צל"ח סדר מועד סו

לגופה היא וא"כ הוקצה רק מחמת איסור דרבנן. ואף שכתבתי במקו"א [שגם בכיבוי] יש איסור תורה משום ביטול מצות הדלקת הנר בשבת שהוא לענ"ד מן התורה שזה עיקר עונג שבת שלום ביתו ואם אין שלום אין כלום מ"מ זה באין שם נר אחר אבל ביש שם נר אחר אין כאן רק איסור כיבוי ועוד שאיסור ביטול עונג שבת זה ג"כ משום] הוקצה למצותו. אמנם מבכור שנולד בו מום מעיו"ט דג"כ אסור לר"ש כדמוכח בביצה דף כ"ו וכן לקמן בדף מ"ו) ע"ב בתוס' ד"ה מי יימר. ובזה ליכא איסור דאורייתא וא"כ איך סליק אדעתא דגמ' דלר"ש לא מהני מוקצה מחמת איסור לחוד ובעי תרתי: ולכן נלע"ד דודאי היכא [דאין דעתו עלי' ידע דמהני לר"ש] מוקצה מחמת איסור לחוד ותדע דהרי ר"ש אוסר כוס וקערה והיינו הטלטול ובטלטול ליכא מוקצה למצוה וכמו"ש התוס' בשמעתין וא"כ אין כאן רק מוקצה מחמת איסור שהיה בה"ש בסיס לדבר האסור וזה ודאי דרבנן ואפ"ה אסור וצריך לומר דאין דעתו עליו ולא סליק אדעתי' למימר דבעינן תרתי אלא בדבר שדעתו עליו או שהוא בידו כמו חטים שזרעם אבל בכור אין דעתו עליו שזה תלוי בהחכם ימי יודע דמזדקיק לי' חכם כדלקמן דף מ"ו ע"ב

ועכ"פ יצא מדברינו שאפי' לפי ההוה אמינא דבעינן מוקצה למצוה ולהאיסור מ"מ גם איסור דרבנן בכלל שהרי שמן אין בו איסור רק מדרבנן דכיבוי מלאכה שאצ"ל. ולפי זה קשיא ממאי דמקשה מדתני ר' חייא בר"י אין נוטלין עצים וכו' ושוין בסוכת החג וכו' ומנ"ל להוכיח מזה דמוקצה למצוה לחוד מהני לר"ש דהרי איכא למימר ושוין בסוכת החג בחג היינו ביו"ט ראשון של חג דאיכא תרתי מוקצה למצוה ומוקצה לאיסור סתירה דהרי בברייתא לעיל סיככה כהילכתה וכו' פירש"י שעיקר הקושיא מחוה"מ וא"כ בברייתא דר"ח בר"י שאינו מפורש שאסורה גם בחוה"מ אין כאן הוכחה שאסור למוקצה למצוה לחוד] ורציתי לומר דר"ש מתיר היינו ברעועה ונפולה כדמוכח בביצה דף ל' דאי בבריאה] האיך היה מתיר והרי סתר אהלא ואפי' בנפלה אכתי לא מהני לר"ש דהתם אדם יושב ומצפה] מתי תכבה נרו אבל הכא מי מצפה אימתי תפול סוכתו אלא ודאי [דברעועה מיירי] וכדמוקי לה שם בביצה והרז"ה כתב דברעועה ליכא איסור תורה בסתירתה [וא"כ לא] איתקצאי לאיסורו דבאיסור דרבנן שבידו לא שייך מוקצה [כמו גבי טבל משום שאם] עבר ותיקנו [מתוקן[ ולא נשאר רק מוקצה למצותו. [וא"כ קשה] דגם בשמן שבנר ליכא איסור תורה ואעפ"כ מיחשב הוקצה לאיסורו וצריך לחלק בין טבל דלית ביה הוקצה למצותו משא"כ בסוכה אף שהיא ג"כ] דרבנן אפשר לומר דאף דבפני עצמו לא מיחשב מוקצה לאיסורו מ"מ להצטרף למוקצה [למצותו שפיר שייך מוקצה וא"כ לפ"ז הדרא הקושיא לדוכתא דמה מקשה] מסוכת החג ודלמא ביו"ט ראשון איירי ונראה דשפיר הקשה וכמ"ש דברעועה ליכא איסור תורה וא"כ מוכן הוא [אמנם היינו אם בא ליהנות מהעצים אחר נפילה אבל קודם לכן ודאי לאו מוכן הוא שהרי טבל ודאי דאסור בטלטול בעודו טבל [כמו"ש התוס' לעיל בדף מ"ג) ע"א בד"ה טבל וא"כ בשמן המטפטף דעלי' קאמר ר"י אין מוקצה לר"ש אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק וא"כ עדיין הנר דולק. ואף שבמה שכבר נטף לא שייך איסור כיבוי ובידו היה להטיפו שהרי אין כאן רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן אם תיקנו מתוקן וק"ו בזה שנטף מעצמו מ"מ הרי דבר האוסרו בתחלה עדיין קיים וכמו שכתבו התוספות בביצה דף ל"א ע"ב בד"ה ונפחת לחלק בין טבל שאם תיקנו מתוקן אף שהיה בה"ש טבל ובין מעות שעל הכר שאפי' נסתלק המעות השבת אסור לטלטל הכר הואיל והיו עלי' בה"ש והרי גם טלטול המעות הוא דרבנן וכתבו ביישוב הדבר דגבי טבל שוב אין המוקצה בעולם משא"כ במעות אף שנסתלקו מן הכר מ"מ עדיין המעות בעולם. וכן נמי כאן בשמעתין גבי סוכה רעועה ונפולה לאחר שנפלה סילק איסור סתירה מן העולם ובה"ש ג"כ לא היה רק איסור דרבנן ברעועה משא"כ בנר כיון שעדיין דולק אף ששמן כבר נטף ממנו מ"מ עדיין המוקצה בעולם ודו"ק. [ולדעת הרבה [פוסקים] צריך לומר דלר"י באמת לא אמרינן אפי' באיסור דרבנן שמוכן הוא רק לר"ש וזה דעת הטור והמג"א בסי' תקי"ח סוף ס"ק י"ג שהקשה ממוכני לא דק דשם המוקצה עדיין בעולם]

אלא שאני אומר דעל כרחין [אין זה אמת] דבטלטול לא שייך איתקצאי למצותו. דהא למאי דמסיק כעין שמן שבנר הואיל ואיתקצאי למצותו איתקצאי לאיסורו וא"כ] קשה למה הזכיר ר' יוחנן כלל הוקצה לאיסור הוה ליה לומר אין מוקצה לר"ש אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק [הואיל[ והוקצה למצותו אמנם רש"י אסברא לן דהא קמ"ל דלא אמרינן למצותו אלא כל משך דליקתו ואח"כ כלתה מצותה ועיין פ' אלא דגם בזה קשה מאי קמ"ל דהא ברייתא היא מותר השמן שבנר ר"ש מתיר ואם מתיר מה שבנר לאחר שכבה ק"ו המטפטף. ואמנם נלע"ד דהא קמ"ל [דמשום דלא תימא] כי היכי דגבי סוכה אף שנפלה אמרינן איתקצאי למצוה והרי עתה כבר נפלה [וכלתה מצותה) אלא כיון [דע"כ זמן] המצוה קיים וא"כ גבי שבת ג"כ נימא אף שכבה נר זה מ"מ זמן מצות הדלקת נר שבת קיים ויהי' אסור [נר זה] בלילה אבל ביום כלה זמן מצוה הדלקת הנר דשרגא בטיהרא מאי מהני וא"כ ה"א מותר השמן דמתיר ר"ש היינו ביום אבל בלילה אסור קמ"ל ר' יוחנן דלא הוקצה למצותו רק בשעת איסורו ממש בעודו דולק. וההפרש בין סוכה שנפלה לנר שכבה דסוכה אפשר עוד להעמידה בחוה"מ וחזרה למצותה אבל נר שכבה אי אפשר להדליקו בשבת [וכבר כלתה] מצותו

אלא דאי אמרינן דבטלטול שייך ג"כ איתקצאי למצותו והרי ר"ש אמר לעיל (דף מ"ד ע"א) כבתה מותר לטלטלה ועל נר אמר כן ונר זוטרא הוא ומסתמא כבה בלילה וכבתה מותר היינו תיכף שכבתה מכלל דכשכבתה כלתה מצותה וא"כ מאי קמ"ל ר' יוחנן אלא ודאי דבטלטול לא שייך כלל איתקצאי למצותה כסברת התוס' וכל זה למסקנא דכאן אבל לפי ההוה אמינא דר' יוחנן תרתי בעי הוקצה למצוה ולאיסור וא"כ טובא קמ"ל אין לנו הוכחה דבטלטול לא שייך איתקצאי למצוה וא"כ שפיר נוכל לומר דהא דאסר ר"ש כוס וקערה הוא משום דאיכא תרתי איתקצאי למצותו ולאיסור אבל סוכה דעלמא מתיר אפי' אינה רעועה ובזה הוא דאמרינן ושוין בסוכת החג בחג שאסורה דאיכא תרתי ולא מיירי כלל ברעועה ונסתר קושיית הגמרא מברייתא דר"ח בר"י. והדרא קושיא לדוכתה דדלמא סוכת החג בחג היינו ביו"ט עצמו דאיכא תרתי מצוה ואיסור

ואין לומר דא"כ איך נקט ושוין בסוכת החג והרי גם בסוכת החג אינם שוים דלר"ש מותר בחוה"מ ולר"י אסור גם בחוה"מ,. כדמוכח מברייתא ראשונה דסיככה כהילכתה וכו' דהרי לזה לא יועיל אף אם נימא דר"ש אוסר ג"כ בחוה"מ אכתי אינם שוים דר"י אוסר עד מוצאי יו"ט האחרון של חג ולר"ש על כרחין ביו"ט האחרון של חג מותר וכמו שכתבו התוס' ד"ה עד מוצאי יו"ט האחרון

ואמנם דבר זה [עצמו[ שמביא רש"י בברייתא ראשונה הוכחה מחוה"מ לא ידעתי מי הכריחו לזה והרי גם מיו"ט עצמו מוכח שם [דבנוי סוכה] מיירי ובהו ליכא איסור סתירה וכמו"ש התוס' בביצה (דף ל' ע"ב) ורש"י עצמו סובר שם כן בסוף ד"ה אביי אמר] וא"כ ליכא בזה [רק הוקצה] למצותו. ולפרש דברי רש"י שנדחקו בברייתא ראשונה לפרש ההוכחה מחוה"מ נלע"ד דס"ל דלא שייך בזה הוקצה כלל. שהרי כתבו התוס' לעיל דף כ"ב דנויי סוכה בעודה קיימת אסירי מן התורה משום ביזוי מצוה [וזה דוקא קודם שנפלה] אבל כשנפלה לא שייך ביזוי מצוה ואז אסירי משום מוקצה. [ולפי זה מאן יימר] דאסור להסתפק מהן שנאמר בברייתא ראשונה מיירי בנפלה דלמא בעודה קיימת ומשום ביזוי מצוה ואף שבודאי מה שאסורה כל יו"ט האחרון ע"כ הטעם משום מוקצה אפי' בעודה קיימת דבנוי ליכא איסור סתירה וביזוי מצוה נמי ליכא ביו"ט האחרון שכבר כלתה מצותה ועיקר האיסור רק משום דאיתקצאי לבה"ש משום ביזוי מצוה איתקצאי לכולי יומא. וזה בלא"ה לא אתי כר"ש כמו שכתבו התוס'. וצ"ל שקושיית התוס' מדתני סיככה כהילכתה ולא תני סתם עיטרה לסוכה וכו' אסור להסתפק מכלל דאתי לכלול גם הסכך בכלל איסור הסיפוק וקשה אם הנויי סוכה אסירי ק"ו לסיכך ומאי למימריה וצריך לומר לפי שרצה לאסור אף בנפלה ובסיכוך על כרחין בנפלה מיירי

מ"ו ע"ב גמ'. רמי ליה אביי לרבה תנן מותר השמן וכו' אלמא לר"ש לית ליה מוקצה הנה הביא ברייתא דר"ש ליה