צל"ח סדר מועד פב

נתכוין לאיסור קל ונעשה איסור חמור שהוא פטור וכו' נתכוין לעשות דבר המותר ונעשה דבר אחר כגון שנתכוין לחתוך תלוש וחתך מחובר אינו חייב כלום עכ"ל. דוק בלשון הזהב של רבינו הגדול דבהנך תרי גווני דרישא כתב פטור ובבבא שלישית כתב אינו חייב כלום דלא שייך בו לשון פטור דמשמע שעשה איזה איסור אלא שהוא פטור אבל לא שייך עליו שם פטור דלאו כלום הוא ועפ"י זה תבין קושית הלח"מ שם עיין שם. אבל באמת הנלע"ד דהרמב"ם פירש פלוגתא דאביי ורבא באותו תלוש עצמו נמצא מחובר. לכך שייך לומר לשון פטור. אבל מתלוש למחובר אחר אפילו לשון פטור לא שייך. ולקמן יתבארו דברי הרמב"ם. אבל מה שצריך לנו עכשיו דנתכוין כוין לדבר המותר ועשה דבר האסור ובדבר אחר. לאו מידי הוא ולא שייך לשון פטור וק"ו דלא שייך למימר שגג דלאו מידי עביד. וא"כ ברייתא דקאמר שגג בלא מתכוין אי מיירי בחתיכה אחרת איך קורא אותו שוגג. אלא ודאי דמיירי באותה חתיכה ואמנם לשיטת רש"י דבחתך מחובר אחר איירי צריך ליישב. למה לו להביא ברייתא ולא הביא משנה דכריתות

ונלע"ד ויבואר ג"כ דברי הגמ' דקאמר לקמן. שגג בלא מתכוין היכי דמי דסבור דשומן הוא וכו' והדבר תמוה. וכי נעלם מרבא שיכול אביי לאוקמי בסבור רוק הוא ובלעו. ובשבת נתכוין להגביה וכו' וא"כ איך הביא סייעתא מזה כלל ולמימר דרבא ס"ל דברוק הוא ובלעו אפי' בחלב פטור וס"ל דלא מהני טעמא דנהנה אלא היכא דמתכוין מיהו לאכילה א"כ יקשה עלינו דברי הרמב"ם בפ"ב משגגות הלכה ז'. השוגג בלא כוונה בעריות או במאכלות אסורות חייב חטאת בשבת פטור מחטאת. כיצד היה מתעסק עם אשה ובעלה בלא כוונה לבעילה והרי היא ערוה עליו דימה שזה שבפיו רוק הוא ובלעו בלא כונה לשום אכילה בעולם והרי הוא חלב ה"ז חייב חטאת. נתכוין להגביה התלוש וחתך את המחובר בלא כונה לחתיכתו ה"ז פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה כמו שביארנו במקומו עכ"ל הרמב"ם והרי שפסק ברוק ובלעו חייב ואי ס"ד דלרבא פטור איך פסק כאביי דלא כרבא [וע' לקמן]

ונלע"ד דהנה רש"י במס' כריתות (דף י"ט ע"ב) ד"ה אפי'. כתב דאביי ורבא לית להו דשמואל כלל ולא ס"ל מלאכת מחשבת כלל. וכל פלוגתייהו דאביי ורבא בדרשה דבה דדרשינן פרט למתעסק. ונראה דרש"י לשיטתו דאיהו סבירא לי' דאם סבר שהוא שומן והוא עצמו חלב שהוא שוגג גמור. וכמבואר בדבריו במס' שבועות (דף י"ט ע"א) וכן בכריתות גבי תינוקת כתב שאם טעה באותו תינוק עצמו וסבור שזמנו היום זהו שוגג גמור ולהכי מפרש רש"י גם סוגיא זו בתלוש וחתך מחובר אחר [וכמוש"ל]. וא"כ היא גופי' קשה ליפלוג אפי' ממחובר למחובר ורבא לפטור מטעם מלאכת מחשבת. אלא ודאי דאביי ורבא תרוייהו לית להו הא דשמואל דאמר מלאכת מחשבת אסרה תורה וזהו טעמו של רש"י דפי' בכריתות דאביי ורבא לית להו מתעסק אלא מהיתר לאיסור ואמנם פלוגתא דאביי ורבא הוא בדרשה דבה וכמו שפי' רש"י בהדיא בשמעתין. והנה רבא סובר ברוק ובלעו לחלק בין הפרקים שאם הי' חלב בפיו וסבור שזה רוק הוא ובלעו שנתכוין עכ"פ לאותו דבר אלא שלא נתכוין לשום אכילה שהיה סבור שהוא רוק בזה מהני טעמא דנהנה לחייבו אבל אם הי' בפיו רוק וגם חלב ונתכוין לבלוע הרוק ונזדמן לו החלב ובלעו שלא נתכוין לא לשום אכילה ולא לאותו דבר כלל ובזה סובר רבא שגם בחלבים ועריות פטור ומעתה צדקו דברי רבא דרבא לית לי' דשמואל וכל עיקר הפטור לרבא הוא מטעם בה פרט למתעסק. וזה לא שייך בנתכוין לאותו דבר עצמו כגון תלוש ונמצא מחובר וסובר רבא דאפילו נתכוין להגביה את התלוש ונמצא שהוא מחובר חייב באותו דבר עצמו ואף שזה ודאי אינו מלאכת מחשבת כיון שלא נתכוין לחתיכה כלל רבא לית לי' מלאכת מחשבת. וממילא ע"כ ברייתא דפוטר בשבת שגג בלא מתכוין לאו באותו דבר עצמו מיירי אלא מיירי בתלוש ונמצא [אולי צ"ל וחתך] מחובר ובזה סובר דכיוצא בזה ברוק ובלע חלב פטור ג"כ. וא"כ על כרחין לא משכחת שיתחייב אלא שרצה לאכול חתיכת שומן ונזדמן לו חלב שנתכוין מיהת לאכילה ואף שנתכוין לאכילת דבר היתר מ"מ חייב שכן נהנה וא"כ כיוצא בזה בשבת נתכוין לחתוך תלוש וחתך מחובר פטור. ולכך שפיר קאמר מנא אמינא לה ואביי ס"ל דבחלבים ועריות אפי' לא נתכוין לאותו דבר עצמו רק לדבר אחר וגם לא נתכוין לאכילה ובעילה כלל אפ"ה מהני טעמא שכן נהנה לחייבו וא"כ מיירי ברייתא בנתכוין להגביה תלוש וחתך מחובר ואפ"ה בכיוצא בזה בחלב ורוק חייב:

ובזה נעמוד על דעת רבינו הגדול הרמב"ם פ"ב משגגות שהבאתי לעיל השוגג בלא כונה וכו' דימה שזה שבפיו רוק הוא ובלעו בלא כונה לשום אכילה בעולם והרי הוא חלב ה"ז חייב חטאת נתכוין להגביה התלוש וחתך את המחובר בלא כוונה לחתיכתו ה"ז פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה וכו' עכ"ל. והנה דברי הרמב"ם הללו כבר נתקשה בהם הרב הכ"מ במ"ש נתכוין להגביה התלוש וחתך את המחובר בלא כונה וכו' פטור דמשמע מזה דוקא נתכוין להגביה דלא נתכוין לחתיכה כלל הוא דפטור. הא נתכוין לחתוך את התלוש וחתך המחובר חייב והיינו כאביי ולא כרבא וקשה איך שבק דברי רבא ואחז דברי אביי ועוד שסותר דברי עצמו שבפ"ז משגגות הלכה י"א כתב דמתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אע"פ שנתכוין לחתיכה הואיל ולא עשה מחשבתו פטור מן החטאת שזה כמתעסק ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת כמו שביארנו כמה פעמים עכ"ל הרי שפסק אפילו נתכוין לחתוך התלוש ג"כ פטור והכ"מ בפ"ב נדחק בזה:

והנלע"ד בזה דבר הלמד מענינו. והרמב"ם מחלק בין הפרקים וס"ל שאם מתכוין לאותו דבר עצמו ודומה שהוא תלוש ונמצא מחובר בזה אינו פטור אלא אם לא נתכוין לחתיכה כלל רק להגביה אבל נתכוין לתלוש זה וחתך מחובר אחר בזה אפי' נתכוין לחתיכה כיון דלחתיכה דהתירא נתכוין זה שנתכוין לו באמת הי' היתר פטור כיון שלא נתכוין לחתיכה דאיסורא ודבר זה מתקבל מאוד:

אלא דצריכין אנו להבין לעמוד על דעת רבינו איך היה מפרש פלוגתא דאביי ורבא. אם היה מפרש כשיטת התוס' דאביי ורבא פליגי בתלוש ונמצא מחובר אפי' בזה פוטר רבא אפי' במתכוין לחתוך א"כ איך יפסוק הרמב"ם דלא כרבא. ואם מפרש פלוגתייהו כרש"י דמיירי בתלוש אחר א"כ מנ"ל דבאותו דבר אפי' במתכוין להגביה דפטור ודלמא באותו דבר אפי' נתכוין להגביה וחתכו ג"כ חייב אף שהיה סבור שהוא תלוש:

אמנם לפי מאי דפירשתי לעיל בשיטת רש"י ניחא והרמב"ם מפרש ג"כ כמו שפירש"י ומחלק לרבא ברוק ובלעו בין היכא שנתכוין לאותו דבר או לא נתכוין כלל וכמו"ש לעיל. ולדינא הכריע בין הפרקים והנה בחלב [ורוק] ובלעו באמת דקדק הרמב"ם בפ"ב משגגות וכתב הי' מתעסק עם אשה ובעלה בלא כונה לבעילה והרי היא ערוה עליו דומה שזה שבפיו רוק הוא ובלעו בלי שום כונה לאכילה בעולם והרי היא חלב ה"ז חייב חטאת וכו' הרי שדקדק וכתב והרי היא ערוה וכו' וכן והרי היא חלב דמשמע אותו דבר עצמו והיינו כרבא אבל בנתכוין להגביה התלוש ונמצא שהוא מחובר אף שלרבא בזה חייב היינו משום דרבא לית לי' דשמואל אבל הרמב"ם פוסק כשמואל לכן פסק נתכוין להגביה התלוש וכו' פטור וסיים טעמו מלאכת מחשבת אסרה תורה

עוד נלע"ד לתרץ המנא אמינא לה ולתרץ גם דברי הרמב"ם פ"ב משגגות ובפרק ז' כנ"ל. והוא להיפך מדרך שכתבתי ואדרבה הרמב"ם ס"ל כשיטת התוס' דבאותו תלוש עצמו ונמצא מחובר פליגי. ואמנם רבא ס"ל בנתכוין להגביה התלוש אפי' איסור אין כאן ולאו מידי עביד ולא שייך לקרותו שוגג ואביי ס"ל דגם זה מיקרי שוגג. אבל בנתכוין לחתוך תלוש סובר אביי אפי' חיוב חטאת יש כאן וא"כ רבא לשיטתו דנתכוין להגביה לאו מידי עביד שפיר קאמר מנא אמינא לה דליכא לאוקמי בנתכוין להגביה דא"כ לא שייך למימר שגג: ובזה נעמוד על דברי הרמב"ם דבפרק ב' משגגות בנתכוין להגביה תלוש וחתך המחובר כתב סתם פטור ובפרק ז' כתב. המתכוין לחתוך התלוש וחתך את המחובר אעפ"י שנתכוין לחתיכה הואיל ולא נעשית מחשבתו פטור מן החטאת שזה כמתעסק ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת וכו' הרי שדקדק וכתב פטור מן החטאת ולא כתב סתם פטור לומר לך מן החטאת פטור אבל איסורא איכא וצריך כפרה מן השמים שעכ"פ שוגג מיקרי. אבל בפרק ב' כתב סתם פטור דפטור לגמרי אפי' שגג בלא מתכוין לא שייך לקרותו ואף שכתב לשון פטור וכתב בעצמו בריש הלכות שבת שכ"מ שאמר בהלכות שבת פטור היינו פטור אבל אסור. והנה כלל זה לא נתן אלא על מה שכתב בהלכות שבת ולא על מה שכתב בהלכות שגגות: אעפ"י שגם