זה אשכחן שש עונות דליטבלו בצפרא דשבתא ונראה שש עונות:

שם וליטבלו בצפרא דשבתא וכו'. עיין תוס' ד"ה וליטבלו דפירשו דמנ"ל דמשום לא מראש בסתר וכו' ודלמא משום דבעינן עוד עונה. וכן פירש"י. אלא דרש"י פי' הקושיא אליבא דר"ע והקשה למה הוצרך להפרישן בהשכמה. והתוס פירשו דהקושיא לכ"ע דלמא משום עונות ומתחלה דחו התוס' פירושם והחזיקו בפירוש רש"י משום דאין להקשות דלמא אעונות קפיד שהרי הוא ג'"כ קולא אי קפיד אעונות. ואח"כ חיזקו פירושם שהקושיא דניבעי תרווייהו ימים ועונות. והנה יש לחזק פירוש רש"י דעל כרחן דוקא לר"ע פריך דאי גם לר' י ולת"ק אם כן מאי מתרץ שלא יהיו הללו הולכים לקבל תורה וכו' דההינח לר"ע דאי בעינן שש עונות אם כן על כרחין ביום היו טובלים שבלילה עדיין לא שלמו שש עונות שאף שפירשם בהשכמה מ"מ קודם עלות השחר לא פירשם ולא נשלמו שש עונות עד יום ממש והתורה ניתנה בהשכמה בהיות הבוקר ויהיו הללו הולכים לקבל תורה והללו לטבילה אלא ודאי שטבלו בלילה וא"כ שוב ודאי אין חילוק בין טבלו בתחילת הלילה או בסופה שאפי' בסופה ליכא שש עונות שלימות. ומקצת עונה אינה מעלה ואינה מוריד וא"כ סגי בחמש עונות. אבל לר"י ולראב"ע שלא ירד בהשכמה אם כן מכ"מ ביום אמר לו מצות פרישה אלא שיש שלא פירשו אלא עם חשיכה אבל ע"כ קודם חשיכה מעט פירשו ואם כן יש כאן מקצת עונה ראשונה ורשאים לטבול קודם אור היום רגע א' בשבת ושלמו חמש עונות שמקצת עונה זו משלמת מקצת עונה אחרונה. וכמו שאמר ר"ע אם יצאה מקצת עונה ראשונה וכו' ה"ה נמי להיפך. שאם יש כאן מקצת עונה ראשונה רשאים לטבול מעט קודם השלמת העונה בסופה וא"כ קשיא להו מנ"ל הא דלא ניתנה תורה בליל שבת משום דלא מראש בסתר דלמא משום שלא שלמו חמש עונות ולדידהו לא שייך למימר שלא יהיו הללו הולכין לקבל תורה שהרי הטבילה היתה בסוף הלילה וקבלת התורה הי' בבוקר אחר שכבר האיר היום:

אמנם אי נימא כיון דאיכא קולא תו לא אמרי' דלמא קפיד אעונות ולתרוויהו ודאי לא חיישינן לתרי חומרי עונות וימים א"כ בלא"ה לדידהו לא קשיא. אמנם לראב"ע בלא"ה לא ולא מידי שהרי איהו סבר כרבנן בה' עביד פרישה ולא הוסיף משה מדעתו כלום וא"כ אי נימא דלכך לא נתנה התורה עד צפרא דשבתא משום דבעינן ג' עונות אבל אי לאו הכי היה נותן בלילה א"כ היא גופא קשיא למה איחר הקב"ה להפרישם עד עם חשיכה ומתוך כך ביטלו כל ליל שבת מתלמוד תורה ומפ"ו היה לו להפרישם יום ה' בבוקר והיו טובלים בליל שבת תחלת הלילה והיו מרויחים ת"ת כל הלילה וגם פ"ו. ומה שהיו מפסידים מפיו כל יום ה' אין ההפסד גדול כ"כ דבלא"ה לא שכיח לשמש כי אם בבית אפל או במאפיל בכסותו אלא ודאי דבלא"ה לא הי' אפשר ליתן התורה בלילה משום לא מראש בסתר. אבל לר' ישמעאל דס"ל משה הוסיף מדעתו ולבסוף הסכים הקב"ה על ידו אבל מתחלה לא הזהיר הקב"ה רק היום ומחר. דדרש היום כמחר הוא רק אסמכתא כמו"ש התוס' לקמן (דף פ"ז ע"ב). ומשה לא הי' אפשר להזהירם קודם שהזהירו הקב"ה והקב"ה לא אמר לו מצות פרישה רק עם חשיכה והטעם שלא הזהיר רק היום ומחר משום דגלוי לפניו שלא יפלטו ש"ז אח"כ כלל רק משה הוסיף להורות דין לדורות והסכים הקב"ה על ידו וכיון שאח"כ הסכים להורות ההלכה שוב מטעם זה לא נתן התורה עד צפרא משום דבעינן חמש עונות. וצריכין אנו לר' ישמעאל לתרץ משום דלפעמים הוא קולא ובזה ניחא נמי מה דקאמר ר' ישמעאל פעמים שהן ארבע וכו' והתוס' כתבו דגם בדראב"ע הוה מצי לשנות בענין זה פעמים וכו'. אמנם לפמ"ש בא לתרץ ר' ישמעאל הא דלא טבלו בצפרא דשבתא דהא פעמים שהן שש ואי אמרת דקפיד אעונות וסגי בחמש עונות הוא קולא שהרי פעמים שהן שש. אבל ת"ק לא היה צריך לומר פעמים שהן וכו' דלדידי' בלא"ה לא קשיא. וא"כ מוכח כדברי רש"י דדוקא לר"ע פריך שהרי ר"י בעצמו תירץ קושיא זו בדבריו וממילא דמתורץ גם לת"ק. אלא שלא הוצרך לזה דלדידי' בלא"ה לא קשיא כנ"ל והתוס' לשיטתם שכתבו טעם אחר למה אמר ר"י פעמים שהן ארבע וכו' ולכך אינהו לשיטתייהו כתבו שהקושיא היא ג"כ לדידהו דלמא קפיד גם אעונות לחומרא

דף פ"ז ע"א אמר חזקי' מ"ד ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה ואם שקטה וכו'. ולמה יראה כדר"ל דאמר וכו' מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו' ויש לדקדק דהא על השקיטה ליכא קושיא דלמה לא תשקוט ועיקר הקושיא על המורא לידע איזהו מורא עלה על הארץ א"כ לא הוה לי' להקשות אלא למה יראה. ואולי כשפירש לו המורא ידע שוב טעם השקיטה. ועוד דמשני כדר"ל וכו' והרי בקרא דמעשה בראשית כתיב יום הששי ויכולו השמים והארץ וא"כ כשם שהי' התנאי עם הארץ כך הי' התנאי עם השמים ושניהם נכללים במאמרו של רשב"ל שאמר שהתנה עם מע"ב ומעשה בראשית הם שמים וארץ וא"כ למה זה יראה הארץ ולא יראו השמים. ונראה בהקדם מה שאמרו לעיל (דף פ"ו ע"ב) והא טבולי יום נינהו אביי ב"א ור"ח ב"א דאמרי תרווייהו ניתנה תורה לט"י א"ל רבינא למרימר ניתנה קאמרת או ראוי' קאמרת א"ל ראויה קאמינא ויש לדקדק בשלמא מה שהקשה הא ט"י נינהו היא קושיא לדינא וכמו שפירש'"י ש"מ דבצרי להו חדא עונה אליבא דכולהו אבל מה ששאל שוב ניתנה או ראוי' היא שאלה שאינה לשום תועלת ומאי דהוה הוה ואין כאן נ"מ לדינא ולא למסבר קראי. ועוד קשה על התשובה שהשיבו ראויה קאמינא ופירש"י שלא הוצרכו לכך יעויין שם קשה וכי נביא הי' שידע שלא אירע בשום אחת שפלטה. לכן נראה דשאלה זו ששאל ניתנה קאמרת או ראויה הוא לידע אם הלכה כראב"ע דביום שלישי טהורה או כר' ישמעאל דביום השלישי טמאה וברביעי טהורה דהרי פלוגתא דר' ישמעאל וראב"ע תלי' בפלוגתא דר' יוסי ורבנן אם בששה בסיון ניתנה תורה אם בשבעה וכדלקמן מ"ד בששי בחדש וכדמפרש הכא דלרבנן בה' עבוד פרישה ולר' יוסי בד' עבוד פרישה ומשה הוסיף יום אחד מדעתו ומפרש דדרש היום ומחר היום כמחר מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא נפקא ליה ש"מ תרי יומי לבר מהאידנא. ומנ"ל דאסכים הקב"ה על ידו דלא שריא שכינתא עד צפרא דשבתא ובתוס' ד"ה היום כמחר כתבו דאין זה דרשה גמורה אלא משמש דהיום ממש דאי לאו הכי אין זה מדעתו ודבריהם דחוקים ועוד קשה כיון