צל"ח סדר מועד פג

בנתכוין לחתוך תלוש וחתך מחובר כתב בפ"א מה' שבת אינו חייב כלום והיינו כמו פטור ומותר שם מיירי בנתכוין לחתוך תלוש זה וחתך מחובר אחר וכאן בהלכות שגגות מיירי שאותו תלוש עצמו נמצא מחובר: ובכל הדרכים הנ"ל מתורץ מה שהביא רבא ראיה מברייתא ולא הביא משנה דכריתות דקאמר בה פרט למתעסק ודו"ק

שם גמ' אמר מר חומר שבת משאר מצות וכו' ה"ד אילימא וכו'. לעיל כתבנו ליישב הא דלא הביא משנה דכריתות והביא מברייתא והנה יהי' מאיזה טעם שיהי' עדיין יקשה למה לו להאריך ולהביא רישא וסיפא דברייתא והאריך לפרשה רישא בע"א וסיפא בשאר מצות והרי להמנא אמינא לה לא הי' צריך להביא רק הך בבא חומר בשאר מצות משבת ששאר מצות שגג בלא מתכוין חייב ובשבת פטור וכו' ולפרש שגג בלא מתכוין היכי דמי:

ונלע"ד ונפרש גם כונת רש"י במה שפירש רש"י נתכוין להגביה וכו' כגון שנפל סכין בערוגת ירק וכו'. הרי מלבד שחלוק רש"י על פירוש התוס' שפירשו שאותו תלוש עצמו הי' מחובר אלא שדקדק לפרש בתרי מיני שהרי סכין וירק תרי מיני נינהו ובשלמא במה שמיאן בפי' התוס' הוא משום דס"ל דשגג באותו דבר עצמו שהי' סבור שהוא היתר ונמצא שהוא איסור זה שוגג גמור אבל מי הכריחו לפרש בתרי מיני וא"כ דומיא דהכי מאיסור לאיסור חייב אפי' בתרי מיני והיינו דלא כר"י וכל פלוגתייהו רק אליבא דר"א ולמה לא יפרש דמיירי במין אחד שהי' מונח ירק תלוש בערוגה אצל ירק מחובר ונתכוין להתלוש וחתך המחובר והוה ניחא גם לר' יהושע דכריתות למאן דאית לי' שם דמודה ר' יהושע בשם אחד עיין בסוגיא (דף י"ט ודף כ'):

והנלע"ד בזה. הוא משום דקשה לי' לרש"י שם בכריתות (דף י"ט ע"ב) דקאמר רב נחמן אמר שמואל מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה מתעסק בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה איתביה רבא לר"נ והרי תינוקות דכי מתעסק דמי וכו'. והנה מדאקשה רבא לרב נחמן משמע לדידי' ניחא והרי תינוקות דמהיתר לאיסור הוא וטעמא דקטעי לעשות מצוה הוא דפטר ר' יהושע הא אם לא טעה בדבר מצוה רק שאחד אינה מצוה ולא חיוב רק רשות ואחד חיוב דהיינו תלוש ומחובר שבתלוש אינו לא מצוה ולא חיוב גם לר' יהושע חייב וק"ו דלר"א חייב. והרי רבא פוטר בנתכוין לחתוך תלוש וחתך מחובר אפילו לר"א דהרי פלוגתייהו דאביי ורבא אליבא דר"א היא וכנ"ל. והרי מתינוקות מוכח דלכ"ע חייב. לכן פירש"י פלוגתא דאביי ורבא בתרי מיני וא"כ סובר רבא דוקא בתרי מיני פטור אבל בחד מין אפי' בתלוש למחובר חייב ותינוקות חד מינא נינהו ועכ"פ כיון דפלוגתייהו דאביי ורבא בתרי מיני נינהו א"כ על כרחין פלוגתייהו אליבא דר"א היא דלר"י אפי' מאיסור לאיסור דבכה"ג דתרי מיני פטור. וא"כ קשה מאי מייתי רבא סייעתא מברייתא דקאמר מנא אמינא וכו' ודלמא הך ברייתא ר' יהושע ונלע"ד ע"פ מה שכתבו התוס' בד"ה אלא וכו' דליכא לאוקמי שגג בלא מתכוין שהי' צריך לתלוש ונתכוין לחתוך תלוש וכו' דא"כ מאי איריא לא נתכוין וכו' וא"כ על כרחין ברייתא ר"א היא דאי ר"י היא הא גופא קשיא למה נקט בלא מתכוין אפי' מתכוין נמי פטור לר"י שר"י ודאי פוטר אפי' מאיסור לאיסור:

אלא דאכתי קשה. ודלמא ר"י היא והא דנקט בלא מתכוין נראה משום דאף לגבי שבת הוי מצי למינקט רבותא יותר דהיינו אפי' מתכוין פוטר. מ"מ נקט בלא מתכוין לרבותא דחלב דחייב אפילו מהיתר לאיסור. אמנם כיון שהברירה בידו או למימר מתכוין לרבותא דשבת ויש בידו לומר בלא מתכוין דשאר מצות ניחזי אנן איזה מהם ראוי לאחוז יותר ואומר אני. דעכשיו דנקט בלא מתכוין אי אפשר לאוקמי סיפא בשחוטי חוץ. דאם כן כי היכי דפטור בשבת מטעם בה פטור נמי גם בשחוטי חוץ ועל כרחין סיפא בחלב ורישא לא מתוקמי בחלב וצריך למימר רישא וסיפא בתרי טעמי. ומשום הכי באמת דחה ר' יוחנן הך ברייתא בסנהדרין (דף ס"ב ע"ב) וקאמר פוק תני לברא משום דר' יוחנן לא מוקי בתרי טעמי. ואי הוה נקט במתכוין ויפטור משום מלאכת מחשבת הוה מצי למיתני בחד טעמא ורישא וסיפא בשחוטי חוץ וכמו שכתבו התוס' בד"ה אלא. ולמה נקט בלא מתכוין בתרי טעמי. אלא ע"כ במתכוין גם בשבת חייב ור' אליעזר היא ולכך לא מצי למינקט מיתכוין. וא"כ מוכח דגם לר"א שגג בלא מתכוין פטור. וא"כ רבא דקאמר מנא אמינא לה הוא שרבא בשמעתין תרתי קאמר. דלשיטת רש"י דבמחובר אחר איירי ואפ"ה קאמר רבא פטור דלא מכוין לחתיכה דאיסורא דמשמע הא אם כיון לחתיכה דאיסורא דהיינו מחובר זה וחתך מחובר אחר חייב ועל שניהם הביא סייעתא מברייתא. דתרתי מוכח. מדאחזה הברייתא בתרי טעמי ולא נקט רישא וסיפא בחד טעמא בשחוטי חוץ ובשבת פטור מאיסור לאיסור ובשחוטי חוץ חייב אלא על כרחין דבכה"ג גם בשבת חייב ועל כרחין ר"א היא ושפיר קאמר מנא אמינא לה. והוכרח להביא כל הברייתא ולפרש דעל כרחין רישא בעכו"ם וסיפא בשאר מצות

ואין להקשות דהרי רבא לית לי' טעמא דמלאכת מחשבת. וכמו שפירש רש"י בכריתות בהדיא מדלא פטרי אביי ורבא אלא במתכוין להיתר ואין לומר דדוקא אליבא דר"א לית להו מלאכת מחשבת שפלוגתייהו הוא אליבא דר"א כנ"ל אבל אליבא דר"י אית להו זה אינו. דהרי מדאקשה רבא לרב נחמן מתינוקות וקאמר טעמא דקטעי בדבר מצוה הא לא"ה גם ר"י מחייב א"כ רבא ע"כ גם לר"י לית לי' מלאכת מחשבת. דדוחק לומר דבתר דשמע מרב נחמן קבלה דאם כן לא הי' רש"י מוכרח לפרש כאן פלוגתייהו בתרי מיני וכמו"ש לעיל בכונת רש"י בזה דאי בחד מינא נימרי' רבא לנפשי' מהך דתינוקות. ואי ס"ד שפלוגתא זו היא בתר דשמע מרב נחמן הנח לתינוקות הואיל ומקלקל וכו' אם כן אפשר לאוקמי גם בחד מינא אלא ע"כ דלרש"י לית ליה לרבא מלאכת מחשבת. ואם כן בלא"ה ליכא לאוקמי בשחוטי חוץ גם אי הוה נקט לא מתכוין דהרי לר"י לרבא הפטור רק מדרשה דבה וכי היכי דפטור בשבת פטור גם בשחוטי חוץ כמו"ש התוס' בד"ה אלא. וא"כ אכתי דלמא ר"י היא הך ברייתא ונקט בלא מתכוין לרבותא דחלב דחייב אף בלא מתכוין: ובלע"ד דהרי יש לדקדק לשיטת רש"י דפלוגתייהו מתלוש למחובר ובתרי מיני ואליבא דר"א. דהרי [אליבא דר' יהושע ודאי] פטור דהרי אפי' מאיסור לאיסור פטור וא"כ היא גופה קשה מנ"ל לאביי דר"א פליג [בהא אר"י ודלמא] עד כאן לא פליג אלא ממחובר למחובר. ונלענ"ד דאביי ורבא בסברא פליגי. דאביי סבר מדרשה דבה ודאי ליכא למיפטר אפי' מתלוש למחובר כיון דמתכוין אשר חטא קרינן בי'. וטעמא דר' יהושע דפוטר הוא משום דר' יהושע אית לי' דשמואל מלאכת מחשבת אסרה תורה ור"א כיון שהוא מחייב ממחובר למחובר על כרחין לית לי' מלאכת מחשבת דלענין מלאכת מחשבת אין חילוק בין מחובר לתלוש וכיון דלית ליה א"כ גם במתכוין לתלוש חייב דהרי מתכוין לחתיכה ורבא סובר דגם ר"י לית לי' מלאכת מחשבת דרבא לטעמי' דמקשה מתינוקות דגם ר"י מחייב במין א' ואס"ד דס"ל מלאכת מחשבת אין חילוק בין מין א' לשני מינין וכמו שפי' רש"י בכריתות. אלא ע"כ טעמא דר"י מבה וא"כ אפי' מכוון לחתיכה דאיסור ממעט ר"י מבה וע"כ לא מצינו דפליג ר"א אלא ממחובר למחובר. אבל מתלוש למחובר גם ר"א מודה וא"כ שפיר קאמר רבא מנא אמינא לה. דאין לומר ברייתא כר"י ורבי אליעזר חולק דא"כ כיון דר"א חולק על כרחין טעמא דר"י משום מלאכת מחשבת. וא"כ אפי' בשבת פטור. בשבת משום מלאכת מחשבת ובשחוטי חוץ חייב דלא שייך מלאכת מחשבת רק בדיני שבת

ובמה שכתבתי ניחא מ"ש התוס' בד"ה נתכוין וכו' ופליגי אביי ורבא בקרא דאשר חטא בה דמוקי לי' ר"א פרט למתעסק וכו' ולכאורה יפלא מי הכריחם לומר דפליגי אליבא דר"א והלא גם ר"י דריש בה וכי פירש התם במשנה בכריתות. ולדידי ניחא דכונת התוס' דלא תימא לשיטת ר"ת להיפוך דדוקא אליבא דר' יהושע פליגי אבל לר"א דמחייב במתכוין לחתוך איסור זה וחתך איסור אחר הכי נמי דמחייב במתכוין לחתוך התלוש. וקאמרי התוס' דגם לר"א פליגי וכונתם בזה דהרי ברייתא מדנקט בלא מתכוין ורישא בעכו"ם וסיפא בשאר מצות מכלל דלא משכחת לה בשחוטי חוץ רישא וסיפא והרי משכחת לה במכוין לאיסור אחר ובשבת פטור משום מלאכת מחשבת וכנ"ל. אלא ע"כ ברייתא ר"א היא. ואפ"ה דייק רבא מינה דמתכוין לחתוך התלוש פטור והתוס' שכתבו דגם רבא אית לי' מלאכת מחשבת היינו לר' יהושע

ובזה ניחא גם אליבא דשמואל. דהרי שמואל בהדיא אית ליה מלאכת מחשבת. וא"כ לדידי' קשה למה נקט ברייתא רישא