צל"ח סדר מועד עו

כלל גדול

דף ס"ז ע"ב מתני' כלל גדול וכו' כל השוכח. הנה אמרו כל השוכח לפי שכולל כאן שני מיני שוכח שהיתה עיקרה של שבת שכוחה מעיקרא דהיינו תינוק וגר וגם הכיר ולבסוף שכח וכמסקנא דרב ושמואל לקמן בשמעתין (דף ס"ח ע"ב) דרב ושמואל דאמרי תרווייהו אפי' תינוק שנשבה בין הנכרים וגר שנתגייר וכו' כהכיר ולבסוף שכח דמי. אבל לפי תחלת הסוגיא דרב ושמואל וכן לר' יוחנן ור"ל לא מיירי במשנתינו אלא בשוכח אחד דהיינו לרב ושמואל דוקא שכוחה מעיקרא ולר"י ולר"ל דוקא הכיר ולבסוף שכח. לא ידעתי איך שייך למימר כל" ונלע"ד דהא דגר שנתגייר בין העכו"ם אף דגבי שבת משכחת לה כשלא הודיעוהו מצות שבת אבל גבי עכו"ם לא משכחת לה שוכח עיקר ע"ז שהיתה שכוחה אצלו עיקרה של עכו"ם אלא בתינוק שנשבה אבל בגר לא מיחשב גר כלל דהרי קבלת המצות מעכב בגר ואף שאין צורך להודיע לו כל המצות אבל מצות איסור עכו"ם הוא עיקר הגירות ואם לא הודיעוהו לפרוש מע"ז אינו גר וע' לקמן בדף ע"ב ע"ב בתוס' בסוף ד"ה עד כאן ולקמן בדף ס"ח ע"ב בברייתא דמונבז דמסיים ת"ק וחייב על עכו"ם אחת אתינוק קאי ולא על גר. ולפי זה היה מקום לומר כיון דחמירא שבת כעכו"ם גם במצות שבת לא מיחשב גר אם לא נודע לו מעולם לכך קמ"ל תנא דמתני' כל השוכח אפילו גר וכולל בין תינוק ובין גר דגבי שבת מיחשב גר אפילו לא נודע לו מצות שבת מעולם וחייב קרבן על השבת. וניחא לרב ושמואל לפי הס"ד דמתני' דוקא בהיתה עיקר שבת שכוחה אצלו ואפ"ה תנן כל השוכח אבל לר"י ור"ל דמוקי משנתינו דוקא בהכיר ולבסוף שכח קשיא מאי כל:

ונלע"ד עפ"י מ"ש התוס' לקמן (דף ע' ע"ב) בד"ה העלם זה וזה וכו' וצריך לחלק בין זה לשוכח עיקר שבת דהכא אינו שוכח כל כך. דכי מדכרי ליה מידכר. אבל שוכח עיקר שבת היינו כעין תינוק והנה בהעלם זה וזה מספקא להאמוראים שם אם חייב על כל מלאכה ומלאכה או לא. ולפי טעם רש"י דהטעם דחייב ביודע עיקר שבת על כל שבת ושבת משום דימים שבנתיים הוי ידיעה לחלק הוא משום דאי אפשר שלא שמע בינתים שאותו יום שבת היה אלא שלא נזכר במלאכות שעשה והרי שגגה קמייתא משום שבת היתה וא"כ כאן בהעלם זה וזה. א"כ שגגה קמייתא גם על מלאכות היתה ולא מיקרי זה ידיעה מבינתים. ולא מיבעי' לסברת מוהרש"א שרצה לדחות קושיית התוס' במשנתינו בד"ה כלל גדול שהקשו על פירש"י מהך דקצר וטחן שכתב מוהרש"א דשאני התם שבשעה שנודע לו השבת היה שוגג במלאכות עיין בדבריו. וא"כ ק"ו בהא. אלא אפילו לפי מ"ש המהרש"א שהתוס' סברי שאין לחלק בזה. היינו בשם דעכ"פ שגגה קמייתא היתה בשגגת שבת לחוד. וא"כ הידיעה הגורמת חיוב הקרבן אחר זה הוא ידיעת השבת ואף שבין כך שכח איסור מלאכות ס"ל להתוס' דלרש"י העיקר תלוי בשגגה קמייתא אבל בהעלם זה וזה הרי שגגה קמייתא תיכף היתה שגגת שניהם ולא שייך ידיעה לחלק כי אם ידיעת שניהם וא"כ לפירש"י פשיטא לי שאינו חייב על כל שבת ושבת. אבל לפירוש התוס' שהוא גזירת הכתוב דימים שבנתים הוי ידיעה לחלק. מספקא לי בהך דשגג בשניהם כיון שעכ"פ עתה נשכח שבת ממנו לגמרי לפי שעה. אם זה דומה לשוכח עיקר שבת לענין שלא יתחייב על כל שבת ושבת. ולפי זה יש לנו לתרץ גם שיטת ר' יוחנן ורשב"ל דמה דתנן כל השוכח כולל הכיר ושכח עיקר שבת לגמרי וכולל העלם זה וזה ושפיר תנן כל השוכח אלא דהא תינח דאם נימא דהעלם זה וזה אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה. אבל אי נימא דהעלם זה וזה חייב על כל מלאכה אפילו אי נימא דאינו חייב על כל שבת מ"מ אי אפשר שתכלול המשנה בבבא דרישא דכל השוכח עיקר שבת גם העלם זה וזה. דהרי כאן תנן אינו חייב אלא אחת ובהעלם זה וזה תנן חייב על כל מלאכה ומלאכה אלא שזה אינו קשיא על ר' יוחנן ורשב"ל דנוכל לומר דסברא באמת דהעלם זה וזה אינו חייב אלא אחת. ועכ"פ לר' יוחנן ור"ל ליכא לספוקי בהעלם זה וזה. דהרי מפורש משנתינו בבבא דרישא דכל השוכח דהיינו גם העלם זה וזה דאינו חייב אלא אחת ולפי זה כל הסוגיא דלקמן (דף ע' ע"ב) רבא ורב נחמן ורב אשי ורבינא. שפלפלו אם העלם זה וזה חייב אחת או על כל מלאכה ומלאכה על כרחין כרב ושמואל סבירא להו. דגם תינוק שנשבה כהכיר ולבסוף שכח דמי וכיון דכל הני אמוראי ס"ל כרב ושמואל. ובפרט לסברת התוס' לקמן (בדף ע' ע"ב) בד"ה חזינן דלמסקנא דרבינא נשאר זה דהעלם זה וזה בבעיא דלא איפשטא. א"כ גם רבינא ע"כ ס"ל כרב ושמואל ורבינא הוא בתרא והלכה כמותו א"כ אף דבכל דוכתא הלכה כר' יוחנן לגבי רב ושמואל בהא הלכה כרב ושמואל דכולהו אמוראי בתראי רב נחמן ורבא ורב אשי ורבינא בשיטתייהו דרב ושמואל קיימי ובזה נבין טעם הרמב"ם בפרק ד' משגגות הלכה ב' פסק כרב ושמואל דהיינו כרבנן דמונבז וכן פסק בפ"ג משגגות הלכה ו' ולכאורה הדבר תמוה דהרי קיי"ל כר' יוחנן ורשב"ל לגבי רב ושמואל ואף דמונבז ורבנן הלכה כרבנן דאינהו רבים ומונבז יחיד מ"מ כללי דאמוראי עדיף מכללי דתנאי וכיון דר' יוחנן ורשב"ל כמונבז ובפרט דמוקמי למשנתינו כמונבז הוה ליה להרמב"ם לפסוק כמונבז ודברי הרב הכסף משנה שם בפ"ג משגגות דחוקים מאוד ולא מסתבר כלל. ולפי מה שכתבתי והוכחתי דכולהו אמוראי בתראי ורב אשי ורבינא כולהו קיימי כרב ושמואל שפיר פסק הרמב"ם כרב ושמואל

ובמה שכתבתי ניחא דמקשה בגמ' לקמן (דף ס"ט ע"ב) תנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וכו' אלא לר"ש ב"ל דידע לשבת במאי וכו' והנה סוגיא זו היא בשלשה מקומות בפירקין חדא הך דאמרן ועוד לקמן (דף ע' ע"ב) גבי העלם זה וזה בידו דמקשה ג"כ דידע לשבת במאי. ועוד לקמן (דף ע"ג ע"א) בפלוגתא דאביי ורבא במתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע דמקשה ג"כ לרבא דידע לשבת במאי והנה לקמן בדף ע' בהעלם זה וזה דקאמר תנן אבות מלאכות וכו' אי אמרת בשלמא העלם זה וזה בידו חייב על כל אחת ואחת שפיר. אלא אי אמרת אינו חייב אלא אחת היכי משכחת לה בזדון שבת ושגגת מלאכות. הניחא אי סבר לה כר' יוחנן דאמר כיון ששגג בכרת וכו' אלא לרשב"ל דאמר עד שישגוג בלאו וכרת דידע לשבת במאי וכו' וקשה לי כי היכי דאמר שם בשלמא הוה לי' למימר גם בשמעתין בהא דמקשה לרשב"ל דידע לשבת במאי הוה ליה למימר בשלמא להיפוך בשלמא אי סבר העלם זה וזה חייב על כל אחת ואחת משכחת לה בהעלם זה וזה אלא אי אמרת אינו חייב אלא אחת היכי משכחת וכו' ולמה הקשה כאן במוחלט לרשב"ל דידע לשבת במאי בשלמא לקמן (דף ע"ג ע"א) דמקשה לרבא דידע לשבת במאי לא קאמר בשלמא אי העלם זה וזה חייב על כל א' משכחת בהעלם זה. משום דלקמן על רבא מקשה והרי רבא מיבעי' לי' בדף ע' ע"ב מרב נחמן בהעלם זה וזה. ואי דלא משכחת לרבא שיהי' חייב ל"ט כי אם בהעלם זה וזה א"כ תיפשוט ליה מדידיה אלא ע"כ לרבא לא מיירי הך דארבעים חסר אחת בהעלם זה וזה אבל כאן דמקשה לרשב"ל קשה למה לא אמר בשלמא אי סבר העלם זה וזה וכו' ולפי מ"ש ניחא דהא מוכח לרשב"ל דמוקי משנתינו כמונבז א"כ איך תני רישא כל השוכח וכו' והלא אין כאן אלא אחד דהיינו הכיר ולבסוף שכח אלא ע"כ דגם העלם זה וזה נכלל בכלל כל השוכח. והרי מבואר שאינו חייב אלא אחת וא"כ ודאי דלא מוקי ריש לקיש אבות מלאכות ארבעים וכו' בהעלם זה וזה וכו'. ודע דגם זה יש לדקדק בפלוגתא דאביי ורבא לקמן דף ע"ב דג"כ מקשה לרבא דסבר טעה בשיעורים פטור היכי משכחת ארבעים וכו' וקאמר הניחא אי סבר כר' יוחנן וכו' א"כ ג"כ הכא דמקשה על רשב"ל הוה לי' למימר הניחא להיפך